א שמין השברים בנזקין שאם שכר לו כלי אין אומרים יתן לו כלי שלם ויקח השברים אלא שמין כמה נפחתו דמיו בשביל השבירה ויקח הניזק השברים והמזיק ישלים עליהם:
ב וכן אם המית שור יתן מה שנפחת מחמת המיתה ותשאר לו הנבילה ושמין אותה כמה שהיתה שוה בשעה שנודע לו ההיזק:
ג ואם נפחתה בין שעה שנודע לו להעמדה בדין ההפסד לניזק כגון שהיתה שורו שוה מאתים ובשעה שנודע לו היתה הנבילה שוה מאה ובשעת העמדה בדין אינו שוה אלא שמונים משלם לו מאה אם הוא מועד ואם הוא תם חמשים לפי שלא היה לו להשהותה עד שתפסד:
ד אע"פ שטורח הנבילה הוא על המזיק כגון אם נפל שור לבורו חייב להעלותו וליתנו לניזק מכל מקום משנודע לו לניזק היה לו להשתדל בו להעלותו ועל המזיק ליתן לו ההוצאה:
ה וה"ה נמי אם הוזלה בין שעה שנודע לו להעמדה בדין אין שמין כשעת העמדה בדין אלא כשעה שנודע לו ואם השביחה כגון בשעה שנודע לו היתה שוה מאה ובשעת העמדה בדין שוה ק"ק חולקין ואם הוא מועד משלם לו תשעים ואם הוא תם מ"ה אבל אם השביחה כ"כ עד שאם יטול חלק בשבח יעלה יתר מהיזקו כגון שור שוה ה' סלעים שנגח שור שוה ה' סלעים והנבילה שוה שלשים זוז בהא ודאי לא שקיל שבחא שאין לו להרויח:
א סָעִיף א שמין השברים בנזקין שאם שיבר לו כלי אין אומרים יתן לו כלי שלם וכו' מימרא דשמואל בפ"ק דב"ק (יא.):
ב סָעִיף ב ומ"ש וכן אם המית שור יתן מה שנפחת מחמת המיתה ותשאר לו הנבילה שם: ומ"ש ושמין אותה כמה שהיתה שוה בשעה שנודע לו ההיזק.
ג סָעִיף ג ומ"ש ואם נפחתה בין שעה שנודע לו להעמדה בדין ההפסד לניזק וכו' בפ"ק דב"ק (י:) דריש מקרא דפחת נבילה דניזק הוי ופי' רש"י דמשעת מיתה קאי ברשותיה דניזק ואם הסריח ופחת דמים משעת מיתה ועד שעת העמדה בדין פסידא דניזק הוא ומשלם ליה מזיק מה שההיזק הוי יתר על הדמים שהיתה הנבילה שוה בשעת מיתה:
ד סָעִיף ד ומ"ש אע"פ שהטורח על המזיק וכו' פלוגתא דתנאי בפ"ק דב"ק (יא.) ופסקו הפוסקים כמ"ד טורח נבילה על המזיק:ומ"ש מ"מ משנודע לו לניזק הו"ל להשתדל בו ולהעלותו וכו' פשוט הוא:
ה סָעִיף ה ומ"ש וה"ה אם הוזנה בין שעה שנודע לו כהעמדה בדין אין שמין כשעת העמדה בדין וכו':ומ"ש ואם השביחה כגון שבשעה שנודע לו היתה שוה ק' ובשעת העמדה בדין שוה ק"כ דחולקין ואם הוא מועד משלם לו צ' ואם הוא תם מ"ה בפרק המניח (בבא קמא דף לד.) פלוגתא דר"מ ור' יהודה ופסקו הפוסקים כרבי יהודה דאמר הכי:ומ"ש אבל אם השביחה כ"כ עד שאם יטול חלק בשבת יענה יותר מהיזקו וכו' בהא ודאי לא שקיל שבחא שאין לו להרויח בפרק הנזכר (שם):
א סָעִיף א שמין השברים וכו' מימרא דשמואל פ"ק דב"ק (דף י"א) וע"ל בדין זה סימן שמ"ד ס"ד וסוף סימן שנ"ד באריכות ועיין עוד בסימן שס"ב ובסימן שפ"ז:
ב סָעִיף ה ומ"ש וה"ה נמי אם הוזלה וכו'. לא ידעתי מנין לו זה ואפשר דלמדו מדין גנב בהמה או כלי והוזל בין גנבה והעמדה בדין דמשלם הקרן כדמעיקרא כדלעיל בסימן שנ"ד ס"ד וה"ה גבי נזקין דהוזלה כדמעיקרא בשעה שנודע לו מיהו בנ"י פ"ק דקמא (דף ו' ע"א) בדפוס גדול כתב ע"ש הרמ"ה דאפי' לא נודע לו הזול ההפסד לניזק הוא חדא דלא ידע דזילא ולאו פשיעותא היא ועוד דכיון דאיתא לנבלה בעין ישיב לבעליו והמת קרינן ביה ולא חמיר מגזלן דאע"ג דשהייה גביה עד דזילא כי אהדרה פטור דוהשיב את הגזילה אשר גזל קרינן ביה עכ"ל:
א סָעִיף א שמין השברים כו' [מציין הסימני' כמו בב"ח]:
ב סָעִיף ב שמין אותה כמה שהיתה שוה כו' שם דף י' דריש לה מקרא דפחת נבילה דניזק הוה ע"ש ודקדק וכתב משעה שנודע לו דחזי היה לו למכרה משא"כ קודם לכן:
ג סָעִיף ד אע"ג שטורח הנבילה הוא על המזיק שם פלוגתא דתנאי ופסקו הפוסקים כמ"ד כן ויליף לה מדכתיב כסף ישיב לבעליו והמת יהיה לו ודרשינן כסף ישיב והמת שגם המת חייב ליתן ליד הניזק:
ד סָעִיף ה וה"ה נמי אם הוזלה פי' לעיל מיירי בנפחתה וכאן אמר אם לא נפחתה אלא שהוזל הדין ג"כ כן: ובשעת העמדה בדין שוה ק"ך מיתורא דוגם את המת יחצון (דהו"ל למכתב ואת המ"ת יחצון) נפקא ליה לר"י דקיי"ל כוותיה שם דף ל"ב שהמזיק נוטל חלק בשבח ואע"ג דאם נפחתה אין לו חלק בפחת מ"מ התורה חסה על המזיק שלא יצטרך לשלם כ"כ עבור שורו ע"ש בגמרא ורש"י שמפרש כן: ואם הוא מועד משלם לו כו' פי' יתר על שיעור שבחו דהוא י' ועבד"ר: ואם הוא תם מ"ה דלעולם השבח נשבח כפי ערך הדמים שהיה שוה תחלה דהרי נבילת גוף הבהמה דמעיקרא השביח אלא שהמזיק נעשה בה שותף ונוטנ חלק בשבח ולכך במועד דנעשה שותף בחצי דמי הבהמה דמעיקרא מש"ה נוטל ג"כ חצי השבח דהיינו י' זוז ובתם דאינו נעשה שותף כ"א ברביעית דמי הבהמה דמעיקרא אינו נוטל בשבח ג"כ אלא רביעית וק"ל: שור שוה ה' סלעים היינו עשרים זוז והנבילה שוה שלשים זוז דהוקרה משמתה ועמדה על ל' זוז בהא ודאי לא שקיל שבחא שאין לו להרויח אבל מ"מ חצי נזקו ג"כ א"צ ליתן לו דא"ל לא אפסדתיך כלום וכן מוכח שם בסוגיא כמ"ש בדרישה ול"ד להאי דינא שכ"ר בסמוך ר"ס ת"ד דאף שהשביח השור ואין היזק לניזק אפ"ה צריך המזיק ליתן לו חצי דמי היזקו דמעיקרא דשאני התם דאלמלא שהזיקו היה נשבח טפי אותו שבח עצמו וכמ"ש שם ודוק ועד"ר:
א סָעִיף ה אבל אם השביחה כ"כ עד שאם יטול חלק בשבח כו' מדסתם רבינו וכן כל הפוסקים ולא הזכירו שישלם לו חצי נזקו משמע דלא שקיל מזיק בשבת וגם לא משלם לו הנזק ויש לדרוש ולחקור מנין לדין זה גם ק' מש"ר שבמועד יטול ג"כ חלק בשבח מנ"ל הא לכן אעתיק לך בקיצור מקור דינים הללו ומתוכן יתלבנו דברי רבינו בב"ק דף ל"ד פליג ר"מ ור"י בקרא דומכרו את השור החי וחצו את כספו וגם את המת יחצון במאי איירי ר"מ סבר בשור שוה ר' שנגח שור שוה ר' ואין הנבילה יפה כלום שימכרו את החי ויקח הניזק ממנו את החצי דהיינו מנה דהיינו נמי ח"נ ומה אני מקיים וגם את המת יחצון פחת שפחתו מיתה מחצין בחי כלומר דנבילה לא שייכא גבי מזיק כלל אלא שמין את הנבילה כמה פחת דמיה עכשיו משעה שהיתה חיה ונותן לו מזיק כשיעור חצי הפחת ואם נגח שור שוה נ' לשור שוה מ' והנבילה יפה ך' והיה נזקא כ' ופלגא נזקא עשרה לא אמרינן דפלגי חצי חי וחצי מת ויטול ניזק בחי כ"ה ובמת י' שא"כ נמצא מזיק משלם יותר מח"נ שהזיק אלא חצי הפחת שפחתו מיתה נותן לו דהיינו י' שהוא חצי מכ' שפחתו מיתה ור"י ס"ל דודאי דין זה אמת אלא אי ס"ד שדין זה לבד רימז לן קרא בפסוק דוגם את המת יחצון א"כ לכתוב קרא ואת המת יחצון מאי וגם אלא לרבויי לך חד מילתא אחרינא שהמזיק יטול בשבח ששבחה נבילה משעת מיתה ואינך וקאמר שם ר' יודא השתא דאמרת חס רחמנא עליה דמזיק דשקיל בשבחא יכול שור שוה ה' סלעים שנגח לשור שוה מנה והנבילה יפה נ' זוז דנוטל מזיק חצי החי דהוה ב' סלעים ופלגא וחצי המת דהוא שש סלעים ורביע אמרת היכן מצינו מזיק נשכר דלא קאמר ר"י דמזיק שקיל שבח אלא היכא שצריך להוסיף עכ"פ בתשלומים זה את זה (וכעין מש"ר מועד משלם צ' ותם מ"ה) וכ"ת ה"מ היכא דאיכא פסידא לניזק אבל היכא דליכא פסידא לניזק יקח המזיק חצי ממה שהשביח דהיינו ה' זוז לכך נאמר שלם ישלם בעלים משלמין ואין בעלים נוטלים ר"ל במועד כתב רחמנא שלם ישלם דהיינו ב' תשלומים א' לתם וא' למועד לומר בעלים משלמין ולא נוטלין ע"כ שיטת הגמרא בקיצור עם פירש"י ונלמד ממ"ש דלולי קרא דשלם ישלם הו"א דלפעמים דירויח המזיק קמ"ל דלא אבל משמע דבכה"ג דהשביח הנבילה ואין לו הפסד לניזק עכ"פ אין צריך המזיק לשלם לניזק ח"נ דא"ל לא אפסדתיך כלום וגם מוכח מדקאמר בגמרא הנ"ל וכ"ת ה"מ היכא כו' אבל היכא דליכא פסידא לניזק כגון שור שוה ה' כו' והנבילה שוה ל' זוז ולא קאמר כגון שור שוה ה' סלעים ואחר הנזק לא היתה הנבילה שוה אלא ב' סלעים ועליו לשלם סלע וחצי ועכשיו בשעת העמדה בדין הוקרה הנבילה וחוזרת להיות שוה ה' סלעים ולאשמועינן דגם בכה"ג אין המזיק נוטל חצי שבח מאלו ג' סלעים שהשביח דהיינו סלע ומחצה ולהיות פטור מתשלומי ח"נ שחייב לניזק אלא לאו ש"מ דבאמת כל כה"ג דליכא פסידא לניזק מנכה זה נגד זה וא"צ לשלם לו ח"נ דמעיקרא וגם ממשמעות הדרש דהבעלים משלמין ולא נוטלין מוכח דוקא אין נוטלין הא למיפטר נפשייהו בהשבח מצי מיפטרי וא"ת היא גופא קשיא מנ"ל להגמרא למדרש הכי דלמא נדרש איפכא שלם ישלם דלעולם צריכים הבעלים לשלם מכיסם לצורך הנזק ולא מצי מיפטרי נפשייהו בהשבח מכל וכל וי"ל כיון דנלמד מיתורא דוגם דהמזיק זכה בהשבח דנבילה א"כ זה מיקרי תשלומין במה שהניח להניזק ליטול גם חלקו בשבח וא"כ ע"כ צריכין לדרוש משלמין ולא נוטלין ומדעיקר האי שלם ישלם במועד כתיב נלמד דגם במועד נוטל המזיק חלק בשבח וק"ל:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.