א מותר להתיר ציצית מטלית זה וליתנם באחר אבל אינו יכול ליקח הכנף כמו שהוא עם הציצית ולתופרו בבגד אחר: תלה החוטין בין שני כנפים מזו לזו וקשר כנף זו כהלכתה וכנף זו כהלכתה ואח"כ חתכה באמצע ונפרדו זה מזה פסולה: נקרעה הטלית תוך שלש אצבעות לכנף אינו רשאי לתופרה חוץ לשלש אצבעות יכול לתופרה:
א סָעִיף א מותר להתיר ציציות מטלית זה וליתנם באחר בפרק התכלת (מנחות מא.) ובפרק במה מדליקין (שבת כב:) רב אמר אין מתירין מבגד לבגד ושמואל אמר מתירין מבגד לבגד אמר אביי כל מילי דמר עביד כרב בר מתלת דעביד כשמואל וחד מינייהו הא דמתירין מבגד לבגד וכתבו התוס' בפ' במה מדליקין דאפילו שמואל לא שרי להתיר הציציות מבגד זה אלא כדי להניחם בבגד אחר אבל שלא להניחם בבגד אחר לא ומה שנהגו להתיר ציצית מטליתות של מתים לא קשיא דדוקא בטלית שהוא בר חיובא אין מתירין ותניא בפרק התכלת טלית שנקרעה חוץ לשלש יתפור וכו' ושוים שמביא תכלת ממקום אחר ותולה בה ובלבד שלא תהא מופסקת וכתבו הרי"ף והרא"ש ופי' רש"י ושוים שמביא תכלת מתיר ציצית מטלית אחרת ותולה בה דהכא ליכא ולא מן העשוי דהא צריך לחזור ולכרכה ולתקנה כאן כבתחילה: ובלבד שלא תהא מופסקת. שיהו כל חוטיה שלימים עכ"ל ומשמע דאיצטריך למיתני ובלבד שלא תהא מופסקת משום דסד"א אע"פ שנפסק בעודו בכנף הראשון כיון שנשתייר בו כדי עניבה והיה כשר בעודו שם גם כשקבעו בכנף שני ליתכשר קמ"ל דכיון דתחלת קביעותו בכנף זה הוי בחוט מופסק אע"פ שיש בו כדי עניבה פסול ותימא דא"כ למה לא כתבו הרמב"ם ורבינו ירוחם דין זה וא"א לומר שהם מפרשים בהפך דלא אתא למעוטי אלא היכא דאיגרדום ולא נשתייר בו כדי עניבה דלא תימא כיון דמכח כנף אחר אתי ליתכשר קמ"ל דכ"ש הוא אם במקומו אע"פ שתחלת קביעותו שם היה בכשרות עכ"ז פסול בכנף שני שתחלת קביעותו בפיסול עאכ"ו:
ב סָעִיף א אבל אינו יכול ליקח הכנף כמו שהוא עם הציצית וכו' ברייתא בפרק התכלת (שם י) טלית שנקרעה חוץ לשלש וכו' ושוין שלא יביא אפילו אמה על אמה ממקום אחר ובה תכלת ותולה בה ופי' רש"י ממקום אחר מטלית אחר ויש בה תכלת ותולה בה משום דעל כנפי בגדיהם בעינן וכנף זה לא היה מבגד זה בשעת עשייה וכ"כ הרא"ש ולא הבנתי מ"ש רבינו הגדול מהרי"א וז"ל אבל אינו יכול ליקח כנף וכו' הרא"ש פי' טעמו של זה משום תעשה ול"נ שהרי כבר נעשה לשום מצוה ע"כ שדברי הרא"ש פשוטים הם דלא משום תעשה פסיל ליה אלא משום דבעינן כנפי בגדיהם כלומר שיהא הכנף מבגד זה בשעת עשייה וליכא וכתב המרדכי ודוקא להביא ממקום אחר אבל אם הוא נקרע למעלה משלשה ועדיין מחובר לבגד מותר לתפור ופשוט הוא דשפיר קרינן ביה כנפי בגדיהם ומיהו נמ"י פי' דטעמא משום תעשה ולא מן העשוי שכתב וז"ל ושוין אפי' למ"ד חוץ לשלש יתפור לפי שלא נתבטל הכנף הכא מודה שלא יביא אפי' אמה על אמה ממקום אחר ויניח בטליתו ואם היה מקום ציצית קיים ונקרע שאר רוב הטלית דהו"ל תעשה ולא מן העשוי: כתב הרשב"א שאלת טלית מצוייצת כהלכתה שחלקוה לשתים ובכל חלק יש בו שיעור להתעטף ונשארו לכל חלק מהציציות אחת או שתים יש בהם משום תעשה ולא מן העשוי מדתניא הביא כנף שיש בה ציצית ותפרה על הבגד אפי' יש בכנף אמה על אמה פסולה שנאמר ועשו להם ציצית ולא מן העשוי ואם נאמר דהתם דוקא משום דצורפה לאחרת ואין רצונו להתעטף באותו כנף לבדו: תשובה אין בזה משום תעשה ולא מן העשוי שאם אתה אומר כן טלית שנקרע ממנה קצתה תהא פסולה אא"כ התיר לו כל ציציותיו דכיון שהלכו להם מקצתן שהכשירוה מתחילה כשנתלה בה ציציות אחרים לתשלום הד' הוו להו קמאי מן העשוי וליתא דהא תניא טלית שנקרעה חוץ לשלש יתפור תוך שלש ר"מ אומר לא יתפור וחכ"א יתפור ושוים שלא יביא אפילו אמה על אמה ובה תכלת ויתלה בה ושוים שמביא תכלת ממקום אחר ותולה בה ציציות אלמא של שאר הכנפים לא נפסלו משום תעשה ולא מן העשוי אע"פ שנקרע וניטל מקצתה וכיון שכן מה לי אם נקרע מקצתה או חלוקה לשתים הכל דין וטעם אחד וכאן וכאן כשר דאין כאן משום תעשה ולא מן העשוי עכ"ל:
ג סָעִיף א תלה החוטים בין שני כנפים מזו לזו וכו' הטעם פשוט שהוא פסול משום תעשה ולא מן העשוי ומאחר שכתב רבינו בסוף סימן י"א דאפילו בכנף אחד אם כרך ואח"כ פסק ראשי החוטים פסולה לא היה צריך לכתוב דהיכא דתלה החוטים בין שני כנפים וכו' פסולה דכ"ש הוא אלא שנמשך אחר לשון הרמב"ם:
ד סָעִיף א נקרעה הטלית תוך ג' אצבעות לכנף וכו' בפרק התכלת (שם) א"ר יהודה טלית שנקרעה חוץ לג' יתפור תוך ג' לא יתפור תניא נמי הכי טלית שנקרעה חוץ לג' יתפור תוך ג' ר"מ אומר לא יתפור וחכ"א יתפור כך היא גירסת ספרים דידן וגירסת הרי"ף והרא"ש ותמיהא לי היכי קאמר תנ"ה דאדרבא מהכא משמע דלא כרב יהודה דהא כרבנן קיי"ל ולנמ"י ניחא דגריס רמ"א יתפור וחכ"א לא יתפור אבל לשאר ספרים קשיא ומצאתי שכתוב בהגהות מיימון החדשות דשפיר מייתי ראיה מר"מ אע"ג דרבנן פליגי עליה משום דהלכה כר"מ בגזירותיו ופי' רש"י חוץ לג'. למעלה מג' אצבעות משפת הכנף: יתפור. ולא חיישינן דילמא פייש מידי מחוט התפירה ויניחנו ויוסיף עליו ז' חוטים לשם ציצית ואיכא משום תעשה ולא מן העשוי דהא חוץ לג' לא חזו לתלות ציצית: בתוך ג'. דראוי להניח שם ציצית לא יתפור דחיישינן להכי כדפרשינן וכתב עליו הרא"ש ולפ"ז יראה דטלית של צמר שנקרעה תוך ג' מותר לתפור האידנא דאין דרך לתפור בחוטים של צמר אלא בחוטי קנבוס ואינם ראוים לציצית ורב עמרם פי' חוץ לג' יתפור כיון דאית ביה ג' על ג' אית ביה תורת בגד תוך ג' לית ביה תורת בגד וכמאן דליתיה דמי ואע"ג דתפריה כמאן דפסיק חשיב ולא רמינן ביה ציצית ואי עביד ביה ציצית לא פטר ליה לטלית עכ"ל: ובתשובות כלל שני כתב דהא דאמרינן טלית שנקרעה תוך ג' אסור לתפרה טעמא משום דשמא ישייר מחוט התפירה ויעשה מהם ציצית והוי תעשה ולא מן העשוי הילכך אפילו קרע כל דהו אסור לתפרו כשהוא בתוך ג' מן הכנף שהוא מקום תליית הציצית ע"כ נראה שהוא תופס פי' רש"י עיקר ורבינו ירוחם כתב אבל אם נקרע ונשתייר כל שהוא כשר. ונראה דלא קאי אפירש"י דהא אפילו בנקרע כל שהוא איכא למיחש דילמא פייש מידי מחוט התפירה וכו' אלא אפירוש ר"ע קאי וס"ל דע"כ לא קאמר דלא יתפור אלא בנקרע כולו דכיון דלא נשתייר בו כלום כשתפרו כמאן דפסיק חשיב אבל נשתייר כל שהוא אם תפרו כשר דלא חשיב כמאן דפסיק וכן נראה מדברי המרדכי גבי ושוין שלא יביא אמה על אמה ממקום אחר וכו' והתוס' שם גבי סדין בציצית דאמרינן גזירה שמא יקרע סדינו בתוך ג' כתבו דהיינו שנקרע הכנף שהציצית תלוי בה ולא נשתייר ג' דהוי כאילו נפסק לגמרי אבל אם נשתייר בו ג' לדברי הכל חיבור מעליא הוא עכ"ל ומשמע דהיינו כפירוש ר"ע ולפ"ז תוך ג' וחוץ לג' לא קאי ארוחב הטלית דל"ש לן בין נקרע תוך ג' ברוחב הטלית לנקרע חוץ לג' אלא אאורך כלומר שאם מה שנשאר שלם חוץ לג' יתפור דכיון דאיכא ג' אצבעות שלם לא חשיב כפסיק אבל אם כל השלם הא תוך ג' כיון שאין בשלם ג' כפסיק דמי ולא יתפור וכ"כ הרא"ש ורבינו ירוחם ומשמע דלפירוש ר"ע כל שנקרע תוך ג' דמיפסיל אפילו תפרו לא מיבעיא דאין להכשיר ציצית שהיה תלוי בו באותה שעה דהא אית ביה משום תעשה ולא מן העשוי בפיסול אלא אפילו הטיל בו ציצית אחר שתפרו פסול משום שחתיכה זו כיון שנפסקה אע"פ שתפרה תו לא חשיבא מבגד זה וכ"כ הרא"ש ורבינו ירוחם. ובנמ"י כתב בשם ר"ע טלית שיש בו ציצית ונקרע הכנף סמוך לציציות אם הוא חוץ לג' יתפור שהרי לא נתבטל הציצית כיון שנשאר שיעור שלם להיות כנף דהיינו ג' על ג' תוך ג' אם נקרע תוך ג' בטל הציצית מיד שלא נשתייר בו שיעור כנף וכשחוזר ותופרו הו"ל תעשה ולא מן העשוי עכ"ל ומשמע דתוך ג' וחוץ לג' הוא מפרש שברוחב הבגד קאמר כפירש"י אלא דלרש"י כל שנקרע תוך ג' אפי' תפרו ואח"כ הטיל בו ציצית פסול ולר"ע לא נפסל אלא ציצית שהיה בו בעת שתפרו אבל ציצית שהטיל בו אחר שתפרו כשר ולזה נוטים דברי הרמב"ם שכתב בפ"א נפסק הכנף שיש בה ציצית חוץ לשלש אצבעות תופרה תוך ג' לא יתפור משמע דדוקא לפסול ציצית שיש בה בשעת קריעה קאמר. וכיון דהרמב"ם סבר כר"ע הכי נקיטינן ומיהו היכא דאפשר נכון לחוש לדברי רש"י. ורבינו כתב מימרא דרב יהודה סתם ולא פירש בה דבר ולא ידעתי למה: וכתב רבינו הגדול מהרי"א ז"ל על דברי רבינו פי' שנקרע מכל וכל ובזה יתיישב עם מה שאמרנו למעלה שאם היה רחוק כמלא קשר גודל וניתק שאין לחוש בזה שהנה לשם מדבר כשנשאר מהקרן שיעור מה וכאן מדבר כשנקרע מכל וכל וכך תמצא באורחות חיים עכ"ל ויש לתמוה דמה ענין דין זה לדין דלמעלה דלפירש"י כיון דטעמא דהכא משום דשמא ישתייר מחוט התפירה ויוסיף עליו שבעה חוטים לשם ציצית היא אפי' בנקרע כל דהו איכא למיחש להכי וכמ"ש הרא"ש בתשובה ולפי' התוספות לא קפדינן הכא לחלק בין נקרע תוך ג' ברוחב הבגד לנקרע חוץ לג' שאם נשאר באורך הבגד ג' אצבעות שלמים אפי' נקרע תוך ג' ברוחב הבגד כשר ואם לא נשארו ג' שלימים אפי' אם הקרע למעלה מג' ברוחב הבגד פסול ולפי' ר"ע שכתב נמ"י לא קפדינן אלא אם יש בקרע שיעור כנף או לא ומשום תעשה ולא מן העשוי ומה ענין זה לאם היה רחוק כמלא קשר גודל וניתק ועוד דמנא ליה דלפי' זה לא מיפסל אא"כ נקרע מכל וכל דילמא בנקרע רובו נפסל כדאשכחן בכל דוכתי דרובו ככולו ומיהו בהא איכא למימר שהוא ז"ל מפרש כדברי רבינו ירוחם שכתב שאם נקרע ונשתייר כל שהוא כשר ואע"פ שאין פירושו מוכרח ומ"מ שאר תמיהות שתמהתי עליו צריכים יישוב: והיכא דנקרע מנקב שהציצית תלוי בו ולמטה אם אחר הטלת הציצית נקרע אותן ציצית שהיו שם בשעת הקרע כשר כיון שתחלתן נעשה בכשרות וכמו שנתבאר בסימן י"א גבי נתקו מחוטי הערב עד שלא נשאר בו כשיעור מן הקרן דכשר: ואם נקרע ונשתייר ממנו כל שהוא ותפרו ואח"כ הטיל בו ציצית לדעת רש"י אם הוא של צמר כשר דלשמא ישייר מחוט התפירה ליכא למיחש כמבואר בדברי הרא"ש ומשום דנפסק ליכא למפסליה דתפירה הויא חיבור ולא דמי למאן דחייטיה לגלימיה שכתבתי בסימן י' דלא עשה כלום דשאני התם דכיון דלא פסק הכנפים גלי דעתיה דסופיה למישרינהו ואם הוא של שאר מינים שדרך לתפור בחוטים של אותו המין לא יתפור דאיכא למיחש שמא ישייר מחוט של התפירה ולפי' ר"ע שכתבו הרא"ש ורבינו ירוחם נראה דבין של צמר בין של שאר מינים יתפור דהא לא פסל אלא משום דלא נשתייר תורת בגד הא לאו הכי משמע דשפיר הוי תפירה חיבור וכן נראה לדעת נמ"י אליבא דר"ע דכל שתפרו ואח"כ הטיל בו ציצית כשר בין בטלית של צמר בין בטלית של שאר מינים מיהו היכא דנקרע לגמרי ותפרו ואח"כ הטיל בו ציצית איכא לספוקי לכולהו פירושי אי מהניא בהו תפירה אי לא: כתוב בהגהות מיי' פ"א בשם מהר"ם ויש ליזהר אותם שתופרין חתיכות מעיל בכנפי הטלית שלא תהא שום תפירה שתופרין ומחברין אותה לטלית למטה משלשה ולמעלה ממלא קשר גודל אלא התפירה התחתונה ושבצדדים תהיה בסוף הטלית פחות ממלא קשר גודל והתפירה העליונה שבצדה השנית יהיו מרוחקים מסוף הטלית יותר מג' וכתב בתרומת הדשן על מה שנוהגים לתפור סביב הנקב שהציצית תחוב בו בחוטי משי כדי שלא יתרחב הנקב וישמט הציצית ממקמו דאין קפידא משום תוך ג' לא יתפור דלפי' רב עמרם כיון שהטלית שלם ואינו תופרה אלא כדי לחזק הנקב לא שייך טעמא דכמאן דפסיק דמי. ולפירש"י כיון שתופר טלית של צמר במשי שאינה ראויה לציצית שרי. והא דמהר"ם יש לומר דאיירי בטלית של משי ותופר פסקי המעיל במשי דחוט התפירה ממין הטלית ואיכא למיחש שמא יצרפנו עם שאר חוטי הציצית: וכתוב עוד בתרומת הדשן דנראה דאפי' אם תופר טלית של משי בחוטים של משי אלא שצבועים החוטים אדום או ירוק אין להקפיד כה"ג דה"נ ליכא למיחש שיצרפנו עם החוטים הואיל ולא נהגינן כלל האידנא בשום מקום רק בציצית שהם לבנים ולא צבועים ואפילו בטלית קטן שהוא ממיני צבעים לא ראיתי מימי אחד שהיה מצויין רק בציצית לבן ולא צבוע ואע"ג דאין קפידא בצבע כלל הואיל ולא נהגו כן נראה דליכא למיגזר ביה שמא יצרפנו עם החוטים עכ"ל:
א סָעִיף א מותר להתיר ציצית וכו' בפרק במה מדליקין כתב רש"י מתירין מטלית ישן לטלית חדש עכ"ל אפשר דר"ל מטלית ישן קרוע שאין לובשין אותו ומ"ה מותר להתיר ציציותיו אבל מטלית חדש לטלית חדש אין מתירין ומיהו נראה עיקר דרש"י אורחא דמילתא נקט דאין דרך להתיר ציצית מטלית שעומד ללבישה אבל מדינא שרי אפילו מחדש לחדש וה"א בשאלתות להדיא ר"פ שלח לך דאין להתיר ציצית מטלית כדי למוכרה לישראל משום דקמבטל לה למצוה אבל מטלית לטלית שרי וע"ש:
ב סָעִיף א תלה החוטין בין ב' כנפים וכו' פ"ק דסוכה (דף יא) וכבר כתב רבינו בסימן י"א דבכנף א' אם כרך ואח"כ פסק ראשי החוטין פסולה ואיתא נמי בפ"ק דסוכה ואיצטריך תרווייהו דאי אשמעינן בכנף א' ה"א התם הוא דפסול כיון דבשעת עשיית הציצית כשכרך לא הוי אלא חוט אחד אבל בתלאן בין ב' כנפים דד' חוטין הן הכא והכא דנראין ראשי חוטין הארבעה משני צדדים סד"א דכשר קמ"ל ואי אשמעינן תלאן בין ב' כנפיים ה"א דבכנף אחד מכשרי' טפי אפי' כרך תחלה ואח"כ פסק ראשי חוטין קמ"ל: כתב הרשב"א בתשובה סי' רי"ז טלית מצוייצת כהלכתה שחלקוה לשתים ובכל חלק יש בו שיעור להתעטף ונשאר לכל אחת ציצית אחת או שתים אין בו משום תעשה ולא מן העשוי ופסק כך בש"ע ומיהו נראה דוקא כשמתעטף בכל חלק לבדו אבל אם מצרף לכל חלק חתיכה אחרת אפי' אין בחתיכה האחרת שום ציצית יש בציצית הראשונות משום תעשה ולא מן העשוי שהרי כשהתחיל לתפור האחרת בקרן אחד נתבטל אותו הכנף ואין שם אלא ג' כנפות ולכשתפר אח"כ את כולה נעשה בת ד' כנפות ואיכא בראשונות משום תעשה ולא מן העשוי: כתב ב"י ויש לתמוה דבברייתא תניא דמותר להגיא ציצית ממקום אחר ותולה בה ובלבד שלא תהא מופסקת ופי' רש"י והרא"ש שיהו חוטיה שלמים ומשמע דאתא לאשמעינן דאע"פ שבטלית הראשון נפסקו חוטיה ואם לא היה מתיר הציצית היה כשר ע"פ הדין בדיעבד מ"מ עכשיו שצריך לחזור ולכרכה ולתקנה כאן כבתחילה צריך שיהיו שלמים ולא מופסקים ואם כן למה לא פסק כן הרמב"ם ורבינו עכ"ל לפע"ד נראה דהם מפרשים ובלבד שלא תהא נפסקת דאינה אלא עצה טובה שיתיר הציצית בנחת שלא תהא נפסקת ע"י התרתן אי נמי שלא יהיו הציצית דקים וקלושים מפני יושנן שאז יהיו נפסקים בקלות בטלית החדש ונמצא שיהא כל טרחו בחנם וכיון שכל זה איננה אלא עצה טובה לא היו צריכין לכותבו בחבורם אבל הא פשיטא היא שלא יתקנם לכתחלה כשהחוטין נפסקים ואינן שלמים ולא היה צריך להזהיר על זה בברייתא ובנמ"י כתב שלא שמע פי' על זה וע"ש:
ג סָעִיף א נקרעה הטלית תוך ג' אצבעות לקרן אינו רשאי לתופרה כולי נראה דרבינו בנקרעה קרע בעלמא קאמר ועדיין מחובר לבגד ואפ"ה תוך ג' אינו רשאי לתופרה ולהטיל בה ציצית לאחר שתפרה ואין זה אלא ע"פ פירש"י שפירש דלמא פייש מידי מחוט התפירה וכו' דאילו למ"ש התוס' ורב עמרם והמרדכי כשהוא מחובר לבגד לא חשיב כמאן דפסיק ואפי' תוך ג' פשיטא דיתפור לענין זה דיכול להטיל בו ציצית לאחר שתפרו דאותן ציצית שהיו בה באותה שעה כשנקרע תוך שלשה פסולין אפילו לאחר שתפרו אבל חוץ לשלשה כשרין וכ"כ נ"י להדיא בשם ר"ע והא דמכשר בנתקו חוטי הערב תוך ג' התם נקרע תוך ג' למטה מן הציצית אבל הכא מיירי שנקרע תוך הג' למעלה מן הציצית הילכך חשיב כמאן דפסיק הכנף עם הציצית ופסול אפילו לאחר שתפרו וה"ה נמי לר"ע ותוס' והמרדכי היכא דנקרע לגמרי ותפרו אין חילוק בין תוך ג' לחוץ לג' לענין הציצית שהיו בו קודם קריעה דפסול כדתניא ושוין שלא יביא אפי' אמה על אמה ובה תכלת ותולה בה אבל להטיל בו ציצית לאחר שתפרו נראה בעיני דלא מיבעיא בחוץ לג' דכשר אלא אפי' תוך ג' נמי כשר להטיל בו ציצית דלא גרע מהיא של בגד וכנפיה של עור דפירש"י שנחתכו קרניה ותלה בהן עור דחייבת בציצית ואינו מחלק לשם בין תוך ג' לחוץ לג' דלעולם כשרין הציצית שמטיל בהן לאחר תפירה והיינו טעמא דאין סברא לחלק בין נעשה הבגד מתחלה חתיכות חתיכות לבין נקרע אח"כ הכנף מן הבגד ותופרו דבכל ענין ודאי שרי להטיל בו ציצית לאחר שתופרו אכן מדברי הר"י אבוהב שהביא ב"י משמע לכאורה דס"ל דלרב עמרם אף בנקרע לגמרי ותפרו מפלגינן בין תוך ג' לחוץ לג' לגבי הציצית שהיו בו כבר שהרי הקשה מכאן להא דנתקו מחוטי הערב שלא נשאר בו כשיעור דהיינו תוך ג' דכשר בדיעבד כדלעיל בסי' י"א והכא קאמר דתוך שלש לא יתפור ומשמע דרצונו לומר דכיון דלא יתפור אלמא דכמאן דפסיק דמי ופסול לרב עמרם ותירץ דהכא מיירי שנקרע מכל וכל וכו' אלמא דחוץ לג' כשרים הציצית שהיו בו כבר בנקרע לגמרי ותימא דא"כ מ"ש מהא דתניא ושוין שלא יביא אפילו אמה על אמה וכו' ויש לפרש דס"ל להרב דלענין להטיל בה ציצית לאחר שתפרו התם הוא דמפלגינן בין תוך ג' לחוץ לג' וכ"כ הרא"ש והיא דעת ה"ר ירוחם דהוה קשה ליה מהא דנתקו חוטי הערב דמיירי לגבי הציצית שהיו בו כבר אפ"ה כשר תוך ג' ותירץ דהתם נשאר קצת אבל הכא מיירי בנקרע לגמרי מכל וכל ומש"ה תוך ג' לא יתפור ואפי' להטיל בו ציצית אחר שתפרו פסול ולפ"ז צ"ל דס"ל דהיא של בגד וכנפיה של עור מיירי בחוץ לג' אבל תוך ג' פסול והרב ב"י מסתפק בזה כאשר מבואר בספרו הארוך והערוך ולפע"ד נראה עיקר כדפי' דלהטיל בו ציצית לאחר שתפרו אפילו נקרע לגמרי ואפי' תוך ג' כשר ואין כאן ספק לפי שיטת רב עמרם והיא שיטת התוס' והמרדכי והכי נקטינן דלא כמו שפי' ב"י דעת התוספות והמרדכי וע"ש:
א סָעִיף א מותר להתיר ציצית מטלית זה כו' דלא שייך כאן תעשה ולא מן העשוי כיון דצריך לחזור ולכרכה ולתקנה בטלית זה כבתחילה ועיין בדרישה:
ב סָעִיף א אבל אינו יכול ליקח הכנף כו' משום דעל כנפי בגדיהם בעינן והכנף זה לא היה מבגד זה בשעת עשייה. רש"י. וכן כתב הרא"ש ב"י:
ג סָעִיף א תלה החוטין בין ב' כנפים כו' אע"פ דכבר כתב רבינו דין זה בכנף א' בסימן י"א וכ"ש בזה י"ל דה"א דשאני התם דמיד שקשר הציצית א"א להכשירם כי אם בחתוך להכי פסול אבל כאן דאפשר להכשיר מיהא כנף א' אפי' בלא חתוך וכגון שיתיר קשר של ציצית השני ויניח זה האחד א"כ יהיה ציצית אחד מיהא כשר קמ"ל כיון דמתחלה תלאן בין שניהן ודעתיה להניח בו ב' ציצית קרינן ליה תעשה ולא מן העשוי ופסולין שניהם אפי' התיר אחת מהן א"נ י"ל דקמ"ל דכשלא קשר אלא ציצית אחת נמי פסול משום תעשה ולא מן העשוי אע"ג דעדיין לא קשר השני ואם ירצה יניחו לזה הא' ציצית ארוך קמ"ל דאפ"ה פסול ועיין בדרישה:
ד סָעִיף א נקרעה הטלית תוך ג' כו' אינו רשאי לתופרה פירש"י אפילו נקרע כל שהוא דלמא פייש מידי מחוט התפירה ויניחנה ויוסיף עליה ז' חוטין לשם ציצית ואיכא תעשה ולא מן העשוי אבל חוץ לג' ליכא למיחש דשם לא חזו לתלות ביה ציצית ולה"ט מותר לתפור בחוטי קנבוס שאינם ראויים לציצות עכ"ל רא"ש ועיין בדרישה ובתשובת רא"ש כלל כ' נראה שתופס ל' רש"י עיקר:
א סָעִיף א מותר להתיר ציצית כו' בפרק התכלת ובפרק במה מדליקין אמר שמואל מתירין מבגד לבגד ובפרק התכלת תניא טלית שנקרעה חוץ לג' יתפור כו' ושווים שמביא תכלת ממקום אחר ותולה בה ובלבד שלא תהא מופסקת. וכתבוהו הרי"ף והדא"ש ופי' רש"י ובלבד שלא תהא מופסקת שיהו כל חוטיה שלמים וכתב ב"י ומשמע דאיצטריך למיתני ובלבד שלא תהא מופסקת משום דסד"א אף על פי שנפסק בעודו בכנף ראשון כיון שנשתייר בו כדי עניבה והיה כשר בעודו שם גם כשקבעו בכנף שני ליתכשר קמ"ל דכיון דתחילת קביעתו בכנף זה הוי בחוט מופסק אע"פ שיש בו כדי עניבה פסול ותימא דאם כן למה לא כתבו הרמב"ם ורבינו ורבי' ירוחם דין זה ואי אפשר לומר שהם מפרשים בהפוך דלא אתא למעוטי אלא היכא דאיגרדום ולא נשתייר בו כדי עניבה דלא תימא כיון דמכח ענף אחר קאתי ליתכשר קמ"ל דכ"ש הוא אם במקומו אע"פ שתחלת קביעתו שם היה בכשרות עכ"ז פסול בכנף שני שתחלת קבועתו בפיסול עאכ"ו עכ"ל. ודע דראיתי בתוס' בפרק התכלת דמ"א ע"ב שכתבו על האי ובלבד כו' ז"ל צ"ע מאי פירש ומה אשמעינן ע"כ. ואפשר שזה טעם הרמב"ם ורבינו דהשמיטוהו אבל יותר נ"ל לפרש דהרמב"ם ורבינו פירשו דאתי למעוטי היכא דנפסקו ב' ראשין ולא נשתייר בכל אחד ואחד כדי עניבה ובשניהם יחד הוה כדי עניבה וס"ל לברייתא זו דבכנף ראשון היה טלית כשר דמצרפינן השנים יחד אבל לקובען בכנף שני לכתחלה כך לא עבדינן ולהכי לא הביאו הרמב"ם ורבינו דין זה בכנף דס"ל דאפי' ראשין לא היה מתכשר בזה כיון דאין בשום אחד בפני עצמה כדי עניבה וכמ"ש לעיל סימן י"ב מדין זה ע"ש ודו"ק:
ב סָעִיף א תלה החוטין בין ב' כנפיים כו' כתב ב"י ז"ל מאחר שכתב רבינו בסימן י"א דאפי' בכנף אחד אם כרך ואח"כ פסק ראשי החוטין פסולה לא היה צריך לכתוב דהיכא דתלה החוטין בין ב' כנפיים דפסולה דכ"ש הוא אלא שנמשך אחר ל' הרמב"ם עכ"ל. וק"ל דעל הרמב"ם יש להקשות דלא כתב אלא דין זה ממ"נ אי ס"ל דאפי' בציצית אחד כסול א"כ הו"ל לרבותא למינקט אפי' בציצית א' ואי ס"ל דבציצית א' כשרה קשה כיון דטעמא משום תעשה ולא מן העשוי בתלאן בכנף אחד נמי יש לפסול. ולעיל בסוף סימן י"א כתב ב"י ע"ו וז"ל לכן נ"ל דגם בתלאה בכנף א' פסל הרמב"ם ומ"ש תלה החוטין בין ב' כנפיים לפי שהוא מפרש שמה שאמרו בגמרא תלאן ולא פסק ראשי החוטין בתלה החוט בין ב' כנפיים ואפ"ה מכשר רב משום דקסבר פסיקתן זו היא עשייתן והכי משמע בגמרא כו' והרמב"ם דיו לכתוב הדין כמו שהוא שנוי בגמרא עכ"ל. ר"ל דבפלוגתא דרב ושמואל הוא דרב מכשיר אפי' בתלאן בשני כנפות וכח דהתירא אתא הגמרא לאשמועינן והרמב"ם העתיק ל' הגמרא אליבא דשמואל ופי' דחוק מאד. ולפי מ"ש בפרישה א"ש דהרמב"ם כתב בין ב' כנפיים דאפ"ה פסול וכ"ש בתחבה בכנף א' ודו"ק:
ג סָעִיף א נקרעה הטלית תוך ג' כו' בפרק התכלת תניא טלית שנקרע חוץ לג' יתפור תוך ג' לא יתפור דברי רבי מאיר וחכמים אומרים יתפור ופסקו הרי"ף והרא"ש וכל הפוסקים כר"מ דהלכה כר"מ בגזירותיו וכבר כתבתי בפרישה פירש"י. שמעתי בשם מהרר"ל שעל פי' רש"י קשה דהו"ל למימר ג"כ דלפעמים נקרע תוך ג' תופר וכגון שנקרע תוך מלא קשר גודל דגם שם אין מקום ציצית. ול"נ דלא קשה מידי דהא כתב רבינו לעיל סימן י"א דאם היה רחוק מהכנף כמלא קשר אגודל אף שלא נשאר אח"כ כשיעור מן הקרן כשר והוא מגמרא דהתכלת אם כן שפיר פסיק ותני דתוך ג' לעולם לא יתפור דכיון דהוה מתחלה למעלה מקשר גודל אף אם נקרע תוך קשר גידל הוה מקום ציצית להכי חיישינן שמא יצרף החוט למנין הציצית וק"ל. והתוס' והרא"ש פי' בשם רב עמרם חוץ לג' יתפור כיון דאית ביה ג' על ג' אית ביה תורת בגד תוך ג' לית ביה תורת בגד וכמאן דליתא דמי דאע"ג דתופרה כמאן דפסיק חשוב ולא רמינן ביה ציצית ואי עביד ביה לא פטר ליה לטלית ע"כ ולפי זה תוך ג' וחוץ לג' לא קאי ארוחב הטלית דלא שני בין נקרע תוך ג' ברוחב הטלית לנקרע תוך לג' אלא אאורך כלומר שאם מה שנשאר שלם הוא חוץ לג' יתפור ואם לאו לא יתפור ולפי זה אפילו בקנבוס אסור לתפור. וב"י שכתב בשם רב עמרם טלית שיש בו ציצית ונקרע הכנף סמוך לציצית אם הוא חוץ לג' יתפור שהרי לא נתבטל הציצית כיון שנשאר שלם להיות כנף ג' על ג' ואם נקרע תוך ג' בטל הצוצית מיד שלא נשתייר בו שיעור כנף וכשחוזר ותופרה הו"ל תעשה ולא מן העשוי עכ"ל. וכתב ב"י ומשמע דתוך ג' וחוץ לג' מפרש ארוחב הבגד וכפי' רש"י אלא דלרש"י כל שנקרע תוך ג' ואפילו תפרה ואח"כ הטיל בו ציצית פסול ולרב עמרם לא נפסל אלא ציצית שהיו בו בעת שתפרו אבל ציצית שהטיל בו אחר שתפרו כשר. כתב עוד ב"י בשם מהרר"י אבוהב שכתב על דברי רבינו ז"ל נקרע הטלית פי' שנקרע מכל וכל ובזה יתיישב עם מה שאמרנו למעלה בסימן י"א שאם היה רחוק כמלא קשר אגודל הניתק שאין לחוש בזה שהנה לשם מדבר כשנשאר מהקרן שיעור מה וכאן מדבר כשנקרע מכל וכל כך תמצא באורחות חיים עכ"ל. ונ"ל פשוט דלפי' התוס' הוצרך מהרר"י לחלוק זה דהתוס' פירשו דנקרע הטלית קאי אארך וכמ"ש בסמוך ואמרו כי נקרע תוך ג' אסור לתופרה דלית ביה תורת בגד ולא חשוב כלל אפילו כי תפרה וא"כ ודאי ק' מ"ש מהיה מרחיק כמלא קשר גודל ונקרע שאין לחוש בזה אע"פ דשם ג"כ קאי אנקרע באורך הרגד ולהכי חילק מהרר"י בין נקרע לגמרי כמו הכא דאז אין השלם ג' על ג' ולא חשיב בגד למרמי ביה ציצית ולעיל לא נקרע רק למעלה מג' ולהכי אין לחוש. וב"י תמה מאד על דברי מהרר"י הנ"ל. ומ"ש נ"ל פשוט:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.