א לילה לאו זמן ציצית היא י"א כל מה שלובש בלילה פטור ואפילו אם מיוחד ליום ומה שלובש ביום חייב אפילו מיוחד ללילה וכ"כ הרמב"ם מותר ללבוש ציצית בלילה ובלבד שלא יברך ומאימתי מברך עליה בשחר משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה וא"א ז"ל פי' שאינו ממעט אלא כסות המיוחד ללילה שאותו פטור אפי' אם לובשו ביום וכסות המיוחד ליום או ליום וללילה חייב אפי' לובשו בלילה ויש לברך עליו: וסדינין אע"פ שאדם ישן בהם בבקר עיקר תשמישן בלילה וכסות לילה מיקרו:
א סָעִיף א לילה לאו זמן ציצית הוא כבר כתבתי בסימן שקודם זה דקי"ל כר"ש דפטר כסות לילה מציצית וכתב הרא"ש בריש הלכות ציצית שהיה אומר ר"ת דהא דקאמר פרט לכסות לילה היינו כסות המיוחד ללילה אבל כסות המיוחד ליום אין בו משום כלאים אפילו אם לובשו בלילה דלגמרי התיר הכתוב כלאים בציצית ואין בו משום כלאים כלל אפילו אם לובשו בלילה והביא ראיות מתלמודא דידן ומספרי והעלה הילכך נראה דכלאים בציצית שרי בטלית של איש בין לאיש בין לאשה בין ביום ובין בלילה ואפ"ה חשיב מ"ע שהזמן גרמא כיון דכסות לילה פטור ועוד דטלית של יום נמי אם נפסק בלילה שרי ולא מיחייב עד היום וכתב הרא"ש על זה יראה לי דהני תרי שינויי סתרי אהדדי דלשינוייא קמא המתעטף בלילה בכסות יום חייב לברך מדלא משכח דהוי מ"ע שהזמן גרמא אלא משום דכסות לילה פטור ומשמע הא כסות יום חייב אפילו בלילה ולאידך שינוייא משמע דכסות יום אין מברכין עליו בלילה מדקאמר שאם נפסק בלילה שאינו חייב לתקנו עד היום ונ"ל כשינוייא קמא דכי היכי דכסות לילה פטור אפילו ביום ה"נ כסות יום חייב אפילו בלילה וכ"כ בספר המצות שריצב"א היה מברך בליל יוה"כ כשהיה מתעטף בטליתו וכן משמע בירושלמי דפ"ק דקידושין עכ"ל וזהו שכתב רבינו וא"א ז"ל פירש שאינו ממעט אלא כסות המיוחד ללילה וכו' אבל הרמב"ם כתב בפ"ג כסות של פשתן אין מטילין בה תכלת גזירה שמא יתכסה בה בלילה שאינה זמן חיוב ציצית ונמצא עובר על לא תעשה בעת שאין שם מצות עשה ונראה מדבריו שאפילו בכסות המיוחד ליום יש בו משום כלאים אם לובשו בלילה שהרי כתב גזירה שמא יתכסה בה בלילה משמע דאכסות יום קאי שאל"כ הול"ל גזירה משום כסות לילה כלישנא דגמרא ועוד שכתב אח"כ מותר לאדם ללבוש ציצית בלילה בין בחול בין בשבת ואע"פ שאינו זמנה ובלבד שלא יברך ומאימתי יברך על ציצית בשחר וכו' הרי שסתם וכתב שאינו מברך על ציצית בלילה ומברך עליו בשחר ולא חילק בין כסות המיוחד ליום לכסות המיוחד ללילה וכמ"ש רבינו בשמו ונ"ל שמה שכתב מותר ללבוש ציצית בלילה בשאין בו כלאים היא ואיצטריך לאשמועינן דאע"ג דלילה לאו זמן ציצית היא מותר ללבוש טלית שיש בה ציצית ולא עבר משום בל תוסיף ותו אשמועינן דבשבת מותר לצאת בטלית מצוייצת אפילו בלילה דלאו זמן ציצית היא משום דציציות אינם משוי אלא מנוי הבגד ותכשיטיו וכמ"ש בפי"ט מהל' שבת ורבינו הגדול מהרי"א ז"ל כתב וז"ל כתב הרמב"ם מותר ללבוש ציצית בלילה פי' אפילו שיהיה בו כלאים בזמן שהיה תכלת דכיון שהותר בזה הטלית כלאים שהוא מיוחד ללבישה כל זמן שהוא רוצה ללבשו הותר עכ"ל ותמהני עליו שהרי כתב כסות של פשתן אין מטילין בה תכלת גזרה שמא יתכסה בה בלילה וכו' ואפי' בכסות המיוחד ליום מיירי כמו שהוכחתי בסמוך וא"כ הרי בהדיא דטלית שיש בה כלאים אסור להתכסות בה בלילה בין אם הוא כסות המיוחד ליום בין אם הוא כסות המיוחד ללילה ועוד שהרי כתב דכסות של פשתן אין מטילין בה תכלת גזרה שמא יתכסה בה בלילה ומשמע דמהאי טעמא גופיה אין עושין לטלית של צמר חוטי לבן של פשתן וכ"ש הוא דהא אפשר לקיים בו מצות תכלת בלא כלאים וכיון דביום אסרו כלאים בציצית משום גזירה שמא יתכסה בה בלילה היאך אפשר לומר שמותר ללבוש בלילה טלית שיש כלאים בציציותיה אלא ודאי כדפי' עיקר: כתב בהגהות מיי' שרש"י פי' כדברי הרמב"ם ורבינו שמשון פי' כר"ת וכן רא"ם. ולענין הלכה נקטינן כהרמב"ם דרב מובהק הוא וכ"ש דרש"י ס"ל כוותיה ועוד דספק ברכות להקל :
ב סָעִיף א ומ"ש הרמב"ם ומאימתי יברך על הציצית בשחר וכו' לא מצאתי כן בהדיא אלא שאפשר שלמד כן ממה שנתנו שיעור זה לזמן ק"ש בפ"ק דברכות וה"ר יונה שם גבי הא דאמר אביי לתפילין כאחרים כתב וז"ל וציצית שמצותו ביום אפשר שזמן התחלתו הוא ג"כ משיראה את חבירו ויכירנו או אפשר שזמנו משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה והמרדכי כתב בפ"ב דמגילה דציצית כיון דלא כתיב ביה יום בהדיא אלא וראיתם אותו בראיה תליא מילתא ומעמוד השחר שרי לכתחלה וכן עמא דבר עכ"ל. כתוב בכתבי מהר"ר ישראל סי' קכ"א שאחר תפלת ערבית אע"פ שעדיין הוא יום אינו מברך עליו: כתוב בתשב"ץ בליל יה"כ מתעטף בטליתו מבעוד יום ומברך משום דלילה לאו זמן ציצית הוא אבל כשהוא מתפלל סליחות קודם שיעלה עמוד השחר מתעטף בטליתו ואינו מברך וכשהיום מאיר ממשמש בטליתו ומניח על ראשו ומברך עכ"ל: כתב מהרי"א ז"ל והנה זאת הציצית שלנו שאנו עושים לשם מצוה ולא לשם מלבוש כמו שכתב הר"י למטה שמזה הטעם אנו חייבים לפשוט אותו בהכנסת בית הקברות א"כ בלילה אפילו לסברת הרא"ש יראה שאין בו חיוב כיון שלילה פטור מן הציצית וצ"ע עכ"ל ואינו נ"ל שאע"פ שאין אנו עושים אותו לשם מלבוש מ"מ מלבוש הוא ומה שאנו עושים אותו לשם מצוה מהני לומר שהוא כסות המיוחד ליום וא"כ לדעת הרא"ש גם בלילה יש בו חיוב ציצית:
ג סָעִיף א וסדינין אע"פ שאדם ישן בהם בבוקר וכו' כ"כ הרא"ש בסוף הל' ציצית בסדר עשיית הציצית וכתוב בהגה"מ פ"ג אבל כסות לילה ביום חייב יש לחוש בסדינים שיש להם ד' כנפות ומתכסין בהם בבוקר והם חייבים בציצית ושמעתי שרבינו אליהו היה עושה להם ציצית מיהו פירש שר"ת פטר סדין בציצית אפילו כשהיא כסות יום עכ"ל. ומנהג פשוט שלא להטיל ציצית לסדינין בין הם של פשתן בין הם של צמר ולא פקפק אדם בדבר:
א סָעִיף א לילה לאו זמן ציצית היא שם בברייתא אליבא דר"ש וראיתם אותו פרט לכסות לילה:
ב סָעִיף א ומ"ש י"א כל מה שלובש בלילה וכו' וכ"כ הרמב"ם וכו' פי' מדכתב הרמב"ם וז"ל מותר לאדם ללבוש ציצית בלילה וכו' ומאימתי מברך עליה בשחר מדקאמר עליה אלמא דעליה דכסות שלובש בלילה קאמר מאימתי מברך עליה בשחר וכיון שלא היה צריך לומר אלא מאימתי מברך על הציצית בשחר אלמא דאתא לאורויי דאותו כסות שלובש בלילה שאינו מברך עליה חייב לברך עליה בשחר דאין לחלק בכסות כל עיקר אלא בין יום ללילה מיהו בנוסחי דידן ברמב"ם כתוב וז"ל מותר לאדם ללבוש ציצית בלילה ואע"פ שאינו זמנה ובלבד שלא יברך ומאימתי מברך על הציצית בשחרית משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה וכו' מלשון זה לא משמע דס"ל כי"א וב"י כתב דממ"ש הרמב"ם כסות של פשתן אין מטילין בה תכלת גזירה שמא יתכסה בה בלילה נראה דאפילו בכסות המיוחד ליום יש בו משום כלאים אם לובשו בלילה שהרי כתב שמא יתכסה בה בלילה משמע דאכסות יום קאי שאל"כ הול"ל גזירה משום כסות לילה ולפי זה לא התיר הרמב"ם ללבוש ציצית בלילה אלא בשאין בו כלאים ואשמועינן דלא עבר על בל תוסיף אבל ביש בו כלאים אפילו ביום אסור ללבוש גזירה שמא יתכסה בה בלילה ולכן בטלית של צמר נמי אסור להטיל בה חוטי לבן של פשתן גזירה שמא יתכסה בה בלילה עכ"ד ולפע"ד נראה דאפשר לפרש דעת הרמב"ם דס"ל דלא גזרו אלא בכסות של פשתן לפי שדרך הסדין להתכסות בו בלילה משא"כ בכסות של צמר והיינו דקתני בברייתא סדין בציצית ב"ש פוטרין וב"ה מחייבין וקאמר בפרק במה מדליקין גזירה משום כסות לילה דבכסות של פשתן דוקא גזרו וא"כ אפשר דמאי שכתב הרמב"ם מותר ללבוש ציצית בלילה בשל צמר קאמר ואפילו יש בו כלאים דכיון שהותר ליום הותר ללילה ולא גזרו בו משום כסות לילה כיון דאין דרך לעשות של צמר לכסות לילה וכמו שפירש מהר"י אבוהב וכ"כ התוספות בפרק כל הבשר (חולין דף ק"ו) ע"ש רבינו תם דכל טלית דאשתרי בה כלאים דהיינו בתכלת מותר בכל עניינים בין להתעטף בין להציע תחתיו בין לו בין לחבירו בין לאשתו בין ביום בין בלילה דלגמרי שרי ביה כלאים והא דאמרינן בפרק ב"מ גזירה משום כסות לילה לא כמו שפירש בקונטרס שמא יתכסה בה בלילה אלא גזירה משום כסות המיוחד ללילה דלא אשתרי בה כלאים כלל עכ"ל ואע"ג שהרמב"ם כתב כסות של פשתן אין מטילין בה תכלת גזירה שמא יתכסה בה בלילה ומשמע לב"י דאפי' בכסות של פשתן המיוחד ליום אסור מדינא להתכסות בה בלילה אלמא דהרמב"ם פליג אר"ת דמתיר כלאים מדינא אפילו בשל פשתן המיוחד ליום להתכסות בו בלילה ליתא אלא הרמב"ם נמי מפרש כר"ת דבכסות של פשתן המיוחד ליום מדינא שרי אפילו בלילה אלא דגזרו בו משום כסות של פשתן המיוחד ללילה דכיון דדרך הסדין להתכסות בו בלילה גזרו בו חכמים אבל של צמר המיוחד ליום שרי להתכסות בו אף בלילה דלא גזרו בו משום של צמר המיוחד ללילה כיון דלא שכיח ומ"ש הרמב"ם גזירה שמא יתכסה בה בלילה לא אתא לאורויי אלא דהגזירה אינה אלא משום סדין אחד המיוחד ללילה ולא משום של צמר המיוחד ללילה דא"כ בכסות של צמר המיוחד ליום נמי נגזור ולפיכך כתב גזירה שמא יתכסה בה כלומר בסדין דמשום סדין דמתכסין בה בלילה גזרו וזאת היתה גם כן דעת הקונטרס שכתב שמא יתכסה בה ודלא כמה שהבין ר"ת מפי' הקונטרס אבל לענין דינא לא פליגי דרש"י והרמב"ם נמי ס"ל כר"ת דבשל צמר המיוחד ליום שרי אף בלילה ולא גזרו בו אבל בשל פשתן המיוחד ליום אע"פ דשרי בלילה גזרו בו משום כסות לילה וכדפי' כנ"ל. אכן בהגה"ה מיימוני הבין מדברי הרמב"ם כדברי רבינו ושכן פירש"י והיינו מדפירש גזירה שמא יתכסה בה דאלמא דכסות המיוחד ליום פטור בלילה וכמו שהבין ר"ת מפירושו כדאיתא בתוס' פכ"ה שהבאתי וכתב עוד בהגה"ה מיימוני שר"א ממיץ פי' כפירש"י והכי משמע בתוס' פכ"ה שכתב לשם שר"א ממיץ הקשה אפר"ת וכתב עוד שם שרבינו שמשון ור"י פירשו כפיר"ת ושכ"כ בספר המצות שכך הורה ריצב"א ויש נוסחאות אחרות בלשון הגה"ה מיימונית כתובי' בטעות. ולענין הלכה נראה בפלוגתא דרבוותא שלא יברך על הציצית כי אם ביום ובכסות המיוחד ליום בדוקא וכן פסק בהגהת ש"ע ובתענית ציבור כשלובשין טלית במנחה כשמגיעים לברכו יסיר הטלית מעליו דכיון שאין לובשין טלית אלא לקיים מצות ציצית נראה כאילו סובר לילה זמן ציצית הוא אם לא יסירנו מעליו מלבד עיה"כ שלובשין מבע"י לאחר מנחה ואין מסירין מעליהם בלילה לפי שדומין למלאכים לובשין לבנים ומתעטפים לבנים וכו':
א ואני רואה את דבריו מטעם דספק ברכות להקל אבל מטעם דהרמב"ם רב מובהק ורש"י הסכים עמו לא נהירא דגם החולקים חכמים גדולים ומובהקים הם והם הרבים גם הרא"ש שהוא בתראה הסכים לדבריהם ולכן אין לברך ביום אכסות המיוחד ללילה ושלא כדברי הרמב"ם:
ב סָעִיף א ובמרדכי הלכות ציצית כתב וסדינים וכרים פטורים מציצית דלא חייבה תורה רק דרך מלבוש:
א סָעִיף א לילה לאו זמן ציצית היא כו' כבר כתבתי הטעם ריש סימן י"ז:
ב סָעִיף א י"א כל מה שליבש בלילה כו' דעת ר"ת הביאו הרא"ש וכן כתב הרמב"ם מותר ללבוש כו':
ג סָעִיף א ומאימתי מברך כו' עיקר הראייה היא מזה דמשמע דמיירי בכסות המיוחד ליום מדקאמר מברך עליה כשיבא זמן ציצית ואפ"ה קאמר ברישא דמותר ללבוש ציצית בלילה ולא יברך עליה ש"מ דאפי' המיוחד ליום אינו מברך עליה בלילה ועיין בדרישה:
ד סָעִיף א משיכיר בין תכלת שבה כו' כתב ב"י אפשר שלמד כן מק"ש ורבינו יונה מסופק בזה אם נדמה אותו לתפילין דזמנו משיכיר חבירו. ובמרדכי כתב כיון דלא כתיב ביה יום אלא וראיתם אותו בראייה תליא מילתא ומעמוד השחר שרי וכן עמא דבר עכ"ל. ואחר תפילת ערבית אפילו הוא יום אין מברך עליה מהרא"י סימן קכ"א:
ה סָעִיף א וסדינין אע"פ כו' כתב ב"י מנהג פשוט שלא להטיל ציצית לסדינין בין הם של פשתן בין הם של צמר עכ"ל:
א סָעִיף א וכ"כ הרמב"ם מותר ללבוש כו' ז"ל הרמב"ם פ"ג דציצית ומאימתי מברך על הציצית בשחרית משיכיר כו' כתב ב"י ומזה שסתם וכתב שאינו מברך על הציצית בלילה ומברך עליו בשחרית משמע שלא חולק בין כסות המיוחד ליום לכסות המיוחד ללילה וכמו שאמר רבינו בשמו והקשה ב"י דלפני זה כתב בשם הרמב"ם עצמו כסות של פשתן אין מטילין בה תכלת גזירה שמא יתכסה בה בלילה שאינה זמן חיוב ציצית ונמצא עובר על לא תעשה בעת שאין שם מצות עשה. ונראה מדבריו שאפילו בכסות המיוחד ליום יש בו משום כלאים אם לובשו בלילה שהרי כתב גזירה שמא יתכסה בה בלילה משמע דאכסות יום קאי דאל"כ הול"ל גזירה משום כסות לילה כו'. ונ"ל שמ"ש מותר ללבוש ציצית בלילה כשאין בו כלאים היא. ואיצטריך לאשמועינן דאע"ג דלילה לאו זמן ציצית הוא מותר ללבוש טלית שיש בה ציצית ואינו עובר משום בל תוסיף. ותו אשמועינן דבשבת מותר לצאת בטלית מצוייצת אפי' בלילה דלאו זמן ציצית היא משום דציציות אינן משוי אלא מנוי הבגד ותכסיסיו וכמ"ש בכי"ט מהל' שבת ומהרר"י אבוה"ב כתב ז"ל כתב הרמב"ם מותר ללבוש ציצית בלילה פי' אפי' שיהיה בו כלאים בזמן שהיה תכלת דכיון שהותר בזה הטלית כלאים שהוא מיוחד ללבישה כ"ז שהוא רוצה ללובשו הותר עכ"ל. ותמהני עליו שהרי כתב כסות של פשתן אין מטילין בו תכלת גזירה שמא יתכסה בה בלילה כו' ואפילו בכסות המיוחד ליום מיירי כמ"ש בסמוך וא"כ הרי בהדיא דטלית שיש בה כלאים אסור להתכסות בה בלילה בין אם הוא כסות המיוחד ליום בין אם הוא מיוחד ללילה. ועוד מדגזור שמא יתכסה בה בלילה משמע דמה"ט גופא אין עושין לטלית של צמר חוטי לבן כו' עכ"ל ב"י ול"נ דאין השגה מזה לדברי מהר"י אבוהב דודאי שאני סדין מטלית של צמר דכל הגזירות שאמרו דהיינו שמא יקרע או משום כסות לילה הכל שייך דוקא בשל פשתן אבל בטלית של צמר לא גזרו וכמ"ש לעיל סימן י"א וסי' כ"ו ע"ש. ומה שנ"ל בישוב הרמב"ם כי הוא ודאי מיירי בלא לבישת כלאים ומ"מ איצטריך לאשמועינן דמותר ללבוש ציצית בלילה דל"ת כי היכי דגבי תפילין אף על גב דלילה זמן תפיללין הוא אלא שאין מורין כן כדלקמן סי' ל"א אפ"ה אמרינן דאיסור נמי הוה להניח תפילין בלילה א"כ ה"א ה"ה וכ"ש טלית של ציצית דלילה לאו זמן ציצית דאיסור נמי הוה ללבוש טלית בלילה קמ"ל דהא דאמרינן לילה לאו זמן ציצית לחיובא הוא ולא לאיסורא והטעם דשאני תפילין דבעו גוף נקי להכי לא יניחם בלילה משא"כ טלית שאפילו לב"ה יכול ליכנס וטלית על כתיפו להכי מותר ללובשו בלילה וק"ל: ומ"ש רבינו בשם הרמב"ם מברך עליהם בשחר אע"ג דליתא למלת עליהם בנוסח הרמב"ם וכמ"ש לעיל לשונו. הוצרך רבינו להוסיף מלה זו מפני שקיצר בדברי הרמב"ם ועליהם קאי על שם הציצית שהזכיר בתחלת דברי הרמב"ם ואע"ג דמרישא יש ראיה שס"ל להרמב"ם כן וכמ"ש בסמוך בשם ב"י מ"מ מביא ג"כ הסיפא משום דהתחיל בתרתי שי"א שלילה פטורה אפי' בכסות המיוחד ליום ויום בכל חייב ורצה להביא ראייה שהרמב"ם ס"ל כן כתרווייהו והיינו מדסתם וכתב בלילה שלא יברך משמע אפילו אם הוא כסות יום וגם מדסתם וכתב מאימתי מברך על הציצית בשחר משמע אפילו אכסות לילה וכמ"ש בסמוך בשם ב"י. וכתב עוד בב"י דהלכתא כרמב"ם דסכק ברכות להקל וצ"ע תינח בכסות המיוחד ליום שלבשו בלילה דלהרמב"ם אינו מברך ולהרא"ש מברך. אבל בכסות המיוחד ללילה ולובשו ביום להרמב"ם מברך ולהרא"ש אינו מברך. וצ"ל דפסק משום דבזמן הזה אין עושין ציצית לכסות המיוחד ללילה דהיינו בגד פשתן וק"ל:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.