א שני שוורים תמין שחבלו זה בזה משלמין במותר ח"נ כגון אם אחד הזיק בחבירו שוה ק' והשני הזיק שוה נ' יצאו נ' בנ' והנ' הנותרים ישלם לו חציים ואם שניהם מועדים משלמין במותר נזק שלם אחד תם ואחד מועד מועד בתם שהזיק המועד לתם יותר ממה שהזיקו ישלם במותר נזק שלם כגון אם הזיק מועד בתם במאה והתם לא הזיקו אלא נ' משלם לו ע"ה תם במועד ישלם לו חצי נזק כגון שהזיק תם במועד ק' והמועד לא הזיקו אלא כ"ה משלם לו כ"ה וכתב א"א הרא"ש ז"ל דמיירי דוקא שהתחילו בבת אחת או לאחר שנפרדו זה מזה חזר השני וחבל גם בראשון אבל אם אחד התחיל המתחיל משלם חצי נזק והאחר פטור שכל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור וכתב עוד היכא שהתחילו כאחד גם התם משלם נזק שלם כמו המועד כגון אם המועד הזיק בתם נ' והתם הזיקו במ' היה מן הדין שישלם המועד שלשים לתם שהתם חייב לו עשרים שהוא חצי נזקו והמותר שהם שלשים יפרע לו אפ"ה כיון שהתחילו כאחד אין כאן חבלה אלא במותר ויצאו [מ'] במ' ואינו משלם לו אלא י' כך דקדק מדברי רש"י ואין דעת ר"י כן אלא בין שהתחילו בבת אחת בין בזה אח"ז נפרעים כמו שפירשתי תחלה
א סָעִיף א שני שוורים תמים שחבלו זה בזה משלמין במותר חצי נזק וכו' ואם שניהם מועדים משלמים במותר נ"ש אחד תם ואחד מועד מועד בתם וכו' ישלם במותר נ"ש תם במועד ישלם לו ח"נ וכו' משנה בפרק המניח (בבא קמא לג.):ומ"ש בשם הרא"ש דמיירי דוקא שהתחילו בבת אחת וכו' עד סוף הסימן הכל שם ודברי הרמב"ם בפ"ט בהלכות נזקי ממון נראה שהם כדברי ר"י והכי נקטינן:
א סָעִיף א שני שוורים תמין וכו'. משנה בפ' המניח: ומ"ש כגון וכו'. כתב נמוקי יוסף דה"א בתוספתא וקמ"ל דאע"ג דקיי"ל כרב נחמן בסוף כתובות דזה גובה וזה גובה היכא דלזה עידית ובינונית ולזה זיבורית וכדלעיל בסימן פ"ה סעיף ג' מ"מ גבי ניזקין כ"ע אית להו דלא אמרינן זה גובה וזה גובה דכיון דזכי להו רחמנא למיגבי ממיטב זהו מיטב שלהם שיעמוד כ"א בשלו אי נמי נפקא מיניה היכא דשניהם תמין ואבד האחד שאינו יכול לומר בעליו לחבירו שלם אתה לי כי שלי אבד ואינך יכול להשתלם אלא מגופו אלא כיון שהזיק זה לזה יצא נזק זה בזה הרא"ה ז"ל עכ"ל ועוד כתב נ"י דאם שור שוה ר' נגח לשור שוה ק' והכחישו שמונים וחזר האחרון והכחישו לראשון מנה לא אמרינן הכא יצאו שמונים בשמונים ויגבה הראשון מן האחרון עשרה במיתה חצי נזקו דאם כן לקתה מדת הדין שהרי האחרון שהכחישו לראשון מנה אינו שוה אלא עשרים זוו ואין לו לראשון להשתלם אלא מגופו אלא דין הוא שנוציא עשרים כנגד עשרים דהוא שיעור מאי דאית להו לאשתלומי מהדדי ויגבה האחרון מהראשון כ' שהוא מותר הארבעים שהוא ח"נ שהיה שמונים וראשון שמותר חצי נזקו שלשים אין לו להשתלם מן האחרון כלום כיון דאינו שוה כל כך נמצא שפעמים שהניזק שנזקו מועט גובה יותר מחבירו שנזקו מרובה עכ"ל: ומ"ש כגון אם הזיק מועד בתם מאה והתם לא הזיקו אלא חמשים משלם לו ע"ה. איכא למידק דהו"ל לומר בקצרה דהתם ג"כ הזיקו למועד במאה דיצא נ' בנ' והנ' הנותרים משלם לו המועט ונראה דנ"מ לפרש"י שכתב בסמוך דבהתחילו בבת אחת גם התם משלם נזק שלם דלפי זה כשהתם הזיקו למועד ג"כ במאה יצאו ק' בק' ואינו משלם זה לזה כלום א"כ הא דתנן מועד בתם משלם במותר נ"ש בעל כרחך דאיירי לפרש"י דהמועד הזיקו לתם בק' והתם לא הזיקו אלא חמשים דאע"פ שהתחילו בבת אחת יצא נ' בנ' והמועד משלם במותר נ"ש דהיינו חמשים ותו לא ומש"ר משלם ע"ה היינו כשלא חבלו זה את זה בבת אחת אלא בזה אחר זה דבין לפרש"י ובין לפר"י משלם ע"ה ולא נקט רבינו חשבון זה אלא משום דאיכא נפקותא לפרש"י היכא דחבלו בבת אחת וכדפרי' ודוק:
א וכתב נ"י דף י"ז ע"ב ואפי' אם נאבד האחד הוי נמי דינא הכי וכתב עוד הא דמחשבינן לשלם במותר הנזק היינו דחשבינן מאי דאיכא לאשתלומי מגופו בכל אחד מהן כפי נזקו אבל אי הזיק אחד וליכא לאשתלומי מגופיה לא חשבינן אלא מאי דאיכא לאשתלומי מיניה.
א סָעִיף א שני שוורים תמין כו' משנה הוא בב"ק דף ל"ג וז"ל שני שוורים תמין שחבלו זא"ז משלמין במותר ח"נ שניהן מועדין משלמין במותר נ"ש תם במועד משלם במותר ח"נ עכ"ל המשנה ומאי שכ"ר כגון אם הזיק בחבירו שוה ק' כו' ואינך כגון כולם מל' רבי" הוא לפרש המשנה ואין כולם מוסכמים לדעת רש"י שהרי האי כגון שכתב במועד בתם ומסיק דמשלם לו ע"ה אינו ע"פ פירש"י וכמש"ר בעצמו בס"ס זה ועל ל' המשנה הנ"ל כתב הנ"י דקמ"ל כו' [עב"ח בתחילת סימן זה שהביא ל' נ"י] ותירוץ השני כתבו ג"כ] התוס' ע"ש: והנ' הנותרים ישלם לו חציים עבד"ר: כגון אם הזיק מועד בתם בק' הא דנקט שהזיקו ק' ולא נקט גם במועד שלא הזיקו אלא נ' שמנכין בה נגד כ"ה וכ"ה הנותרים נותן לו המועד להם משום דנקט ל' רש"י ורש"י פירש כן לשיטתו שכ"ר בסמוך דאם התחילו כאחד וחבלו זה בזה גם התם משלם נ"ש דלפ"ז צריכין לפרש המתני' דקתני המועד משלם במותר נ"ש דמיירי שהזיק המועד בתם יותר ממה שהזיק התם למועד מש"ה פי' רבינו כן אליבא דכ"ע בפרט מאחר דל' משלמין במותר משמע דאחבלה קאי וכמ"ש הרא"ש: תם במועד ישלם לו ח"נ כגון כו' פי' ישלם לו בהמותר הנ"ל ח"נ וכדמסיק ופשוט הוא: אבל אם האחד התחיל משלם המתחיל ח"נ כו' כלשון רבינו כתב ג"כ הרא"ש המתחיל משלם ח"נ כו' ואיירי כשהמתחיל הוא תם וה"ה כשהמתחיל הוא מועד משלם הוא נזק שלם והשני פטור וכ"כ הנ"י בהדיא אתם ואמועד ע"ש אלא מפני שהרא"ש כ"כ ברישא דמתני' דמיירי בשני תמין שחבלו זה בזה מש"ה כתב ח"נ כדין תם דאיירי בה ורבינו העתיק ל'. גם י"ל דלרבותא נקט דל"מ כשהמתחיל הוא מועד פשיטא דהוא לבדו חייב אלא אפילו כשהמתחיל הוא תם אפ"ה הוא לבדו חייב את ח"נ ובשני כתב סתם פטור וללמדנו דאפינו הוא מועד פטור וק"ל: או לאחר שנפרדו כו' פי' לאחר שכבר נח רוגז של השני חזר וחבל בראשון וכן הוא באשר"י בהדיא שכתב או שחבל שני בראשון לאחר זמן וכ"כ בב"י בהאי לישנא ונראה דלאחר זמן דכתבו ל"ד אלא ר"ל לאחר שמשערין שכבר נח רוגזיה בודאי: המתחיל משלם כו' והאחרון כטור וכ"כ הרא"ש הדין בב' אנשים שחבלו זה בזה וכתבו רבינו לקמן בסי' תכ"א ועד"ר:
א סָעִיף א והחמשים הנותרים ישלם לו חציים ז"ל נ"י פ' המניח כו' [עב"ח שהביאו] ולזה כיון מור"ם מ"ש בש"ע ז"ל ודוקא ששוה כ"א דמי נזקו כו': וכתב א"א הרא"ש ז"ל דמיירי דוקא שהתחילו כל א' כו' ע' בש"ע שהשמיט המחבר דין זה כאן ולקמן בס"ס תכ"א בב' בני אדם שחבלו זה בזה כתבו המחבר בש"ע בסי"ג ומור"ם ז"ל כתבו ג"כ כאן בשני שוורים ובל' י"א וז"ל וי"א דכל זה דוקא איירי שהתחיל בבת אחת כו' עד וכ"ה בסימן תכ"א סי"ג לענין ב' אנשים שחבלו זה בזה ומסיק וכתב ז"ל והמחבר שפסק כאן כמי שחולק וס"ל שאין לחלק ולקמן פסק כמ"ש לא כיון יפה עכ"ל משמע דס"ל למור"ם ז"ל דיש פלוגתא בהא ומכח זה תמה על המחבר כנ"ל ולא ירדתי לסוף דעתו מנ"ל הא כי הלא זה הוא פשוט להמדקדק בתוס' ובהרא"ש הנ"ל ובדברי רבינו הנ"ל שר"י אינו חולק עם רש"י אלא בתם ומועד שנגחו זא"ז והתחילו [כא'] דלרש"י גם התם משלם נ"ש ור"י פליג עמו וס"ל דאפילו אם התחילו כא' אין התם משלם כ"א ח"נ וכמש"ר בשמם אבל בלא התחילו כא' אלא אחר שנגח הא' חזר ונגחו השני מיד קודם שנח רוגזו לא מצינו מי שחולק על סברת הרא"ש דהשני פטור לגמרי וגם הנ"י כתבו בשם הרמ"ה סתמא בלי שום חולק ע"ש והמחבר כתבו בסימן תכ"א בשני אנשים שחבלו זה בזה וה"ה לשני שוורים ומה שחסר כאן גילה שם ודוק: וכתב עוד היכא שהתחילו כו' עד כך דקדק מדברי רש"י ואין דעת ר"י כן עיין בהרא"ש ותמצא פלוגתתן מפורש:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.