א שור שחבל באדם דינו כשור שהזיק לשור אם תם הוא משלם חצי נזק ואם מועד נ"ש:
ב ואפילו נתכוין לבהמה וחבל באדם פטור מצער וריפוי ושבת ובושת שלא חייבה תורה בד' דברים אלו אלא באדם החובל:
ג לפיכך שור שבייש האדם פטור:
ד ושורו שחבל באביו ובאמו או שהדליק גדיש בשבת חייב בנזקיו אע"פ שאילו עשה הוא היה פטור חייב על מעשה שורו דמה שהוא פטור שמתחייב בנפשו וק"ל בדרבה מיניה:
ה נגח האשה ויצאו ילדיה פטור מדמי ולדות אפילו שמועד הוא לנגוח דלא חייבה התורה דמי ולדות אלא אדם:
ו ומיהו אם נגח שפחה ויצאו ילדיה חייב בדמי ולדות כאילו נגח בהמה מעוברת ושמין אותה כמה היתה שוה מתחילה וכמה נפחתו דמיה ומשלם תם חצי נזק ומועד נזק שלם:
א סָעִיף א שור שחבל באדם דינו כשור שהזיק לשור אם תם הוא משלם ח"נ ואם מועד נ"ש מבואר במשנה פרק המניח (בבא קמא לג.):
ב סָעִיף ב ומ"ש ואפילו נתכוין לבהמה וחבל באדם:ומ"ש ופטור מצער וריפוי ושבת ובשת וכו' משנה בפרק החובל (בבא קמא פז.) ופי' רש"י שור אינו משלם אלא נזק כדאמרינן בפ"ק איש בעמיתו ולא שור בעמיתו:
ג סָעִיף ג ומ"ש לפיכך שור שבייש האדם פטור משנה בפרק המניח (בבא קמא לד:):
ד סָעִיף ד ומ"ש ושורו שחבל באביו ובאמו או שהדליק גדיש בשבת חייב על מעשה שורו דמה שהוא פטור לפי שמתחייב בנפשו וקם ליה בדרבה מיניה ג"ז שם במשנה:
ה סָעִיף ה ומ"ש נגח האשה ויצאו ילדיה פטור מדמי ולדות וכו' משנה בפרק הפרה (דף מח:) ובפרק החובל (בבא קמא פז.) ובפרק שור שנגח ד' וה' (בבא קמא מב.) יליף לה מקרא:
ו סָעִיף ו ומ"ש ומיהו אם נגח שפחה ויצאו ילדיה חייב בדמי ולדות כאילו נגח בהמה מעוברת מימרא דרב פפא בפרק הפרה (מט.):ומ"ש ושמין אותה כמה היתה שוה מתחלה וכמה נפחתו דמיה ומשלם תם חצי נזק ומועד נזק שלם כ"כ שם הרא"ש ז"ל:
א סָעִיף ב ואפי' נתכוין לבהמה וחבל באדם וקמ"ל דל"ת דזה מיחשב לאונס טפי כיון דאדם יש לו מזל ולא כיון לו משא"כ בשכיון לבהמה זו וחבל בבהמה אחרת דמה לי זו ומה לי זו: פטור מד' דברים שאינו חייב אלא באדם החובל דכתיב איש בעמיתו ולא שור בעמיתו:
ב סָעִיף ג לפיכך שור שבייש פטור בב"ק דל"ד וקמ"ל בהאי לפיכך כו' דל"ת דוקא היכא דחייב עכ"פ אנזק אחבלה הוא דפטור משאר ד' דברים משא"כ בושת שור דבייש דליכא חיוב חבלה קמ"ל:
ג סָעִיף ד ושורו שחבל באביו שם במשנה ור"ל שהשור חבל באביו ואמו של בעל השור:
ד סָעִיף ה נגח האשה ויצאו ילדיה כו' משנה בפ' הפרה: דלא חייבה התורה דמי ולדות אלא אדם דכתיב כי ינצו אנשים ולא שוורים:
ה סָעִיף ו ומיהו אם נגח שפחה כו' מימרא דרב פפא בפ' הפרה: ושמין אותה כמה היתה כו' ע"ל סי' שצ"ד מ"ש שם:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.