א המקדש אחת מה' נשים ואינו יודע איזו מהן קידש וכל אחת ואחת אומרת אותי קידש אסור בקרובות כולן ונותן גט לכל אחת ומניח כתובה ביניהן ומסתלק בד"א כשקדש בכסף או בשטר אבל אם קידש בביאה קנסוהו חכמים שיתן כתובה לכל אחת ואחת וכגון שהדבר ידוע שהכתוב' של אחת מהם נאבדה וכל אח' אומרת קדשתני ואבדה כתובתי: המקדש אשה וחזר בו מיד ואומר שהמעות יהיו מתנה אפילו תוך כדי דבור אין חזרתו כלום וצריכה גט: כל מי שאינו יודע בטיב קדושין לא יהיה לו עסק עמהן להורות בהן שבקל יכול לטעות ויתיר הערוה וגורם להרבות ממזרים בישראל:
א סָעִיף א המקדש אחת מה' נשים וכו' משנה בפרק האשה שלום (יבמות דף קיח:) קידש אחת מה' נשים ואינו יודע איזו מהן קידש כל אחת ואחת אומרת אותי קידש נותן גט לכל אחת ואחת ומניח כתובה ביניהם ומסתלק דברי רבי טרפון ר"ע אומר לא זו הדרך מוציאתו מידי עבירה עד שיתן גט וכתובה לכל אחת ואחת ובגמרא אוקימנא למתניתין כרשב"א ומאי קידש דקתני במתניתין קידש בביאה דתניא ארשב"א לא נחלקו רבי טרפון ור"ע על שקידש אחת מה' נשים ואינו יודע לאיזו מהן קידש שמניח כתובה ביניהם ומסתלק ועל מה נחלקו על שבעל שרבי טרפון אומר מניח כתובה ביניהם ומסתלק ור"ע אומר ישלם כתובה לכל אחת ואחת דאע"ג דאיסורא דרבנן הוא דעביד קניס ופרש"י דאיסורא דרבנן קא עביד. דרב מנגיד אמאן דמקדש בביאה וכתבו הרי"ף והרא"ש וקי"ל כר"ע מחבירו ורבי טרפון חבירו הוא כדאיתא בפרק הכותב (כתובות פד:) וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ט:
ב סָעִיף א ומ"ש וכגון שהדבר ידוע שהכתובה של אחת מהן נאבדה וכו' כ"כ הרמב"ם בפ' הנזכר וז"ל והדבר ידוע שהכתובה שכתב לאחת מהם אבדה וכל אחת ואחת אומרת אני היא שקדשתני וכתבת לי כתובה ואבדה כתובתי וכתב ה"ה על זה הכוונה שהדבר ידוע שדין משנתינו בשכתב כתובה היא דאי לא הא קיימא לן דארוסה אין לה כתובה וזהו כפי שיטתו ושיטת הגאונים ובהשגות א"א מפני שהסכימו בגמרא דארוסה אין לה כתובה אא"כ כתב לה לפיכך הוצרך לכל זה ולא היה צריך לא לכתובה ולא לאבדה שאם התנה לה כתובה אע"פ שלא כתב חייב ואלו הנשים כל אחת אומרת אותי קידש והתנה לי כתובה ע"כ ורבינו תופס לו אחד מן הדרכים ובודאי דמשכחת לה בדרך שכתב הר"א ז"ל ועוד דרכים אחרים כגון שכתב לארוסתו ולא הזכיר שמה או שהיו שמותיהן שוות או הקנו מידו והלכו להם עדים ומתו וכ"כ הרמב"ן ז"ל עכ"ל. המקדש אשה וחזר בו מיד וכו' אפילו תוך כדי דיבור אין חזרתו כלום וכו' בפרק יש נוחלין (בבא בתרא דף קכט:) ובפ' בתרא דנדרים (דף פז.) אסיקנא בכל התורה כולה תוך כדי דיבור כדיבור דמי חוץ ממקדש ומגרש ומגדף:
ג סָעִיף א כל מי שאינו יודע בטיב קדושין לא יהא לו עסק עמהם מימרא פ"ק דקדושין (ו:) ופרש"י לא יהא לו עסק עמהן להיות דיין בדבר שמא יתיר איסור ערוה וזהו עיוות שאינו יכול לתקן:
א סָעִיף א המקדש א' מה' נשים וכו' משנה ואוקימתא דגמרא פ' האשה שלום והלכה כר' עקיבא דבקידש בביאה קנסוהו חכמים שיתן כתובה לכל אחת ואחת אע"ג דלא עבר אלא אאיסורא דרבנן דרב מנגיד אמאן דמקדש בביאה אפ"ה קניס וע"ל בסימן כ"ו אבל במקדש בכסף או בשטר אף ר' טרפון מודה דמניח כתובה ביניהם ומסתלק:
ב סָעִיף א ומ"ש וכגון שהדבר ידוע שהכתובה וכו' כ"כ הרמב"ם בפ"ט וכתב ה"ה טעם לדבריו דאי לא כתב כתובה הא קי"ל דארוסה אין לה כתובה ואיכא למידק דמדכתב רבינו כאן דברי הרמב"ם משמע דהכי ס"ל ולקמן בסימן נ"ה כתב על דעתו זאת דלא נהירא לא"א הרא"ש משמע דמסקנתו דלא כהרמב"ם אלא יש לה כתובה מן האירוסין אפילו לא כתב לה וע"ל סימן נ"ה היאך נוהגין וכתב עוד ה"ה דהראב"ד פי' דה"ה בהתנה לה כתובה אע"פ שלא כתב וכ"א אומרת אותי קידש והתנה לי כתובה חייב וכן בדכתב כתובה לארוסתו ולא הזכיר שמה או שהיו שמותיהן שוות או שקנו מידו והלכו להם העדים ומתו וכ"כ הרמב"ן ז"ל עכ"ל:
ג סָעִיף א אפילו תוך כ"ד וכו' ואפי' להחמיר לא הוו תוך כ"ד כדבור בקידושין ה"א בתשובת הריב"ש בסימן ק"ע:
א סָעִיף א המקדש אחת מחמשה נשים אין דין זה דומה למה שכתב לעיל סימן מ"א שאם היו נכריות ושתי אחיות בהדדי וקידש אחת מהן דהתם אתא לאשמעינן דהנכריות מקודשות אע"פ שיש עמהן שתי אחיות והכא אתא לאשמעינן שאסור בקרובות כולן ודיני כתובה:
ב סָעִיף א ונותן גט לכל אחת פירוש כשאינו רוצה ליקח אחת מהן או כולן אזי אין שום אחת רשאי להנשא לאחר מבלי גט מזה:
ג סָעִיף א ומגיה כתובה ביניהן פירוש אם אין שטר כתובה יוצא מתחת יד אחד מהן דאם לא כן ודאי אותה קדשה שהכתובה תחת ידה וכדכתב לקמן וכגון שהדבר ידוע כו':
ד סָעִיף א קנסוהו חכמים שיתן כתובה כו' דעבד איסורא דרב מנגיד אמאן דמקדש בביאה: (וכמ"ש לעיל ס"ס כ"ו כ"פ):
ה סָעִיף א כגון שהדבר ידוע שהכתובה כו' דאם לא כן אותה שהכתובה בידה ודאי קדשה אלא דידוע שנאבדה כו' וקשה הא סבר הטור לקמן סימן נ"ה דארוסה יש לה כתובה אפילו לא כתב לה כדעת הרא"ש אביו ואם כן למה ליה למימר וכגון שהדבר ידוע כו' ודוחק לומר שכתב כן לדעת הרמב"ם שסבר שאין כתובה לארוסה אלא אם כן כתב לה דזה דוחק מאוד שסתם כאן כנגד סברת הרא"ש אביו וכנגד סברתו ואף אם תאמר שדרך רבינו הוא לכתוב עניינים שהם אליבא דכולי עלמא מכל מקום לא הוה ליה לכתוב וכגון "שהדבר כו' משמע שדין זה לא נמצא בגוון אחר אלא בכהאי גוונא ויש לדחוק לומר דרבינו סבירא ליה דכהאי גוונא דאין כאן קידושין ידועים לאיזה מהן לקנסו וליתן לחמשתן כתובה כולי האי ודאי לא קנסוהו אם לא שכתב לפחות לאחת מהן כתובה דאף שתקנו חכמים לדעת הרא"ש כתובה לארוסה אף בלא כתב לה במקום קנס כי האי לא אמרו ומהאי טעמא נראה דרבינו לא כ"כ אלא בסיפא דצריך ליתן כתובה לחמשתן אבל ברישא דמניח כתובה א' ביניהן ומסתלק אפשר דסבירא ליה דאפילו לא כתב כלל אפ"ה צריך ליתן כתובה א' וכמ"ש והשתא א"ש דלא כתב רבינו כן ברישא ואף הרמב"ם שם בפ"ט דין כ"א ג"כ כתב בסיפא מ"מ רבינו מדרכו לשנות ולפרש יותר הו"ל לפרשו ברישא ומרישא נשמע לסיפא במכ"ש משא"כ עתה דא"ל בסיפא דוקא הדין כן וכמ"ש ודו"ק:
ו סָעִיף א אפי' תוך כדי דיבור אין חזרתו כלום דאסיקנא בפרק יש נוחלין בכל התורה כולה תוך כדי דיבור כדבור דמי חוץ ממקדש ומגרש ומגדף ובפרק שבועת העדות כתב הר"ן טעמו של דבר וכתבתי דבריו בח"מ סי' רע"ט ע"ש:
ז סָעִיף א לא יהיה לו עסק עמהן פרש"י להיות דיין בדבר שזהו עוות שאינו יכול לתקן וזה שדקדק רבינו וכתב לא יהיה עסק עמהן להורות בהן:
א סָעִיף א וכגון שהדבר ידוע שהכתובה כו' . ולשון זה כ' ג"כ הרמב"ם בפ"ט וכתב ה"ה שיש עוד דרכים אחרים אע"פ שלא כתב כגון שהתנה ליתן לה כתובה וכל אחת אומרת אותי קדש והתנה לי כתובה וכן אם כתב ולא הזכיר שמה או שהיו שמותיהן שוות או שקנו מידו והלכו להם העדים ומתו עכ"ל:
ב סָעִיף א (אפילו תוך כדי דיבור כו'. ואפילו להחמיר לא הוי תכ"ד כדיבור בקידושין ע' בתשובת ריב"ש סי' ק"ע. כ"פ):
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.