א אמר לאשה קדשתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים והיא אומרת לא קדשתני הוא אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו ואם היא אומרת קדשתני והוא אומר לא קדשתיך היא אסורה בקרוביו והוא מותר בקרובותיה הוא אומר קדשתיך והיא אומרת לא קדשת אלא בתי הוא אסור בקרובי האם והיא מותרת בקרוביו והבת מותרת בקרוביו והוא מותר בקרובותיה שאין האשה נאמנת על בתה קטנה לומר שקדשה כדי לאוסרה קדשתי את בתך והיא אומרת לא קדשת אלא אותי הוא אסור בקרובי הבת והיא מותרת בקרוביו ומותר בקרובי האם והיא אסורה בקרוביו וכשאומרת קדשתני והוא אומר לא קדשתיך מבקשין אותו שיתן גט להתירה ואם מעצמו נותן גט כופין אותו ליתן כתובה מעשה באחד שאמר קדשתי אחות אשתי בפני פלוני ופלוני והלכו למדינת הים קודם שקדשתי את אשתי ולא גירשתיה והרי היא נשואה ויש לה בנים וכתב ר"ת שאינו נאמן לאוסרה על בעלה כל זמן שלא יביא עדים ואפילו אם תאמר אמת שקדשתני אינה נאמנת לאסור עצמה על בעלה ואפילו יביא עדים שקדשה אם הוא היה בחופת אחות אשתו מותרת לבעלה כיון שנתקדשה לפניו שהאשה שנתקדשה לאחד בפני בעלה הוה קדושין וזה אסור באשתו כיון שאמר שקדש לאחותו תחילה ואסור בקרובות שתיהן:
א סָעִיף א אמר לאשה קדשתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למ"ה והיא אומרת לא קדשתני הוא אסור בקרובותיה וכו' בקדושין פרק האומר (דף סה:) תנן האומר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני הוא אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו ופרש"י הוא אסור בקרובותיה. דשוינהו עליה חתיכה דאיסורא בהודאתו ובגמ' מתיב ממתני' למ"ד המקדש בע"א אין חוששין לקדושיו דאי איכא עדים אמאי מותרת בקרוביו ואי דליכא עדים אמאי אסור בקרובותיה אלא לאו בע"א ומשני הב"ע כגון דא"ל קדשתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים "ב"ה ועיין בתשובת הרא"ש בס"ס שקודם זה:
ב סָעִיף א ומ"ש ואם היא אומרת קדשתני והוא אומר לא קדשתיך וכו' עד ומותר בקרובי האם והיא אסורה בקרוביו הכל שם במשנה ומה שכתב וכשאומרת קדשתני והוא אמר לא קדשתיך מבקשים אותו שיתן גט להתירה ואם נתן גט מעצמו כופין אותו ליתן כתובה דגלי דעתיה דקדשה וארוסה יש לה כתובה וה"ה כתב בפ"ט דעת רבינו והגאונים שארוסה אין לה כתובה אא"כ כתב לר ולדבריהם כשאמרו כופין אותו ליתן כתובה הוא בשכתב לה וא"ת היאך יכול לומר לא קדשתיך י"ל דמיירי במקום שכותבין כתובה ואח"כ מקדשין וכ"כ הרמב"ן וכ"כ הר"ן ז"ל וכתב הר"ן וה"ה בשם הרשב"א ז"ל אהא דאמרינן אם נתן גט מעצמו כופין אותו ליתן כתובה מסתברא דאם הוא חכם ויודע שהיא אסורה לעלמא ופירש שע"כ הוא כותב שלא תתעגן אין כופין אותו ליתן כתובה אבל אם לא פירש נראין הדברים שאע"פ שהוא יודע כופין אותו ליתן כתובתה דסתם אמרו עכ"ל וכתב הר"ן דמשמע בגמרא דכל היכא שנתן גט אע"פ שהוא אינו מודה בקדושין נאסר בקרובותיה כדי שלא יאמרו שהוא נושא קרובת גרושתו וכ"כ ה"ה בפ"ט והרמב"ם כתב בפרק הנזכר כל מקום שאמרנו שאמרה האשה לאיש קדשתני והוא אומר לא קדשתיך מבקשים ממנו שיכתוב לה גט להתירה לשאר העם שאין לו בזה הפסד. וכתב ה"ה ולשון רבינו שכתב שאין לו בזה הפסד צ"ע ואולי ר"ל שאין בזה הפסד ממון והרבה נשים יכול לישא חוץ מקרובותיה כתב הרשב"א בתשובה בהיתר רחל אחות לאה לינשא לשמעון זה צרוך דקדוק במה שטען כיצד אמר ללאה בשעה שבא לטעון עליה שלשם קדושין נתנו לה שאם בא הלשון שכתבתם בדקדוק שאמר לה יש עדים שלאחר וכאן אמרתי לך התקדשי לי בו וא"נ שנתנו לה סתם ואח"כ חזר ואמר לאחר שקבלתו התקדשי לי בו אין זה כלום שאפילו לדבריו אינה מקודשת ולא נאסר בקרובותיה אבל אם היה דעתו לומר אין לפקדון אמרתי ואח"כ אמרתי בשעת נתינה התקדשי לי בו וקבלתו אם כן לפי דבריו מקודשת היא לו ואפילו יכחישנו העד שויה קרובותיה אנפשיה חתיכה דאיסורא והוא נאמן על עצמו יותר ממאה עדים עכ"ל:
ג סָעִיף א ומעשה באחד שאמר קדשתי אחות אשתי בפני פלוני ופלוני וכו' וכתב ר"ת שאינו נאמן לאוסרה על בעלה וכו' עד סוף הסימן הכל כתבו התוספת והרא"ש בסוף גיטין (פט:) וגם המרדכי כתב שם מעשה זה:
א סָעִיף א אמר לאשה קדשתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למ"ה וכו' פירוש דאי לאו הכי אלא קדשתיך שלא בעדים אפילו איכא עד אחד וגם האשה מודה אינן קידושין כדלעיל בסימן מ"ב וה"א פרק האומר:
ב סָעִיף א ומ"ש ואם מעצמו נותן גט כופין אותו ליתן כתובה נראה דס"ל לרבי' דארוסה יש לה כתובה ע"ל בסימן נ"ה ולהרמב"ם דארוסה אין לה כתובה אא"כ כתב לה הכא מיירי בדכתב לה וא"ת כיון דשייר כתובתה בידה היאך יכול לומר לא קדשתיך וי"ל דאיירי במקום שכותבין כתובה ואח"כ מקדשין וכ"כ הרמב"ם כמ"ש ה' המגיד משמו פ"ט ע"ש ועיין במ"ש בסמוך סימן מ"ט וכתב עוד ה"ה כשנותן גט אסור בקרובותיה אע"פ שאינו מודה בקידושין וז"ל הרמב"ם מבקשים ממנו שיכתוב לה גט להתירה לשאר העם שאין לו בזה הפסד עכ"ל משמע שאין לו הפסד כלל דמותר ג"כ בקרובותיה וכך היא דעת ראב"ן ור"י הלבן והרא"ם במרדכי פרק האומר והרב המגיד נדחק בלשון הרמב"ם כדי להסכים לדעתו ואמר ואולי ר"ל שאין לו בזה הפסד ממון והרבה נשים יכול לישא חוץ מקרובותיה עכ"ל ומביאו ב"י ולא נהירא אלא דעת הרמב"ם כדעת ר"י הלבן והרא"ם והראב"ן דמותר בקרובותיה וז"ש בסתם שאין לו הפסד דמשמע שאין לו הפסד כלל ומותר אף בקרובותיה וכ"כ מהרש"ל בתשובותיו סי' כ"ה מיהו להלכה נקטינן להחמיר כהגדולים שבמרדכי לשם שחולקין אר"י הלבן והרא"ם וכך פסק מהרש"ל לשם גם בהגהות ש"ע פסק כך וכך נראה מדברי רבינו שכתב בסתם מבקשין אותו שיתן גט להתירה דמשמע דדינה כשאר גרושתו דאסור בקרובותיה אלא שפטור מחיוב כתובה שאינו נותן גט אלא להתירה ולא גם לשלם לה כתובה. וכתב עוד לשם במרדכי דבאומר קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני וכפאוהו שיתן גט משום חשש הנמנע לנושא אפ"ה אינה נאסרת בקרוביו וע"ש הטעם
ג סָעִיף א מעשה באחד וכו' אסור באשתו וכו' כתב מהר"ש לוריא ז"ל דוקא בימיהם אבל בדורותינו דאיכא חרם דר"ג מ"ה שלא לגרש בע"כ אינו נאמן וכ"כ המרדכי באומר שראה אשתו שזינתה דאינו נאמן לאוסרה עליו. עכ"ל:
א ובמרדכי בהגה"ה דקדושין ע"ד דף תרס"ד תרי"ב דכשנותן גט נאסר בקרובותיה אע"ג דאינו מודה בקדושין מ"מ אם הוא אומר קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני וכפאו לגט משום חשש הנמנע לנשאה אפ"ה אינה נאסרת בקרוביו וע"ש הטעם:
א סָעִיף א קדשתיך בפני פלוני ופליני אבל אם אמר שהיו הקידושין בלא שני עדים אין כאן קידושין (כמ"ש לעיל סימן מ"ב כ"פ) וכן כולן ב"י:
ב סָעִיף א הוא אסור בקרובותיה דשוינהו עליה חתיכה דאיסורא:
ג סָעִיף א והיא מותרת בקרוביו דלאו כל כמיניה לאסרינהו עליה וכן בכולן שייך זה הטעם:
ד סָעִיף א והוא מותר בקרובותיה כגון אחות הבת שלא מן האם הלא מן האב הם אחיות ושניות דיש להם הפסק דאין אלו נאסרים מכח האם וגם בל"ז נמי מותר בקרובי הבת שיש לה מצד האב:
ה סָעִיף א כופין אותו ליתן כתובה דגלי דעתיה דקדשה וארוסה יש לה כתובה ואפי' אם לא כתב לה כתובה לדעת הרא"ש ורבינו כמבואר לקמן בסימן נ"ה ולדעת הרמב"ם שסבר שאין כתובה לארוסה אלא א"כ כתב לה מיירי כשכתב לה וא"ת א"כ היאך יכול לומר לא קדשתיך י"ל דמיירי במקום שכותבין כתובה ואחר כך מקדשין כ"כ ה"ה והרמב"ן והר"ן ועד"ר:
ו סָעִיף א ויש לה בנים נראה אע"ג דאין לה בנים אינו נאמן לאוסרה וכתב המעשה כמו שהיה דהא כתב אחר כך בתשובה שאינו נאמן לאוסרה על בעלה ואם איתא שבנים דוקא נקט ומש"ה אינו נאמן הו"ל לומר שאינו נאמן מחמת הבנים גם בש"ע לא כתב ויש לה בנים ע"ש:
ז סָעִיף א ואפי' אם תאמר אמת שקדשתני אינה נאמנת דשמא עיניה נתנה באיש אחר (אין להקשות תהא נאמנת במגו דאומרת גרשתני דזה הוי מיגו דהעזה. ודוקא כל זמן שהיא תחתיו אינה נאמנת להפקיע עצמה מבעלה אבל אם בעלה רוצה לגרשה הרשות בידו ואח"כ אסורה עליו דשויתה עצמה חתיכה דאסורה ועיין בתשובת בן לב חלק ג' דף ק"ט ע"א כ"פ):
ח סָעִיף א אם הוא כו' פי' אותו האיש שאמר שקדשה:
ט סָעִיף א שהאשה שנתקדשה לאחר בפני בעלה כו' דאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה ובודאי גרשה ומיהו נראה דזהו דוקא בדאמרה בהדיא גרשתני או שותקת אבל אי אמרה לא קדשתני מעולם בזה לא מהני מה שהיה בחופתה שהרי זה הוא ככל האומר לא לויתי הרי הוא מודה שלא פרע ואם יש עדים שלוה חייב לשלם ושוב אינו נאמן לומר לויתי ופרעתי כמבואר בח"מ סי' ע"ט:
י סָעִיף א וזה אסור באשתו והטעם דנאמן הוא לאוסרה עליו והיא אינה נאמנת לאסור נפשה עליו כמו שכתבתי לפני זה. משום דהיא אינה יכולה להפקיע נפשה מבעלה בשום צד מבלי רצונו משא"כ הוא דיש בידו להפקיע נפשו ממנה בגט שלא לרצונה וק"ל ועד"ר:
יא סָעִיף א כיון "שאמר שקדשה פירוש אפילו אין כאן עדים שקדשה ואינו נאמן באמירתו לאסרה לבעלה וכנ"ל מ"מ עשאה חתיכת איסור אנפשו באמירתו שקדשה בפני עדים:
יב סָעִיף א ואסור בקרובות שתיהן בקרובות אחות אשתו הואיל שאמר שקדשה ובקרובות אשתו דלמא לא קידש אחותה:
א סָעִיף א הוא אומר קדשתיך כו' קדשתי את בתך כו' . נלע"ד דלכך נקט שלשה בבות הללו שם במשנה לרבותא דאילו ברישא ה"א דוקא הוא אסור בקרובותיה אף אם יחזור אחר כך ויודה לדבריה דהא אמר בהדיא קדשתיך משא"כ במציעתא דאיכא למימר דטעה ועלתה על דעתו דקבלה קידושין לעצמה ועכשיו שהיא אומרת שלא קבלה אלא לבתה הוא תקבל דבריה ה"א דנלך אחר דבריה ויהא הוא מותר בקרובות האם ויאסר בקרובות הבת קמ"ל דלא. ואילו בלא סיפא ה"א דבסיפא נאמן לו ומה שאמר היא דלא קדשה אלא אותי משום דיצר אלבשה ואם אחר כך חזרה בה תהא מותרת גם היא בקרוביו קמ"ל דלא:
ב סָעִיף א כופין אותו ליתן כתובה. וכתבו הר"ן (בקידושין ד' תרנב ע"א) וה"ה בשם הרשב"א האי דכופין אותו ליתן כתובה מסתבר דאם הוא חכם ויודע שהיא אסורה לעלמא ופירש שעל כרחו הוא כותב שלא תתעגן אין כופין אותו ליתן כתובה אבל אם לא פירש נראים הדברים שאף על פי שיודע כופין אותו דסתם אמרו עכ"ל:וכתב עוד הר"ן דמשמע בגמ' דכל היכא שנתן גט אף על פי שהוא אינו מודה בקידושין נאסר בקרובותיה כדי שלא יאמרו שהוא נושא קרובת אשתו עכ"ל: (אבל אם הוא אומר קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני וכפאו לגט משום חשש אפ"ה אינה נאסרת בקרוביו עיין הטעם בהגהות מרדכי בקידושין ד' תרס"ד ע"ד. כ"פ):
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.