א החוכר או המקבל שדה מחבירו והוא בית השלחין או שיש בו אילנות אפי' נקצצו כל האילנות שלא נשאר בהם ממטע עשרה לבית סאה ויבש כל הנהר הקטן אינו מנכה לו מחכירו כיון שאפשר להביא מהנהר הגדול להשקותה ואם יבש גם הנהר הגדול מכת מדינה היא ומנכה לו מחכירו בין אם הוא בחכירות בין בקבלנות שאם קבלה ממנו ברביע עתה שיבש המעין צריך להוסיף לו בחלקו היה עומד בתוכה ואמר לו בית השלחין זה או שדה האילן זו אפילו יבש הנהר הקטן ונקצץ האילן מנכה לו מחכירו בד"א שלא נשאר בו ממטע עשרה לבית סאה ויבש הנהר כולו אבל אם נשאר בו ממטע י' לבית סאה ולא יבש הנהר כולו אלא אם היה עמוק ב' אמות ונתייבש עד שחזר עמוק ג' אמות אין מנכה לו מחכירו אבל אם אינו עומד בתוכו אע"פ שאמר בית השלחין או שעומד בתוכו ולא הזכיר לו בית השלחין אין מנכה לו מחכירו ופירש הרמ"ה הא דאמרינן דכי אינו עומד בתוכה אינו מנכה מחכירו דוקא כי אמר מחכיר לחוכר בית השלחין אני מחכיר לך אבל אמר חוכר למחכיר בית השלחין אני חוכר ממך מנכה לו אע"פ שאינו עומד בתוכה וא"א הרא"ש ז"ל כתב שאין חילוק אלא אף כי אמר ליה חוכר למחכיר אין מנכה לו אלא א"כ עומד בתוכו ובתוספתא משמע כדברי הרמ"ה ועוד מחלק בתוספתא כי אמר ליה חוכר למחכיר בית השלחין זה אני חוכר ממך ויבש הנהר מנכה לו ואינו חייב להעמיד אחר כיון דאמר לו זה אבל אמר לו סתם בית השלחין אני חוכר ממך ויבש הנהר צריך להעמיד לו אחר:
א סָעִיף א החוכר או המקבל שדה מחבירו והוא בית השלחין או שיש בה אילנות וכו' אין מנכה לו מחכירו וכו' בר"פ המקבל (בבא מציעא קג:) תנן המקבל שדה מחבירו והיה בית השלחין או בית האילן יבש המעין ונקצץ האילן אינו מנכה לו מחכירו ובגמ' ה"ד אילימא דיביש נהרא רבא אמאי אינו מנכה לו מחכירו נימא לו מכת מדינה היא כלומר ותנן המקבל שדה מחבירו ואכלה חגב או נשדפה אם מכת מדינה היא מנכה לו מחכירו אמר ר"פ דיביש נהרא זוטא דא"ל איבעי לך לאתויי בדוולא: ומ"ש גבי נקצצו האילנות שלא נשאר בהם ממטע עשרה לבית סאה מתבאר מתוך הירושלמי שאכתוב בסמוך וכתב ה"ה בפ"ח מהלכות שכירות דדוקא אחכירות אקשינן אמאי אינו מנכה לו מחכירו אם יבש הנהר הגדול הואיל ומכת מדינה היא אבל בקבלנות אף על גב דמכת מדינה היא לא מנכה לו ומה שימצאו יחלקו לפי מה שהתנו ולדבריו הסכים הרשב"א עכ"ל וכתבו תלמידי הרשב"א דביבש נהרא זוטא אע"פ שיבשו בכל העיר לא חשיבא מכת מדינה לנכות לו בכך שאין זה אלא ריבוי טורח לאריס וזה דרכו בכך:ומ"ש היה עומד בתוכה וא"ל בית השלחין זה או שדה האילן אפי' יבש הנהר הקטן ונקצץ האילן מנכה לו מחכירו בסיפא דמתניתין שכתבתי בסמוך אם א"ל חכור לי שדה בית השלחין זה או שדה בית האילן זה יבש המעין ונקצץ האילן מנכה לו מחכירו ובגמרא ואמאי ולימא ליה שמא בעלמא אמרי לך מי לא תניא האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך אף על פי שאין בו אלא לתך הגיעו שלא מכר לו אלא שמא והוא דמתקרי בית כור אמר שמואל ל"ק הא דאמר ליה מחכיר לחוכר הא דאמר ליה חוכר למחכיר א"ל מחכיר לחוכר שמא בעלמא אמר ליה חוכר למחכיר קפידא רבינא אמר אידי ואידי דאמר ליה מחכיר לחוכר מדקאמר זה מכלל דקאי בגוה עסקינן בית השלחין למה ליה למימר דקאמר ליה בית השלחין כדקיימא השתא וכתבו הרי"ף והרא"ש ז"ל והלכתא כרבינא וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהלכות שכירות וכיון דרישא אוקימנא ביבש נהרא זוטא סיפא נמי דקתני מנכה לו מחכירו דכוותה היא בדיבש נהרא זוטא:ומ"ש במה דברים אמורים שלא נשתייר בו ממטע י' לבית סאה ויבש הנהר כולו אבל אם נשאר בו ממטע י' לבית סאה ולא יבש הנה רכולו אלא היה עמוק ונתייבש וכו' אין מנכה לו מחכירו ירושלמי כתבו הרא"ש ז"ל שם נקצץ האילן א"ר יצחק כשנקצץ האילן כולו אבל אם נשתייר ממטע י' לבית סאה יכול הוא למימר בקדמיתא הוו כחישי ולא הוו עבדי סגין ברם כדין אינון דלילין עבדין סגין יבש המעין א"ר ביבש המעין כולו ברם אי הוה עמיק תרתי אמין ואתעביד עמיק תלת אמין יכול למימר לעי ביה והוא סגי והרי"ף והרמב"ם ז"ל השמיטו הירושלמי הזה והיה נראה לכאורה דלא ס"ל כוותיה ויותר נראה לי שלא השמיטוהו אלא משום דמשמע להו דמילתא דפשיטא היא דיבש המעין ונקצץ האילן תנן וסתם יבש לגמרי משמע ונקצץ האילן סתמא משמע שנקצצו לגמרי כל האילנות וכן נראה שהוא דעת ה"ה שהביא הירושלמי הזה על דברי הרמב"ם ז"ל ומ"מ יש לגמגם בנקצץ האילן דאי סתמיה שנקצצו כל האילנות משמע א"כ אפילו נשתייר בהם פחות ממטע י' לבית סאה אינו מנכה לו מחכירו ואילו לירושלמי כל שלא נשתייר בהם ממטע י' לבית סאה מנכה לו מחכירו:ומ"ש ופי' הרמ"ה הא דאמרינן דכי אינו עומד בתוכה אינו מנכה מחכירו דוקא כי אמר מחכיר לחוכר בית השלחין אני מחכיר לך אבל אמר חוכר למחכיר וכו' מנכה לו אע"פ שאינו עומד בתוכה היינו כאוקימתא דשמואל שכתבתי בסמוך וכתב ה"ה בפ"ח מהל' שכירות שכן דעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל דמדלא אמר רבינא לעולם ל"ש אמר מחכיר לחוכר ול"ש אמר חוכר למחכיר ש"מ דמודה רבינא היכא דאמר חוכר למחכיר דקפידא ואע"פ שאינו עומד בתוכה ותניא נמי בתוספתא שדה בית השלחין אני שוכר הימך שדה בית האילן אני שוכר הימך יבש המעין ונקצץ האילן חייב להעמיד לו מעין וחייב להעמיד לו אילן אחר שדה בית השלחין זו אני שוכר הימך שדה בית האילן זו אני שוכר הימך יבש המעין ונקצץ האילן מנכה לו מחכירו וזה מבואר כדבריהם ז"ל וכ"כ נ"י וז"ל אידי ואידי בין רישא דאמר אינו מנכה בין סיפא דאמר דמנכה הכל מיירי בדאמר ליה מחכיר לחוכר חכור ממני וחכור לי דקתני חכור ממני קאמר וסיפא דקתני מנכה משום דאמר זה ודייקו רבוותא ז"ל מדלא קאמר רבינא ל"ש אמר מחכיר ל"ש אמר חוכר משמע דמודה רבינא דחוכר למחכיר קפידא כשמואל אלא דאתא לאשמועינן דאפי' מחכיר לחוכר משכחת לה קפידא והרנב"ר ז"ל נמי דייק לה מדאיצטריך רבינא לדחוקי מתניתין ולפרושי דחכור לי ממני קאמר דאם איתא דחוכר למחכיר נמי לאו קפידא אלא מטעם זו הוא דמנכה ליה א"כ פשיטא דמתני' בדאמר ליה חוכר למחכיר שפיר אתי ולמה ליה לאוקמה במחכיר לחוכר ולדחוקי לומר ממני וכן נמי משמע מן התוספתא דחוכר למחכיר קפידא בלא זו כלל דתניא התם שדה בית השלחין אני שוכר הימך וכו' וברישא דהך תוספתא לא קתני זו ואפ"ה חייב להעמיד לו מעין ואילן אחר כיון דקפיד ומיהו בסיפא דאמר זו הא פירש מעין זה ואילן זה ובשעת המקח אין כאן טעות אלא דכיון דאמר זו דמשמע קפידא כדקיימא השתא דמי לאחריות וכשם שהלוקח שדה באחריות ובא ב"ח וטריף מקצתה אין המקח מתבטל בכך אלא שחייב מוכר לשלם לו ביבש האילן ומעין נמי דכוותה ולפיכך מנכה לו נמצא עכשיו פסקן של דברים ג' עניינים אמר חוכר למחכיר קפידא אפילו לא אמר זו אמר מחכיר לחוכר חכור ממני בית השלחין סתם שמא בעלמא מכר לו אמר חכור ממני בית השלחין זו קפידא ואם יבש מנכה לו עכ"ל. וז"ל הרא"ש י"מ דדוקא קאמר רבינא כדא"ל מחכיר לחוכר אבל אי אמר ליה חוכר למחכיר הוי קפידא בלאו האי טעמא מדלא קאמר אידי ואידי בין אמר ליה מחכיר לחוכר בין וכו' וליתא דהא מתני' בדא"ל חוכר למחכיר איירי כדקתני אם אמר ליה בית השלחין זו אפ"ה דוקא משום האי טעמא הוי קפידא וע"כ צריכנא למימר דאף בדאמר חוכר למחכיר צריכנא האי טעמא והא דלא קאמר אידי ואידי בין א"ל חוכר למחכיר בין א"ל מחכיר לחוכר משום דשמואל לא אשכח קפידא אלא בדאמר ליה חוכר למחכיר קאמר איהו דאף בדאמר ליה מחכיר לחוכר נמי איכא קפידא בכהאי גוונא דאיירי מתניתין והא דתנן מנכה לו מחכירו ואינו חייב להעמיד בית השלחין אחר ובית אילן אחר משום דא"ל בית השלחין זו אבל אם אמר חוכר למחכיר בית השלחין אני חוכר ויבש המעין חייב ליתן לו בית השלחין אחר או יחכור מעין אחר או יטע אילן אחר והכי תניא בתוספתא שדה בית השלחין אני חוכר ממך וכו' עכ"ל: ומה שאמר רבי' ובתוספתא משמע כדברי הרמ"ה מבואר במה שכתבתי בשם ה"ה ונ"י: ומ"ש ועוד מחלק בתוספתא כי אמר ליה חוכר למחכיר בית השלחין זו אני חוכר ממך ויבש הנהר מנכה לו וכו' :
א סָעִיף א החוכר או מקבל שדה מחבירו וכו' משנה שנויה ריש פ' המקבל ופי' רש"י בית השלחין קרקע יבישה דלא דיה במי הגשמים וממעין שבה משקה אותה או בית האילן ובשביל האילן ההוא חביבה על האריס שנוטל חלק בפירות בלא טורח עכ"ל: ומ"ש שלא נשאר בהם ממטע עשרה לבית סאה. הכי מוכח בירושלמי שהביא הרא"ש שם: ומ"ש ויבש כל הנהר הקטן. הכי אסיק רב פפא דיביש נהרא זוטא דא"ל איבעי לך לאתויי בדוולא ופרש"י נהרא זוטא. אמת המים שהמשיכו מן הנהר הגדול אצל הבקעה להשקות ממנה וכתבו התו' (בריש דף ק"ד) וז"ל דאפשר לאתויי בדוולא וא"ת אפי' לא אפשר לאתויי בדוולא נמי אמאי מנכה לו דכיון דלא יביש נהרא רבא תו לא הוי מכת מדינה וי"ל דנקט ה"ט לאשמועינן דאפי' יבשו נמי שאר יאורי שדות אחרים דהשתא הוי מכת מדינה אפ"ה אינו מנכה לו כיון דאפשר לאתויי בדוולא מנהרא רבה דדוקא באכלה חגב או נשדפה שאין יכול לתקן הקלקול ע"י שום טורח מנכה לו עכ"ל וכ"כ תלמידי הרשב"א ומביאו ב"י ועוד כתבו התוס' תירוץ אחר ואכתבנו בסמוך: ומ"ש ואם יבש גם הנהר הגדול וכו' בין אם הוא בחכירות בין בקבלנות וכו'. זה לשון התוס' דאע"ג דקתני מנכה לו מן חכירו בקבלנות נמי איירי כדקאמר רב פפא דהני תרתי מתניתין קמייתא בין בחכירות בין בקבלנות משכחת לה ואע"ג דבאכלה חגב תנן אם מכת מדינה היא מנכה לו מחכירותו ולא איירי אלא בחכירות דבקבלנות אינו מנכה לו אלא נוטל שליש או רביע כמו שהתנה כדפי' בקונט' מ"מ הכא דאמר בית השלחין זו דכיון דקאי בגויה בית השלחין למה ליה למימר ש"מ שרוצה לומר כל זמן שתהא בית השלחין כמו שהיא עכשיו שיש בה מעין עכ"ל. ואיכא לתמוה אדברי רבינו דמדברי התוס' משמע דדוקא בעומד בתוכה וא"ל בית השלחין זו דאפי' יבש הנהר הקטן מנכה לו מן חכירו התם הוא דכתבו התוס' דבקבלנות נמי איירי אבל ביבש הנהר הגדול דמכת מדינה היא דוקא בחכירות מנכה לו אבל לא בקבלנות דומיא דאכלה חגב וכ"כ ה' המגיד ע"ש הרמב"ן והרשב"א ומביאו ב"י וזה היפך דברי רבינו שכתב דאף ביבש הנהר הגדול אפילו בקבלנות נמי מנכה לו ונראה דרבינו נמשך אחר מ"ש התוס' בד"ה דאפשר לאתויי בדוולא שכתבו בשינויא בתרא וז"ל י"ל דודאי בחכירות לא היה צריך לטעם זה דאפילו דלא אפשר לאתויי בדוולא אתי שפיר אבל משום קבלנות איצטריך שלא יוכל לומר לא אתעסק בה ואפ"ה לא אשלם במיטבא לפי שאינו מחוייב להביא מנהרות אחרים הרחוקים ביותר וע"כ הוצרך לומר דלא יבש נהרא רבא ומצית לאתויי בדוולא ולכך מתוייב לעשות בקבלנות עכ"ל אלמא להדיא ביבש הנהר הגדול דלא אפשר לאתויי אפי' בקבלנות אינו מחוייב להביא מן שאר נהרות היותר רחוקים ומנכה לו מקבלנותו וכן בהגהות אשיר"י ר"פ המקבל פסק כתרתי שינויי דתוס' וצ"ל לפ"ז דלא דמי אכלה חגב דהגזרה היתה על השדות דליכלוה חגב או דתשתדף וכיון דקבלן יש לו חלק ידוע מן היוצא מהשדה אינו מנכה לו אלא יטול שליש או רביע בפירות היוצאות מן השדה כמו שהתנה אבל ביבש הנהר הגדול דלא היתה הגזרה על השדה שהרי אפשר להביא מים משאר נהרות אין חילוק בין חכירות לקבלנות אלא כיון דמכת מדינה היא מנכה לו כנ"ל ליישב דעת רבינו ע"פ דברי התוס' ואינו סותר למ"ש התוס' במתני' בד"ה מנכה לו מחכירו והבאתי דבריהם בסמוך דלשם לא באו התו' אלא לומר דבעומד בתוך השדה ואומר בית השלחין זו פשיטא הוא דבקבלנות נמי מנכה לו דלא דמי לאכלה חגב וכו' ולא צריך להאי טעמא דכתיבנא לחלק בין אכלה חגב דהגזרה היתה על השדה לייבש המעין דבלאו הכי נמי ניחא כיון דלא איצטריך ליה למימר בית השלחין אבל ביבש הנהר הגדול נמי ס"ל לתוס' דבקבל נמי מנכה לו מהך טעמא דאיכא לחלק בין אכלה חגב דהגזרה וכו' כדמוכח מדבריהם בשינויא בתרא דכתבו בד"ה דאפשר לאתויי וכדפי' והכי נקטינן דלא כהרמב"ן והרשב"א נ"ל: ומ"ש שאם קבלה ממנו ברביע וכו'. דמשמע שהבעה"ב נוטל ב' חלקים או ג' חלקים והמקבל נוטל רביע או שליש ולעיל בס"ס ש"ך אצל מ"ש ואם נוהגים שהחוכר שדה סתם נוטל חלקו באילנות וכו' משמע בגמ' איפכא שהאריס נוטל ב' חלקים או ג' חלקים והבעה"ב נוטל רביע או שליש וכמ"ש ב"י לשם כבר פי' התוס' בדיבור השני ר"פ המקבל דהיכא דאריס נותן זרע נוטל ב' או ג' חלקים ובעה"ב חלק רביע או שליש והיכא דבעה"ב נותן זרע או בכרמים ופרדסים שא"צ זרע אז נוטל הבעה"ב ב' או ג' חלקים והאריס נוטל רביע או שליש: היה עומד בתוכה וכו'. היינו סיפא דמשנה שנייה ומנכה לו מחכירו דקתני לאו דוקא דבקבלנות נמי מנכה לו ולא כתבו רבינו בפי' כיון דנלמד במכ"ש מיבש הנהר הגדול כדמוכח מתוך מה שכתבתי לעיל ודברי רבי' בפי' הסיפא כאוקימתא דרבינא מדקאמר זו מכלל שקאי בגויה עסקינן בית השלחין למה ליה למימר דקא"ל בית השלחין כדקיימא השתא וכן פסקו הפוסקים וז"ש רבינו היה עומד בתוכה וא"ל בית השלחין זו וכו' דכיון דעומד בתוכה ואמר שדה זו לא איצטריך ליה למימר בית השלחין אבל בית השלחין בלא זו לא מצי למימר דא"כ לא הודיעו איזה בית השלחין חוכר ממנו אם זו או אחרת והוא רוצה להודיעו דזו ולא אחרת והשתא כיון דצריך לומר שדה זו לא היה צריך לומר בית השלחין והיינו דקא מסיים אבל אם אינו עומד בתוכו אע"פ שאמר בית השלחין וכו' פי' דכיון דאינו עומד בתוכו א"כ אינו חושש איזה בית השלחין היא ואינו א"ל אלא סתם בית השלחין: ומ"ש שלא נשאר בו ממטע עשרה לבית סאה וכו'. כך הוא בירושלמי הביאו הרא"ש וכתב ב"י דהרי"ף והרמב"ם לא הביאוהו וגמגם בישוב זה ולי נראה דהיינו משום דמסתמא הכי משמע דאיירי שיבש המעין בענין שאין בו כדי להשקות השדה וכן האילנות נקצצו בענין שאין נקרא שוב שדה אילן דהיינו שלא נשאר בו ממטע י' לבית סאה כדאמרינן בדוכתא אחריתא: ומ"ש ופי' הרמ"ה וכו' דוקא כי אמר מחכיר לחוכר וכו' וא"א ז"ל כתב שאין חילוק וכו'. עיין בתו' (דף ק"ד) בד"ה אידי ואידי כתבו דלכאורה משמע כמ"ש הרמ"ה ומסקי אבל אי אפשר לומר כן וכו' אלא אין חילוק ודברי הרא"ש הן הן דברי התוס': ומ"ש רבינו דבתוספתא משמע כדברי הרמ"ה ועוד מחלק בתוספתא וכו'. תוספתא זו הביאה הרא"ש בסוף דבריו ותימה דכיון דמהתוספתא משמע שלא כדברי הרא"ש היאך הביאה לפסק הלכה ותו דדברי הרא"ש סותרים זא"ז דתחלה פסק דאין חילוק ומשמע דס"ל דאפי' כי אמר חוכר למחכיר אי לא אמר בית השלחין זו אינו מנכה לו מחכירו דשמא בעלמא א"ל ואח"כ פסק דבדא"ל חוכר למחכיר בית השלחין אני חוכר ממך חייב להעמיד לו בית השלחין אחר וכו' ומביא ראיה מן התוספתא ובעל כרחך דלפי פירוש הרא"ש בדברי רבינא לית הלכתא כתוספתא זו והכי כתב ה' המגיד בשם הרמב"ן והרשב"א שמפרשים כהרמ"ה ומביאין ראיה מן התוספתא דמבואר בה כדבריהם וכ"כ נ"י והאריך ומביאו ב"י ע"ש ויש ליישב ברווחא דדעת הרא"ש היא דלשמואל אין חילוק אלא בין א"ל מחכיר לחוכר ובין א"ל חוכר למחכיר דבדא"ל מחכיר לחוכר שמא בעלמא א"ל אפילו א"ל שדה בית השלחין זו ומתניתין בדא"ל חוכר למחכיר ואפי' לא א"ל זו קפידא ומנכה לו מן חכירו ורבינא קאמר דאף בדא"ל מחכיר לחוכר נמי אשכחן קפידא אי א"ל בית השלחין זו דבדאמר ליה בית השלחין זו אין חילוק בין אמר ליה חוכר למחכיר ובין אמר ליה מחכיר לחוכר מיהו בדא"ל בית השלחין בסתם איכא חילוק בין א"ל חוכר למחכיר ובין א"ל מחכיר לחוכר דבדא"ל חוכר למחכיר אינה קפידא אלא לענין זה דחייב ליתן לו בית השלחין אחר וכשנותן לו אחר אינו מנכה לו מחכירו משא"כ בדא"ל בית השלחין זו דהוי קפידא ואפי' נותן לו בית השלחין אחר אין החוכר חייב לקבלו מידו אלא מנכה לו מן חכירו אלא דהכא דא"ל חוכר בסתם בית השלחין כשמעמיד לו אחר נמי אינו מנכה לו מן חכירו אבל בדא"ל מחכיר לחוכר בסתם א"צ להעמיד לו אחר דשמא בעלמא קא"ל ודברי רבינו ג"כ הם ע"פ הבנה זו בדברי הרא"ש אבל אינו ברווחא כל כך ולפיכך כתב תחלה היה עומד בתוכה וא"ל בית השלחין זו וכו' ולא הזכיר מי אמר למי ואח"כ כתב דפי' הרמ"ה דוקא כי אמר מחכיר לחוכר אבל אמר חוכר למחכיר מנכה לו אע"פ שאינו עומד בתוכה ומשמע מדברי הרמ"ה דאין כאן חילוק אלא דלעולם מנכה לו בדא"ל חוכר למחכיר וא"א כתב דאין חילוק וכו' פי' דבעומד בתוכו וא"ל בית השלחין זו הוא דמנכה לו בין א"ל חוכר למחכיר בין א"ל מחכיר לחוכר אבל באינו עומד בתוכו אפי' כי א"ל חוכר למחכיר אין מנכה לו על כל פנים אלא דין אחר יש לו וכתב רבינו אחר זה ובתוספתא משמע כדברי הרמ"ה כלומר אע"ג דלהרא"ש לא משמע ליה הכי מיהו לדידי משמע הכי כדברי הרמ"ה ועוד מחלק בתוספתא וכו' כלומר וחילוק זה פסק ג"כ הרא"ש והא דס"ל להרא"ש דאף בדא"ל חוכר למחכיר בסתם בית השלחין אני מוכר לך אין מנכה לו אין פי' האי מנכה לו כפי' אין מנכה לו בדא"ל מחכיר לחוכר דאילו החם שמא בעלמא א"ל ואין מנכה לו כלל וא"צ ליתן לו בית השלחין אחר אבל בדא"ל חוכר למחכיר אין מנכה לו בנותן לו בית השלחין אחר כנ"ל ליישב דעת הרא"ש ודברי רבינו
א סָעִיף א וכתב מוהר"ם פד"ו בתשובה סי' ל"ט על ראובן ששכר משמעון חזקת חנותו על ז' שנים בעד שכר קצוב לשנה ואח"כ נתקלקל ההלואה שגזר השררה שלא ללוות רק על משכנות ורצו לחזור ולהשתדל להשיג הדבר כבתחילה ועמד הדבר כך ט' חדשים ורצה שמעון שראובן ינכה לו מן חכירו והשיב בתשובה על זו באריכות וכלל היוצא מדבריו הוא שאם הוא ספק אם דבר זה הוא היזק שאי אפשר לתקן בטורח ללוות או ע"י תחבולות אז הוי מכת מדינה דומיא דנקצץ האילן כולו או יבש הנהר כולו אבל אם אפשר לתקן ע"י טורח או ע"י שום תחבולה אז לא הוי מכת מדינה והוי כלא נקצץ כולו ואם הוא ספק הדבר קרקע בחזקת המשכיר קיימא והמע"ה ואף ע"ג דהשוכר עדיין לא נתן השכירות אמנם דין ניכוי משכירותו אינו שייך אלא על מה שעבר אבל להבא יש לו דין אחר ובדין חזרה קאי כדין השכיר לו חמור ומת או בית שנפל שנתבאר לעיל דינו סי' ש"י ויכול לחזור כאן אי א"ל חנות זה אני משכיר לך ולא אמרינן דדמי לחמור שראוי עדיין למקצת מלאכה דשאני התם דראוי במקצת לכל המלאכה שהשכיר לו אבל כאן נתקלקל מקצת השכירות לגמרי ומ"ל קטלי' כולו או פלגא והא דאמרינן דיכול לחזור היינו דוקא כשחוזר בו מיד שראה הקלקול אבל אי נשתמש בו אח"כ אמרי' דמחל כמו שנתבאר לעיל סי' רל"ב לענין מום הנמצא במקח ובנדון דידן ליכא למימר דהוי מחילה בטעות שלא ידע דיוכל לחזור דזה השוכר היה יודע שיוכל לחזור ואם אומר שהיה מצפה עדיין אולי יוכלו לחזור ולהשתדל איהו דאפסיד אנפשיה כו' וע"ש ותמיהני עליו דמייתי ראיה מדין חמור שמת דאינו מכת מדינה לדבר שהוא מכת מדינה דאפשר דלעולם בדין ניכוי קאי ולא בדין חזרה וכ"מ בתשובת מוהר"ם שהביא המרדכי פרק האומנין בדין מלמד שא"א לו ללמוד מפני גזירת המושל ופסק שם דהוי מכת מדינה ולכן ההפסד על ב"ה שמשמע שם בהדיא דאף שלהבא שייך מכת מדינה ולא יוכל הב"ה לחזור בו וע"ש ולא דמי לקרקעות דאכלה חגב דמנכה לו מן חכירו ולא אמרינן דכל ההפסד על השוכר די"ל דדוקא בקרקע שעדיין עומדת בחזקת המשכיר בזו אמרי' דגם הוא יפסיד משא"כ בשאר משכיר ולכך הוי כל ההפסד של שוכר וכ"כ בתשובת מיימון סי' כ"ז בדין בית שנשרף:
א סָעִיף א החוכר או המקבל כו' הנה אציע לשון המשנה ומאי דאיתמר עלה ומתוכו יתבאר לשון רבינו והוא בב"מ דף ק"ג שנינו המקבל שדה מחבירו והוא בית השלחין או בית האילן יבש המעין ונקצץ האילן אין מנכה לו מן חכירו אם אמר ליה חכור לי בית השלחין או בית האילן זה יבש המעין או נקצץ האילן מנכה לו מן חכירו ע"כ ובגמרא ה"ד אילימא דיבש נהרא רבא אמאי אינו מנכה לו מן חכירו נימא ליה מכת מדינה הוא אמר רב פפא דיבש נהרא זוטא דא"ל איבעי לאתויי בדוולא אמר רב פפא הני תרתי מתניתא קמייתא משכחת לה בין בחכרנות בין בקבלנות מכאן ואילך דאיתא בקבלנות [כו'] עכ"ל הגמרא והנה מש"ר החוכר או המקבל והיא בית השלחין הוא לשון המשנה וע"פ אוקימתא דרב פפא דמיירי בין בחכירות בין בקבלנות והא דמסיים אין מנכה מחכירו הוא כלשון המשנה הנ"ל וחדא מינייהו נקט ומ"מ חזר ופירשו בסיפא וכתב ומנכה לו מחכירו בין אם הוא בחכירות או בקבלנות וגם הוצרך לחזור ולכתוב כן בסיפא במנכה משום דל"ת דדינו בזה כמו באכלה חגב דג"כ הוא מכת מדינה ואינו מנכה בקבלנות הה"נ ביבש נהרא קמ"ל וטעם החילוק אכתוב בסמוך ומ"ש המשנה ורבינו והמקבל שדה מחבירו והיא בית השלחין מיירי שא"ל חכור לי שדה זו סתמא ואותה שרימז עליה היא בית השלחין וה"ה אם א"ל חכור לי בה"ש סתם ולא אמר זו שדינה הכי וכמו שיתבאר מדברי רבינו בסמוך דאינו מנכה ביבש נהר קטן עד דיאמר זו וג"כ בית השלחין אלא חדא מינייהו נקט וכלשון המשנה הנ"ל ובית השלחין פי' שדה יבישה דלא דיה לה במי הגשמים ומשקין אותה מן המעין רש"י: או שיש בה אילנות פי' ובשביל האילנות היא חביבה על האריס והחוכר שנוטל חלק בפירות בלא טורח וכמש"ר בס"ס שלפני זה: אפילו נקצצו כל האילנות כו' לשון רבינו מגומגם דכתב בתחלה או אפילו נקצצו כי האילנות ואח"כ כתב שלא נשאר בהם ממטע י' כו' דמשמע זו דוקא אבל ט' מיהא בעינן שישארווכן הקשה הב"י וי"ל בדוחק דודאי נקצץ האילן הנזכר במשנה הנ"ל ר"ל אפילו נקצץ כולה דומיא דיבש נהרא דקאמר דר"ל יבש לגמרי אלא משום סיפא דמתני' הנ"ל דקתני דבעומד בתוכו ואמר ליה חכור לי בית האילן זה מנכה לו והתם איירי אפילו בדלא נקצצו כל האילנות אלא שלא נשארו ממטע י' לבית סאה אפ"ה מנכין לו וכדאית' בירושלמי וכמש"ר ג"כ בסמוך בד"א כו' מש"ה הקדים רבינו וכתב בלשון זה ללמוד שכל שלא נשאר ממטע י' לב"ס ג"כ נקצץ האילן מיקרי דתו לית עליו שם בית האילן ובין ברישא ובין בסיפא מיורי בין בנקצצו כולן ובין בנקצץ עד דלא נשאר ממטע י לב"ס וק"ל ועד"ר מ"ש עוד בישובו: כיון שאפשר כו' מהנהר הגדול וטירחא עליה דאריס רמיא ומזליה גרים רש"י:מכת מדינה היא ומנכה לו בין בחכירות בין בקבלנות אע"ג דבאכלה חגב או נשתדף דג"כ מכת מדינה היא ויתבאר בסמוך בסי' שכ"ב ואינו מנכה לו בקבלנות אלא מה שבשדה הן רב הן מעט נוטל כ"א חלקו על פי תנאם שאני הכא ביבש הנהר הגדול דהמקבל יכול למנוע עצמו קודם שיגדלו התבואה והפירות לומר לא אדלה מים מנהרות הרחוקים כי אדעתא דהכי לא קבלתי מתחלה וכלשון התוס' שכתבתי בדרישה בר"ס זה משא"כ באכלה חגב או נשתדפה דשם מאי דהוה הוה ואין המקבל נמנע בשביל זה בשום מלאכה ועד"ר: היה עומד בתוכה וא"ל בית השלחין זה זהו סיפא דמתני' הנ"ל דקתני אם א"ל חכור לי שדה בית השלחין זה או שדה בית האילן זה יבש המעין ונקצץ האילן מנכה לו מן חכירו ובגמרא שם דף ק"ד פריך ע"ז ז"ל ואמאי לימא ליה שמא בעלמא אמרי לך מי לא תניא האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך אע"פ שאין בו אלא לתך הגיעו שלא מכר לו אלא שמא והוא דמתקריא בית באגי אמר שמואל ל"ק הא דא"ל מחכיר לחוכר הא דא"ל חוכר למחכיר דקפיד (והיינו דעת הרמ"ה בסמוך) רבינא אמר אידי ואידי דא"ל מחכיר לחוכר מדקאמר זה מכלל דקאי בגווה עסקינן בית השלחין ל"ל למימר דקאמר ליה בית השלחין כדקיימא השתא עכ"ל הגמרא וכאוקימתא דרבינא קיי"ל ובה איירי רבינו בבבא זו שכתב שהיה עומד בתוכה וא"ל בית השלחין זה כו' אלא שיש לדקדק בדברי רבינו מאחר שבגמרא דייק מתיבת זו דקאמר במתני' דמיירי בדקאי בגווה וא"כ רבינו שכתב בהדיא היה עומד בתוכו למה כתב זה וצ"ל דעומד בתוכו ל"ד קאמר אלא כל הרומז ואומר חכיר לי שדה זה עומד בתוכו מיקרי תדע לך שהרי בסמוך כתב או שעומד בתוכו ולא הזכיר לו בית השלחין כו' משמע הא אם הזכיר בה"ש אף שלא הזכירזו אין קפידא ורבינו מילתא בטעמא קאמר וכאילו אמר היה עומד בתוכו דהיינו שא"ל חכור לי בית השלחין זה מנכה לו ואח"כ אמר אבל אם אינו עומד בתוכו כלומר אבל אם לא א"ל זה אע"פ שאמר בית השלחין אינו מנכה לו ועד"ר שהוכחתי זה מלשון הגמרא ע"ש והוא נכון בעיני גם לעיל בסי' רי"ח ס"ו דכ"ר ז"ל וכל זה כשאינו עומד הלוקח בתוך השדה כו' עד אבל אם עומד בתוכו כו' הוכחתי שם בפרישה דעומד בתוכו ל"ד קאמר אלא ברמז רמז אליה ואמר בית כור עפר זה ע"ש: אפילו יבש הנהר כו' ר"ל אפילו יבש הנהר הקטן ונקצץ האילן דלא הוה מכת מדינה אפ"ה מנכה לו: בד"א כשלא נשאר כו' ביארתי בסמוך: אבל אם נשאר ממטע י' דיכול למימר ליה הנשארים יגדלו טפי הואיל והם מרווחים ירושלמי והביאו הרא"ש: דוקא כי אמר כו' זהו כאוקימתא דשמואל הנ"ל וה"ט דמחכיר זה ודאי אינו מדקדק וי"ל שם בית השלחין חכור לי ויש לו עדיין שם בה"ש אף ע"פ שיבש הנהר הואיל והיה שם תחלה וכן משמע מפירש"י דלא נקרא תחלה בית השלחין אלא כשיש לו נהר או מעין להשקות ממנו שכתב ז"ל חכוכ לי בית השלחין גלי דעתיה שבשביל שהוא בית השלחין טפי ליה וחכרה ממנו: אבל אם אמר חוכר למחכיר כו' האי מנכה ל"ד דהא מסיק רבינו בשם תוס' דבשלא אמר זו וקפיד צריך להעמיד לו אחר אלא משום דעד הנה לא דיבר רבינו אלא מדין מנכה או לא מש"ה כ"ר גם בזה לשון מנכה ור"ל דא"צ ליתן לו חכירותו משלם בלא ניכוי או בלא העמדה לו אחר וחדא מינייהו נקט וק"ל: ובתוספתא משמע כדברי הרמ"ה עד"ר: אבל א"ל סתם כו' צריך להעמיד לו אחר ז"ל נ"י כיון דקפיד ומיהו כשאומר בית השלחין זו אני חוכר אין כאן מקח טעות אלא מדקאמר זו משמע דקפיד כדקאי השתא ודמי לאחריות וכשם שהלוקח שדה באחריות ובא ב"ח וטרף מקצת אין המקח מתבטל בכך אלא שחייב מוכר לשלם לו בנקצץ וביבש האילן ומעין נמי דכוותיה ולפיכך מנכה לו עכ"ל:
א סָעִיף א אינו מנכה לו מן חכירו כו' כבר כתבתי לשון הגמרא בפרישה והתוס' שם דף ק"ד [עיין בב"ח שהביא לשון התוס' באריכות] ובזה נתבארו ג"כ דברי רבינו שקשה ביה ג"כ קושיית התוס' וע"ק לכאורה דמתחיל וכתב דיבש כל הנהר הקטן דמשמע הא לא יבש הנהר הגדול (הנהר) אף שנתייבשו ג"כ כל הקטנים ואפשר דנתייבשו כל הקטנים ולא נתייבש הנהר הגדול אלא סבירא ליה לרבינו כשינויא קמא דתוס' דיבש נהר הקטן ר"ל כל הקטנים א"נ משום מקבל כ"כ וכשינויא [בתרא] דתוס' (וקמ"ל דאפי' ביבש הנהר הקטן היה מן הדין לומר לא אתעסק בה או לנכות לאו מטעם דאפשר ליה לאתויי) דהא רבינו התחיל ג"כ במקבל ואף על פי שסיים וכתב אין מנכה לו מחכירו חדא מינייהו נקט וכמ"ש בפרישה וע"ש ומה שסיים רבינו וכתב אם יבש הנהר הגדול כו' ולא כתב רבותא דאפילו אם לא יבש אלא נהר קטן שלו ושל אחריני משום דאז היה לחזור בו אבל לא היה מנכה לו וכה"ג בדיבש הנהר הגדול נמי מנכה לו בלאו חזרה וק"ל. ובזה יש ג"כ ליישב קצת הא דכ"ר נקצצו כל האילנות ואח"כ כתב כדי שלא נשאר מטע עשר דמ"ש אפילו נקצצו כל האילנות משום חכירות ומ"ש שלא נשאר י' לב"ס משום קבלן דאי נקצצו כולן היה יכול לחזור בו ולומר לא נצרכתי לעבוד השדה וליתן לך חלק בהפירות אלא משום האילנות שאטול פירותיהן בלא טירחא מש"ה קאמר דבעינן דישאר בת עכ"פ קצת אילנות כמו שאמר בנתייבש הנהר דאינו חוזר כיון דעכ"פ יש לפניו הנהר הגדול לדלות מענו וע"ע בדרישה מה שאכתוב בסמוך: ואם יבש גם הנהר הגדול כו' עד בין אם הוא בחכירות בין אם הוא בקבלנות כבר כתבתי בפרישה מה שנ"ל לחלק בין הא להא דאכלה חגב או נשתדף דכתב רש"י דאף אם הוא מכת מדינה אין מנכה לו בקבלנות (ואפ"ה) [ובד"ה] מנכה לו [כתבו התוס'] ואינו דומה לאכלה חגב דכיון דא"ל בית השלחין ולא הוצרך למימר כיון דעומד בגווה ש"מ דקפיד דוקא כשהיא בה"ש כמו שהוא עכשיו שיש בו מעין ונראה דוקא שם דאיירי דלא יבש אלא נהר קטן ואפ"ה מנכה לו הוצרכו לטעם זה דאמר מילתא יתירא בית השלחין אבל בהאי דינא דנתייבש נהרא רבא גם התוספות מודים אע"ג דלא אמר מילתא יתירא אפ"ה מנכה אפילו למקבל מטעם שכתבתי בפרישה דיבוא למנוע מלדלות שטרחתו גדולה כו' ע"ש. וכדעת רבינו כן הוא ג"כ דעת הרמב"ם בפ"ח מהלכות שכירות שכתב דהאי אם יבש הנהר מנכה לו קאי גם אקבלן שהרי התחיל שם בדין ד' וכתב ז"ל החוכר או המקבל שדה מחבירו והיא בית השלחין כו' ואף שסיים שם וכתב מנכה לו מחכירו והיה אפשר לומר דלא כתב הרמב"ם ברישא ג"כ המקבל אלא משום היכא דלא יבש הנהר הגדול דאז בתרווייהו אינו מנכה להן מ"מ נראה דל"ד קאמר וחדא מינייהו נקט שהרי גם ברישא היכא שלא נתייבש אלא המעין לא כתב אלא אינו מנכה לו מחכירו ולא כתב ג"כ אקבלנות אם לא שתאמר דנקט רבותא אפילו מחכירתו אינו מנכה לו מכ"ש מקבלנותו ועיין בחידושים מה שכתבתי ודקדקתי בדברי הרמב"ם והמ"מ שנראים כסותרים זא"ז וגם שם כתבתי דיש חולקין וסבירא להו דגם בזה דיבש הנהר הגדול אין מנכין בקבלנות וגם מור"ש תמה על רבינו בזה אבל דברי רבינו והרמב"ם המה כמ"ש ודוק. ואין להקשות עליהן (דס"ל דגם ביבש הנהר הגדול אין מנכין בקבלנות) מהא דר"פ דאמר בתרתי מתניתין קמייתא מיירי בין בחכירות בין בקבלנות ומשנה זו דבית השלחין היא משנה תניינא מקמייתא די"ל דר"פ לא קאמר אלא אמה שמיירי המשנה דהיינו ברישא מנתייבש הנהר הקטן דאינו מנכה לו וסיפא מעומד בתוכה ואמר בית השלחין זו דמנכה לו אפילו בנתייבש נהר הקטן דזה מיירי גם בקבלנות אבל הא דנתייבש נהר הגדול דמנכה לו אינו בפי' במשנה אלא אוקימתא דר"פ הוא וכמ"ש בפרישה בזה ס"ל דאיירי דוקא בחכירות והמקשן שהקשה אי נתייבש נהר הגדול מכת מדינה הוא לא פריך כ"א אחכירות אבל בקבלנות לק"מ דדינו כאכלה חגב וכ"כ המ"מ ע"ש וא"ל לדידהו מנא לן להמקשן להקשות דילמא המשנה לא איירי אלא בהמקבל ממש שהרי לשון המשנה הוא המקבל שדה דזה ודאי אינו דהא במשנה סיים וכתב שם אינו מנכה לו מחכירות כו' ומנכה לו מחכירות כו' ש"מ דודאי מחכירות עכ"פ איירי ודוק: היה עומד בתוכה וא"ל בית השלחין זה כו' בפרישה כתבתי דהיה עומד בתוכה ל"ד קאמר ואף דקאמר רבינא שם דף ק"ד ז"ל מדקאמר זה ש"מ דקאי בגווה אינו ר"ל דקאי ביה דוקא דהא זה אינו מורה אלא שמרמז עליו ומודיע איזה שדה רוצה לחכור וזהו מיקרי דקאי בגווה ר"ל שחכירותו הוא דוקא עליה ולא אשדה אחרת ושפיר דייק רבינא שם דקפיד דאי לא קפיד לא הו"ל לומר גם כן בית השלחין דכיון דהבדיל בלשון זה למה לו ליתן עוד סימן לומר בית השלחין אלא ודאי כוונתו היה באמרו בית השלחין זה לאמר שחכירותו הוא דוקא לבית השלחין כדקאי השתא שידע שבאותו העת היה בו מעין וג"כ נ"ל פשוט דאף אם עמד בתוכה ואמר חכור לי בית השלחין ול"ק ג"כ זה לרבינו לא הוה קפידא ואכתי איכה למימר לשם בעלמא נתכוין ואם תאמר למה אמר בית השלחין לא הול"ל אלא חכור לי שדה זה שעמד בתוכה אדרבה זה משמע דוקא כמית שהיא וכמ"ש פרק הבית והעלייה בא"ל בית כזה אני משכיר לך דצריך ליתן כמותו בארכו וברחבו (וכמש"ל בסי' שי"ג) ואיכא למימר דלא נתכוין דוקא אכזה אלא שיחכיר לו מה שנקרא בית השלחין אף שאינו בית השלחין ממש ולכך לא מצינו במשנה וגמרא קפידא כ"א באומר זה וגם בית השלתין וכלשון הגמרא ובמשנה גם כן לא כתוב שעומד בתוכה אלא הכל תלוי באומר זה ובית השלחין וכמ"ש וזה ברור וכן מוכח ל' הרמב"ה וכמ"ש בחידושים ע"ש ודוק: בד"א שלא נשאר כו' יליף לה רבינו מהירושלמי הביאו הרא"ש ריש המקבל וז"ל נקצץ האילן אמר ר"י כשנקצץ האילן כולו. אבל אם נשתייר ממטע י' לבית סאה יכול הוא למימר בקדמיתא הוו כחישין ולא עבדי סגי ברם כדין אינון דלילין עבדין סגין והרי"ף והרמב"ם השמיטו חילוק זה דמטע י' לבית סאה וחילוק דיבש הנהר כולו או לא יבש כולו וכתב ב"י דאכשר משום דמילתא דפשיטא הוא להו דיבש המעין ונקצץ האילן תנן וסתם נקצץ ויבש לגמרי משמע וכן נראה דעת המ"מ שהביא הירושלמי הוה על הרמב"ם מיהו יש לגמגם בנקצץ האילן דאי סתמא בנקצצו כל האילנות משמע א"כ אפילו אם נשתיירו בה פחות ממטע י' לבית סאה אינו מנכה לו ואילו הירושלמי כל שלא נשתייר בהם ממטע י' לבית סאה מנכה לו מחכירו עכ"ל ב"י ור"ל דהרי"ף והרמב"ם דכתבו לשון המשנה דאם עמד בתוכו ונקצץ האילן מנכה לו הו"ל לפרושי דנקצץ ר"ל שאפילו לא נקצץ כולו אלא שלא נשארו י' לבית סאה אפ"ה מנכה לו דכיון דלשון נקצץ משמע כולו איכא למטעי ולומר דס"ל דוקא בנקצץ כולו מנכה לו ולפי מ"ש בפרישה לא קשה כולי האי דנקצץ קאי אשם בית האילן ור"ל שם בית האילן נקצץ וממילא משמע דאפילו נשארו בו אלא שאין עליו שם בית האילן מנכה לו ותדע לך שהרי בירושלמי זה ק"ק דיוקי אהדדי דמתחיל וכתב ז"ל אמר ר"י בנקצץ כולו דמשמע הא לא נקצץ כולו אף שאין י' לבית סאה אינו מנכה לו וסיים וכתב אבל אם נשאר ממטע י' לב"ס דמשמע דאפילו נשארו בו אלא שאין עליו שם בית האילן מנכה לו אלא ודאי מ"ש בנקצץ כולו ר"ל שנקצץ כל שם בית האילן וק"ל. ופי' הרר"ה כו' וא"א הרא"ש כו' טעם פלוגתתן מבואר בהרא"ש שה ע"ש וכן התוס' כתבו כדברי הרא"ש והנה דעת הרמ"ה כדעת י"א שהביא הרא"ש ומה שדחו התוספות והרא"ש לדברי הי"א מלשון מתניתין דקאמר מכור לו תירץ הנ"י דמכור לי ל"ד קאמר אלא הוה הא כאילו אמר חכור ממני ע"ש: ומש"ר שבתוספתא משמע כו' ז"ל התוספתא שדה בית השלחין אני חוכר הימך שדה בית האילן אני חוכר הימך יבש המעין ונקצץ האילן חייב להעמיד לו מעין ואילן אחר שדה בית השלחין זו שדה בית האילן זו אני חוכר ממך יבש או נקצץ מנכה לו מן חכירו עכ"ל והנה ברישא דתנא אף על גב דלא אמר זו אפ"ה קתני דהוה קפידא וחייב להעמיד לו אחר וצ"ל דה"ט משום דכיון דא"ל חוכר למחכיר קפיד אף בלא זו ויש לתמוה דהרא"ש גופא הביא תוספתא זו בדבריו ואפ"ה חילק וצ"ל דהרא"ש פירש להאי תוספתא דרישא מיירי באופן דנראה מדבריו דודאי קפיד ולא באה התוספתא אלא ללמדנו דכשנראה מדבריו דקפיד וגם אמר זו אין יכול להעמיד לו אחר דהא זו קאמר אלא צריך לנכות לו מחכירו מה שאין כן כשנראה מדבריו שקפיד ולא קאמר זו אז אין מנכה לו מחכירו אלא יעמיד לו אחר וכל אחד מהן יכול לעכב בדברים הללו והא דלא פירשה התוספתא דבריה דמיירי ברישא שנראה מדבריו דקפיד משום דזה פשוט בעיניהם דכל שלא נראה מדבריו שהקפיד אמרינן דשמא בעלמא מכר לו וזה נלמד מהמשנה הנ"ל דהאומר בית כור עפר אני מוכר לך זהו מה שנ"ל בישוב דברי הרא"ש ושוב מצאתי דומה לזה בהגהות מור"ש ז"ל ונראה דרבינו ודאי ידע דפירשה כן הרא"ש ומש"ה לא כתב שמהתוספתא קשה לדברי הרא"ש אלא כתב שמשמע מיניה כדברי הרמ"ה והיינו מפשטא דלישנא דא"כ לא הו"ל לסתום אלא לפרש דמיירי גם ברישא דגילה דעתו שרצוכו לחכור דוקא בית השלחין ובית האילן ולא שמא בעלמא ולהרא"ש ניחא לסבול דוחק זה ממה שנפרש לשון המשנה דקאמר חכור ר"ל חכור ממני ודוק:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.