א סומא חייב בציצית ונשים ועבדים פטורים וטומטום ואנדרוגינוס חייבין מספק וכתב הרמב"ם ז"ל יתעטפו בלא ברכה והוא הולך לשיטתו שפירש שנשים אין יכולות לברך בדבר שהן פטורות אבל ר"ת כתב שיכולות לברך אף על פי שהן פטורות ויותר טוב שלא יברכו קטן היודע להתעטף אביו צריך ליקח לו ציצית לחנכו:
א סָעִיף א סומא חייב בציצית ונשים ועבדים פטורים בפרק התכלת (מנחות מג.) ת"ר הכל חייבים בציצית כהנים לוים וישראלים גרים נשים ועבדים ר"ש פוטר בנשים מפני שמצות עשה שהזמן גרמא הוא וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות מ"ט דר"ש דתניא וראיתם אותו פרט לכסות לילה אתה אומר פרט לכסות לילה או אינו אלא פרט לכסות סומא כשהוא אומר אשר תכסה בה הרי כסות סומא אמור הא מה אני מקיים וראיתם אותו פרט לכסות לילה ומה ראית לרבות כסות סומא ולהוציא כסות לילה מרבה אני כסות סומא שישנה בראיה אצל אחרים ומוציא אני כסות לילה שאינה בראיה וכתב הרי"ף בריש הלכות ציצית דקי"ל כר"ש וכן כתב שם הרא"ש בשם ר"ת והביא ראיה מכמה דוכתי וכ"פ הרמב"ם בפ"ג ואע"ג דאשר תכסה בה איצטריך לחייב טלית בעלת ה' כנפים כמו שכתבתי בריש סימן י' הא אמרינן בגמרא דלר"ש מאשר נפקא ופירש"י אשר רבויא הוא ואייתר תכסה בה לרבות כסות סומא:
ב סָעִיף א וטומטום ואנדרוגינוס חייבים מספק כ"כ הרמב"ם בפ"ג פשוט הוא דכיון דמצוה דאורייתא היא חייבים מספק:
ג סָעִיף א וכתב הרמב"ם יתעטפו בלא ברכה כ"כ בפרק הנזכר. ומ"ש והוא הולך לשיטתו שפירש שנשים אין יכולות לברך בדבר שהן פטורות ג"ז בפרק הנזכר וכתבו שם הגהות שכן דעת רש"י:
ד סָעִיף א אבל ר"ת כתב שיכולות לברך אע"פ שהן פטורות כ"כ בשמו התוס' והרא"ש בפ"ב דר"ה (לג:) ובפ"ק דקידושין (טז:) וכתבו הראיות שיש לדבריו וקצת דיחויות והר"ן בפ' בתרא דר"ה ובפ"ב דסוכה הסכים לדברי ר"ת דמברכות דהא נוטלות עליהם שכר מדאמר ר' יוסי בר' תנינא גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה ומדקאמר גדול אלמא מי שאינו מצווה ועושה נמי יש לו שכר הילכך בכלל מצוה הן ומברכות ולא תימא הואיל ולא נצטוו היאך יאמרו וצונו דכיון שהאנשי' נצטוו ואף הן נוטלות שכר שפיר יאמרו וצונו ובדברי הרא"ש אין הכרע ותמהני על הרמזים שכתבו בפרק בתרא דר"ה ואשה יכולה לברך על מ"ע שהזמן גרמא ובפ"ק דקידושין כתבו פסק בה"ג דנשים יכולות לברך על כל מצוה שהזמן גרמא ונדחו ראיותיו ע"כ. ולענין הלכה נקטינן כהרמב"ם ז"ל דספק ברכות להקל: כתב האגור בשם מהר"י מולין דנשים הלובשות ציצית שטות הוא ומיחזי כיהורא ואחת היתה בשכונתינו שהיתה לובשתו עכ"ל:
ה סָעִיף א קטן היודע להתעטף וכו' ברייתא בס"פ לולב הגזול (סוכה מב:) וכתבו הגהות מיי' בפ"ג דאיתא בירושלמי לא סוף דבר של עיטוף אלא שיודע להשליך שתי כנפות לאחוריו ושתים לפניו בשעת ק"ש:
א סָעִיף א סומא חייב וכו' ברייתא בפ' התכלת כר"ש דאשר תכסה בה מרבה כסות סומא ויותר טוב שלא יברכו יש מקשין ממה שכתב בסימן תקפ"ט לגבי שופר דאע"פ דנשים פטורות יכולין לתקוע ולברך ואין מוחין בידם ולפע"ד נראה דכאן לגבי ציצית שאין מנהג לנשים ללבוש ולברך א"כ אם באת אשה לשאול לכתחלה אי שריא ללבוש ציצית ולברך יאמרו לה שלא תברך כי יותר טוב שלא יברכו בפלוגתא דרבוואתא אבל בשופר שכבר נהגו לתקוע ולברך אין מוחין בידן מאחר שיש להם על מי שיסמכו אבל אם באת לשאול לכתחלה גם בשופר יאמרו לה שלא תברך ונסמך על מ"ש כך לגבי ציצית וה"ה לגבי שופר:
ב סָעִיף א קטן היודע להתעטף אביו צריך ליקח לו ציצית לחנכו ברייתא ס"פ לולב הגזול קטן היודע לנענע חייב בלולב להתעטף חייב בציצית לשמור תפילין אביו לוקח לו תפילין פירוש חייב בלולב לחנכו וכן חייב בציצית לחנכו אבל אביו אינו חייב ליקח לו לא לולב ולא מלבוש בת ארבע כנפות שאפי' הוא עצמו אין חייב לקנות טלית בת ד' כנפות כמ"ש בסמוך סי' י"ט וסכ"ד וכ"ש לולב דדמיו יקרים אלא אלולב שקונין הקהל בשותפות מברך הוא והקטן אבל תפילין שאין דמיו יקרים צריך לקנות לעצמו וכן צריך לקנות לקטן לחנכו ורבינו שכתב כאן דצריך לקנות לקטן ציצית לחנכו הוא לפי שעכשיו הוזהרו הכל לקנות לעצמן כדלקמן בסימן כ"ד לפיכך צריך לקנות גם לקטן לחנכו כמו לעצמו דכל חנוך לקטן הוא שיהא רגיל מקטנותו לקיים המצות כאשר רואה באביו. שוב ראיתי כתוב במרדכי ס"פ לולב הגזול שכתב ע"ש הירושלמי וז"ל יודע להתעטף בציצית אביו לוקח לו טלית לא סוף דבר להתעטף אלא להשליך שני כנפות לאחריו ושני כנפות לפניו ואוחז בציצית כשורה בשעת ק"ש וע"פ הירושלמי כתב רבינו אביו צריך ליקח לו ציצית:
א סָעִיף א סומא חייב בציצית דכתיב אשר תכסה בה מ"מ והא דכתיב וראיתם אותו למעט כסות לילה כדלקמן סימן י"ח וא"ת מה ראית איפוך אנא. י"ל דמרבה אני כסות סומא שיש בראיה אצל אחרים משא"כ כסות לילה וממלת אשר שהוא מיותר בפני עצמה מרבינן בעלת ה' כדלעיל סימן י':
ב סָעִיף א ונשים ועבדים פטורים דהוה ליה מצות עשה שהזמן גרמא:
ג סָעִיף א חייבין מספק רמב"ם פרק ג' משום דספק דאורייתא לחומרא:
ד סָעִיף א וכתב הרמב"ם ז"ל כו'. מה שאמר והוא הולך לשיטתו כו' ר"ל לשיטתו שביאר בפרק ג' דציצית עיין שם והלשון הולך לשיטתו קצת דחוק כיון שלא הזכיר עד הנה דעת הרמב"ם בזה:
ה סָעִיף א אבל ר"ת כתב שיכולות כו' דכיון שמקבלות שכר שהרי אמרו גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה אבל שכר מיהא איכא שייך שפיר למימר וצונו:
ו סָעִיף א ויותר טוב שלא יברכו צ"ע דלקמן סימן תקפ"ט גבי שופר כתב דאע"ג דנשים פטורות יכולין לתקוע ולברך ואין מוחין בידן. רש"ל. וכן מצאתי שתמה מהרא"ף ע"ז בהגהותיו:
ז סָעִיף א קטן שיודע להתעטף ברייתא ס"פ לולב הגזול וכתבו הה"מ פ"ג דאיתא בירושלמי לא סוף דבר של עיטוף אלא שיודע להשליך ב' כנפות לאחוריו וב' מלפניו בשעת ק"ש הביאו הב"י כאן ובסימן כ"ד ובמרדכי כתב גם כן שיודע לאחוז הציצית בידו בשעת ק"ש ע"ש:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.