א אשה שנשאת לשנים ומתו לא תינשא לג' שכבר הוחזקה להיות אנשיה מתים ואם ניסת לשלישי כתב א"א ז"ל שכופין אותו להוציא דחמירתא סכנתא מאיסורא וכמו שב"ד חייבין להפריש האדם מאיסור כך חייבין למונעו שלא יפשע בעצמו ואם הכיר בה יש לה כתובה לא הכיר בה אין לה כתובה אבל משני יש לה כתובה אע"פ שלא הכיר בה ואיש שמתו לו שתי נשיו א"צ למנוע מלישא השלישית:
א סָעִיף א אשה שנשאת לשנים ומתו לא תינשא לשלישי וכו' בס"פ הבא ע"י (סד:) אמרינן דפלוגתא דרשב"ג ור' היא דלר' שמעון בן גמליאל לשלישי תנשא לרביעי לא תנשא ולרבי לשני תנשא לשלישי לא תנשא ומסיק התם דהלכה כרבי:
ב סָעִיף א ומ"ש רבינו בשם הרא"ש שכופין אותו להוציא דחמירא סכנתא מאיסורא וכולי בריש פרק נערה שנתפתתה כ"כ וכ"כ נמוקי יוסף בסוף פרק הבא על יבמתו ז"ל כתב הריטב"א אע"ג דבעי למינסב איתתא קטלנית ולאחזוקי בנפשה לא שבקינן ליה דהא איסורא הוא ובכלל שופך דם האדם ומנדין אותו בב"ד עד שיגרש וכן ראינו לרבינו שעשה מעשה עד כאן לשונו אבל הרמב"ם כתב בפרק כ"א מהא"ב שאם נשאת לא תצא ואפילו נתקדשה יכנוס וכתב הרב המגיד שטעמו לפי שאין להוסיף על גזירות של דבריהם ומשמע לא תנשא היא לכתחילה אבל דיעבד לא וסובר ז"ל שהקידושין ככניסה וכיוצא בזה כתוב בתשובות להרמב"ן סימן קכ"א והרשב"א כתב בתשובה על דברי הרמב"ם חזרתי על כל צדדים ולא מצאתי לו מקום שיסמוך עליו זולתי שאני מדמה אולי סמך על מה ששנו סתם לא תנשא ולא סיימי בה ואם נשאת תצא או שסמך על דאביי דאע"ג שהיה סבור דבמילה פליגי אבל לא בנישואין וע"כ נשא מ"מ הא שמע דרב יוסף רביה וכן רבה רביה פסקו הל' בנישואין ומלקיות כרבי ואפי' הכי לא גירש אחר שנשאה וכן רבא דתפיס עליה ואמר מי איכא דעבד עובדא בנפשיה הכי ואפילו הכי לא אפקוה מיניה וא"נ מדאמרינן בשלהי פרק כיצד מאי לאו מיתה אמיתה וגירושין אגירושין ולא כרבי ודחו לא מיתה אגירושין וגירושין אמיתה דאלמא מיתה אמיתה וגירושין אגירושין לא ישא ובודאי כשנתגרשה משנים אעפ"י שלכתחלה לא תנשא לשלישי וכדעת קצת מגדולי הראשונים ז"ל ואפ"ה אם נשאת ודאי לא תצא ומינה דמיתה אמיתה נמי אם נשאת לא תצא לבד זה מצאתי ולא נתיישבה בו דעתי עד כאן לשונו: והריב"ש כתב שדעת הרמב"ם נכון והביא סעד לדבריו וכתב דאפילו אם התרה בו בית דין והמרה את פיהם אין כופין להוציא ודע דאיתא בגמרא סוף פרק הבא על יבמתו אהא דאמרינן לא תנשא לשלישי לרבי או לרביעי לרשב"ג מ"ט א"ר מרדכי מעיין גורם ורב אשי אמר מזל גורם מאי בינייהו איכא בינייהו דאירסה ומית אי נמי דנפל מדיקלא ומית פרש"י דנסבה וסליק לדיקלא ונפל ומת למ"ד מעיין גורם לא הוחזקה זו שהרי מעיינה לא גרם לו שימות שהרי לא מת מחולי וה"ה כתב בפכ"א מהא"ב פי' אחד מן הראשונים לא נשאה אלא אירסה ומת או שמת ע"י נפילר מן הדקל למ"ד שמעיינה גורם שמביאה המשמש עמה לידי חולי ומת ליכא למ"ד מזלה גורם איכא וקי"ל כרב אשי דבתרא הוא ולזה סתם רבי' דבכל גוונא לא תנשא לשלישי וגם בהל' לא הזכירו סוגיא זו וכן פסק ג"כ הרשב"א בתשובה: וכתב הרא"ש בתשובה כלל נ"ג פירוש מזל גורם נ"ל דהאשה מזלה רע שאנשיה מתים ודבר זה תלוי במזל כי חיי האנשים ופרנסתן תלוי במזל אם נולד בשעה שיש לו להיות עשיר או עני והאשה כלואה בבית ואינה יכולה להתפרנס ע"י עצמה אם לא שהבעל מפרנסה ונגזר על אשה זו שימותו בעליה כדי שתחיה כל ימיה בעוני ואין מי שיפרנסנה אבל אין לפרש שנולדה באותו מזל שימותו בעליה דלא מצינו בתלמוד (שבת קנו: מ"ק כח.) שיהא תלוי במזל אלא או עשיר או עני או אורך ימים וכיוצא בזה אבל דברים אחרים אינו תלוי במזל ע"כ ובתשובה להרמב"ן סי' קכ"א על אחד שהתיר אשה קטלנית לשלישי איני יודע על מי סמך המתיר הזה שכבר נפסקה הלכה כר' ודן אני את המתיר קצת לזכות כי שמא לא מת הראשון או השני על מטתו אלא שמא נפל אחד מהם ומת או שמא טבע ומת ופסק כמאן דאמר מעיין גורם ועכ"ז איני אומר שהוא כן דלית הלכתא אלא כרב אשי דסבר מזל גורם ובין שמת על מטתו או נפל וטבע ה"ז אסורה לשלישי וכן תמצא בה' הרי"ף ז"ל וכ"כ בתשובות הרשב"א ובתרומת הדשן סימן רי"א כתב על מעשים בכל יום שחכמים גדולים ואנשי מעשה לא קפדי לישא אשה שמתו לה ב' אנשים ואין מוחה בידם. יראה דלאו שפיר עבדי דלא קפדי דהא אשירי כתב דכופין אותו להוציא וגם הרמב"ם כתב דאסור לינשא לשלישי אמנם בא"ז כתב הא דקבעי' הלכתא כר' לשלישי לא תנשא לא לאוסרה ולא לודאי חששא אלא לספק חששא ע"כ ואפשר דאהני מילי דא"ז סמכי עלמא ולא חששי לספק חששא כמו שאין אנו נזהרין מכמה מילי דאזהירו רבנן עלייהו משום חשש סכנה וגם מתוך שאנו מתי מעט וצריכין אנו לישא מאשר נמצא דשו בה רבים ושומר פתאים יי' צ"ע אי שייך למימר האי טעמא דשומר פתאים לת"ח שהוא יודע ומכיר ונזכר למופלא בדורו אפילו באינש דעלמא קשה הדבר לצדד כ"כ להתיר הואיל ואיכא חשש סכנה דאמרינן בפרק אין מעמידין (עבודה זרה ל.) פירוקא לסכנתא בתמיה אבל נראה דנזקקין אנו לדקדק משום עיגונא דנשים ילדות דאיתרע בהו כי האי מילתא אם היו אסורות להנשא היה לחוש שמא ח"ו תצאנה לתרבות רעה ושמעתי במקצת מדינות בודים סברות מלבם לחלק היכא דמת בשינוי אויר דבר או אם נהרג ונשרף בגזירה עם הציבור כה"ג לא שייך לומר מזל גורם דמקום גורם הוא וקצת יש ראיה לדבריהם מפרק המקבל (בבא מציעא קה:) דמכת מדינה לא תלינן במזלא דגברא ע"כ. וכתב עוד תרומת הדשן דבספר חסידים משמע דס"ל דמקום גורם אמנם משמע דקי"ל. כרשב"ג דלרביעי לא תנשא וכתב עוד דבר תמוה דלחמישי אינו מזיק ולכך נראה דליכא למיסמך עלי' עכ"ל והריב"ש כתב מה ששאלת אם מת אחד מהן במגפה עובדי טובא ידענא שנעשו בזה להקל ולא היו מוחים בידם חכמי הדור ונ"ל סמך להקל מדתנן בפרק המקבל אם מכת מדינה היא מנכה לו מחכירו וכו' ומ"מ צריך שתהיה המגפה חזקה שרוב אנשי העיר ימותו בה כדאמרינן בההיא ה"ד מכת מדינה אמר רב יהודה כגון דאשתדוף רובא דבאגא או אפשר דדיינינן ליה כדבר כההיא דתנן בפ"ג דתעניות (יט:) אי זהו דבר איר המוציאה ת"ק רגלי וכו' וכן שימות מחולי המגפה ולא מחולי אחר א"כ ה"ל כההיא דאיבעיא לן התם של כל העולם בשדפון ושלו בירקון כו' וסלקא בתיקו והכא איפשר דאזלינן ביה לחומרא למיסר משום סכנתא עכ"ל:
ג סָעִיף א ומ"ש רבינו ואם הכיר בה יש לה כתובה וכו' אבל משני יש לה כתובה וכו' בר"פ נערה שנתפתתה כתב הרא"ש שיש מדקדקים מהגמ' דאין לה כתובה משני משום דאיגלאי מילתא למפרע דקטלנית היא והוא ז"ל דחה דבריהם והעלה דמשני יש לה כתובה ומשלישי אם לא הכיר בה אין לה כתובה ואם הכיר בה יש לה כתובה ורבינו ירוחם כתב שי"א דמשני אין לה כתובה:
ד סָעִיף א ואיש שמתו לו שתי נשיו א"צ למנוע מלישא השלישית כ"כ הרא"ש בתשובה כלל נ"ג ונתן טעם משום דאם איתא דמדה זו באנשים כבנשים לא הוו שתקו חכמים מלדבר בזה:
א סָעִיף א אשה שנשאת לשנים וכו' ברייתא ס"פ הערל דפליגי רבי ורשב"ג ואפסיקא הילכתא בנשואין כרבי דבתרי זימני הוי חזקה ואיכא למידק מדלא חילקו הפוסקים וכתבו בסתם משמע בין במת על מטתו בין נפל מן הגג לא תנשא לשלישי אלמא דהלכה כרב אשי דקאמר מזל גורם ודלא כרב הונא דקאמר מעיין גורם והשתא ודאי אפילו אירס ומת נמי אסורה כדאיתא בגמרא ואם כן קשה למה כתבו אשה שנשאת לשנים וכו' דאיכא למיטעי ולמימר דדוקא בנישואין דמעיין גורם אבל לא באירוסין והא ליתא ויש לומר דכיון דכתבו בסתם לא תנשא לשלישי ולא חילקו בין מת על מטתו ונפל מן הגג תו ליכא למיטעי ולמימר דמעיין גורם וממילא נמי ידעינן דבאירוסין נמי אסורה לשלישי ולא נקט נישואין אלא לאורויי דאפילו בנישואין אם עברה ונשאת לג' כופין אותו להוציא כדפסק הרא"ש מיהו להרמב"ם ספכ"א דהא"ב דכתב ואם נשאת לא תצא ואפילו נתקדשה יכנוס צריך לפרש איפכא דנקט נישואין לאורויי דדוקא לא תנשא לג' לכתחילה אבל אם נשאת לא תצא:
ב סָעִיף א ומ"ש אבל משני יש לה כתובה פירוש כשמת השני אין היורשים יכולין לטעון דכיון דבתרי זימני הוי חזקה איגלאי השתא דלמפרע קטלנית קא נסיב ואילו היה יודע לא היה נושאה אם כן א"צ לפרוע לה כתובה משום דלענין ממון לא סמכינן אחזקה דתרי זימני עד דאיתחזק בתלתא כדאשכחן בשור המועד דלכ"ע לא אתחזק עד ג' זימני כ"כ הרא"ש בפרק נערה שנתפתתה והיינו דקאמר רבינו אע"פ שלא הכיר בה פירוש כשנשאה השני לא הכיר בה דקטלנית היא אלא דהשתא לאחר מיתת השני הוא דאיגלאי מילתא למפרע דקטלנית קנסיב אבל בשעה שנשאה לא הכיר בה וא"ת בראשון נמי הו"ל לאשמעינן דאית לה כתובה ממנו אע"ג דאיגלאי מילתא למפרע דקטלנית קא נסיב גם הראשון וי"ל דלית לן למימר דאין לה כתובה משום דבתרי זימני הויא חזקה אלא היכא שבאתה להוציא מן היורשין והילכך בראשון דכשמת היו היורשין חייבין לשלם הכתובה כיון דלא מת אלא הוא ולא היה כאן חזקה כלל ואע"ג דכשמת השני איכא חזקה בתרי זימני ואיגלאי מילתא למפרע דקטלנית קא נסיב הראשון אפילו הכי לא מצו היורשים לאפוקי ממנה מה שגבתה דדילמא בחטאו מת ולא משום דקטלנית היא אבל כשמת השני דבאת לגבות הכתובה מן היורשין סד"א דליפטרו מלשלם משום דאיגלאי מילתא דלמפרע דקטלנית קנסיב וק"ל. ועוד נראה דלפי שהר"ם מנרבונ"א פסק דאין לה כתובה מן השני משום דכיון דלא שריא לאינסובי לא קרינא ביה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי השתא לפי זה פשיטא הוא דמן הראשון יש לה כתובה דקרינא בה לכשתינשאי וכו' שהרי היא מותרת לשני ואע"ג דאיגלאי מילתא דלמפרע קטלנית היתה אפילו הכי כיון דגבתה בדין דקרינא בה לכשתינשאי וכו' אין להוציא מידה אבל משני דלא קרינא בה לכשתינשאי היה צריך לפרש דאפילו הכי יש לה כתובה דכיון דקידושין תופסין בה קרינן בה לכשתינשאי לאחר ויש להקשות לדברי הרא"ש דלענין ממון דלא סמכינן אחזקה דתרי זימני אלא אזלינן בתר רובא דלאו קטלנית היא ומפקינן ממונא ולגבי איסור אזלינן בתר חזקה דתרי זימני ולא אזלינן בתר רובא ובעלמא אמרינן כי אזלינן בתר רובא הני מילי באיסורא אבל בממונא לא אלמא דאזלינן בתר רובא טפי באיסור מבממונא וכך הקשו התוספות בשם ר"י ס"פ הבא על יבמתו אברייתא דניסת לראשון ולא ה"ל בנים ע"ש (דף ס"ה) וכך כתב המרדכי לשם בשם ר"י ולא תירצו כלום ואפשר דכיון דשטר כתובה בידה שטר העומד לגבות כגבוי דמי וחשיבא האשה מוחזק בממון ולפיכך אזלינן הכא טפי בתר רובא דלאו קטלנית היא ויש לה כתובה וה"א בפרק החולץ סוף (יבמות דף ל"ח) דבכתובה ודאי שטר העומד לגבות כגבוי דמי והא דכתבו התוספות ע"ש ר"י בפרק במה אשה גבי סנדל המסומר דהא דאמרינן טבח כהן ב' וג' שבתות פטור מליתן מתנות דהיינו ב' לר' דאית ליה בתרי זימני הוי חזקה וג' לרשב"ג אלמא דאזלינן בתר חזקה בתרי זימני ומפקינן המתנות מן הטבח התם תקנת חכמים היא מפני מראית העין הוא דחייש שהרי מן התורה לעולם הוא פטור הואיל ושלו הוא מוכר כדכתב הר"ן לשם:
ג סָעִיף א ואיש שמתו לו ב' נשיו וכו' כ"כ הרא"ש בתשובה כלל נ"ג סי' ח' דליכא קפידא אפילו מתו כולן מחמת הריון מפני דטעם המזל שנגזר על האשה שימותו בעליה שלא יהא לה מי שיפרנסה ומזוני תלוי במזל משא"כ באיש:
א סָעִיף א וכתב נ"י פ' הבע"י דף תב"ה ע"א דאף אם נתארסה לב' וכו' וב"ב ב"י בשם ה"ה וכתב בהג"מ ס"פ כ"א מה' א"ב וז"ל דוקא מתו אבל נתגרשה כמה פעמים אין בכך כלום כך פי' התוספות ודלא כרש"י דסוף פ"ב דיבמות דאף בנתגרשה עכ"ל וכ"כ הר"ן ריש פרק נערה שנתפתתה ובנ"י ס"פ ב' דיבמות כתב בדברי רש"י ועיין בתשובת הרא"ש כלל נ"נ פי' מזל גורם:
ב כתב בתשובת מהרי"ו סימן קפ"ג אין העולם נזהר ולא ידענא אמאי סמכו למיעבד עובדא בנפשייהו יש אומרים שאם היה אחד מהן זקן או מת בדבר אינו מן המנין אמנם היכא שכולן מתו בחולי אחד יש לחוש ואפי' לדברי הרמב"ם שכתב אין כופין להוציא מ"מ בהא מודה עכ"ל:
ג ומסיים שם דמעשים בכל יום שאנו רואין שנשאת לשלישי ומאריכים ימים ומולידים בנים ובנות:
ד ומיהו יש להסתפק אי דוקא לשלישי קאמר בא"ז או אפילו לרביעי ולחמישי:
א סָעִיף א שכבר הוחזקה להיות אנשיה מתים (ואע"ג דאמרינן בעלמא תלתא זימני הוה חזקה הכא דאיכא סכנת נפשות אזלינן לחומרא כ"פ) דהלכה כר' דסבר בשתי פעמים הוחוקה מפרש הטעם בגמרא משום דמעיין גורם וי"א מזל גורם ועיין בדרישה:
ב סָעִיף א לא הכיר בה אין לה כתובה דהוי נשואי טעות:
ג סָעִיף א אבל משני יש לה כתובה (אע"פ שתינשא לשלישי קודם שגבתה כתובתה מיורשי השני ומת אח"כ השלישי כ"פ) ולא אמרינן דאיגלאי מילתא למפרע דקטלנית היא אבל לא שייך לומר טעמא דכיון דכתובה ממונא הוא לא קי"ל ביה כרבי דאמר הוחזקה בשני פעמים דלא שייך למימר בחד ענין דבחציה ס"ל כרבי ובחציה דלא כוותיה:
ד סָעִיף א ואיש שמתו לו שתי נשיו ה"ה הרבה ולאו דוקא קאמר מור"ש:
א סָעִיף א שכבר הוחזקה להיות אנשיה מתים. בפ' הבע"י מפרש מ"ט אמר רב מרדכי מעין גורם ורב אשי אמר מזל גורם מאי בינייהו איכא בינייהו דאירסה ומת א"נ דנפל מדיקלא ומת ופרש"י דנפל מדיקלא ומת למ"ד מעיין גורם לא הוחזקה זו שהרי מעיינה לא גרם לו למות שהרי לא מת מחולי זה וכן באירסה ומת למ"ד מעיין גורם לא הוחזקה ורבינו כתב סתם שכבר הוחזקה סובר כמ"ד מזל גורם. וז"ל תרומת הדשן (סי' רי"א ועיין בריב"ש סי' רס"ג. כ"פ) יראה דלאו שפיר עבדי מה שאנו וכו' כמו שהעתיק הב"י. (ועיין בב"י וכתב רש"ל בביאורי סמ"ג די"מ הטעם דחיישינן שהאשה נגזרה במערכה לאחר וא"כ כל מי שישאנה ימות עד שתבא לאותו שגזר עליה בפמליא של מעלה משא"כ באיש שיכול לישא אשה על אשתו. ומסיק רש"ל אף שנמצא בספר מקובל מ"מ הוא נגד דברי התלמוד דפליגי אי מעיין גורם או מזל גורם והתלמוד הוא לעולם עיקר גם בלאו הכי נראה דטעות הוא דממ"נ אי נגזרה לאדם אחר א"כ איך גזרו חכמים שלא תנשא והלא בהכרח תנשא ואם נאמר הש"י אינו מבטל גזירות חכמים ומבטל גזירתו כ"ש שלא ימות האיש ההוא שנשאה ומבטל גזירותיו והאריך עוד. כ"פ):
ב סָעִיף א ואיש שמתו לו ב' נשיו כו'. וז"ל הרא"ש בתשובה כלל נ"ד סעיף ט' דאם איתא דמדה זו נוהגת באנשים כבנשים א"א שלא דברו חכמים בזה כיון דצורך חיי נפש הוא היה להם להשגיח על נפש האשה כאיש אלא קים להו לחכמי התלמוד שמדה זו אינה נוהגת אלא בנשים מטעם דמעיין גורם האשה הזאת נשחת מקורה ומעיינה ומחליש וממיתה כל המשמש עמה וטעם זה לא שייך באיש שהתשמיש ימית האשה וכן נמי בטעם דמזל גורם נ"ל דהאשה מזלה שאנשיה מתים ודבר זה תלוי במזל כי חיי האנשים ופרנסתן תלוי במזל אם נולד בשעה שיש לו להיות עשיר או עני והאשה כלואה בבית ואינה יכולה להתפרנס ע"י עצמה אם לא שהבעל מפרנסה ונגזר על אשה זו שימותו בעליה כדי שתחיה כל ימיה בעוני ואין מי שיפרנסה וטעם זה לא שייך באיש שהוא מפרנס את עצמו ואין פרנסתו ע"י אשתו אבל אין לפרש שנולדה האשה באותו מזל שימותו בעליה וכן האיש שנולד באותו מזל שימותו נשיו דלא מצינו זה בתלמוד שיהא תלוי במזל אלא או עושר או אורך ימים (כמ"ש רז"ל בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא אלא במזלא. כ"פ) וכיוצא באלו אבל להמית אחרים אין תלוי במזל אחרים אשר בן הר"ר יחיאל ז"ל:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.