א האומר לשנים כתבו וחתמו ותנו לפלוני שטר מתנה שאני נותן לו שדי אינן יכולין לומר לאחרים לכותבו דמילי נינהו ולא מימסרי לשליח:
ב וכתב הרמב"ם שאם אמר לשלשה שיאמרו לעדים שיכתבו ויחתמו בשטר מתנה ויתנוהו לפלוני אינו כלום ואם אמרו לעדים כתבו וחתמו למקבל לא קנה והוסיף הראב"ד על דבריו וכל שכן אם חתמו הם בעצמם והוא הדין אם אומר להם תנו אבל הרמב"ן כתב דלא אמרינן מתנה הרי הוא כגט אלא באומר כתבו שאין יכולין לעשות שליח אחר משום דמילי לא מימסרי לשליח אבל באומר אמרו לעדים לכתוב ולחתום כשר לכ"ע במתנה והכי מסתברא:
א סָעִיף א האומר לשנים כתבו וחתמו ותנו לפלוני שטר מתנה שאני נותן לו שדי אינם יכולים לומר לאחרים וכו' בפרק כל הגט (כטי) רב אמר מתנה אינה כגט ושמואל אמר מתנה הרי היא כגט והביאו מחלוקת זה הרי"ף והרא"ש בס"פ התקבל וז"ל אמר רבה מתנה אינה כגט כלומר בגט הוא דאמרינן אם אמר כתבו גט לאשתי לא מצי לשוויי שליח למיכתב גט משום בזיון דבעל אבל במתנה דליכא בזיון דבעל כי אמר כתבו שטר מתנה לפלוני בשדה שלי מצי לשווייה שליח למיכתב ושמואל אמר מתנה נמי הרי היא כגט וטעמא דשמואל בגט משום דמילי נינהו ומילי לא מימסרי לשליח וקיימא לן הלכתא כשמואל בדיני:
ב סָעִיף ב ומה שכתב רבינו בשם הרמב"ם שאם אמר לשלשה שיאמרו לעדים שיכתבו ויחתמו שטר מתנה ויתנוהו לפלוני אינו כלום וכו' בפרק ד' מה' זכייה כ"כ וכתב ה"ה דלטעמיה אזיל שכתב בפ"א מהלכות גירושין דאומר אמרו הגט בטל ויש סוברים שבגט כשר וה"ה למתנה:ומ"ש רבינו בשם הרמב"ן ז"ל הר"ן בס"פ התקבל כתב הרמב"ן סובר דנהי דאמרי' דמתנה הרי היא כגט דוקא באומר לג' תנו אבל באומר אמרו לסופר ויכתוב ולפלוני ולפלוני ויחתמו אינה כגט דבגט טעמא אחרינא הוא דאפי' ממנה אותם הבעל שלוחים לכך מדעתם שלא בפניהם לא מהני ולפי דעת הרא"ה ז"ל ומה שכתבתי אפי' בגט מהני אם ממנה אותם שלוחים מדעתו ואפילו שלא בפניהם מהני ובאומר אמרו אפילו במתנה פסול וכ"כ הרמב"ם בפ"ד מה' זכייה עכ"ל ועיין בתשובות מהר"ר דוד הכהן בית ששי:
א סָעִיף א האומר לשנים כתבו וכו'. פלוגתא דרב ושמואל בפ' כל הגט ופסקו הפוסקים דהלכה כשמואל דמתנה כגט וטעמא דשמואל בגט משום דמילי נינהו וכו': וכתב הרמב"ם שאם אמר לי' וכו'. בפ"ד מזכייה וטעמו דס"ל דבאומר אמרו בגט פסול ומתנה כגט ולפיכך אף אם אמרו הג' לאותן העדים כתבו וחתמו למקבל כלומר ותנו למקבל והם עשו כך וכתבו וחתמו ונתנו לא קנה וכן כתב הרמב"ם לשם להדיא וז"ל ואם אמרו לאותן העדים וכתבו ונתנו למקבל לא קנה והוסיף הראב"ד על דבריו וכ"ש את חתמו הם בעצמם נראה דהאי כ"ש נלמד מלשון הרמב"ם דמדכתב תחלה אינו כלום שוב לא היה צריך לפרש ואם אמרו לעדים וכו' אלא לרבותא נקט הרמב"ם הכי דל"מ אם לא אמר לעדים אלא כתבו והם בעצמם חתמו דלא קנה אלא אפילו כאשר צוה דאמרו לעדים כתבו וחתמו ותנו וכו': ומ"ש וה"ה אם אומר להם תנו. פי' שאמרו לג' אמרו לעדים שיכתבו ויחתמו והם בעצמם יתנוהו לפלוני וכן עשו נמי לא קנה דכיון דעשאן שלוחים שיאמרו לעדים לכתוב ולחתום מילי נינהו: ומ"ש אבל הרמב"ן כתב וכו'. אדלעיל קאי אגוף הדין דאומר אמרו דסבירא ליה דבהא לא הוה דין מתנה כגט דאע"ג דבגט פסול במתנה כשר וז"ל ה"ה ומיהו באומר אמרו לפ' ופ' יש סוברים שאף בגט כשר וכ"ש אם חתמו הם עצמם וה"ה במתנה עכ"ל וצ"ע בפי' דבריו במ"ש וכ"ש אם חתמו הם עצמם דאדרבה בחתמו הם עצמם גרע טפי כמ"ש רבינו ע"ש הראב"ד:
א סָעִיף א האומר לשנים כתבו כו' בפ' כל הגט רב אמר מתנה אינה כגט ושמואל אמר מתנה הרי היא כגט וז"ל הרא"ש ס"פ התקבל אמר רב מתנה אינה כגט כו' כלומר בגט הוא דאמרינן אם אמר כתבו גט לאשתי לא מצי לשווייה שליח למכתב גט משום ביזיון דבעל (משום דעליה רמיא לכתבו כדכתוב וכתב ויאמרו שאינו יודע לכתוב ר"ן) אבל במתנה ליכא ביזיון ושמואל אמר מתנה נמי כגט דס"ל דהטעם הוא בגט משום דמילי נינהו ומילי לא מימסרי לשליח דלטעם זה אין לחלוק בין גט למתנה והלכתא שמואל ובזה הכל מודים וכמ"ש הרמב"ן בסמוך דלא אמרו מתנה הרי היא כגט אלא באומר כתבו כו' ש"מ דבזה מודה והכי הוא הצעת דברי רבינו מתחיל בדין הפשוט לכ"ע דגם במתנה אמרינן מילי לא מימסרי לשליח ואח"כ כתב והרמב"ם כתב דגם באומר אמרו שוה דין מתנה לגט שדבריו אינו כלום אפילו אמרו כן לאחרים כמו שציוה להן וכ"ש אם שינה מציוויו וחתמו הם עצמן והראב"ד הוסיף עוד להשוות מתנה לגט דאפילו אמר לג' תנו אינו כלום אבל הרמב"ן כתב כו' דלא כהרמב"ם והראב"ד ומסיק דהכי מסתבר ועבד"ר:
ב סָעִיף ב וכתב הרמב"ם שאם אמר לג' כו' פ"ד דזכייה כ"כ ולרבותא נקט ג' דהו"א הואיל והם ב"ד אלימא מילתא דב"ד דיכולין למימסר מילי קמ"ל וכן הוא בתוס' וכ"ש אם אמר לשנים שיאמרו כו' וכן הוא ברמב"ם ועבד"ר: והוסיף הראב"ד כו' וה"ה אם אמר להן תנו דע דלשון הראב"ד בהשגה אינו כן אלא ז"ל א"א ה"ה אם א"ל תנו ע"כ לכן נ"ל דהאי וכ"ש אם כו' הוא מדברי רבינו שהגיה כן ויש ט"ס בדברי רבינו שנהפכו הדברים וצ"ל לא קנה וכ"ש אם חתמו הם עצמם והראב"ד הוסיף על דבריו ה"ה אם אמר כו' ופי' הכי הוא דאפילו בעשו הג' כדברי המזכה ואמרו לעדים כו' אינו כלום כ"ש אם שינו מדברי המזכה שלא אמרו לעדים כמו שציוה להן אלא הן חתמו בעצמן דאינו כלום והראב"ד הוסיף דל"ת דוקא כשאמר לג' שיאמרו לעדים לכתוב הוא דאינו כלום הואיל ומתנה אית ליה דין גט ובגט אפילו ר"מ דס"פ התקבל מודה בכה"ג לדעת שמואל דקיי"ל כוותיה אלא אפילו אמר להם תנו והן ג' הו"א כיון שהם ג' וגם א"ל ל' תנו ולתורת ב"ד הוריד להם ור"ל שהם יצוו על מי שירצו שיכתבו המתנה והם יתנוהו או יצוו בנתינת המתנה כר"ת וכדס"ל לר"מ בס"פ התקבל לענין גיטין קמ"ל דהלכה כר"י דפליג עליה שם וס"ל דאפילו בכה"ג לא עשאם ב"ד אלא שלוחים ואינם יכולים לעשות שלוחים אחרים ועיין בא"ע (סימן ק"ך) ולגי' שלפנינו ג"כ פירושו הכי ואפשר שבספר שהיה ביד רבינו דהשגת הראב"ד היה כתוב בו כן אבל בודאי פשוט שאם אמר תנו וכתבו וחתמו הן בעצמן דשפיר דמי אבל הרמב"ן כתב כו' אלא בדאמר כתבו כו' פי' דס"ל דלא אמר שמואל דמתנה כגט אלא באומר לג' תנו או כתבו דאין רשאין לצוות לאחרים דע"ז קאי הפלוגתא דר"מ ור' יוסי בפ' התקבל (גיטין דף ס"ו) כשר לכ"ע במתנה והא דבגט פסול טעמא אחרינא הוא דאפילו ממנה הבעל אותן פ' ופ' שלוחים בפירוש ובפרטות שמותן שלא בפניהם ל"מ משא"כ במתנה ועיין בר"ן ס"פ התקבל (ועיין בא"ע סי' קמ"א וק"ך מ"ש שם ועיין בתשו' מהר"ר דוד כהן בית ששי):
א סָעִיף ב וכתב הרמב"ם שאם אמר לג' שיאמרו לעדים שיכתבו ויחתמו בשטר מתנה כו' בפ"ד מהל' זכייה דין י' כתב דין מתנה וז"ל שם המתנה כגט שאין אדם יכול למסור דברים לשליח אמר לג' אמרו לפ' ופ' שיכתבו ויחתמו בשטר מתנה ויתנוה לפלוני אין זה כלום ואם אמרו לאותן העדים וכתבו וחתמו להמקבל לא קנה עכ"ל והנה רבינו שינה בלשון הרמב"ם במ"ש בשמו אמר לג' שיאמרו להעדים במקום שכתב הרמב"ם שאמר לג' שיאמרו לפלוני ופלוני כו' ומכח זה שינה ג"כ במה שסיים וכתב ז"ל ואם אמרו לעדים וכתבו כו' ובדברי הרמב"ם הנ"ל כתב ואם אמרו לאותן העדים מפני שהרמב"ם קאי אעדים ידועים פלוני ופלוני שהזכיר לפני השלשה מתחילה ואמר שאפילו עשו כאשר ציום אפ"ה לא קנה ולכאורה הוה רבותא טפי ממ"ש רבינו בשמו אמרו לעדים ולא הזכירם בשם מתחילה ונראה דרבינו ס"ל דאין צד רבותא בזה ושאדרבה י"ל דבאמר לג' אמרו לעדים ויחתמו היא רבותא דקמ"ל דלא אמרינן דעשאן ב"ד ימסר הדברים לידם לאמר למי שירצה כדרך ב"ד משא"כ באמר להן אמרו לפלוני דלא סמך עליהן לאמר למי שירצו והא ראיה דבפ"ב דהל' גירושין כתב הרמב"ם בדין ו' ז"ל אמר לב' או לג' אמרו לסופר ויכתוב גט לאשתי ואמרו לעדים ויחתמו ואמרו לסופר וכתב ולעדים וחתמו כו' ה"ז גט פסול כו' הרי דשם כתב סתם אמרי לסופר ולעדים ולא כתב אמרו לפלוני ולפלוני וכן כתב הר"ן בס"פ התקבל דאף אם אמר אמרו לפלוני ולפלוני אינו אלא כמראה מקום הוא לו וסומך אדעתם שיאמרו למי שירצו א"ל שא"ל אמרו לפלוני ופלוני שאני מניתי אותן להיות עדים ויחתמו שאז דוקא קאמר ע"ש וכתב שם שכ"כ הרמב"ם ולפי זה מ"ש המ"מ אדברי הרמב"ם הנ"ל בהל' זכייה ז"ל ומיהו באומר אמרו לפלוני ולפלוני יש סוברין שאף הגט כשר וכ"ש אם חתמו הם בעצמן וה"ה ודאי למתנה והמחבר פסק בשיטתו שכתב בפ"ב מהל' גירושין דבאומר אמרו קרוב להיות הגט בטל עכ"ל צ"ל דאפילו באומר אמרו סתם יש מכשירין אפילו בגט אלא שצ"ע מ"ש המ"מ וכ"ש אם חתמו הם עצמן מאי כ"ש יש בזה כיון שאמר להם שיאמרו להאחרים שיחתמו איך יכשר השטר כשמשנים מדבריו וחותמין הם בעצמן ומה"ט כתב רבינו ז"ל וכ"ש אם חתמו הם בעצמן דפסיל ור"ל כאן ששינו מציוויו וכמ"ש ויש ליישב בדוחק דמ"ש וכ"ש אם חתמו הם ר"ל דכ"ש הוא אם אמר הבעל אמרו לסופר ואתם חתומו והם עשו כך כמי שציוה דהו"א שמ"מ פסול משום דחיישינן לחורבה דסברי שמסר להם הדבר לעשות כמו שירצו ומשום כיסופא דסופר כו' לכך אמר דכ"ש הוא דכשר שהרי באומר אמרו לפלוני נמי שייך חורבה וגם שייך ביה מילי לא מימסרן אפ"ה כשר כ"ש בזה דלא שייך ביה מילי לא מימסרן שהרי חתמו הן בעצמם והא דשינה הרמב"ם במ"ש בהלכות גירושין אמרו לסופר ויכתוב ולעדים ויחתמו וכאן בשטר מתנה כתב אמרו לפלוני ופלו' ויכתבו ויחתמו וכ"כ רבינו בשמו ה"ט דאף דס"ל דמתנה הרי הוא כגט היינו דוקא בגוף הדין דאומר אמרו אבל במאי דיכתוב הסופר ולא יחתום כ"א שני עדים אחרים זה אינו שייך כ"א בחומרא דגיטין דחששו שמא משום כיסופא דסופר ישנה מציווי הבעל וכמ"ש בא"ע (בסימן ק"ך ובמקומות אחרים ע"ש) וק"ל: ומ"ש רבינו על דברי הרמב"ן והכי מסתברא כ"כ ג"כ רבינו בא"ע (סימן קמ"א) גם כתב שם להתיר אפילו בגט כשהאשה עשתה שליח לקבלה ונתנה לו רשות לעשות שליח אחר במקומו (משא"כ באיש העושה שליח לגט) ז"ל שם דלא אמרינן מילי לא מימסרן לשליח אלא כשמוסר לו דבר לעשותו דאינו יכול למסרו לאחר כגון מי שעשה שליח לחתום גט שאינו יכול לומר לאחר לחתמו אבל כשאמר לו בהדיא לומר לאחר לחתמו יכול לעשותו כדאמרינן לקמן באומר לשנים אמרו לפלוני ויכתוב לפלוני ולפלוני ויחתמו דלא הוי מילי עכ"ל והנה מ"ש כדאמרינן לקמן ולא מצינו שכתב שם כן לקמן וכתבתי שם בשם מ"ו ר"ש ז"ל שרימז למ"ש כאן בח"מ בדין מתנה ומשוה דין אומר אמרו דמתנה לאומר אמרו לשליח קבלה דהאשה וה"ט דשניהן לא נאסרו אלא משום דמילי לא מימסרן לשליח וס"ל כהרמב"ן שכ' רבינו בשמו כאן דהיינו דוקא כשמצווה להן לעשות דלא יצווהו לאחרים אבל באומר אמרו אין זה בכלל אמרם מילי לא מימסרן לשליח וכבעל שאומר לשנים אמרו לאחרים דיחתמו דגט דפסול לאו מטעם דמילי לא מימסרן לשליח הוא אלא משום דבעינן שישמע מפיו או מטעם אחר דיש לחשוש לחורבה טפי בשלוחי הבעל שמצוה על הכתיבה והחתימה מבשליח האשה דאינו מצווה כ"א (לא') לקבלה וכמ"ש בא"ע בסימן ק"ך ובסימן קמ"א ומ"ש רבינו שם בדבריו הנ"ל דכשאומר לו בהדיא לומר לאחר לחתמו יכול לעשותו אל תטעה לומר דמכשיר אף בשלוחי הבעל אלא ה"ק אין זה בכלל מילי לא מימסרן לשליח דמטעם זה הוה כשר גם בבעל ולא פסלוהו בכה"ג אלא מטעם אחר וק"ל ועמ"ש שם בא"ע עוד מזה:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.