א הנותן מתנה לחבירו וחזר בו הרי זה ממחוסרי אמנה במה דברים אמורים במתנה מועטת אבל במתנה מרובה לא שהרי לא סמכה דעת המקבל שיתננה לו עד שיקננה לו בקנין או באחד מן ההקנאות שהמתנה נקנית בהן:
ב אסור ליתן מתנת חנם לעובד עבודת כוכבים אבל מותר ליתן לגר תושב שהרי מצוה להחיותו:
ג הנותן מתנה לעבד או לאשה קנו האדון והבעל האדון קנה גם הגוף והבעל אינו קונה אלא הפירות אבל הגוף של האשה כשתתאלמן או תתגרש וזה ביארתי היטב בספר אבן העזר:
ד הכותב כל נכסיו לעבדו קנה את עצמו בן חורין וזה ביארתי בספר יורה דעה:
ה מדת חסידות שלא לקבל מתנה משום אדם אלא לבטוח בה' שיתן לו די מחסורו שנאמר ושונא מתנות יחיה:
א סָעִיף א הנותן מתנה לחבירו וחזר בו הרי זה ממחוסרי אמנה. כלומר האומר לחבירו ליתן לו מתנה וחזר בו הרי זה ממחוסרי אמנה במה דברים אמורים במתנה מועטת אבל במתנה מרובה לא וכו' בפרק הזהב (בבא מציעא מט.) אמר רבה בב"ח א"ר יוחנן האומר לחבירו מתנה אני נותן לך מותר לחזור בו אמר ר"פ ומודה רבי יוחנן במתנה מועטת דסמכה דעתיה ונתבאר בסימן קק"ד ועיין במהרי"ק שורש קי"ח ובהגהות הראשונות דמרדכי פרק ו' דמציעא:
ב סָעִיף ב אסור ליתן מתנת חנם לעובד כוכבים אבל מותר ליתן לגר תושב וכו' ספ"ק דעכו"ם (כ.) תניא לא תאכלו כל נבילה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי אחד גר ואחד עכו"ם בין בנתינה בין במכירה דברי ר"מ רבי יהודה אומר דברים ככתבן לגר בנתינה לעכו"ם במכירה וידוע דהלכה כרבי יהודה והקשו התוס' דבפרק כל שעה מוקמינן ההיא דשולח אדם ירך לעכו"ם כר' יהודה ותירצו דבתוספתא תניא גבי מילתיה דר"י בעכו"ם המכירו מותר מפני שהוא כמוכרו והא דאמרי' בפרק הדר דא"ל לההוא עכו"ם טול גלוסקא ואע"פ שלא היה מכירו כדמשמע התם שאני התם שהיה מתלוה עמו בדרך ואם תאמר וכי לית ליה דמפרנסין עניי עכו"ם עם עניי ישראל מפני דרכי שלום וי"ל דדרכי שלום אין זו מתנת חנם עכ"ל ומ"ש רבי' אסור ליתן מתנת חנם לעובד כוכבים לאו לאפוקי ישמעאל אלא לאפוקי גר תושב דהיינו שקיבל עליו ז' מצות בני נח וזהו שאנו מצווים להחיותו:
ג סָעִיף ג הנותן מתנה לעבד או לאשה קנו האדון והבעל וכו' מבואר בכמה מקומות מהם פ"ק דקידושין (כג.) ופרק חלון (עירובין דף עט):
ד סָעִיף ד הכותב כל נכסיו לעבדו קנה את עצמו בן חורין וזה ביארתי בספר יורה דעה סימן רס"ז:
ה סָעִיף ה מדת חסידות שלא לקבל מתנה משום אדם אלא לבטוח בה' וכו' בריש פ"ג דקדושין (נט.):
א סָעִיף א הנותן מתנה לחבירו וכו'. כלומר האומר לחבירו ומבטיחו ליתן לו מתנה וחוזר בו ה"ז ממחוסרי אמנה בד"א במתנה מועטת וכ"כ בסוף סימן ר"ד ולשם כתב ב"י דכל זה דוקא בעשיר אבל בעני שאין לו ר' זוז נעשה נדר וכופין אותו לקיים אף במתנה וע"ש ועיין עוד בריש סימן רמ"ג:
ב סָעִיף ב אסור ליתן מתנת חנם לעע"ג רתב ב"י לאו לאפוקי גר תושב דהיינו שקבל עליו ז' מצות בני נח וזהו שאנו מצוים להחיותו עכ"ל. ולפי דבריו קשה למה לו לרבינו לכתוב לעע"ג ולתת מכשול שיבינו למעט ישמעאלים:
א סָעִיף א הנותן מתנה לחבירו כו' כלומר האומר לחבירו ליתן לו מתנה וחוזר בו ב"י ופשוט הוא: אבל במתנה מרובה לא כן הוא בפ' הזהב מימרא דרבה בר בר חנה ודוקא לעשיר אבל לעני אפילו מרובה נמי דזכי לה מתורת נדר כדלעיל (סימן ר"ד ורמ"ג וקכ"ה:
ב סָעִיף ב אסור ליתן מתנת חנם כו' בספ"ק דע"ז תני לא תאכלו כל נבילה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי ר' יהודא אומר דברים ככתבן לגר בנתינה ולעכו"ם במכירה ואע"פ דר"מ פליג הלכתא כר' יהודה והא דכתב רבינו אבל מותר ליתן לגר תושב ולא קאמר דמצוה ליתן לו דהרי אנו מצווין להחיותו וכדמסיק י"ל דה"ק מותר ליתן אף שיש בידו דגר משלו בדי חיותו ויותר מ"מ כיון דמצוה להחיותו כשאין לו אין זה בכלל איסור מתנת חנם ודקדק רבינו לכתוב מתנת חנם לאפוקי מתנה לרגיל לעשות עמו נייח נפשיה דמיחשב כמכרו לו וכ"כ התוס' פ' כל שעה. עוד שם דהא דאמרו מפרנסין עניי עכו"ם עם עניי ישראל מפני דרכי שלום ההיא לא מיקרי מתנת חנם כיון שיש בו משום דרכי שלום עכ"ל וכ"כ רבינו בי"ד (ס"ס רנ"א) ושם לא כתב רבינו עם עניי ישראל וכ"כ בשם מ"ו ר"ש דעם ל"ד קאמר גם י"ל דמש"ה קאמר עם דאף אם יש עניי ישראל אל יאמר האדם אם אפרנס עניי עכו"ם אזי אחסיר לעניי ישראל ע"ש ובסימן של"ה ובסימן שס"ז: ומ"ש לעע"ג כתב ב"י לאו לאפוקי ישמעלים (ע"ל סי' רס"ו) אלא למעוטי גר תושב והוא המקבל עליו ז' מצות בני נח שאנו מצווים להחיותו ע"כ:
ג סָעִיף ג הנותן מתנה לעבד כו' מבואר בכמה מקומות מהם פ"ק דקידושין ובפ' חלון: ביארתי היטב כו' סימן ע"ה:
ד סָעִיף ד בספר י"ד סימן רס"ז:
ה סָעִיף ה מדת חסידות שלא לקבל מתנה כו' ברפ"ג דקידושין: שנאמר ושונא מתנות יחיה פסוק הוא במשלי ט"ו וכך דריש ליה בריש פ"ג דקידושין. והא דקבע הכתוב שכר מצוה זו ביחיה מפני שדעת האדם להיט אחר קבלת המתנות בסוברו שיחיה ע"י המתנות לנפשו ולנפש ביתו. ע"כ כתב שאדרבא הבוטח בה' ושונא המתנות יחיה גם י"ל שכ"כ כדי לשמוע מכלל ההן הלאו לפי שהנוטל מתנה צריך להחניף לבריות הנותנים לו ולבלתי הוכיחם אף אם רואה שדרכיהם מקולקלים וכל כיוצא בזה ובזה ודאי גורם מיתה לעצמו משא"כ המבזה ושונא מתנות דא"צ להחניף לשום אדם וק"ל ועבד"ר:
א סָעִיף ה שנאמר ושונא מתנות יחיה וכן מצינו באברהם שנאמר הרימותי ידי וגו' אם מחוט ועד שרוך וגו' והא דלא מייתי הגמרא והפוסקים ראיה מזה משום דאפשר למימר איהו דאחמיר לנפשיה ממדת חסידות יתירא דהוה ביה גם י"ל משום דהיה מלך סדום רשע לא רצה לזכות אותו בקבלתו מתנה ממנו על דרך וחסד לאומים חטאת וז"ש ולא יאמר אני העשרתי והא שקיבל מפרעה ואבימלך היה נימוקו עמו דלשם מצוה קעביד כדכתיב בכל א' תשובתו בצדו דאצל פרעה כתיב אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך שק' איך מסר שרה לזנות בשביל הנאתו ועוד שהקדים הטפל דהיינו למען ייטב לי בעבורך ואיחר העיקר דהיינו וחיתה נפשי בגללך אלא הענין היה שאמר אמרי נא אחותי את כדי שכל השרים והמושלים יחניפו לי בעבורך בסברם שאתן אותך להם לאשה ואני לא אתנך לשום א' מהם ולא יהיה שום א' רשאי לפגוע בי שיירא מהשר השני שג"כ דעתו עליה וישמור נפשי מאחרים וכן כולם נמצא שקבלתו המתנה היא כדי שיסברו שהיא באמת אחותו ושיתננה להם וע"י כן יחיו הוא והיא ואל יפגעו בהם רשעים ולהציל נפשו ולאפרושי מאיסורא קעבדי והשתא א"ש דקאמר דע"י שייטיבו לי כל א' בעבורך וחיתה נפשי בגללך וגם באבימלך הוצרך לקבל כדי שלא יאמרו לאחר שהתעולל בה כרצונו דחה אותה לחוץ כדרך שעושים לזונות וכדפרש"י על מ"ש הנה הוא לך כסות עינים וק"ל:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.