א שור שנגח וחזר ונגח הניזק והמזיק שותפים וכל אחד מפסיד לפי חלקו כיצד שור שוה ר' שנגח שור שוה ר' ואין הנבילה שוה כלום הניזק יטול ק' ובעל השור ק' חזר ונגח שור אחר שוה ר' והנבילה אינה שוה כלום האחרון נוטל מאה והניזק שלפניו והבעלים כל אחד נ' חזר ונגח שור אחר שוה ר' ואין הנבילה שוה כלום האחרון נוטל ק' והניזק שלפניו נ' והניזק הראשון והבעלים כל אחד נוטל כ"ה שכל אחד מפסיד בכל נגיחה החצי שיש לו בו אבל תפשו ניזק ליפרע ממנו אחר שנגח שנעשה שומר עליו להיות חייב בנזקיו כתב רב אלפס שנעשה שומר על הכל ואין הבעלים מפסידין מחלקם כלום וכן פרש"י אבל ר"י פי' שאע"פ שתפשו אינו מפסיד אלא לפי חלקו ואין חילוק בין תפשו ללא תפשו ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל:
א סָעִיף א שור שנגח וחזר ונגח הניזק והמזיק שותפין וכו' כיצד שור שוה ק"ק שנגח שור שוה ק"ק וכו' עד כל אחד נוטל כ"ה משנה בר"פ שור שנגח ד' וה' (בבא קמא דף לו.) ואמרינן בגמרא דאתיא כר"ע דאמר שותפי נינהו המזיק והניזק בשור תם שהזיק וקיי"ל דהלכה כר"ע:ומ"ש אבל תפסו ניזק ליפרע ממנו אחר שנגח שנעשה שומר עליו להתחייב בנזקיו ז"ל הרא"ש בר"פ שור שנגח ד' וה' הך מתניתין מוקי לה בגמרא רישא כרבי ישמעאל וכשתפסו ניזק לגבות הימנו ונעשה עליו כש"ש לנזקים וסיפא כר"ע דאמר שותפי נינהו ופרש"י דלר"ע נמי אי תפס ניזק נעשה עליו שומר לנזקין והפסיד חלקו וניזקין אחרים לא הפסידו כיון שלא פשע בשמירתו והתוספות פירשו דלר"ע דשותפי נינהו ואם כחש או שבח הוא ברשות שניהם לא נעשה שומר אלא מחלקו דעל כל אחד מוטל לשמור חלקו אבל לרבי ישמעאל שאין לו חלק מבורר בגוף השור לשיעבוד בעלמא הוא דתפיס ליה הוי כמו ראובן שחייב לשמעון מנה ותפס שמעון משל ראובן חפץ ששוה ק"ק כדי ליפרע ממנו מילתא דפשיטא היא שחייב בשמירת כל החפץ וכן הדעת נוטה דלר"ע הוי כמו חפץ שהוא של שניהם שלפעמים זה שומרו ולפעמים זה שומרו ולעולם אחריותו על שניהם והלכה כרבי עקיבא עכ"ל. והרי"ף כתב כדברי רש"י וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהלכות נזקי ממון וז"ל ניזק שתפס בהמה שהזיקה לגבות חצי נזקו מגופו נעשה עליה ש"ש לנזקין ואם יצאה והזיקה הניזק הראשון חייב בנזקיה והבעלים פטורים כיצד שור שוה ק"ק שנגח שור שוה ק"ק והפסיד ק"ק ותפסו הניזק לגבות ממנו ק' וחזר ונגח והפסיד בק"מ הרי הניזק האחרון משתלם ע' והניזק הראשון שתפסו משתלם מותר נזקו והוא ל' והבעלים ק' וכן כל כיוצא בזה עכ"ל. וכיון שהרי"ף והרמב"ם מסכימים לדעת אחת וגם רש"י סבר כוותייהו הכי נקטינן :
א סָעִיף א שור שנגח וכו'. משנה ר"פ ד' וה' וכר"ע דהלכתא כוותיה דהמזיק והניזק שותפין נינהו בשור תם שהזיק אבל תפסו ניזק וכו'. פי' רב אלפס ורש"י מפרשים דאותו שתפס נעשה שומר על הכל ואחרים לא הפסידו כיון שלא פשעו בשמירתו ור"י והרא"ש מפרשים דלר"ע כיון דשותפים נינהו הוי כמו חפץ שהוא של שניהם שלפעמים זה שומרו ולפעמים זה שומרו ולעולם אחריותו על שניהם וכתב ב"י והרמב"ם פ"ט כתב כרב אלפס ורש"י והכי נקטינן. וכתב נמ"י לשם ריש הפרק ובמועד אם תפסו לכ"ע הוי ש"ש וע"ש:
א סָעִיף א כתב הרי"ף שנעשה כו' ר"ל אף על חלק הבעלים בההוא הנאה דמשתלמי נזקייהו מהשור ולא מעריקי ליה בעלים לאגמא רש"י: אבל ר"י פי' שאע"פ כו' דאין השמירה מוטל עליו אלא על כ"א מוטל לשמור חלקו שהרי אם שיבח או כיחש הוא ברשות שניהן ועד"ר וממנו תראה דל' רבינו דחוק שהתחיל וכתב ז"ל אבל תפסו ניזק ליפרע ממנו אחר שנגח שנעשה שומר עליה לחייב בניזקין כתב רי"ף כו' דמשמע מל' דלכ"ע תפיסתו גרם לו להיות חייב בניזקין אלא דפליג הרי"ף והר"י אי חייב בכולו או לא וז"א דהא לר"י אין חילוק בין תפסוהו ללא תפסוהו וכדמסיק והכי הול"ל אבל תפסו ניזק ליפרע ממנו אחר שנגח כתב הרי"ף דנעשה שומר עליה לחייב בכל נזקיו ויש ליישב ולומר דמש"ר שנעשה שומר עליו להתחייב בנזקיו ר"ל בנזקיו דהוזק המזיק משוורים דעלמא וכדין שותפין שנעשו ש"ש זה לזה להתחייב בגניבה ואבידה אמה שבידם מהשותפות (וכמש"ר בסימן קע"ו סי"א) וקאמר דכיון שנעשה ע"ז ודאי שומר ס"ל להרי"ף דנעשה עליו שומר גם אם הזיק המזיק לאחרים ור"י ס"ל דאף הנעשה שומר אזה לא נעשה שומר אזה אלא שק' דל' להיות חייב בנזקיו לא משמע דקאי דוקא אם הוזק שור זה שתפס ועוד הא אדרבה הסברא הפוכה דיותר יש לחייבו אשמירה שלא יזיק מאשר נתחייב אותו באם הוזק מאחרים וכמש"ר בסימן שצ"ו ס"ז במסרו לשומר באם מכיר בו שהוא נגחן אינו מקבל עליו השומר אלא שלא יזיק ולא שלא יוזק כו' ומטעם שכתבתי שם לכנלע"ד לדחוק ולפרש דה"ק רבינו אבל אם תפסו ניזק כו' שנעשה שומר עליו ר"ל לענין גניבה ואבידה וכמ"ש בסימן קע"ו [אבל] להיות חייב בנזקיו כתב רי"ף כו' כלומר אף שהכל מודים שנעשה שומר עליו לענין גניבה ואבידה היינו דמחוייב לשמור קרנו דבעלים שלא יאבד אבל להיות חייב אם יזיק השור אחרים בזה יש פלוגתא ואם מזיק הוא לאחרים מזה לא איירי וס"ל דה"ה דפליגי בו או אפשר דבזה גם הרי"ף מודה דאין על הניזק חיוב שמירה לענין זה ומטעם שכתבתי:
א סָעִיף א אבל תפסו ניזק כו' עד אבל ר"י פי' כו' טעם פלוגתתן מהא דאיתא שם בב"ק דף ל"ו דר"ע ס"ל דנוזק ומזיק שותפים הן בשור תם דלכ"א יש לו בו חצי ור' ישמעאל ס"ל דמזיק ב"ח של ניזק הוא וקיי"ל כר"ע ואמרינן שם דלר"י אי תפסו הניזק לאחר שהזיק לפרוע ממנו אז נעשה שומר עליה ואי יצא מתחת ידו והזיק עליו לבדו מוטל לשלמו לניזק כל היזקו והבעלים אינן מפסידין כלום ופירש"י דגם לר"ע דקיי"ל כוותיה הוי דינא הכי וכ"כ הרי"ף והתוספות כתבו דלר"ע אין נ"מ בתפיסתו להתחייב הניזק התופס בכל הנזק ועיין בהרא"ש שם ותמצא פלוגתתן מפורשת [וקצת מנהו בב"ח]. וע"ל סימן קע"ד סי"א דכ"ר דשותפין הן ש"ש זה לזה ואם נגנב או נאבד ברשות א' מהן חייב באחריותו בזמן שכל א' עוסק בזמן מיוחד ונגנב אז מידו כו' ע"ש ויש לחלק ביניהן:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.