א אדם המזיק הוא אחד מאבות נזיקין ונזק העושה בידו או בגופו הוא האב והנזק שאינו עושה בגופו הוא תולדתו כגון זרק אבן או ירה חץ או פטר מים על חבירו או על כליו והזיקו או שרק והזיקו בזריקת הרוח קודם שנח אבל אם הזיק אחר שנח הו"ל תולדות בור כאשר יתבאר בנזקי הבור:
ב הכה בפטיש ויצא מתחת ידו ניצוץ והזיק חייב:
ג הבנאי שקבל עליו לסתור הכותל וסתר ושבר את האבנים או הזיק חייב היה מכה בצד זה ונפל בצד אחר פטור ואם מחמת ההכאה חייב:
ד החוצב שחצב אבן ונתנו לסתת והזיק בו הסתת חייב מסרו הסתת לחמר החמר חייב מסרו החמר לכתף הכתף חייב מסרו הכתף לבנאי הבנאי חייב מסרו הבנאי למסדר המסדרו על שורת הבנין המסדר חייב ואם אחר שמסדרו על שורת הבנין נפל והזיק אם הן קבלנין כולן חייבין ואם הם שכירי יום האחרון חייב וכולן פטורין:
א סָעִיף א אדם המזיק הוא אחד מאבות נזיקין בריש ב"ק (ד.):ומ"ש ונזק העושה בידו או בגופו הוא האב ונזק שאינו עושה בגופו הוא תולדתו כגון זרק אבן או ירה חץ וכו' שם ובכמה מקומות אמרו על נזקין היוצאים מתחת ידי אדם גירי נינהו: ומה שחילק ברוק בין קודם שנח לאחר שנח שם גבי כיחו וניעו (ג:) אמרו ה"ד אי בהדי דאזלי מזקי כחו הוא ואי בתר דנייחי בין לרב בין לשמואל בורו הוא:ומ"ש רבינו דהני מיקרי תולדות כ"כ הרמב"ם בפרק ו' מהלכות חובל ואיני יודע למאי נ"מ שקראו אותם תולדות:
ב סָעִיף ב הכה בפטיש ויצא מתחת ידו ניצוץ והזיק חייב משנה בס"פ הכונס (בבא קמא סב:) גץ היוצא מתחת הפטיש ויצא והזיק חייב:
ג סָעִיף ג הבנאי שקבל עליו לסתור הכותל וסתר ושבר את האבנים או הזיק חייב היה מכה בצד זה ונפל בצד אחר פטור ואם מחמת ההכאה חייב משנה בפרק הגוזל עצים (בבא קמא צח:) וכתב הרמב"ם בפ"ו מהלכית חובל דטעמא דאם מחמת המכה חייב מפני שזה כזורק חץ והזיק בו הוא:
ד סָעִיף ד החוצב שחצב אבן ונתנה לסתת והזיק הסתת חייב וכו' עד סוף הסימן ברייתא וגמרא בס"פ הבית והעלייה (בבא מציעא קיח:) ופרש"י חייב זה שהיא בידו חייב בנזק אם תפול מידו ותזיק את אחרים או תשבר היא הוא חייב לשלם ואף ע"ג דמוקמינן להא בקבלנות וכולן שותפין במלאכה אין חייב אלא מי שהיתה מסורה לו דכיון דכחו הוא הנזק מוטל עליו כל היכא דמתרמי: וכולן. אלו שהיה שותפין במלאכה אחת ומשהניחו אבן על הדימוס היא שורש הבנין נפלה והזיקה הואיל ולאו כחו דאדריכל הוא שלאחר שהניחה נפלה וליכא לחיוביה משום גירא דיליה כולן חייבים יחד שכולן שותפין בדבר ועליהם המלאכה לעשות וקבלו אחריות הנזק יחד: בשכירות. האחרון חייב: בקבלנות. כולן חייבים היכא דלא נפלה מיד אחד מהן דעל כולן לשמור שתהא מיושבת יפה:
א סָעִיף א אדם המזיק הוא א' מאבות נזיקין וכו'. ריש ב"ק:
ב סָעִיף ד החוצב וכו'. ס"פ הבית והעלייה פי' סתת הוא המרבעה ומחליקה והוא מוסר אותה לחמר שמוליכה למקום שבונין שם ומוסרה לכתף המושיטה לבנאי העומד על מעמד החומה העשוי להילוך האומנים והבנאי מוסרה לאדריכל הוא אבי האומנים שהוא מדקדק בהנחת האבן לצדדה על מושבה ומי שהאבן בידו ונפלה מידו והזיקה הוא לבדו חייב אבל אם אחר שסדרה האדריכל על מושבה נפלה והזיקה כולן חייבים אם הם קבלנים דעל כולן לשמור ואם הם שכירי יום האחרון חייב וכולן פטורין:
א סָעִיף א שאינו עושה בגופו הוא תולדתו ע' בדרישה:
ב סָעִיף ב הכה בפטיש ויצא מתחת ידו ניצוץ כו' בב"ק ד' ס"ב:
ג סָעִיף ג הבנאי שקיבל בב"ק ד' צ"ח וכתבו הרמב"ם בפ"ו מהל' חובל וכ' שם המ"מ אם מחמת הכאה חייב מפני שהוא כזורק חץ והזיק:
ד סָעִיף ד החוצב שחצב כו' עד סוף הסי' ברייתא וגמרא הוא בב"מ דף קי"ח ור"ל החוצב שחצב אבן מן ההר ונותנו לאומן להחליקו: הסתת חייב בגמרא מוקי לה אפי' בקבלנות וכולן שותפין אפ"ה חייב זה שהיתה מסורה בידו כיון דמניחו הנזק מוטל עליו כל היכי דמתרמי: אם הם קבלנים פי' החוצב והמסתת והמחמר והכתף והבנאי [והמסדר] כולם קבלו יחד מב"ה לבנות לו כותל שכ"א יעשה לצורך הכותל כפי עניינו כולם חייבים דלאחר שהניחו שם לאו גירי דיליה וכולן שותפין יחד ועליהן המלאכה לעשות וקבלו אחריות הנזק יחד רש"י:
א סָעִיף א שאינו עושה בגופו הוא תולדתו ז"ל ב"י כ"כ גם הרמב"ם פ"ו מהל' חובל ואיני יודע למנ"מ קראו אותם תולדות עכ"ל פי' בשלמא אמשנה וגמ' ריש ב"ק לק"מ דתנא אתורה קאי ולפרש דמה שפרטה התורה ד' נזיקין לאו דאין עוד חיובים בניזקין אלא שאלו הם אבות ומהם מסתעפים ומשתמעים חיובים אחרים הנקראים תולדות אבל הרמב"ם ורבי' שכל עיקרן לאשמועינן קושטא דדינא ולא לפרט איזה מהם מן התורה ואיזה מהם מדבריהם ואינו דומה למלאכת שבת ששם שפיר קתני הרמב"ם אבות ותולדות משום דיש נ"מ לענין קרבן אם עושה אב מלאכה זו עם תולדתו המיוחדת לו בהעלם א' או עם תולדה אחרת מה שאין כן בתשלומי חיוב ממון דאין (נמי) [נ"מ] דבכל ענין חייב וכן [החיוב] שוה על כל אחד בפני עצמו:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.