א הלכות קנין אגב קרקע מטלטלין נקנין אגב קרקע שאם מכר או נתן קרקע ומטלטלין לחבירו כיון שקנה הקרקע באחד מן הדרכים שקונין בהן קרקע נקנו לו גם המטלטלין בכל מקום שהן אפילו אם אינן בתוך הקרקע לא שנא אם שניהם במכר או במתנה לא שנא אם אחד במכר והשני במתנה:
ב אבל צריך שיאמר לו קנה קרקע זה וקנה אגביו מטלטלין שאם לא אמר כן אינן נקנין אגביו אפילו אם הם בתוכו והרמב"ם כתב שאם הם בתוכו א"צ שיאמר לו קנה אגביו המטלטלין והראב"ד השיג עליו וכתב כסברא הראשונה וכן יראה מדברי א"א הרא"ש ז"ל:
ג וקרקע אפילו כל שהוא קונין אגביו אפילו מטלטלין הרבה:
ד הקנה הקרקע לאחד ולשני מטלטלין אגביו מיבעיא אם קונה אם לאו ולא איפשיטא וכתב הרמב"ם לא קנה ואם תפס אחר שחזר בו המקנה אין מוציאין מידו:
ה היה לאחד עציץ נקוב וזרעים שבו הם של אחר והקנה בעל העציץ עציצו לבעל הזרעים כיון שמשך קנה הקנה בעל הזרעים זרעיו לבעל העציץ לא קנה עד שיחזיק בזרעים עצמם:
ו היה העציץ והזרעים שבו הכל לאחד והקנה שניהם לאחר החזיק בעציץ לקנות הזרעים אף העציץ לא קנה החזיק בזרעים קנה העציץ שהם חשובים כקרקע כיון שהם מחוברים לקרקע אבל העציץ יש לו דין מטלטלין:
ז הקנה עבדים וקרקעות לאחד החזיק בעבדים לא קנה הקרקעות החזיק בקרקעות אם העבדים בתוכן קנה ואם לאו לא קנה אפי' אם אמר לו קנה אותן אגב קרקע:
ח הקנה עבדים ומטלטלין לאחד משך המטלטלין לא קנה העבדים החזיק בעבדים לא קנה המטלטלין אא"כ הם ע"ג העבד והוא שיהיה כפות וגם ישן שאז קונה מתורת חצר דהו"ל כאילו הן בחצירו:
ט אמר לו משוך בהמה זו ובמשיכתה קני כלים שעליה ולא הקנה לו הבהמה לא קנה כלים שעליה במשיכתה ולא מיבעיא זה אלא אפילו הקנה לו הבהמה והכלים ומשך הבהמה וקנאה לא קנה הכלים שעליה במשיכתה ומטעם חצר נמי לא קנה דמהלכת היא ואינו קונה אפי' אם עמדה אלא א"כ היתה כפותה דאז הויא כחצירו:
י ואם אמר לו משוך קופה זו ובמשיכתה קני מה שבתוכה קנה מה שבתוכה אע"פ שלא קנה הקופה בד"א בלוקח אבל במציאה שאמר אני מושך בהמה זו לקנותה ואת הכלים שעליה קנאם:
א סָעִיף א מטלטלין נקנין אגב קרקע וכו' משנה פ"ק דקידושין (כו.) נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף בשטר ובחזקה כלומר שאם הקייה לו קרקע וטלטל וקנה הקרקע באחד מהדרכים שנקנה בו הקרקע נקנו לו המטלטלין אגבו ובגמרא (כז.) אמר רבא ל"ש אלא שנתן לו דמי כולן אבל לא נתן לו דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו ופירש"י ל"ש. דמטלטלין נקנין בחזקה דקרקע אלא שנתן לו דמי כל המטלטלין והקרקע דכי אחזקיה בקרקע אדעתא למיקני כולהו אחזקיה אבל לא נתן לו דמי כל המטלטלין לא קנה מטלטלין בחזקה דקרקע אלא כנגד מעותיו והרמב"ם לא כתבה להא דרבא בפ"ג מה"מ וכתב ה"ה שהוא תמה על הרמב"ם למה לא כתב להא דרבא ושנ"ל שהוא מפרשה כשהמוכר עייל ונפיק אזוזי כדעת קצת מפרשים אבל אי לא עייל ונפיק אזוזי אע"פ שלא קבל דמי כולן נקנה הכל ללוקח ועל כן סתם וסמך לו על מה שיתבאר בפ"ו בדין עייל ונפיק אזוזי וז"ל הרי"ף אמר שמואל מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן אמר רבא ל"ש אלא שנתן לו דמי כולן אבל לא נתן לו דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו ולפי גירסא זו רבא לא קאי אלא אמכר לו עשר שדות ולא קאי אמטלטלין הנקנין עם הקרקע וזה דעת הרמב"ם שכתב דבעינן שיתן דמי כולן בפ"א מה"מ גבי מכר לו עשר שדות ולא כתבה בפ"ג בדין מטלטלין הנקנין באגב וכתב הר"ן שאולי גירסא אחרת היתה להם וכתב עוד ומ"מ מדאמרינן סתמא אבל לא נתן דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו משמע אע"ג דלא עייל ונפיק אזוזי דכיון שקונה דבר אחד מחבירו כמטלטלין אגב קרקע ושדה שבמדינה זו אגב שדה שבמדינה אחרת כיון דהקנאה ריעא היא אע"ג דלא עייל ונפיק אזוזי לא קנה אלא כנגד מעותיו ומיהו כד עייל ונפיק אזוזי משמע לי דהוי דינו כנותן מקצת דמים על השדה דכל החוזר בו ידו על התחתונה כדאיתא בהאומנין (עז:) והרא"ש כתב כהרי"ף ולכן לא כתב רבינו הכא להא דרבא. וזה לשון רבינו ירוחם בנתיב י' חלק ה' ודוקא שנתן דמי כל המטלטלין אבל לא נתן דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו כך פשוט שם ודוקא שלא פירש אבל פירש שיקנה באגב קנה בלא מעות אם פירש שיקנה באגב לחוד עכ"ל: [%א] כתב הרשב"א בתשובה מה שטען שלא נקנו המטלטלין באגב לפי שלא סיימה להם קרקע ידוע טענה זו ליתא ואע"פ שממקצת גדולי הראשונים נראה שסוברים כן והראיה להם ממעשה דמדוני דפ"ק דקידושין (כו:) וליתא דמדוני לפי שרצה ליתן להם מתנה גמורה אפילו הסלע ולפיכך סיים להם מה ממנו נותן לפלוני ומה ממנו נותן לפלוני אבל לא מחמת דינא שצריך ומעשה דרב פפא לאו דוקא ומעשה שהיה כך היה ופוק חזי מאי עמא דבר שכן הכל כותבים ונתתי לו ארבע אמות קרקע בחצרי ואין מסיימין ואע"פ שכתוב כאן ונתתי לו ארבע אמות קרקע ולא כתב בחצרי אין בכך כלום שאין אדם מקנה לחבירו אלא קרקע של עצמו ואפילו לא נודע לנו שהיה לו קרקע מעולם כל שאין אנו רגילים אצלו תמיד לדעת מה מעשיו ומה יש לו מן הסתם אנו אומרים קרקע יש לו שקנה או שניתן לו או נפל לו בירושה ולא ידענוהו אלא שאם אנו רגילים אצלו תמיד אנו אומרים חזקה אין לו שאילו היה לו אנו היינו מרגישין והיינו דאמרינן בפ' חזקת בדידעינן ביה דלא הוה ליה קרקע מעולם ואפ"ה היכא דכתב ליה דלא כטופסי דשטרי דאיהו מסהיד אנפשיה דאית ליה דדוקא אקני ליה ולא כטופסי דשטרי שכותבין ליפוי בעלמא מה שאינו ואדם נאמן על עצמו לחייב וליתן ולשעבד עכ"ל ועיין בהריב"ש סימן שמ"ה וסימן ק"ה ובהר"ן פ"ק דגיטין ובפ"ק דקידושין ובתשובת הרשב"א סימן תתקל"ד ותתקל"ה: כתב הריטב"א בתשובה אין לומר כי זכות המטלטלין נקנה באגב כי הוא דבר שאין בו ממש שזה אינו כי הזכות הזה הוא החלק שיש לו בנכסים וכבר דן כן רבינו הרא"ה עכ"ל. ובגמרא (כו.) איבעיא להו מי בעינן צבורין או לא ופירש"י צבורין שיהו אותן מטלטלין מונחין באותו קרקע ופשטינן דלא בעינן צבורין ובתר הכי איבעיא לן אי בעינן אגב או לא ופי' רש"י אגב שיאמר לו קני קרקע וקני מטלטלין אגבה ואסיקנא והלכתא צבורין לא בעינן אגב וקני בעינן וכתב הרמב"ם בפ"ג מה"מ דכל זמן שהמטלטלין צבורין בקרקע לא בעינן אגב וכתב הר"ן נראה שהוא מפרש דכי איבעיא לן בגמרא אי בעינן אגב היינו כשאינן צבורין והיינו דבתר דאסיקנא דלא בעינן צבורין איבעיא לן אי בעינן אגב או לא הא בצבורין לא בעינן אגב דהוה ליה קרקע זה כחצרו וחצרו של אדם קונה ואין דבריו מחוורים שאם כן הוה ליה לפרש דדוקא בחצר המשתמרת דחצר שאינה משתמרת אינה קונה אלא בעומד בצדה כדמוכח בפ"ק דמציעא (יא.) ואף הוא ז"ל כתב כן בפ"ד מהל' זכייה ומתנה וכבר השיג הראב"ד וגם ה"ה כתב שהרמב"ם מפרש הגמרא כמ"ש הר"ן וכתב שקצת נוטה לשון הרי"ף לדעת הרמב"ם ולי נראה דעוד הכרח אחר הכניסו להרמב"ם לפרש כן דאמרינן בבעיא השניה והילכתא צבורין לא בעינן אגב זקני בעינן ומאחר דפשטינן לעיל דצבורין לא בעינן למה ליה למיהדר למימר דצבורין לא בעינן אלא ודאי היינו לומר צבורין לא בעינן ומשום דאפילו אינן צבורין מיקני אגב קרקע מש"ה אגב וקני בעינן לשאינן צבורין הא אילו לא הוו מיקני שאינן צבורין לא הוה בעינן אגב וקני כלל: ומ"ש הר"ן שאין דבריו מחוורין שא"כ הוה ליה לפרש וכו' אע"פ שהו"ל לפרש דדוקא בחצר המשתמרת הוא מ"מ לא בשביל כך לא יהיה פירושו בגמרא מחוור ואפשר שסמך על מ"ש בפ"ד מהל' זכייה דבחצר שאינה משתמרת לא קנה אא"כ עומד בצדה ומכיון דבצבורין לא בעינן אגב אם כן ע"כ מטעם חצרו קנה ופשיטא דבעינן שיהא עומד בצידה אם אינה משתמרת וכן דרכו של הרמב"ם בכמה מקומות לסמוך כאן על מה שאמר במקום אחר. ומה שאמר וכבר השיג עליו הראב"ד לא מטעם זה השיג עליו אלא משום דשמעתא לא מתחזיא אלא לעולם אגב וקני בעינן צבורין לא בעינן והא "מנין דצבורין בעינן אגב וקני לא בעינן כתב שאינו מחוור ובמה שכתבתי לעיל כתיישב גם זה דה"פ משום דצבורין לא בעינן אגב וקני בעינן לשאינן צבורין הא אילו לא הוה בעינן צבורין לא הוה בעינן אגב וקני כלל כן נ"ל לדעת הרמב"ם: [%ב] ולענין אי לישנא דאגב הוי דוקא או לאו כתב הר"ן בפ' הנזכר דמדברי רש"י נראה דדוקא אגב הוא דמהני אבל עם כלומר דאמר לו קני הקרקע וקני המטלטלין עמו לא מהני ולמד כן מדברי רש"י משום דבגמרא מייתי למיפשט בעיא דאי בעינן צבורין מתרי עובדי דאיתמר בהו שהיה אומר קרקע זה לפלוני ועמו מאה צאן ומאה חביות ומייתי נמי מחד עובדא ומחד מימרא דלא אידכר בהו לא אגב ולא עמו ובתר הכי כי איבעיא לן אי בעינן אגב אמרינן ת"ש דקתני כל הני ולא קתני אגב ופירש"י דקתני כל הני ועמו מאה צאן ולא אגבו מאה צאן משמע דסבירא ליה ז"ל דעם לא הוי כאגב אבל הרא"ה כתב דעם הרי הוא כאגב וכי איבעיא לן אי בעינן אגב או לא היינו לומר אי סגי בלא אגב ובלא עם אלא דאמר ליה קני קרקע ומטלטלין וכי אמרינן תא שמע דקתני כל הני ולא קתני אגב לא מהני דמתני בהו עם מוכח אלא מהני דלא מתני בהו עם ולא אגב כלל וכי אסיקנא דאגב וקני בעינן הוא הדין דסגי בעם. ומ"ש רבינו ל"ש אם שניהם במכר וכו' שם איבעיא להו שדה במכר ומטלטלין במתנה מהו ופשטינן דקני ומינה שמעינן דהוא הדין לשדה במתנה ומטלטלין במכר דהא מכר ומתנה שוים הם ולא איבעיא לן אלא היכא דמוחלקת קניית קרקע מקניית מטלטלין וכיון דפשטינן דקנה לא שנא לן בין קרקע במכר ומטלטלין במתנה לקרקע במתנה ומטלטלין במכר וכן דעת הרמב"ם בפ"ג מהל' מכירה וכתב רבינו ירוחם בנתיב י' ח"ב דהוא הדין לקרקע בשכירות ומטלטלין במתנה או איפכא דקנה וכן מוכח בגמרא דר"ג הקנה מעשר לרבי יהושע אגב שכירות קרקע וס"ל דה"ה לאיפכא כלומר קרקע במכר או מתנה ומטלטלין בשכירות דקנה דשכירות ממכר ליומיה הוא כדאמרינן בהזהב (נו:) וכתב עוד רבינו ירוחם שם וקרקע מושאל ומטלטלין במתנה יש מי שכתב דלא קנה ומדברי התוס' נראה דקנה. ודע דכל המטלטלין נקנין אגב קרקע ואפי' מטבע וכ"מ בסי' שאח"ז ועי' בהריב"ש סי' שמ"ה. דיני קנין אגב עי' בטור זה בסי' קי"ג ובסימן רי"א:
ב סָעִיף ג וקרקע אפילו כל שהוא וכו' ג"ז שם ר' עקיבא אמר קרקע כל שהוא חייבת בפיאה וכו' ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות והיא משנה בפ"ג דמס' פיאה:
ג סָעִיף ד הקנה הקרקע לאחד וכו' גם זה שם איבעיא להו שדה לאחד ומטלטלין לאחר מהו ופירש"י אם אמר לבעל השדה קני השדה לעצמך ואגבו יקנו מטלטלין לפלוני תא שמע עישור שאני עתיד למוד נתון לעקיבא שיזכה בו לעניים ומקומו מושכר לו מאי מושכר מושכר למעשר ואיבעית אימא שאני רבי עקיבא דיד עניים הוה ופירוש רש"י דיד עניים הוה הואיל וגבאי עניים היה הרי הוא כידן מה שאין כן באחר ובעיין לא איפשיטא ופסק בה הרמב"ם בפ' ג' מהל' מכירה כדרכו ברוב תיקו האמורים בתלמוד בממונא דאי תפיס לא מפקינן מיניה וכתב הר"ן אבל דעת הרמב"ן והרשב"א דכל כה"ג מפקינן מיניה ומכל מקום מדאמרינן שאני רבי עקיבא דיד עניים הוה משמע דשדה לאפוטרופוס ומטלטלין ליתומים קנו כי היכי דגבאי יד עניים אפוטרופוס נמי יד יתומים אבל אחרים חולקים ואומרים דגבאי שאני לפי שהעניים עליו לפרנסם וכל שאין מעות בבית צריך לטרוח בשבילם ונמצא שיש לגבאי טובת הנאה במה שעניים זוכים בו והו"ל כשדה ומטלטלין לאחד משא"כ באפוטרופוס והראשון נראה עיקר וכן דעת הרשב"א ז"ל עכ"ל וגם הרב המגיד כן דעתו שלא כתב בפ' הנזכר אלא דעת הרשב"א. ונראה לי דיתומים דנקט לאו דוקא דהוא הדין לאדם גדול שיש לו אפוטרופוס אלא אורחא דמילתא נקט דאפוטרופא לדיקנני לא מוקמינן:
ד סָעִיף ה היה לאחד עציץ נקוב וכו' בפ' ב' דגיטין (דף כ"ב) גמרא אין כותבין במחובר לקרקע עציץ של אחד וזרעים של אחר מכר בעל עציץ לבעל זרעים כיון שמשך קנה מכר בעל זרעים לבעל עציץ לא קנה עד שיחזיק בזרעים ופי' רש"י עציץ וזרעים של אחד ומכרן לאחר החזיק בזרעים קנה עציץ זו היא ששנינו נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף בשטר ובחזקה החזיק בעציץ אף עציץ לא קנה עד שיחזיק בזרעים ופירש"י עד שיחזיק בזרעים עציץ הוי תלוש ומיקנו במשיכה זרעים הוו מחוברין דינן כקרקע ונקנין בכסף בשטר ובחזקה ועד שיחזיק כגון דניכש או עידר דהויא תזקה ובדלא יהיב מעות מיירי דאי יהיב זוזי מיקנו בכסף: החזיק בעציץ. ולא משכו לקנות אלא עשה בו שום מלאכה במקומו אף עציץ לא קנה דמטלטלין לא מיקנו בחזקה. וכתבו התוספות עציץ לאחד וזרעים לאחר ה"ה דהוה מצי לאשמועינן הכל בעציץ וזרעים של אחד אלא לרבותא נקט הכי דאע"ג דבעל העציץ קונה זרעים אפי' הכי לא קנה אע"פ שהן בתוך עציץ שלו וכתב הר"ן ותמיהני דהך רבותא משתמעא שפיר נמי בעציץ וזרעים של אחד ואפשר דכה"ג אפי' עציץ לא קנה כיון דבבת אחת מכר לו עציץ וזרעים ולא קנה זרעים אף קניית העציץ לא נגמרה דהא קיי"ל דכור בל' אני מוכר לך יכול לחזור בו אפילו בסאה אחרונה ואף על פי שדמי סאה ידועים לפי חשבון הכור וכ"ש הכא שאין דמי העציץ ידועים עכ"ל. וגבי החזיק בזרעים קנה עציץ כתבו התוספות צ"ע אם צ"ל אגב וקני כמו בעלמא או שמא הכא לא צריך דכיון דצריך עציץ לזרעים בטל אגב זרעים והר"ן כתב בשם התוס' דפשיטא להו דלא צריך אגב וקני וכתב ה"ה בפ"ג מה"מ דהכא בעציץ נקוב עסקינן והש"ס מיחשבי זרעים שבתוכו כקרקע הא אילו אינו נקוב אף לזרעים יש דין מטלטלין. ודע דבפ"ק דגיטין פי' רש"י דעציץ של חרס אע"פ שאינו נקוב כנקוב דמי ובשל עץ דוקא הוא דבעינן שינקב ליחשב כקרקע והתוספות כתבו דרבינו תם פירש איפכא דשל עץ אע"פ שאינו נקוב כנקוב דמי ובשל חרס דוקא הוא דבעינן שינקב ליחשב כקרקע:
ה סָעִיף ז הקנה עבדים וקרקעות וכו' בפ"ק דבבא קמא (יב.) גמרא כל שחבתי בשמירתו מכר לו עבדים וקרקעות החזיק בעבדים לא קנה קרקעות בקרקעות לא קנה עבדים עבדים ומטלטלין החזיק בעבדים לא קנה מטלטלין במטלטלין לא קנה עבדים והתניא החזיק בעבדים קנה מטלטלין אמר רב איקא בריה דרב אמי דכ"ע עבדי כמקרקעי דמי והא דתניא לא קנה בעינן קרקע דומיא דערים כלומר דמדכתיב ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערי מצורות ילפינן בפ"ק דקידושין קנין אגב הילכך בעינן מקרקעי דלא ניידי כי התם. איכא דאמרי אמר רב איקא בריה דרב אידי דכ"ע עבדי כמטלטלי דמי והא דתניא קנה בעודן עליו וכי עודן עליו מאי הוי חצר מהלכת הוא וחצר מהלכת לא קנה וכי תימא בעומד והאמר רבא כל שאילו מהלך לא קנה עומד ויושב נמי לא קנה והילכתא בכפות והתניא החזיק בקרקע קנה עבדים התם בעומדים בתוכו ומסיק בגמרא דללישנא דעבדי כמטלטלי דמי אע"ג דקיי"ל לא בעינן צבורין בעינן עומדין בתוכה משום דהוו מטלטלין דניידי וללישנא דעבדי כמקרקעי דמי אע"ג דאמר שמואל מכר לו י' שדות בי' מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן עבדי מקרקעי דניידי הוא התם סדנא דארעא חד הוא נמצא דלתרי לישני החזיק בעבדים לא קנה קרקעות החזיק בקרקעות לא קנה עבדים אא"כ עומדין בתוך הקרקע דאז קני אפי' למ"ד עבדי כמטלטלי דמי החזיק במטלטלין לא קנה עבדים החזיק בעבדים לא קנה מטלטלין אא"כ עודן עליו דאז קני אפילו למ"ד עבדי כמטלטלי דמי והוא שיהיה כפות ודעת הרמב"ם בפ"ג מה"מ דבכפות סגי אבל התוספות כתבו והילכתא בכפות וצ"ל נמי דמיירי בישן דכפות מהני דלא הוי חצר מהלכת וישן מהני דהוי משתמרת לדעתו כדמשמע בהזורק וכן פירש"י שם וכ"פ ה"ג וכ"כ הרא"ש וזה לשון רבינו ירוחם בנתיב י' ח"ג והוא שיהיה העבד כפות פירוש בידיו וברגליואו ישן וכפות ברגליו ואיני יודע מנין לו והגהות כתבו בפ"ג מהל' מכירה נראה לי דלא בעי ישן אלא בגט דחוב הוא לה התם בעינן חצר המשתמרת לדעתה אבל במכר ומתנה דזכות הוא לה ויש שם דעת אחרת מקנה אפילו אינו משתמר ואינו עומד בצדו וכגון שקנה העבד בכסף שהוא כפות ברגליו ולא בידיו ואפי' הוא נעור כיון שאין יפול לילך הוי שפיר חצר לקנות בו המטלטלין שעליו וכך אמר בהדיא בפ"ק דמציעא (יא:) דמתנה לא בעיא עומד בצד חצר דלא גרעה משליחות וזכין לאדם שלא בפניו ואיכא דעת אחרת מקנה: ומ"ש רבינו גבי החזיק בקרקעות לא קנה עבדים אפילו שיאמר לו קנה אותן אגב קרקע הם דברי הרמב"ם בפ' הנזכר ולדידיה דסבר דבצבורין לא בעינן אגב הוי רבותא דהכא כשאינן צבורין אפילו אמר לו אגב כמשפט לא קנה אבל לדעת הסוברים דבין צבורין בין אינן צבורין בעינן אגב לא שייך למימר אפילו דהא ליכא שום קנין מטלטלין עם קרקע אא"כ א"ל אגב. וכתבו התוספות בפ' הנזכר דכי אמרינן שאני מטלטלין דניידי היינו דוקא כשיש להם דעת אבל בהמות לא חשיב מטלטלין דניידי ונקנין באגב אפי' אין צבורין כדאמרי' בפ"ק דקידושין (כו:) טפח על טפח לפלוני ועמו ק' צאן וכ"כ הרא"ש וכתב ה"ה בפ' הנזכר שכן דעת הרשב"א וכתב הרא"ש בפרק הנזכר דכשהעבדים עומדים בתוך הקרקע נקנין עם הקרקע בקנין אגב וגם בקנין חזקה אם החזיק בקרקע קנה עבדים כההיא דשמואל דאמר מכר לו י' שדות בי' מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולם. ועבדים דניידי בעינן שיהא עומדים בתוך הקרקע ורבינו ירוחם בנתיב י' ח"ד כתב אם החזיק בקרקעות ע"ד לקנות בהמה שבתוכה קנה וההיא דשמואל נתבארה בסימן קצ"ב [%ג] וכתבו התוספות בפ' הנזכר דאין קרקע נקנה אגב קרקע ואפילו אמר קני קרקע הסמוכה לתהום ואגבה תקנה העליונה אע"פ שהוא צבור בתוכו לא קנה וכ"כ המרדכי וכתב ה"ה בפ' הנזכר שכן דעת הרשב"א וכן כתב בתשובת הרשב"א סימן תתקנ"ד וכ"כ רבינו ירוחם בני"א וכ"כ הריב"ש סי' שמ"ה:
ו סָעִיף ט א"ל משוך בהמה זו וכו' בפ"ק דמציעא (ט:) גמרא היו שנים רוכבים על גבי בהמה וכו' בעי ר"א האומר לחבירו משוך בהמה זו לקנות כלים שעליה וכו' אלא וקני כלים שעליה מהו מי מהניא משיכה בבהמה לאקנויי כלים או לא אמר רבא אי א"ל קני בהמה וקני כלים מי קני כלים חצר מהלכת היא וחצר מהלכת לא קנה וכי תימא בשעמדה והאמר רבא כל שאילו מהלך לא קנה עומד ויושב לא קנה והלכתא בכפות. ופירש"י מי קני כלים. במשיכה דבהמה עם הבהמה דמדקא מיבעיא לך במוכר כלים בלא בהמה מכלל דבמוכר שניהם פשיטא לך דמדקני בהמה קני כלים משום תורת חצר דקיי"ל חצירו של אדם קונה לו ובהמתו כחצירו והילכתא האי דפשיטא ליה דכי א"ל קני בהמה וקני כלים שעליה בכפות הוא דפשיטא ליה דדומיא דחצר הוא קני וכיון דבעיין לא איפשיטא נמצא דכשא"ל משוך בהמה זו וקני כלים שעליה אפילו היא כפותה לא קנה כלל דכיון דלא הקנה לו הבהמה חצירו של מוכר היא והיאך תקנה ללוקח ואי א"ל קני בהמה וקני כלים שעליה ומשך הבהמה לקנותה וגם לקנות כלים שעליה אם היתה כפותה קנה הכלים מטעם חצר ואם לא היתה כפותה לא קנה הכלים דחצר מהלכת היא וכן פסק הרמב"ם בפרק ג' מהלכות מכירה ולא חילק בין מציאה למקח וממכר וכ"כ תלמידי הרשב"א אבל הר"ן כתב דכיון דבעיין לא איפשיטא נ"ל דאי משך בכה"ג לא מפקינן מיניה דהו"ל תופס ברשות דומיא דכור בל' סאה בסלע וראיתי מחלקים ביניהם דהתם משיכה גמורה הוא דעבד אבל הכא דספיקא בגופה דקנייה ודילמא לא קני כלל מפקינן מיניה ואין זה כלום אצלי דהתם נמי איכא לספוקי דלמא מוכר לא נתכוין להקנות עד שימשוך לוקח כל הכור וכלישנא קמא דאמר כור בל' ומשיכה דלא מהניא היא עכ"ל. והרא"ש כתב ובעיין לא איפשיטא הילכך אי א"ל משוך בהמה זו וקני כלים שעליה לא קנה הכלים במשיכת הבהמה ואפילו בכפותה דכיון דבעיין לא איפשיטא אוקי ממונא בחזקת מרא קמא אבל במציאה והפקר אם אמר אני מושך בהמה זו לקנותה ואת הכלים שעליה כיון דמספקא לן הרי הוא מוחזק משפק ואם תפסה אחר מוקמינן לה בחזקת מרא קמא שהוא מוחזק בה מספק ובמקח ובממכר אי א"ל קני בהמה וקני כלים שעליה לא קנה הכלים אלא אם כן היתה כפותה. וכתבו תלמידי הרשב"א שי"מ דמשיכה לא מהניא בכליו של מוכר ומש"ה אתי לה הכא משום חצר דאי מטעם משיכה פשיטא ליה דלא קני וזה אינו אלא איפכא היא דטעמא דלא אתי לה משום משיכה משום דפשיטא ליה דקנה אלא הכא הכי קמיבעיא ליה היכא דא"ל משוך וקני כלים שעליה על גבה כלומר מדין כליו מי קני והיינו דאקשינן ואפילו כי א"ל קני בהמה וקני כלים מי קני והא חצר מהלכת היא דכליו דקני מדין חצר הוא וחצר מהלכת לא קנה והאי הוא דמיבעיא ליה לר"א דלית ליה זכותא בהאי שאלה דבהמה אלא לקנות כלים בלחוד ולא למידי אחרינא אי מהני או לא משמע מדבריו דפשיטא ליה דאי א"ל קני בהמה ממש וקני כלים דקנה והיינו דאקשי ליה והא חצר מהלכת לא קנה ואסיקנא והילכתא בכפותה ופירש"י בכפותה פשיטא ליה דאי אמר לו קני בהמה דקני כלים אגבה ואי לא מקני ליה בהמה אלא לאקנויי כלים אע"ג דכפותה קא מיבעיא ליה ובעיין לא איפשיטא עכ"ל ולפ"ז אם לא הקנה ולא השאיל הבהמה כלל אלא שא"ל קני כלים אלו ומשך הבהמה נקנו לו כלים שעליה ולא מיבעיא לן אלא היכא דא"ל משוך בהמה זו וקני כלים שעליה על גבה והתוספות כתבו דהכי קמיבעיא ליה אי מהניא במשיכת בהמה לכלים או לא משום דלא דמי משיכות להדדי דמשיכת הבהמה על ידי הילוך ומשיכת הכלים ע"י גרירה כלומר ואע"ג דבכפותה נמי מיירי מ"מ סתם קניית הבהמה על ידי הילוך ומש"ה לא איבעיא ליה באומר משוך קופה זו לקנות כלים שבתוכה דההיא פשיטא דקני לפי שהקופה ומה שבתוכה משיכתן שוה וכן דעת הרא"ש והר"ן וסיים בה עוד הר"ן ואמר ליה רבא מדאיבעיא לך במשוך בהמה משמע דפשיטא לך דאי א"ל קני מהני אף בכלים דאף על גב דמדין משיכה לא מהניא משום דלא דמו מהני מיהא מדין חצר ואמאי חצר מהלכת היא והילכתא בכפותה כלומר בכה"ג קניא מדין חצר וכתב עוד הר"ן והילכתא בכפותה כלומר בכה"ג קניא מדין חצר וכה"ג אמרינן לגבי עבד בהזורק ואיכא מ"ד דהכא והתם ישן בעינן מדאמרינן התם וכ"ת בישן וכו' ואיכא מ"ד דבכפות לחודיה סגי ותמיהני על רבינו שכתב בסמוך גבי עבד דכפות וישן בעינן כדעת התוס' והרא"ש וכאן לא הצריך אלא שתהיה כפותה ושמא ס"ל דדוקא לגבי עבד שהוא בן דעת לא סגי בכפות ובעינן נמי שיהא ישן אבל גבי בהמה שאינה בת דעת בכפותה סגיא:
א סָעִיף א מטלטלין ניקנין אגב קרקע וכו'. משנה פ"ק [דקידושין] נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות בכסף בשטר ובחזקה ובגמרא איתא דקאמר רבא ל"ש אלא שנתן לו דמי כולן אבל לא נתן לו דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו ורבינו לא כתב חילוק זה וגם הרמב"ם פ"ג ממכירה לא כתבו וכבר תמה הרב המגיד על זה וכתב מה שכתב והנכון מה שפירש ב"י דנראה מדברי הרי"ף והרא"ש דהך דרבא לא קאי אלא אברייתא דמכר לו עשר שדות בעשר מדינות דכתב רבינו לעיל בסי' קצ"ב סעיף י"ג ע"ש: ומ"ש אפי' אינן בתוך הקרקע וכו'. מסקנא דגמרא לשם והלכתא צבורין לא בעינן אגב וקני בעינן:
ב סָעִיף ב והרמב"ם כתב וכו'. נראה דטעמו דבגמ' ה"א איבעיא להו בעינן צבורין או לא ופשטינן ש"מ לא בעינן צבורין ובתר הכי קאמרינן איבעיא להו מי בעינן אגב או לא מדשינה כאן בלשון דהו"ל לומר בעינן אגב או לא ולא קאמר הכי אלא קאמר מי בעי אגב או לא אלמא משמע דלא הוי קמיבעיא לן בעינן אגב או לא אי הוה אמר דבעינן צבורין דפשיטא דלא לומר אגב אלא השתא דפשט לן דלא בעינן צבורין איבעיא לן כיון דלא בעינן צבורין מי בעינן לפחות דיאמר לו קני קרקע וקני מטלטלין אגבה או לא בעינן נמי הא: ומ"ש רבינו וכן יראה מדברי א"א הרא"ש. היינו מדכתב בסתם והלכתא צבורין לא בעינן אגב וקני בעינן כלומר צריך המקנה לומר לקונה קני האי ארעא וקני אגבה וכו' ולא חילק כדחילק הרמב"ם אלמא דאפילו בצבורין בעינן אגב וקני ואע"ג דהרא"ש לא כתב כאן אלא כלשון האלפסי מ"מ לא כתב רבינו שכן נראה גם דעת האלפסי לפי שאפשר לומר דהאלפסי לא נקט אלא לשון הגמרא אבל לעולם מפרש כהרמב"ם אבל הרא"ש שראה דברי הרמב"ם אי איתא דס"ל כוותיה דהרמב"ם הו"ל לפרש ולחלק כדכתב הרמב"ם מדכתב בסתם אלמא דלא ס"ל לחלק בכך ועל דרך זה כתבתי לפרש דעת רבינו בתחלת סימן קצ"ב אצל מ"ש בחזקה בגדר שצריך להשלימו לעשרה ע"ש והעיקר דכך נראה מדברי הרא"ש פ"ק דב"ק דבצבורין בתוכו נמי בעינן דאמר להו אגב וקני כמו שאבאר דבריו בסמוך סעיף ז' גבי הקנה עבדים בקרקעות וכו' וע"ש והב"י כתב פירוש אחר בדברי הרמב"ם עיין עליו:
ג סָעִיף ה היה לאחד עציץ וכו'. בפ"ב דגיטין (דף כ"ב) עציץ של אחד וזרעים של א' מכר בעל עציץ לבעל זרעים כיון שמשך קנה מכר בעל זרעים לבעל עציץ לא קנה עד שיחזיק בזרעים (פי' רש"י עציץ הוי תלוש ומיקני במשיכה זרעים הוי מחוברין דינן כקרקע ועד שיחזיק דניכש או עידר דהוי חזקה) עציץ וזרעים של אחד ומכרן לאחר החזיק בזרעים קנה עציץ זו היא ששנינו נכסים שאין להן אחריות נקנים עם נכסים שיש להם אחריות וכו' החזיק בעציץ אף עציץ לא קנה עד שיחזיק בזרעים (ופי' רש"י החזיק בעציץ ולא משכו לקנות אלא עשה בו שום מלאכה במקומו אף עציץ לא קנה דמטלטלין לא מיקני בחזקה) ורבינו כתב כלשון הרמב"ם פ"ג דמכירה החזיק בעציץ לקנות הזרעים ותימה למה שינו ממה שכתב בגמרא ותו דבגמרא הקדים דין החזיק בזרעים להחזיק בעציץ והרמב"ם ורבינו הקדימו החזיק בעציץ להחזיק בזרעים ונראה לפע"ד דהרמב"ם ורבינו באו להורות דכשהחזיק בעציץ לקנות גם הזרעים התם הוא דאף העציץ לא קנה אבל משך בעציץ לקנות גם הזרעים קנה אף הזרעים ולא שהקרקע נקנית אגב מטלטלין אלא כיון דזרעים צריכין לעציץ קנה הזרעים עם משיכת העציץ דנקנה זה עם זה ומש"ה כתבו תחלה בעציץ של אחד וזרעים של אחד הקנה העציץ לבעל הזרעים כיון שמשך קנה ובהקנה הזרעים לבעל העציץ קנה עד שיחזיק בזרעים עצמן כלומר דלא קנה הכא הזרעים במשיכת העציץ ואע"ג דבבא שאחריה היכא שהעציץ והזרעים לאחד והקנה שניהם לאחר אמרינן דבמשיכת העציץ נקנו לו אף הזרעים התם ודאי כיון דהמשיכה היא מועלת שקונה את העציץ עם זה קונה אף הזרעים הצריכים לעציץ אבל היכא שהעציץ הוא שלו ולא מהניא משיכה לקנות העציץ שהוא כבר שלו התם אינו קונה לזרעים במשיכת העציץ אא"כ החזיק בזרעים עצמן ולכך כתבו ב' דינים אלו סמוכין זה לזה לומר דאם הקנה בעל הזרעים זרעיו לבעל העציץ לא קנה במשיכת העציץ את הזרעים עד שיחזיק בזרעים עצמן משא"כ בדין שאחריו כשהיו העציץ והזרעים שבו הכל לאחד דדוקא החזיק בעציץ לקנות הזרעים אף העציץ לא קנה אבל אם משך בעציץ קנה אף הזרעים כדפירש' ובהכי ניחא דל"ק מה שהקשה הר"ן דהדין הראשון דלא קנה הזרעים עד שיחזיק בזרעים עצמן הוה ליה לאשמועינן גם בעציץ וזרעים של אחד ולימא הכי עציץ קנה במשיכה וזרעים לא קנה עד שיחזיק בהן ואע"פ שהם בתוך העציץ שלו שקנאו במשיכה וכו' ולמאי דפרישית לא קשיא ולא מידי דקושטא הכי הוא דבעציץ וזרעים לאחד ומכרן לאחד קנה במשיכת העציץ גם את הזרעים דכיון דמשיכה זו מהני לקנות את העציץ קונה אגבה גם את הזרעים שצריכין לעציץ ודלא כדברי הר"ן דאף העציץ לא קנה והביא ראיה מכור בל' אני מוכר לך וכולי דיכול לחזור בו אפי' בסאה אחרונה וכו' ואינה ראיה כלל דכור בל' שאני דקפיד שלא למכור אלא כור שלם לא פחות מכור ולא יותר מכור שע"כ הקפיד ואמר כור בל' וכו' אבל במכר בסתם עציץ עם הזרעים שבתוכו ליכא הוכחה דקפיד ודינם כדין הקנה עבדים ומטלטלין לאחד החזיק בעבדים לא קנה מטלטלין אבל העבדים קנה והיינו משום דמכרן סתם וליכא הוכחה דקפיד:
ד סָעִיף ז הקנה עבדים וקרקעות לאחד וכו'. כך עולה מן הסוגיא דפ"ק דב"ק (דף י"ב) דבין ללישנא דעבדי כמקרקעי דמי ובין ללישנא דעבדי כמטלטלי דמי החזיק בעבדים לא קנה קרקעות החזיק בקרקעות לא קנה עבדים אא"כ עומדים בתוך הקרקע דאז קני אפילו למ"ד עבדי כמטלטלי דמי וכתב הרא"ש לשם דהלכה כרב נחמן בדינא דאמר עבדי כמטלטלי דמי בכל מילי דרבנן לגבות מן היתומים ולענין פרוזבול ולענין קנין אגב דאם העבדים עומדים בתוך הקרקע נקנין עם הקרקע בקנין אגב דלא דמי לבהמה דאמר בפ"ק דקידושין בעובדא דמדוני דנקנין אג"ק אע"ג דאין עומדים בתוכה דשאני בהמה דאע"ג דניידי אין בהן דעת אבל עבדים דיש בהן דעת צריך שיהא עומדין בתוכה ואז נקנין עם הקרקע בקנין אגב וכתב עוד הרא"ש וגם בקנין חזקה אם החזיק בקרקע קנה עבדים כההיא דשמואל דאמר מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולם ועבדים דניידי בעינן שיהו עומדין בתוך הקרקע ואף על גב דקיימא לן כרב נחמן דאמר עבדי כמטלטלי דמי במילי דאורייתא מודה רב נחמן דעבדי כמקרקע דמי וקנין חזקה דאורייתא עכ"ל פי' קשיא ליה היאך קונה בעבדים כשהחזיק בקרקע בלאו קנין אגב אפילו עומדין בתוכו מטעמא דשמואל דאמר מכר לו עשר שדות וכו' הא ודאי דשמואל לא קאמר אלא בעשר שדות וכו' התם הוא דבהחזיק באחד מהן קנה כולם משום דסדנא דארעא חד הוא אבל במטלטלי לא קאמר שמואל דבהחזיק בקרקע קונה הוא מטלטלין בלא אגב אפילו צבורין בתוכו ואם כן עבדים נמי דקיימא לן כרב נחמן דעבדי כמטלטלי דמי אמאי יהא קונה בעבדים כשהחזיק בקרקע ואפילו עומדין בתוכו בלאו קנין דאגב ומאי שנא משאר מטלטלין ומתרץ דבמילי דאורייתא דקנין חזקה דאורייתא היא מודה רב נחמן דעבדי כמקרקעי דמי והילכך בלא אגב נקנים העבדים בשהחזיק בקרקע אלא דבעינן שיהיו עומדין בתוכו משום דניידי ונראה שלזה נתכוין רבינו שכתב החזיק בקרקעות אם העבדים בתוכן קנה ואם לאו לא קנה אפי' שיאמר לו קנה אותן אגב קרקע דקשה טובא דלמאי שכתב בסעיף ב' דאפילו הם צבורין בתוכו אינם נקנין אגביו אא"כ דא"ל קנה אותן אגב קרקע ודלא כהרמב"ם א"כ לא שייך לומר אפילו דהא ליכא שום קנין מטלטלין עם קרקע אא"כ דא"ל אגב וכך הקשה ב"י ולא תירץ כלום אבל למאי דמובן הפשט באשיר"י וכדפרישית ניחא דכך הוא פירוש דברי רבינו דמ"ש החזיק בקרקעות אם העבדים בתוכן קנה כלומר קנה בכל ענין בין בקנין אגב דרבנן בדא"ל קנה אותן אגב קרקע בין בקנין חזקה דאורייתא מדשמואל אפילו בדלא א"ל קנה אותן אגב קרקע ומ"ש ואם אין עומדין בתוכן לא קנה פי' לא מיבעיא דלא קנה מטעם קנין חזקה דאורייתא מדשמואל דאמר מכר לו עשר שדות וכו' דהתם סדנא דארעא חד הוא אבל הכא דאין עומדין בתוכן וניידי ליכא הכא קנין מדשמואל אלא אפילו אמר ליה קנה אותן אגב קרקע נמי לא קנה מטעם קנין אגב דרבנן דכיון דיש בהן דעת לא קנו בקנין אגב אא"כ עומדין בתוכן וע"ל בסי' שס"ג סעיף א':
ה סָעִיף ח הקנה עבדים וכו'. גם זה שם ואסיקנא והלכתא בכפות והתוס' כתבו וצ"ל נמי דמיירי בישן וכו' וכ"כ הרא"ש וז"ל ומטלטלין נקנים עם העבדים בעודן עליו אם העבד כפות וישן מטעם חצר עכ"ל וכך כתב רבינו:
ו סָעִיף ט א"ל משוך בהמה זו וכולי. בפ"ק דמציעא (דף ט') בעי רבי אלעזר האומר לחבירו משוך בהמה זו וקני כלים שעליה מי מהניא משיכה דבהמה לאקנויי כלים או לא אמר רבא אי א"ל קני בהמה וקני כלים מי קני חצר מהלכת היא וחצר מהלכת לא קנה וכ"ת כשעמדה והא כל שאילו מהלך לא קנה עומד ויושב לא קנה והילכתא בכפותה ופי' רש"י דבמקח וממכר קמיבעיא ליה במוכר לו את הכלים ולא את הבהמה והתוס' והרא"ש פי' הא דקמיבעיא ליה בבהמה משום דמשיכת הבהמה שהולכת מעצמה לא שייך בכלים דמשיכת כלים ע"י גרירה ואע"ג דבכפותה נמי איירי מ"מ סתם קניית הבהמה ע"י הילוך ומש"ה לא קמיבעיא ליה אלא בבהמה אבל בדא"ל משוך קופה זו וקני כלים שבתוכה פשיטא ליה דקני כיון דמשיכת קופה וכלים הכל בגרירה והא דקאמר רבא אי א"ל קני וכו' ה"פ הא ודאי דאפי' אם א"ל קני בהמה וקני כלים נמי קמיבעיא ליה מי מהניא משיכת בהמה לכלים או לא מהניא כיון דמשיכת בהמה לא שייכא בכלים ומדלא קמיבעיא לך אלא במוכר כלים בלא בהמה מכלל דבמוכר שניהם פשיטא לך דאף על פי דלא קנה כלים מטעם משיכת בהמה דלא מהניא לכלים מ"מ מדקני בהמה קני כלים מתורת חצר והא מהלכת היא וכולי ומסיק הא דפשיטא ליה במוכר שניהם דקני גם כן כלים בכפותה הוא דפשיטא ליה אבל במוכר כלים בלא בהמה אפילו בכפותה קמיבעיא ליה דכיון דלא קני כלים מטעם חצר שהרי חצר של מוכר הוא קמיבעיא ליה אי קנה מטעם משיכה מי מהניא משיכה דבהמה לכלים ולפ"ז באינה כפותה נמי קמיבעיא ליה אפילו אי אמר קני בהמה וקני כלים שעליה מי מהניא משיכה דבהמה לכלים או לא מהניא והא דקמיבעיא ליה במוכר כלים בלא בהמה היינו משום דקמיבעיא ליה בין בכפותה בין שאינה כפותה אבל במוכר שניהם לא הוי קמיבעיא ליה אלא באינה כפותה אבל בכפותה פשיטא ליה דקני גם הכלים מטעם חצר וכיון דבעיין לא איפשיטא פסק הרא"ש דבמקח וממכר אי א"ל משוך בהמה זו וקני כלים שעליה לא קני הכלים שעליה במשיכת הבהמה ואפילו בכפותה וכיון דבעיין לא איפשיטא אוקי ממונא בחזקת מרא קמא אבל במציאה והפקר אי אמר אני מושך בהמה זו לקנותה ואת הכלים שעליה קנה דכיון דמספקא לן הרי הוא מוחזק מספק ואם תפסה אחר מוקמינן לה בחזקת מרא קמא שהוא מוחזק בה מספק ותפיסת ספק מיקריא תפיסה כנגד אחר שאין לו בה שום טענה וכולי ובמקח וממכר אם א"ל קני בהמה וקני כלים שעליה מחמת משיכת הבהמה לא קנה הכלים ומחמת חצר נמי לא קנה דחצר מהלכת היא ואפילו עמדה נמי לא קנה אבל אם הבהמה כפותה קנה הכלים מטעם חצר עכ"ל והדבר פשוט דמ"ש הרא"ש דבמציאה והפקר אי אמר אני מושך בהמה זו לקנותה ואת הכלים שעליה דקנה וכו' לאו דוקא באומר דרוצה לזכות בשניהם דהוא הדין באומר אני מושך בהמה זו לקנות כלים שעליה בין באינה כפותה בין בכפותה נמי קנה דכיון דאין כאן קנייה אלא מטעם משיכת הבהמה דמהניא לכלים ובהך מילתא קמיבעיא לן ולא איפשיטא וכיון דמספקא לן ה"ה מוחזק מספק ואם תפסה אחר מוציאין מידו אם כן אין חילוק בין בזוכה מן ההפקר בשניהם באינה כפותה ובין אינו רוצה לזכות אלא בכלים ע"י שמושך בבהמה בין כפותה בין אינה כפותה דבכל הני קמיבעיא לן ולא איפשיטא ורבינו נמשך על פי דברי הרא"ש ולכן כתב תחלה דלא מיבעיא במוכר כלים בלא בהמה אלא אפילו במוכר שניהם לא קנה הכלים במשיכת הבהמה והיינו משום דכיון דקמיבעיא לן ולא איפשיטא אוקי ממונא בחזקת מרא קמא שהוא המוכר ומטעם חצר נמי לא קנה אלא אם כן היתה כפותה דאז הויא כחצירו פי' היכא דמוכר שניהם ובכפותה התם הוא דקנה גם הכלים מטעם חצר אבל במוכר כלים בלא בהמה ליכא קנייה מטעם חצר שהרי החצר של מוכר הוא ולא של לוקח ומ"ש אבל במציאה שאמר אני מושך וכו' פי' אפילו אינה כפותה ולאו דוקא באומר שזוכה בשניהם אלא אפילו באומר שאינו רוצה לזכות בכלים אלא ע"י משיכת הבהמה כדפי' ודוק: כתב ב"י הא דבהמה בכפותה לחוד הויא חצירו ולעיל גבי עבד כתב דכפות וישן בעינן וכמ"ש הרא"ש והתוס' י"ל דבעבד שהוא בן דעת לא סגי בכפות ובעינן נמי שיהא ישן אבל בהמה שאינה בת דעת בכפותה סגי ופשוט הוא:
א סָעִיף א כך מצאתי לשונו ונראה דטעות נפל בספרים ויש לו להיות כי זכות המטלטלין לא נקנה כו' *) לא שנא אם שניהם במכר כו' וכתב ר"י נ"י ח"ב דה"ה לקרקע בשכירות ומטלטלין במתנה או איפכא דקני וכתב עוד וקרקע מושאל ומטלטלין במכר או במתנה יש מי שכתב דלא קנה ומדברי התוס' נראה דקנה עכ"ל:
ב סָעִיף ב בהרא"ש כלל ע"ט וכתב הרשב"א בתשובותיו סימן תתקל"ד ותתקל"ה דיכול להקנות אגב מקומות שיש לו בב"ה אפי' אינו שלו רק שהוא מושאל או מושכר לו כמו בשאר קרקע דאפי' בבתי כנסיות שהמקומות הם של רבים וכל אחד יושב על מקום אחד הוי כמו שאול לו וע"ש וע"ל סי' ד"ג דאפי' מטבע נקנה באגב:
א סָעִיף א מטלטלין נקנין אגב קרקע משנה בפ"ק דקידושין. ומה שכתב רבינו כיון שקנה קרקע באחד מן הדרכים כו' ילפינן להם מדכתיב ויתן לה אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערי מצורות הרי לך קניית כסף וזהב שהן מטלטלין אגב ערים שהן קרקע:
ב סָעִיף ב והרמב"ם כתב שאם הם בתוכו אינו צריך כו' מהרי"ק בכ"מ שלו כתב ז"ל הנכון בדברי רבינו הוא דלאו מטעם חצירו הוא דלא בעינן בצבורין אגב אלא הטעם הוא דנהי דכשאינן צבורין צ"ל אגב להודיע שעם הקרקע הקנה אותן מטלטלין אבל כשהן צבורין בתוכו א"צ לדיבורו שהרי הענין עצמו מוכיח שאגב החצר הוא מקנה אותן מטלטלין כו' עכ"ל ביאור דבריו שהרמב"ם מיירי בחצר שאינו משומר (ודלא כמו שפי' הר"ן ומ"מ וכמ"ש בדרישה) דאז אין שייך לומר שיקנה בתורת חצר אלא קונה בקנין אגב ואפ"ה ס"ל לרמב"ם דכל שצבורין בתוכו אצ"ל לו שיקנה באגב ומטעם שכתב הוא ועבד"ר: וכן יראה מדברי א"א הרא"ש ז"ל כלומר מדהביא ל' הגמרא סתמא והילכתא צבורין לא בעינן אגב בעינן משמע בכל אופן ואינו מוכרח:
ג סָעִיף ג וקרקע אפי' כל שהוא קונים כו' עיין בהוספה:
ד סָעִיף ד הקנה הקרקע לא' כו' מיבעיא אם קונה איבעיא זו שם בגמרא ופירש"י ז"ל אם אמר לבעל השדה קני השדה לעצמך ואגבו יקנה מטלטלין לפלוני מהו: ואם תפס אחר כו' אין מוציאין מידו וכתב ב"י הרמב"ם פסק כדרכו ברוב תיקו האמורין בגמרא בממונא דאי תפס לא מפקינן מיניה אבל הר"ן בשם הרמב"ן כתב דכל כה"ג מוציאין מידו עכ"ל והיינו טעמא כיון דהוה ספיקא דדינא אוקי ממונא בחזקת מריה ונראה דלזה כיון רבינו וכתב הדין בשם הרמב"ם ולא כתבו סתם כמו שעשה לעיל בסימן ר' סי"א באיבעיא אי תפסינן ל' ראשון כו' משום דדוקא התם הדין מוסכם דלכ"ע אין מוציאין כיון דתפס ברשות אבל בעלמא לא ולעיל בסי' ק"צ סי"ג ברוצה למכור שדה בעד ק' כו' דכ"ר בשם הרמב"ם שאם תפס לא מפקינן מיניה פליג הר"ן (נמי) וס"ל דמוציאין אך צ"ע דהא גם הרא"ש ס"ל דבספיקא דדינא [מוציאין] ועוד נראה דשם היה תופס ועומד קודם שחזר בו המוכר משא"כ כאן דמיירי דתופס אחר שחזר בו המקנה וכמש"ר והיא היא דגם זה בכלל תפיסה ברשות הוא:
ה סָעִיף ה היה לא' עציץ נקוב כו' בגיטין דף כ"א קמיירי התם לפני מזה בעציץ נקוב לכן נקט גם כן ורבי' ל' נקוב אבל ה"ה עציץ של חרס לרש"י או של עץ לפר"ת אפי' אינו נקוב כנקוב דמי וע"ש טעם פלוגתתם גם י"ל דנקט עציץ נקוב שהוא מילי דפסיקתא לכולי עלמא משא"כ כשאינו נקוב בשל חרס לרבי' תם ובשל עץ לרש"י: וזרעים שבו הם של אחר ה"ה שניהם לאחד אין העציץ נקוב נקנה לחבירו [אלא] ע"י משיכה ולא הזרעים אלא ע"י חזקה ועיין בחידושים: עד שיחזיק בזרעים עצמם פי' ל"ק עד שיעשה חזקה בהם כגון עידור וניכוש וטעמו כדמסיק אחר זה דהזרעים נחשבים כמחובר לקרקע כיון דהעציץ נקיבותיו לקרקע והעציץ דינו כמטלטלין:
ו סָעִיף ו החזיק בעציץ כו' פי' ולא משכו לקנות אלא עשה בו שום מלאכה במקומו ועבד"ר: אבל העציץ יש לו דין מטלטלין הילכך לא מקנה בחזקה אבל נקנה עם הזרעים ואפילו לא אמר אגבם כיון דצריך עציץ לזרעים בטל אגב הזרעים תוס' ור"ן:
ז סָעִיף ז לא קנה הקרקעות דאפי' למאן דאמר דעבדי כמקרקעי דמי מ"מ לא אמרינן שיקנה קרקע זו בחזקה שעשה בעבד כדאמרינן מכר לו עשר שדות שאם החזיק באחת קנה כולן דשאני התם דסדנא דארעא חד הוא וכמש"ר בס"ס קצ"ב משא"כ כאן דעבדי קרקעי דניידי: החזיק בקרקעות אם כו' ז"ל הרא"ש כו' [עב"ח שהביאו] ביאור דבריו דשני מיני קניינים הם קנין אגב דיאמר קני זה אגב קרקע ואז קונה במטלטלין ואף על גב דלא נתן דמי המטלטלין והקרקע וזה מועיל ג"כ בעבדים אגב קרקע דנחשב לענין זה כמטלטלין מיהו בעינן עומדים בתוך הקרקע הואיל וניידי מה שאין כן אם היו נחשבים העבדים כקרקע דאז לא היו נקנין בדין אגב אע"ג דאמר קני אותן אגב קרקע ואף על גב דעומדים על גב קרקע דקיי"ל אין קרקע נקנית אגב קרקע אפילו אמר קני הקרקע שבתחתית הארץ ואגבה קני הקרקע שעליה ויש קנין שני שמהני בקרקע ואין מהני במטלטלין והוא כשלא יאמר קני אגב קרקע אלא קני עשר שדות ונתן להמוכר דמי כל הקרקעות דכשמחזיק באחד מהן קנה כולן מטעם דסדנא דארעא חד הוא מה שאין כן במטלטלין אבל בעבדים מהני קנין זה כשנתן למוכר דמיהם נקנין להמוכר בחזקת קרקע דלענין זה מיחשבי העבדים כקרקע דחזקה מילי דאורייתא הוא ובזה א"צ שיאמר קני אגב מיהו עומדים בתוכו בעונן דלא שייך בהו למימר סדנא דארעא חד הוא כנ"ל ביאור דברי הרא"ש וכן מבואר בהתוס' דף ע"א ולזה כיון גם כן רבינו במ"ש החזיק בקרקע אם העבדים בתוכן קנה דר"ל אז בכל מיני קנין קנה הן בקנין אגב קרקע כשיאמר קני אגב ואפילו לא נתן דמיהם משום דנחשב כמטלטלין או אפי' לא אמר קני אגב אם נתן דמיהם ומטעם דנחשבים כקרקעי וסיים וכתב ואם לאו לא קנה אפי' א"ל קני אגב (וא"ל) [ור"ל] אף על גב דעומדים בתוכה קנה לפעמים אפילו בלא אמר קני אגב כשאינן עומדים בתוכה נא מהני אמירת קני אגב ומטעם שכתבתי וק"ל ובזה נתיישבה תמיהת הב"י שתמה על מש"ר אפי' א"ל קני אותן אגב מאי אפי' דקאמר הא רבי' ס"ל דלעולם אינו קונה אפי' בצבורין ועומדים בתוכה בלא אמירת אגב וכתב דרבי' תפם ל' הרמב"ם ואליביה (לא קנה) [קאמר] דהוא ס"ל דבעומדים בתוכה א"צ נמי אמר קני אגב קרקע וזה דוחק ולפי מ"ש ניחא דגם להרא"ש ורבינו בעבדים כשעומדים בתוכה ונתן דמיהם אצ"ל אג"ק ודוק:
ח סָעִיף ח והוא שיהא כפות ואז לא הוי חצר המתהלכת כיון שאינו ראוי לילך: וגם ישן דאז הוא משומר לדעתו:
ט סָעִיף ט א"ל משוך בהמה זו כו' לא קנה כלים שעליה במשיכתה איבעיא בפ"ק דב"מ דף ט' ולא איפשיטא ומבואר שם בגמרא דאפי' כפות מיבעיא דכיון שלא הקנה לו הבהמה נמצא שאינו יכול לקנות הכלים בתורת חצר שהרי חצירו של מוכר הוא ואין לו זכות לקנות הכלים אלא ע"י משיכת הבהמה לכן איבעיא ליה אי מהני משיכת הבהמה אל הכלים וה"ה נמי אם א"ל משוך בהמה וקני אותה וכלים שעליה ואינו כפות נמי איבעיא אי קני הכלים ע"י משיכת הבהמה אבל קני בהמם וכלים שעליה ואי כפות פשיטא דקנה לכליו בתורת חצר של זה מוכרח שם מסוגיא ובזה דברי רבינו מבוארים וכתב שם הר"ן הא דאיבעיא ליה במשוך וקני כלים שעליה ולא במשוך כלי זה לקנות מה שעליו משום כו' [עב"ח שכתב תירוץ של הר"ן בשם תוס' ורא"ש] וכ"כ התוס' והרא"ש וכן דעת רבינו שחילק בין משוך בהמה למשוך קופה ואע"פ שבכפות מיירי מ"מ כיון דסתם משיכת בהמה היא ע"י הילוך אין המשיכות דומות זו לזו וכב"י לא קני כלים שעליה משום דאיבעיא היא ולא איפשיטא ואוקי ממונא בחזקת מרא קמא ורבי' קיצר שהיה לו לכתוב ל"ק אפי' כפות וכ"כ הרא"ש בהדיא וגם ל' ולא מיבעיא זה אלא אפי' כו' לא א"ש דהא לאו בסגנון אחד הן רישא איירי אפילו בכפות וסיפא דוקא בלא כפות ול' זה הוא [משמע] דגם בסיפא לא קניא אפי' בכפות (משך כו' אלא מתורת חצר דקנה בהיותו משומר קנין ע"י חצר אפי' שייך לומר בי' ולא): אפי' אם עמדה כו' דאמר רבא כל במהלך לא קנה עמד וישב ג"כ לא קנה: אא"כ היתה כפותה כו' בכה"ג דאינה בר דעת אפי' אינה ישנה נקראת משומר ר"ן:
י סָעִיף י ואם א"ל משוך קופה זו כו' הא דמצריך רבי' לומר שימשוך ויקנה כדי שתועיל משיכתו אפי' שלא בפני המוכר דאי בפניו אפי' לא א"ל ולא מידי נמי וכדלעיל סי' קצ"ח א"נ רבותא נקט רבי' דאע"ג דא"ל משוך קופה ולא תקנה במשיכה אלא הכלים ולא היא גופא דכה"ג דבמשוך בהמה וקני כלים לא קנה מטעם שלא הקנה לו הבהמה אפ"ה כאן קנה הכלים במשיכת הקופה וק"ל: בד"א בלוקח כו' לקנותה ואת הכלים כו' כך הגירסא בכל ספרי רבי' וכן הוא באשר"י ולפי גירסא זו צריך לפרש דה"ק בד"א דכשאמר לו קני בהמה וכלים שעליה דלא קנה כשאינה כפותה בלוקח ומשום דאיבעיא דלא איפשיטא היא אי משיכת בהמה מהני למשיכת מטלטלין כיון דאינן שוין ואם חזר בו הקונה מוקמינן ממונא בחזקת מריה אבל במציאה כשאומר אני מושך כו' קנאה ואפי' אינה כפותה ואם בא אחר והחזיק בה אינו רשאי שהוא זכה בה בתחילה ומקרי מוחזק אבל מל' הרא"ש בב"מ מוכח להדיא דהאי לקנותה ואת כו' ט"ם הוא וצ"ל לקנות את הכלים ואכפות קאי וה"ק בד"א דאפי' בכפות ל"ק הכלים כשא"ל משוך הפרה לקנות הכלים אלא בלוקח (קאמר דלא קני משום דבזה הבהמה ככלי של מוכר ואין הלוקח יכול לקנות דבר שהוא בכלי של מוכר) אבל במציאה כו' וכן מצאתי מוגה באשר"י ישן ודוק שם אבל בש"ע כתב כנוסח הרא"ש וע"ש:
א סָעִיף ב והרמב"ם כתב שאם הם בתוכו א"צ שיאמר כו' בפ"ג דמכירה כ"כ והר' פ"ק דקידושין הביא דברי הרמב"ם אלו וכתב דטעמו כיון שצבורין בתוכו קני בתורת חצר וכ"כ המ"מ שם אלא קשיא להו דא"כ הו"ל לפרש דדוקא בחצר המשתמרת דחצר שאינה משתמרת אינו קונה אלא בעומד בצידה כמ"ש הוא עצמו בפ"ד דזכייה ע"ש בר"ן שהאריך וכתב ב"י דאין זו קושיא שכן דרכו של הרמב"ם לסתום במקום אחד ולסמוך על מה שביאר במקום אחר וכן כאן סמך על מ"ש בפ"ז מהל' זכייה דבחצר שאינה משתמרת לא קני אלא אם כן עומד בצידה וקשיא לי טובא חדא כיון דבגמרא אמרו סתם והילכתא אגב בעינן למה סתם לשונו היפך מסקנת התלמוד ומיירי בחצר המשתמרת יותר הו"ל לכתוב כלשון הגמרא דבעינן אגב ובחצר שאינה משתמרת או לפחות היה לו לכתוב גם דינא דתלמודא ועוד קשה לי דאי הרמב"ם בחצר המשומר דוקא מיירי ומטעם חצירו מ"ט דרבינו והראב"ד דפליגי עליה ושצריך שיאמר קני ואגב ולא יקנה חצירו לכן נראה עיקר כמ"ש מהרי"ק בכ"מ שלו העתקתי לשונו בפרישה וא"ת להרמב"ם איך מצינו לעולם דבעי חצר המשומר הא כל שמונח בתוכו קני ליה בתורת אגב ולמה כתב בפ"ד דזכייה בד"א בחצר המשתמרת כו' וצ"ל דס"ל להרמב"ם דע"כ לא שייך קנין אגב אלא כשלא היה שום אחד מהן שלו או עתה בא לקנות שניהם יחד הקרקע והמטלטלין כה"ג כתוב ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף וגו' עם ערי מצורות אבל כשהחצר בתחלה היה שלו או שקנה מתחלה ממנו החצר ואחר זמן קנה ממנו מטלטלין לא שייך קנין אגב כלל אפי' מונחים בתוכם אלא קנין תורת חצר ולהכי בעינן שהיה משומר וכ"נ דעת רבינו ס"ס זה ולקמן סימן ר"ג דקנין חצר וקנין אגב שני קניינים הם לא שייך זה בזה: והראב"ד השיג עליו כו' עיין בב"י שהביא השגת הראב"ד ותירצו בשני אופנים גם הביא ל' הר"ן מהיכן למד הרמב"ם כן:
ב סָעִיף ו החזיק בעציץ [כו'] אף העציץ לא קני לכאורה היה נראה לדייק מדברי רבי' שכתב החזיק דס"ל דוקא החזיק בעציץ לא קנה אבל [משך] העציץ קנה מיהו העציץ אבל הר"ן ס"ל דאם שניהם לאחד אפילו משך העציץ אפילו עציץ לא קנה כיון דבבת אחת מכר לו עציץ וזרעים ול"ק הזרעים אף קניית העציץ לא נגמרה דהא קיי"ל בכור בל' אני מוכר יכול לחזור אפילו בסאה אחרונה ואע"פ שדמי כל סאה ידועים לפי חשבון הכור וכ"ש הכא שאין דמי העציץ ידועים עכ"ל ומיהו ע"כ אין זה הכרע שהרי גם בגמרא אמרו החזיק בעציץ אף עציץ ל"ק וא"כ תקשה להר"ן אלא מאי אית לך למימר דהר"ן מתרץ לה דאדרבה גמרא רבותא נקט דאע"פ שעשה מעשה דשייך לקנות ביה זרעים והו"א דקנה שניהם דעציץ שהוא נכסים שאין להם אחריות נקנה עם הזרעים שהן נכסים שיש להן אחריות קמ"ל דכיון דכוונתו היה לקנות בחזקה זו העציץ תחילה אף העציץ ל"ק ומכ"ש מטעם שכתב הר"ן הנ"ל אעשה משיכה בעציץ אף שהיה כוונתו לקנות גם הזרעים לא שייך שיקנה זרעים במשיכה וכיון דזרעים ל"ק גם עציץ ל"ק ואם כן גם רבינו ל"ד נקט ונמשך אחר ל' התלמוד ובלא"ה צריכין למימר דרבי' נמשך אחר ל' התלמוד במ"ש היה לאחד עציץ נקוב וזרעים שבו של אחר כו' דהא גם אם שניהם של אחד נמי שייך האי דינא וכמ"ש התוס' שם בגיטין דף כ"ב ודוק:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.