א נהגו במנין השיטין על פי הקבלה לכתוב בשל יד שבע שיטין בכל פרשה ופרשה ובשל ראש ד' שיטין ואם שינה לא פסל ואלו הן ראשי שיטין בשל יד וידבר את היום יוצאים לתת חג ההוא תורת: בשנייה והיה רחם בשה לאמר כי הקשה בהמה לאות: שלישית שמע את והיו לבבך ובלכתך ידך מזוזת: רביעית והיה ובכל נפשכם ואכלת ה' בכם אשר ה' בין עיניכם ביתך ובשעריך: ואלו הן ראשי שיטין של ראש וידבר מזה הזאת יד: שניה והיה וכל פטר חמור ה' ממצרים מבית כל פטר רחם הזכרים: שלישית שמע נפשך לבבך על רביעית והיה עשב לא תתן על בניכם:
א סָעִיף א נהגו במנין השיטין ע"פ הקבלה לכתוב בשל יד ז' שיטין בכל פרשה ופרשה ובשל ראש ד' שיטין ואם שינה לא פסל ואלו הן ראשי השיטין וכו' כ"ז הסימן הוא לשון הרא"ש בסדר תיקון התפילין והוא מספר התרומה ואל יקשה עליך שכתב בשל יד ז' שיטין ואח"כ כ' תיבות יתירות דאת היום חד ריש שיטה הוא וכן כי הקשה וכן ובכל נפשכם וכן ה' בכם וכן אשר ה' וכן בין עיניכם וכן ביתך ובשעריך ובשל ראש כתב רבינו פרשה ראשונה ששיטה רביעית יד וטעות סופר הוא כי אין תיבת יד בכל אותה פרשה וצריך להגיה זה במקום יד וכן הוא בפסקי הרא"ש ובסה"ת ובהגהות מיי' ובפרשה שניה הראשי שיטין הן א' והיה ב' וכל פטר חמור ג' ה' ממצרים מבית עבדים ד' כל פטר רחם הזכרים ובפרשת שלישית כ' בשיטה שלישית לבבך וצריך להגיה ולכתוב במקומו לבניך ובפרשה רביעית כתב בשיטה רביעית על בניכם וכ"כ הרא"ש אבל בסה"ת ובהגהות מיי' כתוב במקומו את בניכם: כתב המנהיג אהא דתניא (מנחות לד:) א"ר יוסי מודה לי ר' יהודה ברבי שאם אין לו תפלה של יד ויש לו שתים של ראש שטולה עור על אחד מהם ומניח מכאן יראה לי שד' הבתים של ראש צריך לרבען למעלה מכל צד שיהא שוין לריבוע הבית של יד וכן שוים בענין השיטין אע"פ שקבלתי מרבותי דשל יד בכל פרשה ז' שיטין ושל ראש ד' שיטין בכל פרשה מדקאמר טולה מכלל שהן שוין בכל ענין ואין חילוק ביניהם כלל עכ"ל ודבר מבואר הוא שאין כאן הכרע כלל לבטל קבלת רבותיו וקבלת כל הני רבוותא:
א סָעִיף א נהגו וכו' כל זה הוא מספר התרומה סוף הל' תפילין ומ"ש דבשל ראש שיטה רביעית יד טעות סופר הוא וצריך להגיה ידו"ד וכך הוא במקצת ספרי רבינו אבל בסה"ת ובהגהת מיימוני ובאשר"י כתוב זה וכ"כ ב"י דצריך להגיה זה במקום יד. ובפרשה שלישית בשיטה שלישית כתוב לבבך וצ"ל במקומו לבניך. ובפרשה רביעית בשיטה רביעית כתוב על בניכם וצ"ל במקומו את בניכם דכ"כ בספר התרומה והג"מ ואשיר"י:
א כתב בברוך שאמר אם יוכל לכוין השיטות בענין זה יעשה אבל לא יאריך או יקצר האותיות כדי לכוין ראשי השיטות אבל יוכל להאריך מעט האותיות בשיטה שנייה כדי לכוין ראשי השיטות:
א סָעִיף א ראשי שיטין של יד הן. *א וידבר. *ב את היום. *ג יוצאים. *ד לתת. *ה חג. *ו ההוא *ז תורת. שנייה. *א והיה. *ב רחם. *ג בשה. *ד לאמר. *ה הקשה. *ו בהמה. *ז לאות: שלישית. *א שמע. *ב את. *ג והיו. *ד לבבך. *ה ובלכתך. *ו ידך. *ז מזוזות: רביעית. *ב והיה. *ב ובכל נפשכם. *ג ואכלת. *ד ה' בכם. *ה אשר ה'. *ו בין עיניכם. *ז ביתך ובשעריך: ראשי שיטין של ראש *א וידבר. *ב מזה. *ג הזאת. *ד זה: שנייה. *א והיה. *ב וכל פטר חמור. *ג ממצרים מבית. *ד כל פטר רחם הזכרים: שלישית *א שמע. *ב נפשך. *ג לבניך. *ד על: רביעית. *א והיה. *ב עשב. *ג לא תתן. *ד את בניכם. כצ"ל. וכן הוא בב"י:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.