א המטיל תנאי בגט צריך שלא יכתבו בגט אלא יאמר אותו לה בשעה שמוסר לה גט דכל תנאי שנכתב בגט קודם התורף דהיינו והרי את מותרת לכל אדם פירש"י שהוא פסול אפי' אם נתקיים ואם נכתב אחר התורף כשר אם יתקיים ומוסיף עליה תנאי דחוץ מפלוני שאפי' אם כתבו אחר התורף פסול אפי' אם חזר ומחקו ואם אמר אותו על פה לפני התורף פסול ולאחר התורף כשר אם חזר ובטלו אבל ר"י פי' דשאר כל תנאי בר מחוץ מפלוני אפי' נכתב קודם התורף אם לא נמחק ונתקיים כשר אבל אם נכתב לפני התורף ונמחק פסול אע"פ שבטלו וכגון שלא נתקיים דגזרינן אטו חוץ מפלוני דבההיא לא מהניא ביה מחיקה כיון שלא נכתב לשם כריתות והוא פסול אם נכתב בו אפילו אם נמחק אבל לאחר התורף אין שאר תנאי פסול אפילו אם נכתב בתוכו אם נמחק אפילו אם לא נתקיים כיון שמבטלו וכתב א"א הרא"ש ז"ל בתשובה פי' זה נאה ומקובל אלא שלא מלאני לבי להקל כי ראיתי שהחמיר בו הרמב"ם שכתב כיצד מגרש אדם על תנאי לא שיאמר כתבו גט לאשתי ע"ת או כתבו ותנו לה ע"ת ואצ"ל שלא יכתבו בגט על תנאי זה גירש פלוני לפלונית אלא יאמר לסופר ולעדים לכתוב ולחתום גט בלא תנאי ואח"כ נותן לה הגט ויאמר לה ה"ז גיטך ע"מ כך וכך או יאמר לשליח תן לה הגט ע"מ כך וכך כתב תנאי בגט אחר שגמר לכתוב תורף הגט ה"ז כשר בין שכתבו קודם חתימת העדים בין אחר חתימת העדים אבל כתבו קורם התורף אפילו כתב על מנת כך וכך הרי זה ספק כריתות שהרי נשאר לו זכות בגט וכן אם התנה ע"פ קודם כתיבת התורף ה"ז ספק גירושין כל המגרש על תנאי שמבטל הגט כגון חוץ מפלוני או שהתנה עליה שאר תנאי קודם כתיבת התורף אם היה התנאי כתוב בגט וחזר ומחקו ונתנו לה הרי זו ספק מגורשת ואם היה התנאי על פה הרי זה נוטל הגט ממנה וחוזר ונותנו לה בתנאי כשר או בלא תנאי כלל עכ"ל: ויותר מזה מחמיר רב אלפס שכתב בתשו' הנותן גט ע"ת צריך שימסור הגט לאשה כדי שלא יוכל לבטלו ולא ימסור ליד שליש ושטר התנאי ביד הבעל או ביד השליש אבל לכתוב התנאי בתוך הגט או מאחריו אינו רשאי שאם כתבו בתוכו ה"ל לבעל זכות בגוה ואינו כריתות ואם בא הבעל בתוך הזמן אפילו ריח הגט אין בו ומ"מ הורה א"א הרא"ש ז"ל הלכה למעשה בגט שהיה כתוב מעכשיו אם מתי מחולי זה קודם התורף ולא נכפל וחזר וכתב אחר התורף אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט מעת שאני בעולם והכשירו משום דלא חשיב תנאי מ"ש מעכשיו אם מתי מחולי זה אלא הוה כאומר מעת שאני בעולם מעכשיו ושעה א' קודם למיתתו דהכי מפרש ליה תלמודא נעשה כאומר מעת שאני בעולם והוי כאומר לאשתו ה"ז גיטך לאחר ל' יום דלא חשיב תנאה ואפילו את"ל תנאה הוי כיון שלא נכפל לית ליה דינא דתנאה והגט קיים אע"פ שלא נתקיים התנאי נמצא שאין כאן תנאי קודם התורף ולכך כפלו התנאי אחר התורף וכ"ש דאפילו תנאה ליכא אלא קביעות זמן למתי יחול הילכך הגט כשר:
א סָעִיף א המטיל תנאי בגט צריך שלא יכתבו בגט וכו' בר"פ בתרא דגיטין (דף פב:) תנן המגרש את אשתו וא"ל הרי את מותרת לכל אדם אלא לאיש פלוני ר' אליעזר מתיר וחכמים אוסרין כיצד יעשה יטלנו ממנה ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם ואם כתבו בתוכו אע"פ שחזר ומחקו פסול ובגמ' (דף פד.) אמר רב ספרא כתבו בתוכו תנן פשיטא כתבו בתוכו תנן מהו דתימא ה"מ לאחר התורף אבל לפני התורף אפי' ע"פ נמי פסול קמ"ל ורבא אמר ל"ש אלא לאחר התורף אבל לפני התורף אפילו ע"פ נמי פסול ואזדא רבא לטעמיה דאמר להו רבא להנהו דכתבי גיטי שתקו שתוקי לבעל עד דכתביתו לתורף דגיטא ופסקו הפוסקים כרבא וכי כתבו בתוכו דפסול אפילו חזר ומחקו הוי טעמא משום שנכתב שלא לשם כריתות כיון דאגידא ביה ליאסר לאותו פלוני מחמתו ומאי דאמר רבא לפני התורף אפי' ע"פ נמי פסול כלומר שאם קודם כתיבת התורף אמר לסופר לכתבו על דעת כן אפי' לא נכתב בתוך הגט פסול ולא יגרש בו אפי' סתם ואפילו אם בטלו כיון שאינו כורת בשעת כתיבה וגרסינן תו בגמרא כל התנאים פוסלים בגט דברי רבי וחכ"א כל שפוסל ע"פ פוסל בכתב וכל שאינו פוסל ע"פ אינו פוסל בכתב חוץ שפוסל ע"פ פוסל בכתב ע"מ שאינו פוסל ע"פ אינו פוסל בכתב א"ר זירא מחלוקת לפני התורף דרבי סבר גזרינן ע"מ אטו חוץ ורבנן סברי לא גזרינן אבל לאחר התורף ד"ה כשר ורבא אמר מחלוקת לאחר התורף דרב סבר גזרינן אטו לפני התורף ורבנן סברי לא גזרינן אבל לפני התורף ד"ה פסול ופסקו כרבא ופירש"י כל התנאים פוסלים בגט אם כתבו בתוכו ואפילו נתקיים התנאי וכתבו התוספות שאין נראה לר"י דמה שייך לגזור בע"מ שתתני לי ק"ק זוז וכיוצא בו אטו חוץ כיון שאין שם שיור כמו בחוץ ולא היה שייך בשאר תנאים לגזור אטו חוץ אם לא ע"מ שלא תנשאי לפלוני גרידא דהוי שיור ולכן פריך דהך ברייתא קיימא אמתני' דקתני אם כתבו לתוכו אע"פ שחזר ומחקו פסול וקתני עלה בברייתא כל התנאים נמי שכתבו בגט וחזר ומחקן וביטל התנאי פסול הגט אם לא נתקיים התנאי כאילו לא נמחק דאין מחיקה מועלת בתנאי לבטל ולעשות כאילו לא נכתב דגזרו ע"מ אטו חוץ ובחוץ לא מהניא מחיקה דלא נכתב לשם כריתות ורבנן לא גזרי ואכשרי בע"מ אם חזר ומחקו אבל אם נכתב ולא נמחק כשר לכ"ע ומ"ש רבינו שקודם והרי את מותרת מיקרי לפני התורף כ"כ הרא"ש בתשובה שהזכיר רבינו בסמוך אבל הרשב"א כתב בתשובה סימן אלף רמ"ה דלא מיקרי תורף מדאמרי' בפ' ב' דגיטין (כ.) גבי ההוא גברא דשקל ס"ת ויהיב לדביתהו והא בעינן שמו ושמה וכו' ולא קאמרי והרי את מותרת לכל אדם ואף על פי שיש לדחות ולומר דחדא מינייהו נקט דהא לא אמר נמי זמן ובטופס גיטין דראשונים לא נמצא והרי את מותרת לכל אדם ומיהו כתב מ"מ אף לכשת"ל שצריך יהא מכלל תורפו של גט עכ"ל:
ב סָעִיף א כתב א"א ז"ל בתשובה כלל מ"ו סי' נ"א:
ג סָעִיף א ומ"ש כי ראיתי שהחמיר בו הרמב"ם שכתב כיצד מגרש אדם וכו' דברי הרמב"ם הם בפ"ח ומ"ש שאם התנה שום תנאי קודם כתיבת התורף שהוא ספק מגורשת הוא ממה שאמרו בריש המגרש ואזדא רבא לטעמיה דאמר רבא להנהו דכתבי גיטין שתקוה שתוקו לבעל עד דכתביתו לתורף דגיטא ופי' רש"י שתקוה שתוקו. נזפי בו שלא יזכיר שום תנאי וכן דעת התוספות שכתבו וז"ל שתקוה שתוקו לבעל וכו' בכל שאר תנאים איירי כדפירש בקונטרס ורבא לטעמיה דלפני התורף גזר ע"מ אטו חוץ לרבנן דרבי ומ"מ אין מכאן הכרע דאפשר לפרש דכי אמר שתקוה לבעל הוא מפני שלא יזכיר דבר הפוסל בגט כתנאי דחוץ או שלא יצווה להם לכתוב התנאי בגט אבל בע"מ אפי' לפני התורף כשר הוא וזה דעת הראב"ד והרמב"ן והרז"ה וכמ"ש בשמם ה"ה בפ"ח וזהו ג"כ דעת הר"ן בהמגרש (דף תקצ"ט) והרשב"א כתב שזה ג"כ דעת העיטור והרמ"ה ודבריו נוטים לסברא זו וכ"כ בתשובה ח"א סימן אלף רמ"ד שדעת כל הגאונים דאין ע"מ בע"פ פוסל אפי' לפני התורף דכולי האי לא גזרינן ונ"ל ראיה ממה ששנינו בתוספתא פרק מי שאחזו אמר לשנים תנו גט לאשתי ע"מ שתמתין לי שתי שנים וחזר ואמר לב' תנו גט לאשתי ע"מ שתתן לי ק"ק זוז לא בטלו דבריו האחרונים את הראשונים רוצה תתן רוצה ממתנת אלמא אע"פ שאמר להם לכתוב ליתן גט לאשתו על תנאי כשר דתנו דקאמר היינו לכתוב וליתן וכאותה ששנינו בפרק התקבל אמר לשנים תנו גט לאשתי וכאותה שאמרו בפ"ק דגיטין (יא:) האומר תן גט זה לאשתי ועוד מדקאמר וחזר ואמר לשנים ולא שלקחו מיד הראשונים ונתנו לאחרונים שא"כ כבר ביטל שליחות הראשונים אלא ודאי משמע דלעדים הוא שאמר לכתוב וליתן על תנאי וש"מ דע"מ בע"פ אפי' לפני התורף אינו פוסל עכ"ל ור"י ודאי דמכשר דהא אפי' בנכתב נמי מכשר אם נתקיים מיהו לכתחילה אין כותבין על שום תנאי כלל ואפי' בע"פ שכ"כ הר"ן בהמגרש שעכשיו נהגו ליזהר שלא לכתוב שום תנאי בגט לא להזכירו בשעת כתיבת הגט וכשר הדבר לפי שאין הכל בקיאין לחלק בין תנאי לתנאי ובין אחר התורף ללפני התורף גם ה"ה כתב שראוי שלא להזכיר שום תנאי וכדברי הרמב"ם ולענין גט הנכתב על תנאי בע"פ ראיתי הלכה למעשה שהובא לפני מה"ר אליהו מזרחי ז"ל גט שהיה כתוב סתם כהלכתו אלא שבשטר שליחות היה כתוב והגט הנזכר נכתב על תנאי כך וכך וכו' ופסלו הרב הנ"ל ואעפ"י שהבעל הלך למ"ה ולא היה איפשר להביא גט אחר אף על פי שרבו הפוסקים המתירים אמר הרב ז"ל שלא היה רוצה לסמוך עליהם להקל ונ"ל שהפריז על מדותיו שמאחר שרבו המתירין כדאי הם לסמוך עליהם בדיעבד מיהא וכ"ש בשעת הדחק ואפילו אם היה במידי דאורייתא כ"ש בדבר זה שהוא דרבנן לדעת רוב המפרשים כמו שיתבאר בסמוך. ולענין מ"ש הרמב"ם דהויא ספק מגורשת כתב ה"ה שיוצא לו מהירושלמי שבפ' כל הגט שפיסול תנאים הוי מפני שאין אומרים יש ברירה דאע"פ שנתקיימו מ"מ בשעה שנכתב הגט לא היה ספר כריתות והוא ז"ל סבור דגמרא דידן לא פליגא בהא דלא אדכריה בגמרא גזירה בדינים אלו אלא לדברי רבי אבל לרבנן דקי"ל כוותייהו לא הזכירו כלל וכולהו פיסולי דרבנן דינא נינהו מחשש ברירה והו"ל ספק מגורשת זהו דעתו ז"ל אבל דעת הרבה מהמפרשים הוא דליכא מאן דפסול מדינא אלא חוץ בכתב ולפני התורף ושאר הפסולים הם משום גזירה אטו האי וכל מה שנזכר כאן כולן כשנתקיימו התנאים או שחוזר ומבטלן בשעת נתינה אין בהם מי שפוסל מן הדין ויש מוסיפין לפסול מן הדין חוץ לפני התורף אפילו ע"פ והשאר מן הגזירה עכ"ל ודעת הרשב"א והר"ן בהמגרש שלא כדברי הרמב"ם שסובר דגמרא דידן לא פליג אירושלמי בטעם פיסול התנאים:
ד סָעִיף א ויותר מזה מחמיר הרי"ף שכתב בתשובה הנותן ע"ת וכו' אבל לכתוב התנאי בתוך הגט או מאחריו אינו רשאי ואפילו לאחר התורף נמי פסול מטעמא דקאמר דאית לבעל זכותא בגוויה. ומ"ש בשם הרמב"ם כל המגרש ע"ת שמבטל הגט כגון חוץ מפלוני וכו' או שהתנה עליה שאר התנאים קודם כתיבת התורף וכו' קודם כתיבת התורף דקאמר לא קאי אלא אשאר תנאים אבל תנאי דחוץ אפילו כתבו אחר כתיבת התורף נמי פסול ואפילו מחקן אח"כ וכדתנן ואם כתבו לתוכו אף על פי שחזר ומחקו פסול ואמר רבא ל"ש אלא לאחר התורף וכו' ומ"ש ואם היה התנאי על פה לא אשעת כתיבה קאי דכל כה"ג כיון שנכתב ע"ת א"א לגרש בו ואפילו בשאר תנאים וכמבואר בדבריו והא ודאי דאפילו ביטל התנאי ונתנו לה סתם לא מהני דכיון דגט זה נכתב שלא לשם כריתות שוב א"א לגרש בו אלא אשעת נתינה קאי כלומר שנכתב הגט סתם ובשעת נתינה נתנו לה בתנאי המבטל הגט כגון חוץ מפלוני או שלא תשתה יין כל ימי חייה ובכי הא קאמר ה"ז נוטל הגט ממנה וחוזר ונותנו לה וכולי וכדתנן המגרש את אשתו וא"ל הרי את מותרת לכל אדם אלא לאיש פלוני וכו' כיצד יעשה יטלנו ממנה ויחזור ויתננו לה וכו' ופירוש זה מוכרח בדברי הרמב"ם וכ"כ ה"ה ודע שתנאים המבטלים הגט הם שלא תשתה יין כל ימי חייה וכיוצא בזה כמו שנתבארו בסימן קמ"ג. כתב הרשב"א בהמגרש וז"ל וחוץ או על מנת שאמרנו שפוסלים בגט דוקא כשאומר חוץ מן הכשרים לה או שיש להם קידושין בה אבל חוץ מאבא ואביך וכל מי שאין עליה קידושין אינו שיור ואע"פ שלא מחקו כמו שהם מפורשים במשנתינו ובגמ' שעליה וכן אם התנה עליה בין בכתב בין בע"פ ואפילו לפני התורף בתנאי שא"א לקיימו אינו פוסל דתנאי זה כמי שאינו וכדתניא בתוספתא על מנת שתעלי לרקיע וכולי ואפי' לפני התורף כשר דלאו תנאי הוא כלל וליכא למיגזר אטו חוץ עכ"ל:
ה סָעִיף א ומ"מ הורה א"א ז"ל הלכה למעשה בגט שהיה כתוב מעכשיו אם מתי וכולי בתשובה כלל מ"ו סימן ג' וא"ת מאחר שבתחלת התשובה כתב שלא מלאו לבו לחלוק על הרמב"ם בענין נכתב התנאי בתוך הגט היאך מלאו לבו לחלוק על הרי"ף והרמב"ם והראב"ד במה שאמרו דתנאי מעכשיו לא בעי כפילא יש לומר דשאני הכא דכל חכמי אשכנז וצרפת עושים מעשה להצריך תנאי כפול אפילו בתנאי דמעכשיו וכמ"ש בהדיא בתשובה ועוד שלא על טענה זו בלבד סמך שדעתו לומר שאין זה תנאי אלא קביעות זמן מתי יחול הגט ומשום חשש שמא יחלוק שום אדם ויאמר דהוי תנאי בא עליו מצד אחר בטענה שלא נכפל וכל כה"ג אפילו שיהיה נגד גדולי הפוסקים שפיר דמי לאסתיועי מסברת החולקים עליה ואע"פ שמה שפירש דאומר מעכשיו הוי כאומר מעת שאני בעולם לא קי"ל הכי לדעת הרי"ף והרמב"ם וכמ"ש בסימן קמ"ח דלא אמרינן הכי אלא לרבי יהודה ורבי יוסי אבל לחכמים דסברי דהוי מגורשת לכל דבר אתיא מתני' כפשטא דמשעת נתינת הגט היא מגורשת ובלבד שימות והלכה כחכמים ומ"מ כיון שגם בטענה זו מסייעי ליה ר"י ור"ת וגם גירסת הספרים ועוד שהוא מכריע מן הגמרא שהיא הגירסא הנכונה לא נמנע מלסמוך עליהם נגד הרי"ף והרמב"ם ז"ל. ומ"ש הרא"ש דלא חשיב תנאי מה שכתב מעכשיו אם מתי מחולי זה אלא הוי כאומר מעכשיו ושעה א' קודם למיתתו דהכי מפרש ליה תלמודא וכולי כתב המרדכי פרק מי שאחזו בתשובה המתחלת ידגה לרוב ע"פ הארץ מורי הר"פ דבמעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש לא שייך לפרש כן:
א סָעִיף א המטיל תנאי בגט וכולי משנה וגמרא ר"פ המגרש ופי' מ"ש רבי' המטיל תנאי בגט וכו' לפירש"י היינו כל תנאי שבעולם כגון מתנה עמה שתתן לו ר' זוז וכיוצא בו משאר תנאים ופיסול התנאים שלא לכתוב בגט אינו מן הדין דאם נתקיים התנאי או חוזר ומבטלו בשעת נתינה אין בהם שפוסל בדין זולתי אם כתב בתוכו חוץ מפ' ולפני התורף דכיון דלא נכתב הגט אלא על תנאי זה אין זה כריתות ופסול אפי' נתקיים התנאי או חזר ומחקו בטלו דכיון דבשעת כתיבה שייר ליה זכות בגט שלא תינשא לפלוני מחמתו אין זה כריתות אבל שאר כל הפסולים אינם אלא משום גזירה אטו האי ופסולים אפי' נתקיים התנאי אבל אחר התורף כשר כשאר תנאים אם נתקיים התנאי או חזר ומחקו אבל תנאי דחוץ מפלוני אפילו כתבו אחר התורף פסול אפי' חזר ומחקו גזירה לאחר התורף אטו לפני התורף כרבא דלא כרב ספרא ובאמר כך בעל פה לפני התורף נמי פסול שעל תנאי זה דחוץ כתבו הסופר ואין זה כריתות וכרבא דבחוץ בע"פ ולפני התורף דברי הכל פסול אבל לאחר התורף ובע"פ פליגי והלכה כחכמים דלא גזרינן אטו לפני התורף וכשר אם חזר ובטלו דאם לא בטלו צריך לקיימו אבל ר"י הקשה ע"פ פירש"י דמה שייך לגזור בתנאי דר' זוז וכיוצא בו אטו חוץ כיון שאין שם שיור וכו' ועוד הקשה על פירושו כמה קושיות כמ"ש בתוס' בד"ה כל התנאים סוף (דף פד) ולכן פי' דבשאר תנאים ודאי אם נתקיימה אפילו נכתבה בגט קודם התורף נמי כשר דאין שייך כאן לגזור אטו חוץ דפסול אפילו נתקיים כיון דאיכא שיור בגט אבל אם נכתבו שאר תנאים לפני התורף ונמחק אעפ"י שבטלו אין מחיקה מועלת בהם כי היכי דאין מועלת מחיקה בחוץ דגזרינן מחיקה דשאר תנאים לפני התורף אטו מחיקת חוץ דפסול מן הדין ודוקא כשנמחק ובטלם הוא דגזרינן כיון שלא נתקיים התנאי אבל נתקיים אף על פי שנמחק לא שייך למיגזר אטו חוץ דהתם פסול אפילו נתקיים התנאי משום דאין זה כריתות כדפי' וכל זה בלפני התורף אבל בלאחר התורף בשאר תנאים ונמחק כשר אפי' לא נתקיים כיון שמבטלו במה שנמחק ולא גזרינן אטו לפני התורף ונמחק כיון דהיא גופה גזירה כחכמים דלא כרבי אבל אם לא נמחק היה פסול אף לאחר התורף כשלא נתקיים כשנתקיים כשר אפי' בלפני התורף בין נמחק בין לא נמחק כדפירש' ובפי' דברי הרמב"ם האריך בו ה"ה ועיין בב"י:
ב סָעִיף א ומ"ש כל המגרש על תנאי וכו' עד או בלא תנאי כלל אינו מדברי הרא"ש בתשובה אלא רבינו הוא שמביא לדבריו וצריך שתדע שכתב ה"ה שמ"ש הרמב"ם ואם היה התנאי על פה ה"ז נוטל הגט ממנה ונותנו לה כו' רצונו לומר שהיה התנאי ע"פ בשעת נתינת הגט לידה דאם לא כן היו דבריו סותרין מ"ש באותו פרק שאף בעל פה בתנאי שמבטל הגט פוסלו כשאמרו לפני התורף ומביאו ב"י:
ג סָעִיף א ויותר מזה מחמיר רב אלפס וכו' פי' שהרי אפילו לכתוב התנאי מאחריו קאמר דאינו רשאי כ"ש לאחר התורף בתוכו דפסול ומ"ש שאין למסור הגט ביד השליש היינו כדי שלא יוכל לבטל התנאי הגט בעוד שהוא ביד השליש ומ"ש ואם בא הבעל בתוך הזמן אפילו ריח הגט אין בו קאי אהיכא שקבע זמן לתנאו שאמר ה"ז גיטך מעכשיו אם לא אבא תוך י"ב חדש דאם בא בתוך י"ב חדש אפילו ריח הגט אין בו ושריא לכהונה. וצריך שתדע שמ"ש רבינו לחלק בין שאר תנאים לתנאי חוץ מפלוני בכלל שאר תנאים הוי נמי תנאי דע"מ שלא תינשאי לפלוני דכי היכי דבשאר תנאים אין בהם שיור אף בתנאי זה לא שייר כלום דהלא היא מותרת בגט זה אף לאותו פלוני ואינו אוסרה אלא בלשון תנאי שמתנה עמה שהיא לא תתן דעתה לינשא אליו דאין אשה מתקדשת או נישאת אלא לדעתה והכי מפורש בסוגיא:
א סָעִיף א צריך שלא יכתבו בגט כו' נראה דה"פ דמתחילה כתב שדעתו כהסכמת הרא"ש שמייתי לבסוף שכתב שראוי להחמיר כדעת הרי"ף והרמב"ם ולא כרש"י ור"י שהקילו ומייתי ' פירוש כל חד מנהון זה אחר זה:
ב סָעִיף א פירש רש"י שהוא פסול אפילו כו' משום דגזרינן שאר תנאים משום תנאי דחוץ דפסול מדאורייתא (משום דהוי שיור בגיטא כדלעיל ר"ס קל"ז כ"פ) אם נכתב לפני תורף:
ג סָעִיף א אפי' אם נתקיים פירוש התנאי:
ד סָעִיף א כשר אם יתקיים פירוש התנאי והא דקאמר כשר אם יתקיים אפשר לומר שה"ה אם נמחק נתבטל סבר נמי רש"י שכשר והא דנקט יתקיים משום רישא נקט וברישא אשמועינן רבותא דאפילו נתקיים פסול לאפוקי מר"י דבסמוך דמכשיר בנתקיים אפילו קודם תורף:
ה סָעִיף א ומוסיף עליהם כו' ר"ל שיש לו חומר יותר משאר תנאים:
ו סָעִיף א שאפי' אם כתבו לאחר התורף פסול דגזרינן אטו לפני תורף ולכך שאר תנאים אחר התורף כשרים דליכא למגזר משום תנאי דחוץ אחר התורף דהוי גזירה לגזירה וכן אין למגזר משום שאר תנאים בלפני התורף דהוי נמי גזירה לגזירה:
ז סָעִיף א ואם אמר אותו ע"פ ר"ל תנאי דחוץ לפני התורף פסול שעיקר הגט ע"מ כן נכתב (ולאחר התורף כשר ולא גזרינן כמו בתנאי הכתוב דשם שייך למגזר מאחר שרואה התנאי בגט כ"פ):
ח סָעִיף א אם לא נמחק ונתקיים כשר דאין שייך למגזר אטו חוץ (שאין כאן שיור בתנאי כמו בחוץ כ"פ) הואיל שנתקיים אינן דומה לחוץ אבל אם לא נתקיים אלא נמחק ובטלו שייך למיגזר אטו חוץ דאתי לאכשורי נמי במחיקה:
ט סָעִיף א כיון שלא נכתב לשם כריתות כיון דאגידא ביה לאסור לאותו פלוני מחמתו:
י סָעִיף א אין שאר תנאי פסול כו' דליכא למיגזר למידי כמ"ש לדעת רש"י ובתנאי דחוץ פסול אפילו לאחר תורף שגזרינן אטו לפני תורף ובזה אין מחלוקת בין רש"י לר"י וכ"כ התוס' להדיא וכן מוכח בגמרא דפסול:
יא סָעִיף א אפי כתב ע"מ כך וכך כו' לאפוקי תנאי דחוץ ה"ז ספק כריתות כתב המ"מ שיצא לו מהירושלמי שבפרק כל הגט שפיסול התנאים הוי מפני שאין אומרים יש ברירה (ר"ל דכשנתקיים התנאי אחר כך או אפילו בטלו ומחקו נתברר הדבר למפרע שגט זה היה כריתות מעליא בשעת נתינה זה לא אמרינן כ"פ:
יב סָעִיף א דאף על פי שנתקיימו מכל מקום בשעה שנכתב הגט לא היה ספר כריתות והוא ז"ל סבר דגמרא דידן לא פליג בהא כו':
יג סָעִיף א כגון חוץ מפלוני ר"ל אפילו לאחר התורף אפילו מחקו וקודם כתיבת התורף שכתב אחר זה לא קאי אלא אשאר תנאים ב"י:
יד סָעִיף א ואם היה התנאים פי' שנכתב הגט סתם ובשעת נתינה נתנו לו בתנאי המבטל הגט (אפילו אמר בע"פ תנאי דחוץ כ"פ) כמ"ש בסימן קמ"ג. הרי זה נוטל הימנה אבל אם התנה על פה בשעת כתיבה אי אפשר לגרש בו כיון שנכתב ע"ת ואפי' בשאר תנאים כמבואר בדברי ב"י וכ"כ מ"ו:
טו סָעִיף א ויותר מזה מחמיר הרי"ף כו' רצה לומר דהרי"ף סבר אפי' לאחר התורף נמי פסול שהרי כתב ז"ל אבל לכתוב התנאי בתוך הגט או מאחוריו אינו רשאי כו' ואינו כריתות וכתב ב"י דאפי' לאחר תורף נמי פסול מה"ט דקאמר דאית לבעל זכות בגויה כדי שלא יוכל לבטלו ומיירי בתנאי דמעכשיו כמ"ש בסימן קמ"ג על דברי הרי"ף שרבינו מביאו שם:
טז סָעִיף א ואינו כריתות פירוש להיות מותרת לאחרים אבל מ"מ אסורה לבעלה אם הוא כהן:
יז סָעִיף א ואם בא הבעל בתוך כו' נראה דהרי"ף קאי אתנאי שהתנה אם לא אבא בתוך שלשים יום וכיוצא בזה:
יח סָעִיף א אפי' ריח הגט אין בו רצה לומר ומותרת לכהן:
יט סָעִיף א וחזר וכתב אחר התורף אם לא כו' אע"ג דבעינן הן קודם ללאו ולכך כתב לעיל דצריך לחזור ולכתוב לבסוף אם לא מתי לא יהא גט שאני הכא דכבר התחיל וכתב מתחלה מעכשיו אם מתי לכך כתב בסוף ע"ז אם לא מתי לא יהא גט אלא כדי לתקוף העניין חזר וכתב ואם מתי יהא גט:
כ סָעִיף א משום דלא חשיב תנאי מ"ש מעכשיו כו' משום תרי טעמי יחד הכשיר משום ה"ט ועוד דאפילו את"ל תנאי הוי כו' כמ"ש בסמוך ועיין בב"י שתירץ כן כדי שלא תקשה מאחר שבתחלת התשובה כתב שלא מלאו לבו לחלוק על הרי"ף והרמב"ם והראב"ד שס"ל דתנא ומעכשיו לא בעי כפילא (כמ"ש רבינו לעיל בסימן ל"ח כ"פ) ועוד דמ"ש דאמר מעכשיו הוי כמו שאומר מעת שאני בעולם לא קי"ל הכי לדעת הרי"ף והרמב"ם כמ"ש בסימן קמ"ח דלא אמרינן הכי אלא לר' יודא ור' יוסי אבל לחכמים אין הדין כן כו' ע"ש:
א סָעִיף א כל המגרש ע"ת ז"ל מ"ו כל זה אינו מלשון הרא"ש בתוך התשובה אלא הוא מתוך דברי הטור שהביא דברי הרמב"ם ואין כאן מקומו אלא בסוף הסימן מקומו ואינו שייך לדברי הרא"ש כלל עכ"ל (תנאי שמבטל הגט ע"ל סימן קמ"ט איזה תנאי מבטל הגט כתב ב"י דאותן התנאים דינן שוה לתנאי חוץ מפלוני ואפילו נתנו לאחר התורף הגט פסול ד"מ כ"פ):
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.