א כתב הרמב"ם יש דבר שדומה לתנאי ואינו תנאי כגון המגרש לאחר זמן שקבע שאמר לה ה"ז גיטיך ולא תתגרש בו עד לאחר ל' יום ה"ז דומה לתנאי שאינה מגורשת עד לאחר ל' יום ואם מת הבעל תוך ל' יום או נשרף הגט או נאבד אינה מתגרשת ואינו תנאי שהמגרש ע"ת מגרש מיד אלא שמטיל תנאי בגט וזה אינו מגרש עד שיגיע אותו הזמן לפיכך המגרש ע"ת צריך לכפול תנאו וזה א"צ לכפול תנאו ולא לשאר משפטי התנאים: הניח הגט בצידי רה"ר בסוף ל' יום ונגנב משם לאחר ל' יום הרי זו מגורשת הואיל והיה קיים ביום שהיתה מתגרשת בו ויחדה אותו במקום שאינו רה"ר שצידי רה"ר אינו כרה"ר וכן אם תלה הגירושין במעשה דינו כדין המגרש אחר זמן כיצד אמר לה ה"ז גיטך ולא תתגרשי בו עד שתתני לי ר' זוז מתגרשת אחר שתתן ר' זוז וא"צ לכפול תנאו ולא לשאר משפטי התנאים שהרי לא פירש ע"ת אלא שתלה הגירושין בעשיית המעשה ואחר המעשה תתגרש ומה יש בין המגרש על תנאי לזה שקובע זמן לגירושין או שתלאן בעשיית מעשה שהמגרש ע"ת יש שם גירושין ואינם גומרים עד שיתקיים התנאי לפיכך כשמתקיים התנאי מגורשת אפילו אין הגט ברשותה וא"צ לחזור וליטלו אחר שיתקיים התנאי שהרי כבר הגיע לידה בתורת גירושין ואם ניסת קודם שיתקיים התנאי לא תצא אבל התולה גירושין בזמן או בעשיית מעשה לא בא הגט לידה בתורת גירושין אלא בתורת פקדון עד זמן שקבע או עד שנעשה המעשה לכך צריך שיהא הגט ברשותה או שתחזור ותטלנו או שיהיה במקום שיחדה אותו ואם ניסת קודם הזמן שקבע או קודם שנעשה המעשה תצא והולד ממזר שהרי הוא עדיין אשת איש גמורה הנותן גט לאשתו בידה ואומר לה אם לא תתני לי מאתים זוז אין זה גט או אין את מתגרשת לא אמר כלום שאין כאן גט לא על תנאי ולא גט התלוי במעשה מי שנתגרשה על תנאי וקדשה אחר קודם שתקיים התנאי אם נתקיים התנאי מקודשת ואם לאו בטל הגט ואינה צריכה גט משני אבל אם נישאת ולא נתקיים התנאי בטל הגט וצריכה גט משני ע"כ והראב"ד כתב כמדומה לי שהוא מדמה זה לאשה שהלך בעלה למ"ה ואמרו לה מת בעלך שאם נתקדשה מותרת לחזור לו ואם נשאת אסורה לחזור לו ואין הנדון דומה לראייה דלעולם אסורה לחזור לראשון דמאן מוכח שלא נתקיים התנאי שהרי בידה לקיימו והיא מגורשת גמורה ואסורה לחזור לראשון הילכך בין כך ובין כך צריכה גט משני ואסורה לראשון:
א סָעִיף א כתב הרמב"ם יש דבר שדומה לתנאי ואינו תנאי וכו' עד שאין כאן גט לא ע"ת ולא גט התלוי במעשה הכל בפ"ט מהלכות גירושין וקצת דבריו פי' ה"ה
ב סָעִיף א מי שנתגרשה על תנאי וקדשה אחר וכו' גם אלה דברי הרמב"ם בספ"ט מהלכות גירושין וה"ה כתב שם על השגת הראב"ד שאם היה מעיין הראב"ד בדברי הרמב"ם עיון שלם לא היה משיגו שהרי כתב אם לא נתקיים התנאי ובטל הגט שדבר פשוט הוא שכל שבידה לקיימו עדיין ואיפשר שיתקיים שאין הגט בטל וזה פשוט בדבריו. ומ"ש כאן הוא כשהגט בטל כגון תנאי שהוא בלאו ועשתה מעשה בביטולו או בתנאי שהוא במעשה תוך זמן קצוב כשעבר הזמן ולא נעשה או באיזה דרך שהיה התנאי מבוטל בפועל הגט בטל אבל בתנאי שבידה לקיימו הרי הדבר תלוי ואם נתקיים התנאי מגורשת היא למפרע כמו שנכתב בתנאי שבע"מ ולא יאמר בזה הרמב"ם שאינה צריכה גט כשנתקדשה לו ואלו נראים דברים ברורים וחילוק אמיתי עכ"ל:
א סָעִיף א כתב הרמב"ם וכולי שהמגרש ע"ת מגרש מיד וכו' כל זה רפ"ט ולאו דוקא מיד דאין הגירושין נגמרין עד שיתקיים התנאי אלא ר"ל דבמעשה זה נגמרין הגירושין מיד מעכשיו לכשיתקיים התנאי דחל ממילא למפרע ומה"ט צריך לכפול תנאו. ומ"ש הניח הגט בצידי ר"ה וכו' פסק כאיכא דאמרי בפרק הכותב (כתובות דף פ"ו) דצידי ר"ה לחוד ור"ה לחוד דאע"ג דר"ה לא קניא לבעלים מידי אא"כ מגביהן ואם הניח הגט בר"ה דלאו ברשותה היא דנהוי גירושין חיילי אבל הניחה בצידי ר"ה כאגם דמי דקניא לבעלים כמ"ש בח"מ בסוף סימן צ"ז אלא דאיכא לתמוה דבס"פ האשה שנפלו מסקנא דגבי פרה לא קנה לאחר ל' אלא בדא"ל מעכשיו וכמ"ש בח"ה וכ"כ התוס' בפרק הכותב דגבי גט נמי מיירי בדאמר מעכשיו ורבינו כאן כתב דמגורשת בלא מעכשיו צ"ל דרבינו נמשך אחר הרמב"ם שכתב דין זה גבי גט פ"ט בלא מעכשיו וגבי פרה פ"ב מה' מכירה כתבה באומר מעכשיו וביאר ה"ה טעמו ע"ש:
ב סָעִיף א הנותן גט לאשתו בידה וכולי כתב ה"ה פי' שלא אמר לה ה"ז גיטך אלא שנתנו לה וא"ל אם לא תתני וכולי ואעפ"י שמשמעו שאם תתן תהיה מגורשת דמכלל לאו אתה שומע הן כיון שלא הזכיר גירושין בפירוש ולא א"ל הרי את מגורשת או ה"ז גיטך אינה מגורשת ואם א"ל הרי את מגורשת ואם לא תתני ר' זוז לא תהיי מגורשת ה"ז מגורשת אעפ"י שלא נתנה מפני שלא כפל תנאו עכ"ל:
ג סָעִיף א ומ"ש מי שנתגרשה על תנאי וקידשה אחר וכו' כ"כ הרמב"ם בספ"ח וה"ה הליץ בעד הרמב"ם שגם הוא ז"ל סובר דכשיש בידה לקיים התנאי דצריכה גט משני וכמ"ש הראב"ד אלא דברי הרמב"ם אינן אלא כשאין בידה לקיים התנאי וב"י מביאו והכי נקטינן כמו שכתב ה"ה וכך פסק בש"ע. ומ"ש הרמב"ם אבל אם נישאת צריכה גט משני טעמו שלא יאמרו אשת איש יוצא בלא גט:
א סָעִיף א כתב הרמב"ם יש דבר כו' מתחילת הסימן עד שאין כאן גט לא ע"ת ולא גט התלוי במעשה הכל הוא מדברי הרמב"ם בפרק ט' מהלכות גירושין ומשם ואילך הוא בספ"ח ורבינו חיברם יחד:
ב סָעִיף א שהמגרש ע"ת מגרש מיד ל"ד מיד דהא אין חלין הגירושין עד שיתקיים התנאי אלא דין הגירושין נגמרים עתה במעשה זה כדי שיחול אח"כ כשיתקיים התנאי ומשום הכי צריך לכפול כו' וכמו שנתבאר לקמן מ"ו:
ג סָעִיף א צריך לכפול תנאו וכו' הטעם שצריך לכפלו היינו משום דהמעשה יתחיל מיד לכן צריך תנאי חזק רצה לומר שיהא כפול אבל כשאינו תנאי אז אין המעשה חל השתא כלום לכן אין צריך לכפול מה שהתנה וחילוק זה כתבתי לעיל בסימן ל"ח בשם המ"מ עיין שם:
ד סָעִיף א ומה יש בין המגרש על תנאי כו' רצה לומר אם עשה תנאי כמשפטו מה יש עתה ביניהם:
ה סָעִיף א אפי' אין הגט ברשות רצה לומר רק שהוא בעולם שעדיין הוא קיים:
ו סָעִיף א ואם ניסת קודם שנתקיים התנאי לא תצא וכ"כ לעיל בסימן קמ"ג ועיין שם במה שכתבתי שם: הנותן גט לאשה בידה וא"ל אם לא תתני כו' לא אמר כלום רצה לומר אע"ג שמשמעו שאם תתן תהיה מגורשת דמכלל לאו אתה שומע הן מכל מקום כיון שלא הזכיר לשון גירושין שלא אמר לה ה"ז גיטיך או כדומה לזה אין כאן גירושין כלל (ואם אמר לה הרי את מגורשת ואם לא תתני מאתים זוז לא תהיי מגורשת הרי זו מגורשת אעפ"י שלא נתנה מפני שלא כפל התנאי כ"פ) המ"מ:
ז סָעִיף א אם נתקיים התנאי מקודשת הרמב"ם אזיל לטעמיה שהקידושין מתחילין מיד במקצת כמו שכתבתי לעיל:
ח סָעִיף א ואינה צריכה גט משני הואיל שלא נתקיים התנאי הרי היא אשת איש גמורה ואין קידושין תופסין בה:
ט סָעִיף א ואם ניסת אסורה לחזור לו והטעם מפורש בגמרא בפרק האשה רבה והביאו בית יוסף לעיל ס"ס ט"ו ולקמן בסימן קנ"ט דבנשואה יבואו לומר שמחזיר גרושתו משנישאת כיון דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אפילו מן הספק ויאמרו אי לאו דידע זה השני שגירשה הראשון לא היה נושאה אע"פ שיצא עליו הקול או העיד עד אחד שמת. והרי זה השני גירשה גם כן וחזר ונשאה בעלה הראשון ומחזיר גרושתו לאחר שנשאת כבר לאחר מה שאין כן כשלא ניסת עדיין להשני אלא נתקדשה לו דיאמרו מדהחזירה ודאי לא גירשה תחילה והא דקידשה השני משום שיצא הקול על הראשון שמת והרי עדיין לא שהתה עד שרצה לברר תחילה אם הקול או העד אחד אמת הוא. ור"ל לכן סבר גם כן כאן שאם נשאה צריכה גט משני וממילא אסורה לחזור לראשון ואם נתקדשה אינה צריכה גט משני והראשון מותר לחזור וליקח אותה:
י סָעִיף א שהרי בידה לקיימו כו' עיין בדרישה:
א סָעִיף א שהרי בידה לקיימו והיא מגורשת גמורה כו' ה"ה תמה על השגתו שהרי בהדיא כתב הרמב"ם אם לא נתקיים התנאי בטל הגט אלא מיירי כגון שהתנאי היה בלאו ועשאתו מעשה בבטלו או בתנאי שהוא במעשה תוך זמן קצוב כשעבר הזמן ולא נעשה או באיזה דרך שהיה התנאי מבוטל בפועל והגט בטל כו' וע"ש ב"י מביאו ואני שמעתי השגתו ותירוצו דהמ"מ ולא אבין את היישוב דהרי השיג הראב"ד דכיון דבאמת גירשה אלא שהגירושין היו ע"ת מאן אמר דלא נתקיים כיון שמתחילה היה בידה לקיימה יאמרו בודאי קיימה ועתה כשמחזירה יאמרו שמחזיר גרושתו משנישאת מה שאין כן באשה שהלך בעלה למדה"י ששם באמת לא גירשה ומ"ה כל זמן שלא ניסת לא יאמרו בודאי גירשה הראשון דהא האמת שאינו גרשה ועדיין לא נשאה שיאמרו אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות א"ל שגירשה הראשון ויתלו הקידושין בשמיעתו שמת וכמ"ש לעיל ובזה א"ש דרבינו העתיק השגת הראב"ד ולא השיב עליו כי בודאי יש טעם להשגתו בזה וכמ"ש אלא אי קשיא הא קשיא למה כתב הראב"ד על הרמב"ם כמדומה דמדמה זה לאשה שהלך כו' שאם נתקדשה מותרת לו כו' מנא ליה הא דילמא הרמב"ם גם כן מודה שכאן אסורה לחזור לו לראשון עכ"פ ומ"ש ואם לאו בטל הגט וא"צ גט מהשני לגופה איצטריך ואשמועינן דלא חיישינן שאמרו איך תצא זו מהשני בלא גט אבל אסורה לראשון לעולם ולעלמא אסורה אם לא שיגרשה הראשון והכי הו"ל להקשות אמאי מתיר הרמב"ם לצאת מהשני ולהנשא לעלמא בלא גט מהשני דילמא יאמרו כבר נתקיים התנאי והרי קידושי שני קידושין גמורין ואף אם יחזור ויגרשה הראשון לא ליהני וי"ל אי משום הא לחוד העולם יאמרו בודאי לא נשאה איניש דעלמא בחומר א"א כל זמן שלא נתבררו לו שלא נתקיים התנאי או שגירשה השני ואם כן אין כאן רינון וחשש ואם כן מאי קמ"ל הרמב"ם במאי דתצא מהשני בלא גט ומותרת לעלמא אלא ודאי אתא לאשמועינן דמותרת לראשון ומשום הכי השיג עליו שפיר ודו"ק:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.