א כשבאין להגבות לניזק נזקו רואין אם יש למזיק מטלטלין אין יורדין לנכסיו למכור קרקעותיו אלא יתן לו מטלטלין ואפי' שיש לו כסף יכול לשלמו בסובין דכל מילי דמיטלטל מיטב הוא ושמין אותו כפי מה שיכול למכרן מיד ובמקומו ואם אין לו מטלטלין יורדין לקרקע עידית שבנכסיו ואפי' אם זיבורית של מזיק טובה כעידית של ניזק אינו מקבלה טמנו אלא צריך ליתן לו מעידית שבקרקעותיו:
ב ואם יש לו שני עידית אין הניזק יכול לומר לו תן לי מעידית פלוני אלא תלוי ברצון המזיק ליתן לו מה שירצה אבל כשהמזיק חפץ ג"כ ליתן לו העידית שבקש אלא שהיא עתה בזול וממתין עד שתתייקר ואומר אם תרצה אותה קחנה כפי מה שעתידה להתייקר אין שומעין לו וצריך ליתנה לו כפי מה שהיא שוה עתה:
ג מת המזיק קודם שישלם אין ב"ד יורדין למטלטלין דיתמי אלא אם הניח קרקעות מגבין לניזק מהם ומן הזיבורית משום שהנזק נעשה עליהן כחוב ומטלטלין דיתמי לא משתעבדי לב"ח ואם קדם הניזק ותפש ממטלטלין בחיי אביהן גובין לו מהן והאידנא שתקנו הגאונים דמטלטלי דיתמי נשתעבדו לב"ה מגבין לניזק ממטלטלי דיתמי כ"כ רב אלפס וה"ר אפרים כתב דלא תקנו זה אלא לב"ח משום נעילת דלת אבל לנזקין דלא שכיחי לא תקנו וא"א הרא"ש ז"ל כתב נראה דבדורות הללו מטלטלי כמקרקעי לכל מיני שעבוד מדינא דגמרא אף בלא תקנה מידי דהוה אגמלי דערביא (כתובות פ"ז:) שהאשה גובה כתובתה מהם:
א סָעִיף א כשבאין להגבות נזקו רואין אם יש למזיק מטלטלין אין יורדין לנכסיו למכור קרקעותיו אלא יתן לו מטלטלין כ"כ הרא"ש בפ"ק דב"ק לענין פריעת ב"ח וז"ל ולענין פריעת ב"ח נ"ל אי אית ליה ללוה מטלטלי ומקרקעי כפינן ליה למיתב ליה מטלטלי אם חפץ בהם המלוה יותר מבקרקעי כיון דזוזי יהיב שקיל כל מידי דמקרב לזוזי טפי והיינו מטלטלי דאי לא מזדבן בהאי מתא מזדבן במתא אחריתא עכ"ל ודימה רבינו פריעת נזקין לפריעת בעל חוב אע"פ שיש לחלק ביניהן דעד כאן לא אמר הרא"ש אלא בבעל חוב משום דכיון דזוזי יהיב וכו' אבל בנזקין דליכא האי טעמא לא משמע לרבינו דכיון דלא אשכחן דפלוג רבנן בינייהו בהכי לא מפליגינן: ומ"ש ואפילו שיש לו כסף יכול לשלמו בסובין דכל מילי דמיטלטל מיטב הוא הוא מימרא דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע בפ"ק דב"ק:ומ"ש ושמין אותו כפי מה שיכול למכרן מיד ובמקומו ז"ל הרא"ש שם וכד יהיב ליה מטלטלי אף על גב דאמרינן כל מילי מיטב הוא ואפילו סובין יש לשום כל מה שנותן לו בשומא שיוכל המלוה למכרו מיד באותה שומא אפילו בביתו ולא יצטרך לחזור בעיירות ובשווקים כדי למכרו דאם לא כן נעלת דלת בפני לווין שיתן לו הפחות שבביתו אם אין לו מעות והמלוה לא יוכל למכרו לאלתר עכ"ל ומשמע לרבינו דהוא הדין לנזקין ואף על פי שיש לחלק ביניהם דעד כאן לא אמר הרא"ש אלא בבעל חוב משום דלא תנעול דלת אבל בנזקין דלא שייך האי טעמא לא משמע לרבי' דלא פלוג רבנן בינייהו לענין זה:ומ"ש ואם אין לו מטלטלין יורדים לקרקע עידית שבנכסיו משנה ריש פרק הניזקין (גיטין מח:): ומה שאמר ואפילו אם זיבורית של מזיק טובה כעידית של ניזק אינו מקבלה ממנו אלא צריך שיתן לו מעידית שבקרקעותיו ברישב"ק (דף ו:) ת"ר מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם מיטב שדהו ומיטב כרמו של ניזק ד"ר ישמעאל ר"ע אומר לא בא הכתוב אלא לגבות לנזקין מן העידית ואסיקנא דבהא פליגי דרבי ישמעאל סבר בדניזק שיימינן ואם היתה עידית דניזק כזיבורית דמזיק יהיב ליה זיבורית ור"ע סבר בדמזיק שיימינן ויהיב ליה עידית וקיי"ל הלכה כר"ע מחבירו:
ב סָעִיף ב ומ"ש ואם יש לו שני עידית אין הניזק יכול לומר לו תן לי מעידית פלוני אלא תלוי ברצון המזיק ליתן לו מה שירצה אבל כשמזיק חפץ ליתן לו העידית שבקש אלא שהיא עתה בזול וממתין עד שתתייקר וכו' אין שומעין לו וצריך ליתנה לו כפי מה שהיא שוה עתה כ"כ הרא"ש בריש ב"ק אהא דקאמר הכא גבי נזקין דינם בעידית אי א"ל הב לי בינונית טפי פורתא א"ל אי שקלת כדינך שקול ואי לא שקול כיוקרא דלקמיה ופריך ליה רב אחא בר יעקב א"כ הורע כחן של נזקין אצל בינונית וזיבורית: אם גובין לניזקין מהלקוחות ואם נאמן לומר פרעתי עיין במישרים נל"א ח"א:
ג סָעִיף ג מת המזיק קודם שישלם וכו' כל זה מבואר בגמרא בפ"ק דב"ק (יד:):ומ"ש בשם רב אלפס שם:ומ"ש בשם רבינו אפרים ומ"ש בשם הרא"ש שם הכל שם בפסקי הרא"ש ז"ל:
א סָעִיף א כשבאין להגבות וכו'. נראה דרבינו למד לפסוק כך מההיא דפ"ק דב"ק דרמי ליה אביי לרבה כתיב מיטב שדהו אין מידי אחרינא לא והתניא ישיב לרבות שוה כסף ואפי' סובין ואסיק רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע כל מילי מיטב הוא דאי לא מזדבן הכא מזדבן בדוכתא אחריתא לבר מארעא דליתיב ליה ממיטב כי היכא דליקפוץ עליה זבינא אלמא דמטלטלין הוי טפי מיטב ממקרקעי ואפי' סובין ואע"פ שהניזק חפץ יותר בקרקע מצי א"ל מזיק אנא יהיבנא לך כדינך ממיטב דהיינו מטלטלי ואפי' סובין אלא דאם אין לו מטלטלין יהיב ליה ממיטב שדהו דהיינו עידית אבל אם המזיק חפץ ליתן לו קרקע והניזק חפץ במטלטלין אין הניזק יכול לכופו אלא נותן לו עידית קרקעותיו כדכתיב קרא מיטב שדהו [ומיטב כרמו] ישלם ומזה לא כתב רבינו כלום דפשיטא הוא בניזקין דע"כ לא כתב הרא"ש פ"ק דב"ק ורבינו לעיל בסימן ק"א אלא בב"ח דאם חפץ מלוה במטלטלין אין הלוה יכול לכופו ליקח ממנו קרקע דכיון דזוזי יהיב שקיל מידי דמיקרב לזוזי טפי והיינו מטלטלין אבל בנזקין אין הניזק יכול לכופו ליתן לו מטלטלין ולא כתב רבינו אלא היכא דהמזיק חפץ ליתן לו מטלטלין והניזק אינו חפץ אלא בקרקע כדכתיב קרא מיטב שדהו וקאמר דחייב ליקח מטלטלין כדכתיב נמי קרא ישיב אפי' סובין ודלא כנראה מדברי ב"י דהבין מדברי רבינו דכוונתו לומר דכפינן ליה למזיק ליתן לו מטלטלין והא ליתא אלא כדפירש' דיד המזיק על העליונה וכך מפורש בדברי ה' המגיד רפ"א דחובל ובפ"ח דה' נזקי ממון:
ב סָעִיף ב ומ"ש ואם יש לו שני עידית וכו' וצריך ליתנם לו כפי מה שהיא שוה עתה. כך כתב הרא"ש פ"ק דב"ק ולא דמי למלוה דצריך לקבל כיוקרא דלקמיה כדלעיל בסימן ק"ב ס"ד דשאני מלוה דאין דינו אלא בבינונית הילכך לא אלים כחו בעידית טפי משא"כ ניזקין דדינן בעידית אלים כחו דניזק טפי בעידית:
ג סָעִיף ג מת המזיק וכו' עד מהן ומן הזיבורית. ע"ל ס"ס ק"ח סל"ו דפסק לחלק בין גדולים לקטנים ולכך כתב כאן בסתם דמגבין מן הזיבורית ונסמוך על מ"ש למעלה דבניזקין דוקא בקטנים גובין מן הזיבורית:
א וכ"כ הרא"ש פ"ק דב"ק אבל נ"י כתב שם דצריך לשלם לו בכסף אם יש לו וכתב עוד פרק שור שנגח ד' וה' דף י"ח ע"א דהניזק אית ליה לקבל אפילו זוזי דלא נפקי אלא ע"י הדחק וע"ש ובמרדכי מדינים אלו ועיין במישרים נל"א ח"א אם ניזקין גובין מלקוחות ואם המזיק נאמן לומר פרעתי:
א סָעִיף א כשבאין להגבות לניזק נזקו רואין כו' פ"ק דב"ק ד"ז ע"ב מסקינן דכל מטלטלין מיטב קרינן דאי לא מזדבן הכא מזדבן במתא אחריתא ולא כתב רחמנא מיטב שדהו אלא אי בעי לשלם לו בקרקע ועד"ר שם כתבתי ל' הגמרא: רואין אם יש למזיק מטלטלין כו' נראה דמדסתם רבי' בטענת הניזק והמזיק נראה דאיירי בדרך בני אדם דמסתמא ניחא ליה לשלם מטלטלין מבמקרקעי שלו שהוא דבר של קיימא והניזק עומד וחפץ את דינו לשלם לו בקרקעות כמ"ש מיטב שדהו ישלם ע"ז כ"ר דאין יורדין למכור הקרקע ומטעם דגם מטלטלין מיטב מיקרי ואפי' יש לו כסף יכול לשלמו בסובין אף שאין הדין כן במלוה ולוה וכמש"ר לעיל סימן ק"א וכיון שהרשות ביד המזיק ליתן לו מטלטלין מה"נ גם הב"ד כשבאו להגבות אף שלא בירר המזיק דבריו כגון שאינו בכאן אין יורדין למכור קרקעות אלא מגבין לו מטלטלין דמסתמא ניחא להמזיק בהכי ואם רוצה הניזק שיתן לו דוקא מטלטלין והמזיק ניחא ליה ליתן קרקעותיו מזה לא דיבר רבי' כאן אבל מוכח מדברי הרא"ש דלעולם הברירה ביד המזיק ודלא כב"י וכמ"ש בדרישה ע"ש: ומש"ר ושמין לו כפי מה שיכול למכרו מיד ובמקומו כ"כ הרא"ש שם ואע"ג דקאי שם אפריעת ב"ח ומטעם דאל"כ נעלת דלת בפני לווין שיתן לו הפחות שבביתו ולא יוכל למכרו לאלתר ס"ל לרבי' דה"ה לתשלומי ניזק דהא רחמנא מעדיף כחו דניזק לשלם לו במיטב משא"כ בב"ח דדינו מן התורה בזיבורית ומתקנת חכמים בבינונית וק"ל ועמ"ש בסי' ק"א בפירוש דימכרנו מיד ובמקומו: ואפי' אם זיבורית של מזיק טובה כו' שם וע"ל סימן ק"ב מ"ש שם:
ב סָעִיף ג מת המזיק קודם שישלם כו' כל זה מבואר בפ"ק דב"ק שם: משום דהנזק נעשה עליהם כחוב פי' ואין נפרעין מיתומים אלא מזיבורית כמ"ש בסימן פ"ז: והאידנא שתקנו כו' כדלעיל סימן ק"ז: דבדורות הללו פי' דוקא בימיהם שהיו להם שדות וכרמים וסמכי דעתייהו עלייהו משא"כ עכשיו דעיקר משא ומתן שלנו הוא במעות ומטלטלין אף מדיני דגמרא גובין מהן דמטלטלין דידן עומדים במקום שדות דידהו ונ"מ דאם היה גובה מכח תקנה א"כ בדבר דלא שכיח לא היה גובה משא"כ מדינא דגמרא וכ"כ הרא"ש בב"ק וככ"ר בא"ע ר"ס ק' בשם הרמב"ם ע"ש אבל בכתובות פרק מציאת האשה הביא שם לר"ת שחולק ע"ז וכתב ול"נ דא"כ יבטל עכשיו תקנת השוק דאם כקרקע דמי ממילא אם מכרם הבעל תוציאם האשה מיד הלקוחות עכשיו וכ"כ התו' בדף ס"ז: מידי דהוה אגמלי דערביא כו' בכתובות דף פ"ז ופירש"י גמלים של ערביים דסמכה אשה דעתה עלייהו והוי כקרקעות:
א סָעִיף א כשבאין להגבות לניזק נזקו כו' בב"ק דף ז' רמי ליה אביי לרבא [עב"ח שהביאו] פירש"י בהכי מיתרצא קרא במטלטלין ישיב אפילו סובין ובשדות יתן מיטב ושוב גרסינן שם דף ט' ז"ל רב הונא אמר או כסף או מיטב ואי לית ליה ישיב אפילו סובין ואינו יכיל לומר למזיק טרח ומכור ואייתי לי זוזי וכתבו התוס' והרא"ש בשם הרי"ף דהלכה כרב פפא דס"ל דמטלטלי מיטב מיקרי ודייק הרא"ש דאפי' אית ליה כסף או קרקע הרשות בידו ליתן לו אפילו סובין וז"ל דלקמן אמרי' א"ל רב כהנא לרבא טעמא דכתב רחמנא והמת יהיה לו הא לאו הכי הו"א נבילה דמזיק הוה השתא אי אית ליה לדידיה יהיב ליה דאמר מר ישיב אפי' סובין נבילה דידי' מיבעיא ואי איתא לדרב הונא לימא דאיצטריך קרא דאית ליה כסף או מיטב אלא כו' ושם לפני זה כתב הרא"ש ז"ל כל שמוטל עליו לפרוע בין לניזקין בין לב"ח פורע לפי דעתו ולא לפי דעת הגובה כגון אם יש לו כמה קרקעות שכולן עידית יתן לו איזה שירצה כו' וכן אם יאמר הניזק תן לי בינוני' והמזיק אומר איני רוצה כי הם חביבים עלי אין כופין אותו ליתן ולא שייך למימר בזה הורעת כחן של ניזקין אצל בינונית (כלומר והתורה אמרה לשלם לו אפי' מעידי') דלא הורע כחו טפי מינייהו דכשם שלא יכול לדחותו מעידית אל עידי' ולעולם אין כופין למשלם ליתן מנכסי' אלא מה שלבו חפץ ובלבד שלא יפחות לו מדינו כו' אלא שאם ירצה ליתנו לו כיוקרא דלקמיה צריך ליתן לו כדהשתא כו' ע"ש ונלמד ממ"ש דהברירה ביד המזיק דאם יש בידו כסף או עידית הרשות בידו ליתן לו שוה כסף אפי' סובין וכמ"ש הרא"ש הנ"ל ומשום דגם הוא נקרא מיטב והרשות בידו ליתן לו מאיזה מיטב שירצה ומינה דאם הניזק חפץ במטלטלין והמזיק אינו רוצה ליתנם לו כ"א עידית שבקרקעותיו שהדין עם המזיק שלפי דעתו משלם ואף שהרא"ש כתב בלוה ומלוה שאע"פ שגם הלוה לפי דעתו משלם מ"מ אם רוצה המלוה מטלטלין הדין עמו כמש"ר בסי' ק"א שאני מלוה דהלוה לו כסף מש"ה דינו לכתחלה כסף או הדומה לו דהיינו שוה כסף משא"כ ניזק שדינו לכתחלה אפילו סובין אף שיש לו כסף או עידית וק"ל והארכתי בזה כדי לאפוקי ממ"ש ב"י כאן על דברי רבי' ע"ש ואני אומר שמעולם לא עלתה על דעת רבי' להשוותן בזה אלא מיירי כשהמזיק רוצה ליתן לו מטלטלין והניזק חפץ בעידית וכמ"ש בפרישה ע"ש ודוק:
ב סָעִיף ב ואם יש לו ב' עידית כו' עד אין שומעין לו וצריך ליתן לו כפי מה ששוה עתה אין להקשות מ"ש ממלוה שרוצה שיתן לו בציר פורתא בעידית וגם הלוה רוצה למכרו אלא שרוצה ליתנו כיוקרא דלקמיה דהסכים הרא"ש דשומעין לו וצריך ליקחנו כיוקרא דלקמיה וכמש"ר בשמו לעיל סימן ק"ב ע"ש די"ל שאני הכא דכתיב מיטב שדהו ישלם נמצא דדינו גם בהאי עידית אלא שחכמים למדו שסגי בהכי כשיתן לו איזה עידית שירצה המזיק והיינו כשירצה להחזיק עידית הטוב בידו אבל כשגילה דעתו שרוצה למכרו ודאי צריך ליתן לו כזולא דהשתא כיון דגם זה בכלל חיובו דמיטב הוא וק"ל:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.