א המקבל שדה מחבירו לזמן ידוע ומת והניח בן לא יאמר לכן תן לי מה שאכל אביך וכן הבן לא יאמר לו תן לי מה שעשה אבי אלא שמין מה שעשה עד עת מותו ויתן לו אפי' אם התנה עמו לזמן קבוע:
א סָעִיף א המקבל שדה מחבירו לזמן ידוע וכו' לא יאמר לבן תן לי מה שאכל אביך וכן הבן לא יאמר לו תן לי מה שעשה אבי וכו' בפרק המקבל (בבא מציעא קט.) רב יוסף הו"ל ההוא שתלא שכיב שבק חמש חתנותא א"ל אי ניחא לכו דשקליתו שבחייכו מוטב ואי לא מסלקנא לכו בלא שבחא דאמר רב יהודה האי שתלא דשכיב מסלקי' ליה בלא שבחא ולאו מילתא היא וכ' הרא"ש ולא מילתא היא פירוש הא דקאמר מסלקינן ליה בלא שבחא אבל אי בעי יהיב לי' שבחא ומסלק ליה דאינו ממון להורישו לבניו והכי איתא בתוספתא דפרקין המקבל שדה מחבירו לא יאמרו לו תנו לנו מה שעשה אבותינו אלא שמין ונותנין לו וכ"כ הרמב"ם אחד מן השותפין או מן המתעסקין שמת בטל השותפות או העסקא אפי' התנו לזמן קבוע וכזה הורו הגאונים עד כאן לשונו :
א סָעִיף א המקבל שדה מחבירו לזמן ידוע וכו' לא יאמר לבן תן לי מה שאכל אביך וכן הבן לא יאמר לו תן לי מה שעשה אבי וכו' בפרק המקבל (בבא מציעא קט.) רב יוסף הו"ל ההוא שתלא שכיב שבק חמש חתנותא א"ל אי ניחא לכו דשקליתו שבחייכו מוטב ואי לא מסלקנא לכו בלא שבחא דאמר רב יהודה האי שתלא דשכיב מסלקי' ליה בלא שבחא ולאו מילתא היא וכ' הרא"ש ולא מילתא היא פירוש הא דקאמר מסלקינן ליה בלא שבחא אבל אי בעי יהיב לי' שבחא ומסלק ליה דאינו ממון להורישו לבניו והכי איתא בתוספתא דפרקין המקבל שדה מחבירו לא יאמרו לו תנו לנו מה שעשה אבותינו אלא שמין ונותנין לו וכ"כ הרמב"ם אחד מן השותפין או מן המתעסקין שמת בטל השותפות או העסקא אפי' התנו לזמן קבוע וכזה הורו הגאונים עד כאן לשונו :
א סָעִיף א המקבל שדה מחבירו כו' הוא מלשון תוספתא דפרקין פ"ט ע"ש שכתוב ב' הבבות ובגמרא פרק המקבל מביא מעובדא דרב יוסף בבבא תניינא לחוד ע"ש ודברי רבינו כלשון הרא"ש שם ותלמידי הרשב"א כתבו ג"כ כהרא"ש פירוש התוספתא ובביאור יותר [והביאו הב"י בסי' קע"ז סל"ה] ע"ש [וקצת מנהו כתוב בב"ח] ובזה דברי רבינו מבוארים ומובן ממנו דמ"ש וכן לא יאמר הבן תן לי מה שעשה אבא ור"ל הנח בידי השדה שהתחיל אבי לעשות בו מלאכה ואני אגמרהו ואקבל כל חלקו ומש"ר אלא שמין כו' לא קאי אלא למאי דסמיך לפניו וכן הבן לא יאמר כו' דכתבתי דמיירי בדלא קיבל אביהן שכרו בזה מסיק וקאמר אלא שמין כו' משא"כ ברישא דמיירי דכבר קיבל אביהן כל שכרו ובזה נתבאר דאמרינן דהדין עמהן דישאר בידן הכל או יניחו בידו לגמרן אם ירצו וק"ל וע"ל סי' קע"ו סל"ה שכ"ר בשם הרמב"ם שאם אחד מן השותפין או המתעסקים מת בטל השותפות או העיסקא אע"פ שהתנו לזמן קבוע כיון שמת האחד נפל הממון לפני היורשים כו' א"ל בלא ה"ט נמי אלא מטעם כיון שמת נתבטל השותפות כמו כאן דשאני הכא דמת המתעסק הראשון יכול הנותן למימר אין אתה נאמן בעיני כמו אביך משא"כ התם דמיירי דמי שעסק תחלה חי ולכך צריך להטעם דהממון נפל לפני היורשים וכמעט היא היא ועוד י"ל דשאני התם דהמקבל יש בידו העסק והוא מוחזק בו והול"ל דהוא דומה למ"ש כאן דאם כבר קיבל אביהן כל שכרו דאין מוציאין מידם דיאמרו הנח אותו בידינו ונגמור אותו מש"ה צ"ל שם דשאני התם דנפל הממון קמי יורשים וק"ל:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.