א כתב הרמב"ם דברים רבים אמרו חכמים שיש בהן משום גזל והעובר עליהן פסול מדרבנן כגון מפריחי יונים ומשחקי בקוביא. מפריחי יונים כגון שמשלח בישוב יונה זכר להביא נקבה עמו או משלח נקבה שתביא זכר עמה ונמצא שגוזל מאחרים ולא ביונים בלבד אלא הוא הדין בכל מיני בהמה בישוב אסור לעשות כן:
ב וכן אסרו לצוד יונים בישוב דשל אחרים הן:
ג ואין פורסין רשתות ליונים אא"כ הרחיק לתוך המדבר ארבע מילין ובמקום כרמים אפילו הרחיק מאה מילין לא יפרוש לפי שהולכין למרחוק על ידי הכרמים וכן אם יש שובכין אפילו הם שלו או של עכו"ם לא יפרוש אפילו ברחוק מאה מיל לפי שהולכין למרחוק על ידי שובכין
ד ומרחיקין השובכין מן העיר נ' אמה:
ה ולא יעשנו בתוך שלו אלא אם כן מרחיק נ' לכל רוח ולמעלה בדין הרחקת נזקין ביארתי דבר זה:
ו משחקי בקוביא כגון אלו שמשחקין בעצים או בצרור או בעצמות וכיוצא בזה או אלו שמריצין בהמות וכל הקלה במרוצה והנוצח חבירו שיקח כך וכך וכל כיוצא בזה גזל מדבריהם הוא ואסור:
ז והרמב"ם כתב המשחק עם העכו"ם בקוביא אין בו משום גזל אבל יש בו משום שעוסק בדברים בטלים שאין ראוי לאדם לעסוק כל ימיו אלא בדבר חכמה ובישוב של עולם ויראה שפוסל משחק בקוביא משום גזל אפילו שיש לו מלאכה אחרת ועל כן מחלק בין משחק בקוביא עם עכו"ם או עם ישראל:
ח ואדוני אבי הרא"ש ז"ל פוסק שאינו פסול אלא אם כן אין לו אומנות אחרת ואותו פסול אפילו משחק עם העכו"ם:
ט הפורש מצודה וצד חיה או עוף או דגים אם יש למצודה בית קיבול שעשויה בכלי או קונה לו כליו והנוטל ממנה הרי הוא כגזלן גמור ומוציאין מידו ואם אינה עשויה ככלי אין עד הנוטל ממנה דין גזלן דאורייתא ואין מוציאין מידו אבל גזלן מדרבנן הוא:
י ועני המשיר פירות של שכחה מן האילן ונפל לארץ אם באו ליד העני קודם הגעתם לארץ ובא אחר ונטלן הרי זה גזל גמור ומוציאין מידו ואם לא הגיעו לידו קודם שהגיעו לארץ אין בהם גזל ואין מוציאין מידו ואסור מדרבנן:
יא כתב הרמב"ם הדבורים אינם ברשותו ואע"פ כן יש להם קנין מדבריהם והגוזל נחיל של דבורים או שמנען מבעליו הרי זה גזל מדבריהם:
יב לפיכך מי שיצא נחיל של דבורים שלו מרשותו לרשות חבירו יכול בעל הנחיל ליכנס בתוך שדה של חבירו ליקח נחילו ואם הזיק משלם הנזק אבל אם ישבו על ענף אילן של חבירו לא יקצצנו על מנת ליתן לו הדמים ולמעלה כתבתי שהרשות בידו לקצצו על מנת ליתן דמיו ואשה או קטן נאמנין לומר מכאן יצא נחיל זה והוא שיהו הבעלים מרדפין אחריהם וגם משיחין לפי תומן:
א סָעִיף א כתב הרמב"ם דברים רבים אמרו חכמים שיש בהם משום גזל והעובר עליהם פסול מדרבנן כגון מפריחי יונים ומשחקים בקוביא וכו' עד אלא א"כ מרחיק נ' אמה לכל רוח בפ"ו מהלכות גזילה ודין מפריחי יונים ומשחקי בקוביא בפרק זה בורר (סנהדרין כד:) מני להו במתני' בהדי פסולים לעדות ובגמרא מאי מפריחי יונים הכא תרגימו אם תקדמיה יונך ליון ר' חמא בר אושעיא אמר ארא מ"ד אי תקדמיה יונך ליון מ"ט לא אמר ארא אמר לך ארא מפני דרכי שלום בעלמא. ופרש"י תקדמיה יונך ליוני. אתן לך כך וכך: ארא. מלומד להביא יונים ממקומן לבית בעלים ע"כ. ויש בהן גזל מפני דרכי שלום בעלמא דתנן יוני שובך ויוני עלייה יש בהם גזל מפני דרכי שלום לא גזל גמור דלא זכה בהן בעל השובך דממילא קא אתו ורבו להתם:ומ"ש ולא ביונים בלבד אלא ה"ה בכל מיני חיה ועוף וכו' ברייתא שם (כה:):
ב סָעִיף ב (ג) ומ"ש וכן אסרו לצוד יונים בישוב וכו' ואין פורשין רשתות ליונים אא"כ הרחיק לתוך המדבר ד' מילין וכו' עד לפי שהולכים למרחוק ע"י שובכין משנה וגמרא בס"פ מרובה (בבא קמא עט:):
ג סָעִיף ד (ה) ומ"ש ומרחיקין שובכין מן העיר נ' אמה ולא יעשה בתוך שלו אלא אם כן מרחיק ג' אמה לכל רוח משנה בפרק לא יחפור (בבא בתרא כג.): ומ"ש ולמעלה בדין הרחקת נזקים בארתי דבר זה:
ד סָעִיף ו ומ"ש משחקי בקוביא אלו שמשחקים בעצים וכו' עד גזל מדבריהם הוא ואסור מבואר בפ' זה בורר (סנהדרין כד:):
ה סָעִיף ז ומ"ש רבינו בשם הרמב"ם שהמשחק עם עכו"ם בקוביא אין בו משום גזל אבל יש בו משום שעוסק בדברים בטלים וכו' בפ"ו מהלכות גזילה:ומ"ש רבינו ויראה שפוסק משחק בקוביא משום גזל אפי' שיש לו מלאכה אחרת וע"כ מחלק בין משחק בקוביא עם העכו"ם או עם ישראל טעמו משום דבפ' זה בורר אמתני' דפסל משחק בקוביא בעי בגמרא שם מאי קא עביד אמר רמי בר חמא משום דהוה אסמכתא ולא קניא רב ששת אמר כה"ג לאו אסמכתא היא אלא לפי שאין עסוקין בישובו של עולם מאי בינייהו איכא בינייהו דגמר אומנות אחריתא תנן אמר רבי יהודה אימתי בזמן שאין לו אומנות אלא הוא אבל אם יש לו אומנות שלא הוא ה"ז כשר אלמא טעמא דמתני' משום ישובו של עולם הוא וכ"ת פליגי רבנן עליה דרבי יהודה ואמר ריב"ל ור' יוחנן כל מקום שאמר רבי יהודה אימתי אינו אלא לפרש דברי חכמים גברא אגברא קא רמית מ"ס פליגי ומ"ס לא פליגי הא קמן דלרב ששת דמשחק בקוביא לא מיפסל משום גזל אלא משום שאינו עוסק בישובו של עולם ור"י לפרש דברי חכמים אתא ולא מיקרי אינו עוסק בישובו של עולם אלא כשאין לו אומנות אלא הוא וכיון דלא מיתסר משום גזל לא שנא לן בין משחק עם העכו"ם למשחק עם ישראל וכיון דהרמב"ם כתב דמשחק עם העכו"ם אינו אסור משום גזל אלא משום שאינו עוסק בישובו של עולם משמע בהדיא דעם ישראל מיתסר משום גזל כרמי בר חמא וכבר נתבאר בגמ' דלרמי בר חמא פליגי רבנן עליה דרבי יהודה וסברי דאפי' יש לו אומנות שלא הוא פסול:
ו סָעִיף ח ומ"ש וא"א פוסק שאינו פוסל אלא א"כ אין לו אומנות אחרת ואותו פסול אפי' משחק עם העכו"ם טעמו מפני שכתב שם משחק בקוביא מאי קא עביד אמר רב ששת לפי שאין עוסקין בישובו של עולם אבל משום אסמכתא לא מיפסל דכל כה"ג לא הוי אסמכתא ובפרק איזהו נשך כתב משחק בקוביא כיון שאין בידו כלל ואין דבר לתלות בו ולומר דאדעתא דהכי התנה שהיה סבור שלא יבוא לידי כך הילכך ודאי גמר ומקני וכבר כתב רבינו זה בסי' ר"ז והאריך בדבר והרי"ף ג"כ כתב דברי רב ששת והשמיטה לדרמי בר חמא וכן משמע דכיון דרמי בר חמא פליג אדריב"ל ור"י לית הלכתא כוותיה ויש לתמוה על הרמב"ם ז"ל שפסק לרמי בר חמא וכבר תמה עליו ה' המגיד והניח הדבר בצ"ע וכבר כתבתי ליישב דעת הרמב"ם בביאורי לספר שופטים פרק י"ב מהלכות עדות:
ז סָעִיף ט הפורס מצודה וצד חיה או עוף או דגים אם יש למצודה בית קיבול שעשויה ככלי אז קונה לו כליו והנוטל ממנה הרי הוא גזלן גמור וכו' ואם אינה עשויה ככלי אין על הנוטל ממנה דין גזלן דאורייתא וכו' משנה וגמרא בסוף פרק הנזקין (גיטין ד' נט) וכת"ק דרבי יוסי וכן פסקו הפוסקים:
ח סָעִיף י ועני המשיר פירות של שכחה מן האילן ונפל לארץ אם באו ליד העני קודם הגעתם לארץ ובא אחר ונטלן הרי זה גזל גמור ומוציאין מידו ואם לא הגיעו לידו קודם שהגיעו לארץ אין בהם גזל ואין מוציאין מידו ואסור מדרבנן גם זה משנה וגמרא שם וכת"ק דרבי יוסי:
ט סָעִיף יא (יב) כתב הרמב"ם הדבורים אינם ברשותו של אדם כמו תרנגולים ואווזים ואע"פ כן יש בהן קנין מדבריהם [וכו'] לפיכך מי שיצא נחיל של דבורים מרשותו לרשות חבירו יכול בעל הנחיל ליכנס בתוך שדה חבירו ליקח נחילו וכו' עד לא יקצצנו ליתן לו הדמים בפ"ז מה' גזילה והוא משנה בפ' הגוזל (בבא קמא קיד.) ופסק כת"ק ופרש"י קנין דרבנן הוא דאין כאן גזל אלא מפני דרכי שלום דהא דהפקר נינהו ותניא יוני שובך ויוני עלייה אין בהם משום גזל אלא מפני דרכי שלום:ומ"ש רבינו ולמעלה כתבתי שהרשות בידו לקצצו ע"מ ליתן דמיו בסי' רע"ד ושם נתבאר:ומ"ש ואשה או קטן נאמנין. לומר מכאן יצא נחיל זה במשנה שם פ' הגוזל בתרא ובגמרא שם אשה וקטן בני עדות נינהו אמר רב יהודה אמר שמואל כגון שהיו בעלים מרדפים אחריהם ואשה וקטן מסיחים לפי תומם ואומרים מכאן יצא נחיל זה אמר רב אשי אין מסיח לפי תומו כשר אלא לעדות אשה בלבד והרי נחיל של דבורים מסיח לפי תומו הוא שאני נחיל של דבורים דקנין דרבנן הוא ופרש"י מרדפין אחריהם קודם דיבור הקטן דרגלים לדבר דאלו הם:
א סָעִיף א כתב הרמב"ם דברים רבים וכו'. בפ"ו דגזילה והא דאינו גזל אלא מדבריהם פירש"י פ' ז"ב (דף כה) משום דלא זכה בהן בעל השובך דממילא קאתו ורבו להתם: ומ"ש דה"ה בכל מיני בהמה בישוב דמשמע דגם בבהמה אינו גזל אלא מדבריהם אינו בשור הבר דדומה לחיה ולרבנן בהמה הוא כדתנן שור הבר מין בהמה הוא ר"י אמר מין חיה ולרבנן אם מגדלו בביתו הולך למדברות ומטעה החיות לבוא אחריו ויש בהן גזל מפני דרכי שלום שמביא אותן מן הביברין כדפרש"י לשם:
ב סָעִיף ג ואין פורסין רשתות ליונים וכו'. משנה וגמרא ס"פ מרובה:
ג סָעִיף ד ומ"ש ומרחיקין השובכין מן העיר כו'. בפ' לא יחפור וע"ל בסי' קנ"ה סעיף ל':
ד סָעִיף ו משחקי בקוביא וכו'. פרק ז"ב וע"ל בסימן ל"ד סעיף כ"ה כ"ו:
ה סָעִיף ט הפורס מצודה וכו'. ס"פ הנזקין וע"ל סי' רע"ג:
א סָעִיף א כתב הרמב"ם כו' עד לכל רוח בפ"ו דגזילה כ"כ: כגון מפריחי יונים כו' במשנה פ' זה בורר סוף (סנהדרין דף כ"ד) מני להו בהדי פסולי עדות: כגון שמשלח כו' שם דף כ"ה וע"ל בסי' ל"ד סכ"ה ושם פירשתיהו ע"ש: כגון שמשלח יונה בישוב פי' אף שדעתו שתלך למדבר ולמקום הפקר להביא משם מ"מ כיון דבישוב משלחה חיישינן שהביא מדבר שאינו של הפקר: ונמצא שגוזל מאחרי' פי' מפני ד"ש מדרבנן אבל גזל גמור אין בהן דלא זכה בהן בעל השובך דממילא קאתו ורבו שם: ולא ביונים בלבד אמרו אלא ה"ה מכל מיני בהמות כו' נראה דבהמה ל"ד קאמר אלא ה"ה חיה ועוף ועד"ר: (ב)
ב סָעִיף ג וכן אסרו לצוד כו' ואין פורשין רשתות כו' משנה וגמ' וס"פ מרובה וקמ"ל בזה דל"ת דוקא למפריחי יונים אסור שהן מביאים יונים ממקום אחר משובך של חבירו והיה כגזלן מרשותו אבל כאן שהוא מוצא אותם בשדות של הפקר מותר לצודם קמ"ל: אא"כ הרחיק לתוך המדבר ד' מילין הוא שיעור ל' ריס הנזכר במשנה שם פ' מרובה (בבא קמא דף ע"ט) וכן פירש"י שם דז' ריס ומחצה הוא שיעור מיל וכדאיתא בב"מ דף ס"ג ובגמרא בפ' מרובה גרסי' ז"ל אין פורשין רשתות ליונים אא"כ הרחיקו כו' ומי אזלי כולי האי והתנן מרחיקין את השובך מן העיר נ' אמה אמר אביי מישט שייטי טובא כרסייהו בחמשים אמה מליא ומישט ל' ריס ותו לא והתניא בישוב אפי' מאה מיל לא יפרוס רב יוסף אמר בישוב כרמים (שהולך מכרם לכרם עד למרחוק) רבה אמר בישוב שובכין של עכו"ם או של דידיה או של הפקר ובזה דברי רבינו מבוארין: ובמקום כרמים אפילו הרחיק מאה מילין כו' ע"ל בסי' ר"ס בדברי רבינו ושם כתוב בשביל של כרמים:
ג סָעִיף ד ומרחיקין השובכין מן העיר נ' אמה דבנ' אמה ממלאין כרסייהו משל הפקר ותו לא יאכלו מתבואה שבגנות של בעלי בתים אחרים.
ד סָעִיף ה ולא יעשנו בתוך שלו פי' אפי' בשדות שיש לו שאינן סמוכין לעיר שמא יאכלו משדות שסביבו ופן הוכחתי פי' זה לעיל סי' קנ"א סכ"א ול"א ע"ש:
ה סָעִיף ז אין בו משום גזל אע"ג דגזל העכו"ם אסור מן התורה כשל ישראל וכמ"ש לעיל ר"ס שמ"ח ור"ס שנ"ט מ"מ הכא דאין גזל אלא מדבריהם לא חשו בשל עכו"ם ועוד דהעכו"ם לא מחשב זה לגזל שהרי מדעתו ומרצוני מקנה למשחק עמו כדי שאם ירויח הוא שגם הישראל יקנהו לו והוא יטלנו וק"ל. ויראה שפוסל כו' עד"ר: אפי' שיש לו מלאכה אחרת פי אבל אוכל מממון השחיקה דאל"כ קשה הא כ"ר לעיל אדברי הרמב"ם סי' ל"ד ז"ל ולפ"ז אם יש לו ממון אחר שאוכל ממנו אינו פסול עכ"ל אלא ודאי התם מיירי כשיש לו ממון אחר ואוכל ממנו ואינו רוצה לאכול מזה ואז נראה מעניינו שהוא עצמו מחשבתו לגזל ואינו רוצה ליהנות ממנו אבל מניח ממון זה לחוד ולשחק בו כדי להוציא אריכת זמנו בזה ואינו נחשד שיעבור עבירה מחמת ממון וק"ל וע' בכ"מ פי"ב דעדות:
ו סָעִיף ח אא"כ אין לו אומנות אחרת כו' ע"ל בסי' ל"ד אבל אם יש לו מלאכה אחרת אינו פסול ואסמכתא אין כאן דודאי גמרי ומקני להדדי וכמש"ר לעיל סי' ר"ז.
ז סָעִיף ט הפורש מצודה כו' עד כתב הרמב"ם כו' כפול לעיל סי' רע"ג:
ח סָעִיף יא כתב הרמב"ם הדבורים כי' בפ"ו דהל' מכירה כ"כ והוא משנה בפ' הגוזל: ה"ז גזל מדבריהם ולא גזל גמור והפקר נינהו אלא מפני דרכי שלום. ולמעלה כתבתי בסי' רע"ד כ"כ. מרדפים כו' בב"ק ד' קי"ד ופירש"י מרדפין אחריהן קודם דברי הקטן דרגלים לדבר דאלו הן עכ"ל ומבואר שם בגמרא דדוקא כאן דקנין דרבא הוא דמהני מסיח קטן לפי תומו ולעדות אשה אבל בעלמא לא ע"ש ועד"ר:
א סָעִיף א ולא ביונים בלבד אמרו אלא ה"ה בכל מיני בהמה ז"ל הברייתא שם דף כ"ה ע"ב מפריחי יונים אלו שממירי' את היונים ולא ביונים בלבד אמרו אלא ה"ה בהמה חיה ועוף ופריך מיניה בגמרא למ"ד שמפרש מפריחי יונים היינו שמשלחין זכר ומביא עמו נקבה בהמה בת הכי היא (ופירש"י שהביא בהמה (ההי) עמה לבית והלא ירדפוהו החיות עכ"ל ור"ל דאילו להביא עמה בהמות שאינן מהמדבר הוא גזל גמור והו"ל כאילו משלחה להביא מן הישוב) אין בשור הבר וכמ"ד שור הבר מין בהמה הוא ע"כ ע"ש בפרש"י מוכח מזה דבהמה דכ"ר ל"ד קאמר אלא כלומר ה"ה חיה ועוף ורמז זה רבינו במ"ש כל מיני בהמה דהיינו אפי' שור הבר דמביא עמו חיות מן המדבר ומהשדות ומהביברי' וא"כ ה"ה חיה וה"ק ל"מ סתם בהמה שמביא עמו בהמה מן הבית פשיטא דאסור מפני שיש בו גזל גמור אלא אפילו בהמות הבר דמביא עמו מהשדות נמי אסור וק"ל.
ב סָעִיף ז ויראה שפוסל משחק בקוביא משום גזל כו' עד וא"א הרא"ש ז"ל כתב כו' שם דף כ"ד אמרינן משחק בקוביא מאי קעבד אמר רמי בר חמא משום דהוה אסמכתא ואסמכתא לא קניא רב ששת אמר כל כה"ג לאו אסמכתא היא אלא משום שאינו עוסק בישובו של עולם ודייק בגמרא דר' יהושע בן לוי ור"י לא ס"ל כרמי בר חמא ומש"ה פסק (הרא"ש) [הרמב"ם] כרב ששת אלא שמפרש מ"ש לפי שאינו עוסק בישובו של עולם דהיינו גזל מדבריהן שאינו מרצונו נותן לו וכל כה"ג דאין בו אלא משום גזל דרבנן בענין רשע דחמס והיינו שיהנה ממנו דוקא משא"כ כששוחק כדי להוציא זמנו ואינו אוכל מאותן המעות פסלוהו רבנן ומה"ט אם יש לו ממון אחר שאוכל ממנו אינו פסול ואם אין לו ממון אחר לכדי סיפוקו אפי' יש לו מלאכה אחרת אלא שאין להספיקו לכדי צרכו פסול ולהרא"ש הוא בהיפך בתרווייהו דיש לו ממון לא מהני דאכתי איכא משום דאינו יודע כמה טורח וקשה לבני אדם במעות וביש לו מלאכה אפילו אינה מספקת כשר אפי' אוכל גם מהקוביא וכל זה הוכחתי שם מלשון רבינו וגם כמה ראיות ומש"ר כאן אהא דכתב הרמב"ם במשחק עם העכו"ם כו' דיראה מדבריו שפוסק משחק משום גזל כו' אין להקשות למה (לא) כתב דיראה ע"ז והלא בהדיא כתב הרמב"ם דמשחק בקוביה יש בו משום גזל מדבריהם וכמש"ר לפני זה בשמו די"ל דאי משום הא [לא אירי'] דלא איירי אלא אשאין לו מלאכה אחרת ומטעם הרא"ש דאז לא ידע כמה קשה לבני אדם במעות ויבוא לידי גזל ועדות שקר וזהו מ"ש דיש בו משום גזל מדבריהן ולא משום דהשחיקה עצמו יש בו משום גזל אבל מדשרי לעכו"ם ש"מ דלא ס"ל ה"ט דהרא"ש דא"כ אין לחלק בין ישראל לעכו"ם ודוק וזהו דלא כמ"ש המ"מ והב"י שם וגם בסי' זה וגם הכ"מ כתב דטעה דהרמב"ם משום דפסק כרמי בר חמא והבאתי דבריהן לעיל בסי' ל"ד וכתבתי סתירת דבריהן בצדן ע"ש ודוק:
ג סָעִיף יב ואשה וקטן נאמנים לומר כו' עד וגם מסיחין לפי תימן כן הוא בב"ק דף קי"ד אל' המשנה דקתני שם אר"י בן ברוקא נאמנים אשה וקטן לומר מכאן יצא נחיל זה כו' דפריך אשה וקטן בני עדות נינהו אר"י אמר שמואל הב"ע כגון שהיו בעלי' מרדפין אחריהם ואשה וקטן מסיחין לפ"ת מכאן יצא נחיל זה והביאו הרא"ש שם וגם הרמב"ם כתבהו לדינא בסוף פ"ו דהל' גזילה כמש"ר ויש לתמוה על הרי"ף שהשמיט שם בפ' הגוזל להא דאר"י א"ש שמיירי דהבעלים מרדפים [אחריהן] ושמסיחין לפ"ת והיה נ"ל ליישב דטעם הרי"ף הוא משום דשם מיד אחר שינויא דרב יודא הנ"ל דמוקי לה כשהבעלים כו' והיו מסל"ת איתא שם בגמרא ז"ל אמר רב אשי אין מסיחין לפ"ת כשר אלא לעדות אשה א"ל רבינא לרב אשי ולא והרי נחיל של דבורים דמסל"ת הוא שאני נחיל של דבורים דקנין דרבנן הוא ודאורייתא לא והאר"י א"ש מעשה באדם א' שהיה מסל"ת ואמר זכרוני כשאני תינוק כו' עד והאכילני לאכול בתרומה כו' בתרומה דרבנן כו' והנה יש לדקדק מאי הקשה רבינא לרב אשי מההיא דדבורים והלא אוקמא רב יודא א"ש דמיירי דהבעלים מרדפים עליהם והקטן ואשה מסיחין לפ"ת ודוחק לומר דס"ל דר"י א"ש או או קאמר או שהבעלים מרדפים אחריהן או שהן מסיחין לפ"ת ומש"ה פריך ש"מ דבמסל"ת סגי דהא ק' מנ"ל למקשן להקשות דילמא מצריך ר"י אמר שמואל תרווייהו מרדפין ומסל"ת וע"ק דאין כאן מקומה של מימרא זו דרב אשי שאין מסל"ת כשר כ"א לעדות אשה ביבמות פ' האשה בתרא הו"ל לתלמודא לאוקמא דשם מקור דין עדות אשה וס"ל להרי"ף דתלמודא קבעי הכי כדי לדחות בו תירוצא ואוקימתא דר"י א"ש הנ"ל דאוקמא למתני' דמש"ה קתני אשה וקטן בנחיל דבורים משום דהבעלים מרדפין ומסל"ת ומייתי הגמרא עלה מימרא דרב אשי דאמר אין מסל"ת מהני כ"א בעדות אשה ושרבינא הקשה עליה מהא דנחיל דבורים ושני ליה שאני נחיל דבורים שהוא קנין דרבנן ואפי' לא הסיחו לפי תומן ואין הבעלים מרדפין אחריהן האמינו חז"ל לקטן במילי דרבנן וכמו שהאמינו לקטן לומר עד כאן תחום שבת ושזה כתיבת יד אבי ואחי ושאשה זו יצאה בהינומא ואינך דחשיב רבינו לעיל בח"מ פי' ל"ה ובא"ע סי' ג' וכן מצאתי כתוב בראבי"ה דהאמינו לקטן במילי דרבנן אפי' בלא מסל"ת וגם כתוב בראבי"ה שם דמ"ש בעובדא הנ"ל באדם א' שהיה מסל"ת כו' ומוקי לה הגמרא בתרומה דרבנן ולפ"ז אפילו לא הוה מסל"ת ג"כ היה נאמן אלא שהגמרא קאמר מעשה כמות שהיה ע"ש והארכתי בזה בתשובת שאלה ע"ש כנ"ל דעת הרי"ף שמש"ה השמיט לאוקימתא דר"י א"ש הנ"ל וגם להרא"ש היה אפשר למימר הכי ואף שכתב לאוקימתא דר"י א"ש הא כתב עלה מימרא דרב אשי ושמשני הגמרא דההיא דנחיל דבורים קנין דרבנן הוא ונוכל לומר דלפי המסקנא אידחי' אוקימתא דר"י א"ש וכמ"ש לדעת הרי"ף אבל להרמב"ם ורבינו דכתבוהו לדינא א"א לומר כן וצ"ע לדעתם מ"ש עדות דקטן דרבנן זה משאר ענייני דרבנן דהאמינו הקטן עליהן וכנ"ל:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.