א קרקע אין דינה כמטלטלי שאם נתייאשו מהם הבעלים ואח"כ קנאם הלוקח שקנאם ביאוש ושינוי רשות אבל קרקע אינה נגזלת:
ב אפילו נתייאשו הבעלים קודם שמכרה הגזלן לעולם ברשות בעליה עומדת ונוטלה מיד הלוקח בלא דמים והלוקח יטול דמיו מהגזלן שמכרה לו ואפי' נמכרה אלף פעמים זה לזה וזה לאחר לעולם הנגזל נוטלה מיד שמוצאה בידו בלא דמים וכל לוקח נוטל דמיו ממי שמכרה לו עד הלוקח הלוקחה מהגזלן שנוטל דמיו מהגזלן:
ג לפיכך אם אירע בה קלקול כגון ששטפה נהר הפסד הבא מאליו אין אחריות ההפסד על הגזלן שבחזקת בעליה עומדת ואומר הרי שלך לפניך בד"א בהפסד שבא מאליו אבל אם הפסידה הגזלן כגון שחפר בה בורות שיחין ומערות או שקצץ האילנות או הרס הבניינים חייב להעמיד בית או שדה כמו שהיה בשעת הגזילה או ישלם לו דמיו:
ד גזלוה מהגזלן או שנטלוה המלך ממנו אם מכת מדינה היא שגזלו ג"כ שדות אחרות וכן המלך לקח שדות משל אחרים אומר לו הרי שלך לפניך ואם לא אירע כן לאחרים חייב להעמיד לו שדהו ברשותו:
ה אנסו המלך לגזלן שיראה לו כל שדותיו והראה לו גם את זאת ונטלה המלך חייב להעמיד לו שדהו:
ו וכשם שהקרקע הנגזלת היא באחריות הנגזל לחובתו שאם תתקלקל אומר לו הרי שלך לפניך כך היא לטובתו באחריותו שאע"פ שאם גזל מטלטלין ונשתמש בהן אפ"ה א"צ לשלם לו מה שנהנה אלא כשעת הגזילה:
ז גזל קרקע ונשתמש בה ואכל פירותיה צריך לשלם מה שנהנה ממנה:
ח וכתב א"א הרא"ש ז"ל בתשובה על ראובן שתבע לשמעון גזלת כרמי ואכלת את הפירות ימים רבים ועוד הפסדת עיקר הכרם שלא עבדתו כראוי ושמעון כופר הכל אם אין לראובן עדים ישבע לו שמעון ויפטר ואם יש לו עדים ישלם לו ענבים של אותן השנים כפי שישבע שמעון ששוו בשעת הבציר והפסד קרקע לא ישלם דקרקע אינה נגזלת ואומרים לו הרי שלך לפניך:
ט עוד לשון א"א הרא"ש ז"ל בתשובות ג' עבירות הן בענין גזילת קרקע הראשונה במחשבה שחמד (ס"א שהתאוה) ממון חבירו בלבו והשנית בדבור שדבר אילו היה אותו ממון של זה שלו והשלישית זה שמוציא מחשבתו לפועל והולך וגוזל ממון חבירו:
י מטלטלין משטלטלן מרשות הבעלים ומביאו לרשותו נגמר הגזל אבל מקרקעי נתמעטה מדין גזל לפיכך אם גזל שדה ולא חרשה ולא זרעה או בית ולא נשתמש בו אין כאן לא תגזול דברשות בעלים הן עומדין אע"פ שמנעו הבעלים מהשתמש בהן גרמא בניזקין הוא ואינו חייב לשלם אבל אם אכל פירות השדה עובר משום לא תגזול וכן אם נשתמש בביתו ולא העלה שכר לבעליו עובר משום לא תגזול:
א סָעִיף א (ב) קרקע אין דינה כמטלטלין שאם נתייאשו מהם הבעלים ואחר כך קנאם הלוקח שקנאם ביאוש ושינוי רשות אבל קרקע אינה נגזלת אפילו נתייאשו הבעלים קודם שמכר הגזלן לעולם ברשות בעליה עומדת ונוטלה מיד הלוקח בלא דמים וכו' כן כתב הרמב"ם ז"ל בפ' ח' מהלכות גזילה וכתב ה"ה כרבנן דהגוזל עצים:
ב סָעִיף ג ומה שאמר לפיכך אם אירע בה קלקול כגון ששטפה נהר הפסד הבא מאליו אין אחריות ההפסד על הגזלן וכו' ואומר לו הרי שלך לפניך משנה בפרק הגוזל בתרא (בבא קמא קיז:) הגוזל שדה וכו' שטפה נהר אומר לו הרי שלך לפניך: ומה שאמר בד"א בהפסד שבא מאליו אבל אם הפסידה הגזלן כגון שחפר בה בורות שיחין ומערות או שקצץ האילנות וכו' חייב להעמיד בית או שדה כמו שהיה בשעת הגזילה או ישלם לו דמיו בריש מציעא (ה.) ולמאן דאמר הילך פטור אמאי איצטריך קרא למעוטי קרקע משבועה הא כל קרקע הילך הוא אמר לך איצטריך קרא היכא דחפר בה בורות שיחין ומערות:
ג סָעִיף ד גזלוה מהגזלן או שנטלה המלך ממנו אם מכת מדינה היא וכו' אומר לו הרי שלך לפניך ואם לא אירע כן לאחרים חייב להעמיד שדהו ברשותו בפרק הגוזל בתרא (בבא קמא קיו.) תנא הגוזל שדה ונטלוה מסיקין אם מכת מדינה היא אומר לו הרי שלך לפניך אם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה אחר. ופרש"י ונטלוה מסיקין. אנסים גזלוה מן הגזלן: מכת מדינה. דאנסו ארעתא דאחרים ודהאיך:
ד סָעִיף ה ומ"ש אנסו המלך לגזלן שיראה לו כל שדותיו והראה לו גם את זאת ונטל המלך חייב להעמיד שדהו שם אהא דתנן אם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה אחר ה"ד אילימא דאנסיה לארעא דידיה ולא אנסיה כולי ארעתא הא מרישא ש"מ אם מכת מדינה היא וכו' אי לא לא לא צריכא דאחוי אחוויי ל"א הב"ע כגון דאנסוה עכו"ם ואחוי ליה אחוויי ארעתא ואחוי ההוא בהדייהו. והרי"ף והרא"ש ז"ל לא כתבו אלא לישנא בתרא וכן הרמב"ם בפ"ט מהל' גזילה:
ה סָעִיף ו (ז) וכשם שהקרקע הנגזלת היא באחריות הנגזל וכו' כך היא לטובתו באחריותו וכו' גזל קרקע ונשתמש בה ואכל פירותיה צריך לשלם מה שנהנה ממנה פשוט בפרק הנזקין במשנה (מח:) ובפ"ק דמציעא (יד:):
ו סָעִיף ח וכתב א"א ז"ל בתשובה על ראובן שתבע לשמעון גזלת כרמי ואכלת הפירות ימים רבים וכו' בכלל צ"ה סימן א' וסי' ב':ומ"ש ישלם לו ענבים של אותם השנים כפי שישבע שמעון ששוו וכו' תמיהני על זה דכיון שיש עדים שגזל שמעון כרם זה הו"ל חשוד על השבועה והאיך משביעין אותו :ומ"ש והפסד קרקע לא ישלם וכו' טעמו מפני שלא הפסיד הכרם בידים אלא מעצמו נפסד וכבר נתבאר דכה"ג אומר לו הרי שלך לפניך:
ז סָעִיף ט עוד לשון א"א ז"ל בתשובה ג' עבירות הן בענין גזילת קרקע וכו' בכלל הנזכר ויש לתמוה למה כתב בענין גזילת קרקע דבגזילת מטלטלין נמי משכחת להני תלתא ועיין במרדכי ס"פ הכונס שם: עכו"ם שאנס שדה מישראל ופדאה ישראל אחר עיין בתוס' ומרדכי פרק הכונס: [%א] ראובן גזל שדה משמעון ומכרה ללוי הלך לוי ונתנה ליהודה בא שמעון וטרפה מיהודה יהודה לא אזיל גבי לוי דהיא מתנה לוי אזיל גבי ראובן דהיא מכירה ירושלמי כתבתיו בסי' רל"ח וע"ש: כתוב במישרים נל"א ת"ב מחסר חבירו בדבר מועט ונהנה אינו משלם מה שחסרו בלבד אלא כל מה שנהנה כגון אדם שיש לו בית כמו חורבה והסוחרים נוטים שם אוהל לסחורתם ונותנים לו דבר מועט משכירות ובא אחר ובנה שם בנין ואין יד בעל החורבה משגת לפרוע לו בניינו אין אומרים יתן לו מה שהיו נותנים הסוחרים שכן חסרו אלא כל מה שנהנה [ושמין] כמה יתן אדם אחר בחורבה כזאת לבנות עליה בפ"ב דב"ק (כ:) עכ"ל ובחלק ו' כתב משיג גבול ובונה הכותל בשל חבירו והכניס מהקרקע בתוך שלו על אותו כותל בניינים גדולים חייב לסתור הכל שלא עשו תקנת השבים בקרקע וכן כתבו הגאונים בתשובה עכ"ל:
א סָעִיף א קרקע אין דינ' כמטלטלי וכו'. כן כתב הרמב"ם ספ"ח דגזל' וכתב ה' המגיד כרבנן דהגוזל עצים עכ"ל ולפעד"נ דט"ס הוא וצריך להיות כרבנן דהגוזל בתרא והוא דתנן התם (דף קיז) הגוזל שדה מחבירו ושטפ' נהר א"ל הרי שלך לפניך ובגמ' ת"ר הגוזל שדה מחבירו ושטפה נהר חייב להעמיד לו שדה אחר דר"א וחכ"א א"ל הרי שלך לפניך במאי קמיפלגי ר"א דריש ריבוי ומיעוט ורבנן דרשי כלל ופרט. וכתב בהגהת מיימוני לשם דבירושלמי אמרו יש יאוש לקרקע ותלמוד שלנו עיקר ע"כ והיינו הנך רבנן דברייתא דסתם מתני' כוותייהו וז"ש רבינו לפיכך אם אירע בה קלקול כגון ששטפה נהר וכו' ועיין במ"ש בס"ד בזה בסי' ל"ז סעיף י':
ב סָעִיף ח וכתב א"א הרא"ש בתשובה וכו'. כתב ב"י תמיהני על זה דכיון שיש עדים שגזל שמעון כרם זה הו"ל חשוד על השבועה והיאך משביעים אותו עכ"ל ומהר"ם איסרלש תירץ וז"ל ואפשר דמיירי דעשה תשובה א"נ בדלא ידע שמעון שהיה של גזל דהיה סבור שהוא שלו ולכן לא נפסל משבועה עכ"ל ור"ל דומיא דעובדא דמרי בר איסק דאתא ליה אחא לחלוק בנכסים כדאיתא בפרק המפקיד וכדכתב הריב"ש בסי' תקט"ו ע"ש הרמב"ן ומביאו ב"י בסי' שע"ה ולי נראה דשמעון טען כרם זה של אבותי היה וראובן הביא עדים דשל אבותיו היה ואם כן בגזלה אכל הפירות לא נפסל שמעון כיון דטעה וחשב דשל אבותיו היה ואפשר דתירוץ זה הוי בכלל דברי מהרמ"א שכתב א"נ בדלא ידע שמעון וכו':
ג סָעִיף ט (י) עוד לשון א"א הרא"ש בתשובה וכו'. כלל צ"ה סימן א'. אבל מקרקעי נתמעטה מדין גזלן. כלומר לרבנן דדרשי כלל ופרט אימעוט קרקע כמו שטרות. ומ"ש או בית וכו' גרמא בניזקין הוא. ע"ל בסי' שס"ג ס"ו והא דכתב רבינו לעיל בסי' שנ"ט דעובר בשני לאוין בלא תחמוד ולא תתאוה ולא קאמר שחייב משום דיבור נראה דאף על גב דעבירה איכא נמי בדיבור מכל מקום לאו לא אשכחן בדיבור אלא במחשבה כתיב לא תתאוה ובמעשה כתיב לא תחמוד ואמחשבה גרידא נמי אינו חייב אא"כ קנה החפץ והוציא מחשבתו לפועל התם הוא דעובר משום לא תתאוה ומשום לא תחמוד משום דהתאוה היא היתה גורמת שעשה מעשה וק"ל:
א סָעִיף א שאם נתייאשו מהם הבעלים פי' שדין מטלטלין הוא שאם נתייאשו כו':
ב סָעִיף ג לפיכך אם אירע בה קלקול כגון ששטפה נהר כו' בב"ק דף קי"ז ע"ש: אבל אם הפסידה הגזלן כגון שחפר בה בורות כו' בב"מ דף י"ד וע"ש בתו':
ג סָעִיף ד גזלוה מהגזלן כו' עד והראה לו גם את זאת ונטלה המלך כו' בב"ק דף קי"ז:
ד סָעִיף ה ונטלה המלך חייב להעמיד לו שדהו שם והטעם שהרי אינו שלו ולא אנסו אלא להראות מה שהוא שלו ע"ל סי' שפ"ח בדין מסור:
ה סָעִיף ו וכשם שהקרקע הנגזלת כו' כך היא לטובתו כ"כ הרא"ש בתשובה כלל צ"ה דין ב' ע"ש: שאע"פ שאם גזל מטלטלים כו' ע"ל סי' שס"ג מ"ש בפרישה ודרישה:
ו סָעִיף ז גזל קרקע ונשתמש בה ואכל כו' שם בתשובה והוא משנה פ' הניזקין ופ"ק דמציעא:
ז סָעִיף ח וכתב א"א הרא"ש ז"ל בתשובה כו' בכלל צ"ה ס"א: ושמעון כופר הכל כו' עד ישבע שמעון כו' עד"ר: ששוה בשעת הבציר ה"ט משום דכל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה ואם עשה מן הענבים יין קנה בשינוי וכמ"ש בסי' רע"ח ס"ו בבכור ופשוט ע"ש ובסי' שנ"ד: והפסד קרקע לא ישלם טעמו מפני שלא הפסיד הכרם בידים אלא מעצמו נפסד וכבר נתבאר דמצי א"ל הרי שלך לפניך ב"י:
ח סָעִיף ט עוד ל' א"א הרא"ש ז"ל בתשובה כו' שם דין ג': שלש עבירות הן בענין גזילת קרקע שם בתשובה לא כתב קרקע אלא אמ"ש שם לפני זה דבית שאינו נגזל צריך לשלם שכירות הבית מסיק וכתב ז"ל ועתה אבאר דין גזל קרקע כי כן הוא האמת ג' עבירות הן בענין גזל הראשונה במחשבה שמתאוה בלבו לממון חבירו כו' ומשמע מלשונו דאכל גזל קאי וכדמסיים במטלטלים וקרקע גם מדנקט בלשונו ל' ממון ג"כ אלא משום דהרא"ש ורבי' איירי בקרקע מש"ה נקט בל' קרקע ואפשר דלרבותא כ"כ דאפי' קרקע דאינה נגזלת אפ"ה עובר בג' איסורין ועד"ר: הראשונה במחשבה שחמד ל"ד קאמר אלא ר"ל שנתאוה וכמ"ש לעיל סי' שנ"ט דתאוה שייך במחשבה וחמדה בשעה שקנאו ובתשובה כתוב בהדיא שמתאוה וכמ"ש ל' בסמוך: והשנית בדבור עד"ר:
ט סָעִיף י ומ"ש (אבל) [לפיכך] אם גזל שדה כו' לכאורה נראה דאפי' חרשה וזרעה כל שלא אכל פירותיה שם קרקע עליה ואינה נגזלת ואף כשתאמר כשזרעה וצמחה הכחיש בו הקרקע וכשנטל ממנה פירותיה הרי גזל כחש קרקע של חבירו בידו מ"מ בחרישה לחוד עכ"פ לא עשה כלום וזהו שסיים רבי' וכתב אבל אם אכל פירות השדה עובר משום לא תגזול דמשמע דוקא על אכילת פירות קרקע עובר בלא תגזול ולא בחרישת הקרקע (ומ"ש הרא"ש לא חרשה ולא זרעה הול"ל לא חרשה וזרעה) ואף דשם בתשובת הרא"ש כלל צ"ה סוף דין א' לא כתב שם האי אבל אם אכל פירות כו' רבי' העתיקו וכתבו בשמו אהא דכתב הרא"ש שם לפני זה באותה תשובה ע"ש ודוק ועמ"ש עוד מזה בסי' שע"ו: ולא העלה שכר לבעליו פי' אפי' הוא גברא דלא עביד למיגר וע"ל סי' שס"ג:
א סָעִיף ח ושמעון כופר הכל כו' עד כפי שישבע שמעון ששוה בשעת הבציר כו' ז"ל ב"י תמיהני כו' [עב"ח שמביאו] ונ"ל ליישב דהמעשה כך היה דהנתבע השיב לו אמת שאכלתי ממנו פירות אבל דידי אכלתי כי לקחתי ממך השדה ושטר היה בידי ואבדתי ולא היו לי עדי חזקה ג"ש גם התובע לא הוה טוען עליו שאכלו ג"ש כ"א ב' שני' וכ"כ בהדיא שם בתשובה ע"ש וכבר נתבאר לעיל בסי' קמ"ו דאם אין לו עדים אלא על ב' שנים אזי צריך הנתבע להחזיר הקרקע וגם לשלם הפירות שאכל מאחר שידוע שהקרקע היה שלו עומדת בחזקתו עד שיש לזה עדי חזקה או שטר שקנהו ממנו אבל אין נקרא עבור זה גזלן (שמא) [שהרי] אין העדים מעידים על הגזילה אלא שראה אותו אוכל משדה זו הפירות ואם אין עדים שראו אותו אוכל נתבאר שם סי' קמ"ו דהיה פטור מלשלם דהפה שאסר ואומר שאכלן הוא הפה שהתירו אמר בהיתר אכלתים ע"ש ואף שמסיק שם רבינו בשם הרמב"ם שכל כה"ג שצריך להחזיר הפירות ואין ב"ד יכולין לשער כמה אכל בפירות השדה והאילן שאינן ידועין הואיל ואין כאן טענת ודאי משלם מה שמודה ומחרימין על מי שאכל יותר ולא ישלם עכ"ל ולא כתב שצריך שבועה ובתשובה זו פסק הרא"ש דישבע שמעון כמה היו שווין וישלם י"ל דהמעשה כך היה שראובן היה טוען ברי לי שאכל יותר ממה שהודה שאכל ואז ודאי חייב לישבע על טענת ודאי של התובע ואף שכתב בתשובה ששמעון כופר הכל אינו ר"ל שכופר שלא אכל ממנו דאז ודאי היה מוחזק כפרן ופסול לשבועה אלא ר"ל כפר לו שלא הודה לו בשום דבר שיתחייב לו עליו לא באכילת פירות ולא בהפסד קרקע תדע דאל"כ אלא תאמר שכופר הכל ר"ל שלא אכל כלל איך סיים וכתב ואם יש לו עדים כו' שישבע כמה היו שווין בשעת הבצירה הא בכפירתו הוא אמר להד"ם וממילא אינו יודע כמה היו שווין בשעת הבצירה ואי משום שעדים מעידים שראו אותו בוצר לא הו"ל להרא"ש לסתום אלא לפרש ודוק:
ב סָעִיף ט שלש עבירות הן בענין גזילת קרקע ז"ל ב"י יש לתמוה למה כתב בענין גזילת קרקע דבגזילת מטלטלים נמי משכחת לה להני ג' עכ"ל וכבר כתבתי בפרישה בישובו בסי' שכ"ט דלא תחמוד אינו עובר אלא בשעשה הקנין והוא ממכילתא כמ"ש שם ואז אף אם רוצה ליתן דמים בעדו עובר בלא תחמוד וכשלקחו בלא דמים עובר משום לא תגזול והרא"ש ורבינו כתבו כל שלשתן לענין גזל כשלא ביקש ליתן דמים מתחלה ועד סוף ונראה דמש"ה דקדק הרא"ש וכתב ג' עבירות ולא כתב ג' לאוין דס"ל דאף דהלאו דלא תחמוד אינו בדיבור מ"מ עבירה יש לו בדיבור יותר ממה שהיה לו תחלה במחשבה ואפשר דס"ל דאף בשרוצה ליקחנו בדמים אינו עובר משום לא תחמוד ומ"מ לאו גמור ליתא בדיבור אלא עבירה משום לאו דלא תחמוד וכן כשעשה מעשה לגזול קרקע אינה נגזלת ולא עבר הלאו דלא (תחמוד) [תגזול] מ"מ עבירה בידו ואפשר דמה"ט דקדק רבינו וכתב בגזילת קרקע כדי ליישב ל' עבירה דכתב הרא"ש דמשמע עבירה ולא לאו והיינו דוקא בקרקע וס"ל לרבינו דגם בלא תתאוה אינו עובר אלא היכא דבא ע"י לידי חימוד דהיינו שנותן אח"כ דמים ולקחו מידו ולא כשדעתו מתחלה ועד סוף לגזלו דלא יבוא לידי לאו דחימוד לעולם דהא בדיבור אינו עובר הלאו וכמ"ש וכשגזלו אח"כ עובר בלא תגזול ולא לאו דלא תחמוד והשתא א"ש דרבינו כתב בשם הרמב"ם לעיל בסי' שנ"ט דאפי' בקרקע דביתו ושדהו עובר בלא תתאוה ולא תחמוד משום דמיירי שם ברוצה ליתן דמים ודוק ומה שמסיק וכתב שם ואם גזל עובר בג' לאוין קאי נמי אפי' אגזילת קרקע דאחר שגזלה לאכול ממנה פירות עובר בלא תגזול כדמסיק הרא"ש ורבינו כאן בתשובה ודוק:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.