א תפילין שכתבן עבד או אשה או קטן עו"ג וישראל מומר פסולין וכל הפסול לכתבן פסול בכל תיקון עשייתן כתבן אפיקורס ישרפו נמצאו ביד אפיקורס ואין ידוע אם כתבן או לאו יגנזו ביד עו"ג כשרים ואין לוקחין אותן מן העו"ג ולא שאר ספרים ביותר מכדי דמיהם ואין נקחין אלא מן המומחה שבקי בחסירות ויתירות ואם לקחן ממי שאינו מומחה שתים או ג' כרכים בודק מהן תפילין אחת של יד או של ראש בכרך ראשון וכן בב' וכן בג' וכן בד' וכן בכולם ואם מצאן כשרים כולם הוחזקו ותפילין שהוחזקו בכשרות אין צריכין בדיקה לעולם ובשאלתות מצריך להו בדיקה פעמים בשבוע ולא נהגו כן כ' רב עמרם אפי' לד' או לה' שנים אינן צריכין בדיקה שהאויר שולט בהם ואין מתעפשות אבל אם אין מניחן אלא לפרקים צריכין בדיקה:
א סָעִיף א תפילין שכתבן עבד או אשה או קטן וכו' ברייתא בפרק השולח (גיטין מה:) ויליף לה מדכתיב וקשרתם וכתבתם כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה וכתב במרדכי דקטן אפי' הגיע לחינוך אם כתב תפילין פסולין דליתיה בקשירה מדאורייתא ובההיא ברייתא מני נמי מסור והרמב"ם כתבו גם כן ונתן טעם שכל שמוזהר על הקשירה ומאמין בה הוא שכותב כלומר ומומר ומסור כיון שפרקו עול אינם מאמינים במצות וכך הם דברי רש"י ובהל' תפילין כתוב בנמ"י מסור ישראל ומשמע דהאי מומר במומר לכל התורה הוא אי נמי במומר למצוה אחת והוא שיהא להכעיס אבל מומר למצוה אחת לתיאבון משמע דלאו פורק עול הוא ואיכא למידק האי מסור היכי דמי אי להכעיס בכלל ישראל מומר הוא ואי לתיאבון מאי שנא משאר עבירות דלא הוי פורק עול כשהוא עובר על מצוה אחת לתיאבון ואפשר דמסור לתיאבון נמי הוי פורק עול דשאני מסור דחמיר טובא או אפשר דמסור נמי דוקא שלא לתיאבון הוא דהוי פורק עול ואיצטריך סד"א כיון דמסור לא כתיב בהדיא באורייתא דהא לא נפיק אלא מלא תעמוד על דם רעך אפי' שלא לתיאבון לא מיקרי פורק עול קמ"ל ולפי זה אפשר דמשום הכי השמיטו רבינו דהשתא כולי עלמא קים להו שהמסור מהעבירות החמורות היא ובכלל ישראל מומר לע"ג הוא והרב רבינו ניסים כתב בפרק השולח שנראה מדברי רש"י ומדברי הרב רבינו משה בר מיי' דמסור וישראל מומר מדאורייתא מיפסלי ואחרים פירשו דמדינא אתנהו בקשירה אלא מדרבנן כיון שפרק מעליו עול מצות אפילו לא הוי מומר אלא למצוה אחת דשביק היתרא ואכיל איסורא עשאוהו מדבריהם כאילו אינו בקשירה עכ"ל:
ב סָעִיף א ומ"ש רבינו וכל הפסול לכתבן פסול בכל תיקון עשייתן כן כתב הרב רבינו משה בר מיימון בפרק ג' וז"ל אין עושין תפילין אלא ישראל שעשייתן ככתיבתן מפני השי"ן שעושין בעור לפיכך אם עפץ עו"ג או תפרן פסולות וה"ה לכל הפסול לכתבן שלא יעשה אותם עכ"ל ואיכא למידק מאחר שכתב דטעמא דפסולה מפני השי"ן לא יפסל ע"י עו"ג אלא עשיית השי"ן לבד וצ"ל דכיון דיש בעשייתן דבר שהוא ראוי ליפסל אם נעשה ע"י הפסול אין לחלק בין קצת עשייה לקצת עשייה:
ג סָעִיף א כתבן אפיקורס יגנזו בפרק השולח (שם) א"ר נחמן נקטינן ס"ת שכתבו אפיקורס ישרף כתבו עו"ג יגנז נמצא ביד אפיקורס יגנז נמצא ביד עו"ג אמרי לה יגנז ואמרי לה קורין בו ס"ת שכתבו עו"ג תניא חדא ישרף ותניא אידך יגנז ותניא אידך קורין בו ל"ק הא דתניא ישרף ר' אליעזר היא דאמר מחשבת עו"ג לע"ג והא דתניא יגנז האי תנא הוא דתני רב המנונא בריה דרבא מפשרוניא ס"ת תפילין ומזוזות שכתבן אפיקורס ומסור ועו"ג ועבד ואשה וקטן וכותי וישראל מומר פסולים שנאמר וקשרתם וכתבתם כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה והא דתניא קורין בו כי האי תנא הוא דתניא לוקחין ספרים מן העו"ג מ"מ ובלבד שיהיו כתובין כהלכתן. ופירש"י אפיקורס. אדוק לע"ג: ישרף. דודאי לשם ע"ג כתבו: נמצא ביד אפיקורס יגנז. ספק כתבו ספק מצאו וכשר הוא נמצא ביד עו"ג אמרי לה יגנז מספיקא שמא הוא כתבו ואמרי לה קורין בו דספק ספיקא הוא דשמא ישראל כתבו ואת"ל הוא כתבו שמא למכור לישראל כתבו ולא לשם ע"ג והתוס' כתבו דאין נראה דרב נחמן דקאמר כתבו עו"ג יגנז היינו אפילו כתבו למכור לישראל דלקמן מפרש טעמא משום דכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה אלא טעמא דאמרי לה קורין בו משום דאיכא למיתלי טפי שישראל כתבו שאין דרך עו"ג לכתוב ורבינו כתב כאן דתפילין שכתבם אפיקורס יגנז ובהל' ס"ת כתב ס"ת שכתבו אפיקורס ישרף: וגם רבינו ירוחם כתב גבי תפילין כתבן עו"ג אפיקורס יגנזו וגבי ס"ת כתב ס"ת שכתבו אפיקורס ישרף ונראה שדעתם לפסוק הלכה כרב נחמן דס"ת שכתבו אפיקורס ישרף אבל בתפילין ומזוזות נקטינן כרב המנונא בריה דרבא מפשרוניא דאמר שאם כתבו יגנזו דכיון דרב נחמן לא הזכיר אלא ס"ת משמע דדוקא בס"ת הוא דאמר ישרף אבל לא בתפילין ויש ליתן טעם בדבר דס"ת גם האפיקורסים כותבים אותו לצורך עצמן להתלמד בו הילכך ודאי לשם ע"ג כתבו אבל תפילין ודאי לצורך ישראל כתבן הילכך איכא למימר דלא לשם ע"ג כתב ומשום הכי לרב נחמן נמי לא ישרפו אלא יגנזו ואפשר שזה היה דעת הרי"ף והרא"ש שכתבו בהל' ס"ת הא דא"ר נחמן ס"ת שכתבו אפיקורס ישרף ובהל' תפילין כתבו תני רב חיננא בריה דרבא מפשרוניא ס"ת תפילין ומזוזות שכתבן אפיקורס ישרף ותניא חדא יגנזו ומשמע דכיון דפלוגתא דתנאי היא ולא הכריעו כדברי אחד מהם שהלכה כמ"ד יגנזו אע"ג דבס"ת סברי דהלכה כמ"ד ישרף לא נמנעו מלכתבו בהל' תפילין עם דין תפילין ומזוזות מפני שסמכו על מה שכתבו בה' ס"ת הא דא"ר נחמן נקטינן ס"ת שכתבו אפיקורס ישרף אבל הרמב"ם כתב בפ"א ס"ת תפילין ומזוזות שכתבן אפיקורס ישרפו משמע דס"ל דר"נ ס"ת דנקט לאו דוקא אלא ה"ה לתפילין ומזוזות ויש לתמוה על הרי"ף והרא"ש שכתבו דתני רב חיננא בריה דרבא מפשרוניא ס"ת תפילין ומזוזות שכתבן אפיקורס ישרף דרב חיננא לא חלק בין אפיקורס לעו"ג ומסור ועבד וכו' ובכולהו תני פסולין סתם והם כתבו דבאפיקורס תני ישרף ובאינך תני פסולין סתמא ועוד דבתפילין ומזוזות לא אשכחן מ"ד בהדיא ישרף דאע"ג דגבי ס"ת תני חדא ישרף ואפשר לומר דס'"ת לאו דוקא אלא ה"ה לתפילין ומזוזות ומפני כך כתבו וס"ת ותפילין ומזוזות תני חדא ישרף מ"מ קשה למה שהוכחנו דמשמע מדבריהם שהם סוברים דרב נחמן דוקא בס"ת הוא דאמר ישרף ולא בתפילין ומזוזות ודוחק לומר שגירסא אחרת היתה להם בהא דתני רב חיננא בריה דרבא מפשרוניא דבפרק התכלת (מנחות מב:) נמי איתא להא מתניתא והיא שנויה כמו שכתבתי דאיתא בפרק השולח ועוד שהרא"ש עצמו כתבה בפ' השולח כגירסת ספרים דידן בגמרא ולכן נראה לי שהם סוברים דכי אמר רב נחמן ס"ת שכתבו אפיקורס ישרף ה"ה לתפילין ומזוזות ואע"ג דרב חיננא כייל אפיקורס בהדי עו"ג ומסור ועבד ובכולהו תני פסולין מ"מ כיון דאיהו תני לכולהו פסולין תלו הדבר בו וכתבו על אפיקורס תני חדא ישרף ותני חדא יגנז ומשמע דס"ל כמאן דאמר ישרף ואע"פ שלא הכריעו בהלכות תפילין הלכה כדברי מי סמכו על מה שכתבו בהלכות ס"ת דברי רב נחמן דאמר ס"ת שכתבו אפיקורס ישרף וכבר נתבאר מדבריהם בהל' תפילין שהם סוברים דתפילין ומזוזות וס"ת שוים הם הילכך כולם היכא דכתבן אפיקורס ישרפו וכדעת הרמב"ם ז"ל:
ד סָעִיף א ומ"ש רבינו ביד עו"ג כשרים כבר כתבתי שהיא ברייתא שם נמצא ביד עו"ג אמרי לה יגנז ואמרי לה קורין בו כתב הר"ן דלפי גירסא זו משמע דנקטינן כלישנא בתרא דקורין בו. וכ"פ הרמב"ם בפ"א וטעמא משום דשכיח טפי שישראל כתבו לפי שאין דרך עו"ג לכתוב אבל הרי"ף כתב אמרי לה קורין בו ואמרי לה יגנז דחיישינן שמא עו"ג כתבו נראה שהוא פוסק דיגנז ומיהו אפשר שאם הוחזק שבזזו עו"ג ספרי יהודים דתולין דאותם ספרים שלהם היו וקורין בהם שבכהאי גוונא שכיח טפי עכ"ל הר"ן והרא"ש גורס כגירסת הרי"ף ופסק ברמזים דס"ת שנמצא ביד עו"ג יגנז וכ"כ רבינו ירוחם בדיני ס"ת דאזלינן לחומרא שמא עו"ג כתבו וכ"כ ג"כ רבי' בה' ס"ת ותימא איך פסק כאן דכשרים ואפשר שהוא סובר דהא דמחמרינן ואמרי' יגנז היינו דוקא גבי ס"ת שהעו"ג עשויים לכתוב ס"ת לצורך עצמן להתלמד בו הילכך איכא למיחש שמא כתבו עו"ג ומשו"ה אמרינן יגנז אבל תפילין שאין העו"ג עשויין לכתבן לפי שאינן צריכין להם לא אזלינן בהו לחומרא אלא נקטינן כמאן דמכשר ואע"ג דבנמצאו ביד אפיקורס אמרינן יגנזו התם היינו טעמא משום דדרך אפיקורס לכתוב איכא למיחש שמא כתב הוא עצמו אבל עו"ג לא שכיח שיכתוב נהי דבס"ת חיישינן לחומרא אבל בתפילין דאפי' אי משתכח מאן דידע לכתוב לא שכיח שיכתוב תפילין כיון שאין לעו"ג צורך בהם לא חיישינן להו וכשרים :
ה סָעִיף א ואין לוקחין אותם ולא שאר ספרים ביותר מכדי דמיהם משנה שם ומפרש טעמא בגמרא שלא להרגיל אותן לגנבן ולגזלן ואמרינן התם בברייתא בגמרא דהא דאין לוקחין אותם ביותר מכדי דמיהם היינו דוקא טובא אבל דבר מועט יותר מכדי דמיהן לוקחין ורבינו כתבו בהל' ס"ת סי' רפ"א ולכן לא חשש להאריך כאן:
ו סָעִיף א ואין נקחין אלא מן המומחה וכו' ברייתא בפ' התכלת (מנחות מב:) תפילין יש להם בדיקה ואינן נקחין אלא מן המומחה ופי' רש"י יש להם בדיקה אדם יכול לבדקן בחסירות ויתרות אעפ"כ אינן נקחין אלא מן המומחה היודע שצריכין עיבוד לשמה והתוס' והרא"ש הקשו עליו ופירשו הם דלעיבוד שלא לשמה לא חיישינן דהכל בקיאין בזה והא דאין תפילין נקחין אלא מן המומחה היינו הבקי בחסירות ויתירות דחיישינן שמא יתעצל בבדיקתן וטורח הוא לו להסיר התפירה ולחזור ולתופרן והא דתניא בפ' בתרא דעירובין (צז.) אמר ר"ח א"ר הלוקח תפילין מן השוק בודק שתים של יד ואחד של ראש או איפכא התם בשלקחן בדיעבד שלא מן המומחה והכי תניא בתוספתא דעבודת כוכבים אין לוקחין תפילין אלא מן המומחה מי שלקח ממי שאינו מומחה ומצא בידו שנים או ג' צמדים בודק ממנו תפלה אחת של ראש או של יד בצמד הראשון וכן בשני וכן בשלישי וכן ברביעי עכ"ל וכ"כ ר"י וכך הם דברי רבינו אבל הרמב"ם כתב בפ"ב הלוקח תפילין ממי שאינו מומחה צריך לבדקן לקח ממנו מאה קציצות בודק מהם ג' קציצות או ב' של ראש ואחד של יד או ב' של יד ואחד של ראש אם מצאם כשרים הוחזק זה האיש והרי כולם כשרים ואין השאר צריך בדיקה ואם לקחן צבתים צבתים כולם צריכות בדיקה שחזקת הצבתים מאנשים הרבה לקוחים ע"כ ומ"ש אם לקחן צבתים צבתים כולם צריכות בדיקה היינו לומר דכל הצבתים צריכות בדיקה אבל כיון שבדק מהצבת ב' של ראש ואחת של יד או שתים של יד ואחת של ראש כל קציצות שבאותו צבת בחזקת כשרים ודברי הרמב"ם פשוטים בפ' המוצא תפילין ולא ידעתי למה השמיטום הפוסקים: כתב הרא"ש בתשובה על המוכר תפילין ואמר שהיו של אדם גדול שהוא נאמן דעד אחד נאמן באיסורין היכא דלא אתחזק איסורא ומסתמא אותו אדם גדול לא הוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן:
ז סָעִיף א ותפילין שהוחזקו בכשרות אין צריכין בדיקה לעולם בפ' התכלת (מנחות מג:) כתבו התו' דאיתא במכילתא נאמר כאן מימי' ימימה ונאמר להלן ימים תהא גאולתו מה להלן י"ב חדש אף כאן מגיד שצריך לבדוק תפילין אחת לי"ב חדש דברי ב"ה ב"ש אומרים א"צ בדיקה שמאי אומר אלו תפילין של אבי אימא ובירושלמי פ' המוצא תפילין נמי תניא תפילין צריך לבדקן לי"ב חדש דברי רבי רשב"ג אומר א"צ וכל הני דמצרכי בדיקה ס"ל בחוקת תפילין הכתוב מדבר ולא קי"ל הכי מיהו בשימושא רבא איכא שצריכין לבדקן פעמים בשבוע והני בדיקות לא הוי משום חסירות ויתירות אלא שמא בלו ונתקלקלו וכל זה כתב הרא"ש וכתב שיש קצת סעד לדברי שימושא רבא מדאמרינן ביומא (יא.) דמזוזה נבדקת פעמים בשבוע ומיהו כתב שיש לחלק בין מזוזה לתפילין והרמב"ם כתב בפ"ב דאפילו אחר כמה שנים אינו צריך לבדקן שכל זמן שחיפויין שלם הרי הם בחזקתן ואין חוששין להם שמא נמחקה אות מתוכה או שניקבה הלל הזקן היה אומר אלו משל אבי אימא עכ"ל והוא בירושלמי פ' בתרא דעירובין וכתב רבינו ירוחם שכן נראה עיקר וכן פסק ברמזים והכי נקטינן. מ"ש רבינו בשם השאלתות בפרשה בא מקומו:
ח סָעִיף א ומ"ש בשם ר"ע אפי' לד' או לה' שנים אינם צריכין בדיקה נראה דצריך להגיה אפי' למ' או לנ' שנה שכך כתוב בא"ח שמצא בתשובת הגאונים: וכתב עוד בא"ח ואם אינו מניחן אלא לפרקים בודאי צריכים בדיקה ב"פ בכל שבעה שנים עכ"ל: כתוב עוד בא"ח בשם רב יוסף גאון במקום שאין שם מי שיודע לתפור תפילין ולבדקן ויש אצלם ישנות יניח אותם בלא בדיקה הואיל ואי אפשר לבדקם ולא לעשותם ואע"ג דמצוה כתקנה לא עביד דשכר מצות תפילין איכא עכ"ל:
א סָעִיף א תפילין שכתבן עבד וכו' ברייתא בפ' השולח (גיטין ד' מ"ה) ס"ת תפילין ומזוזות שכתבן אפיקורס ומסור עו"ג ועבד אשה וקטן כותי וישראל מומר פסולין שנאמר וקשרתם וכתבתם כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה וכך הביא הרא"ש לשם ברייתא זו בפסקיו ופירש"י מסור מלשין. עבדואשה אינן בקשירה דמ"ע שהז"ג היא דלילה ושבת לאו זמן תפילין הוא. כותים גירי אריות הן. מומר ומסור הרי פרקו מעליהן עול ורבינו לא הזכיר כאן אפיקורס לפי שבסמוך כתב דינו גם לא הזכיר כותי דהאידנא דינן כעו"ג גמורים כדאיתא פ"ק דחולין (דף ו') לא זזו משם עד שעשאום עו"ג גמורים:
ב סָעִיף א כתבן אפיקורס יגנזו נמצאו ביד אפיקורס ואין ידוע אם כתבן אם לאו יגנזו ביד עו"ג כשרים כך היא הנוסחא בספרי רבינו הישנים וכך היתה הנוסחא בספרי ב"י ואיכא לתמוה טובא דהא בפ' השולח איתא א"ר נחמן נקטינן ס"ת שכתבו אפיקורס ישרף כתבו עו"ג יגנז נמצא ביד עו"ג אמרי לה יגנז ואמרי לה קורין בו וכ"כ הרי"ף והרא"ש לשם אלא שגורסין בהפך א"ל קורין בו וא"ל יגנז דחיישינן שמא עו"ג כתבו וכתב הר"ן דלפי גירסא זו נמצא ביד עו"ג יגנז אבל לגירסא הראשונה נמצא ביד עו"ג כשרים וכ"פ הרמב"ם בפ"א מהל' תפילין ואיך שיהיה גירסא זו מ"מ קשה אמאי פסק רבינו כתבן אפיקורס יגנזו הלא ליכא למ"ד יגנז אלא ישרף ונראה דרבינו דקדק במ"ש הרי"ף והרא"ש בהל' תפילין תני רב חיננא בר רבא מפשרוניא ס"ת תפילין ומזוזות שכתבן אפיקורס ישרף ותני חדא יגנז מסור עבד כותי אשה עו"ג קטן ישראל מומר פסולין שנאמר וקשרתם וכו' דקשה טובא דלא אשכחן בתלמודא דאיכא תנא דקתני כתבן אפיקורס יגנז ומפרש רבינו דמדקאמר בגמרא דהך ברייתא דתני בה ס"ת שכתבו עו"ג יגנז האי תנא הוא דתני רב חיננא בר רבא מפשרוניא ס"ת תפילין ומזוזות שכתבן אפיקורס ומסור וכו' פסולין אלמא דמוקי להך ברייתא דתני פסולין דרצונו לומר יגנז ומדקא תני אפיקורס בהדי מסור עכו"ם ועבד וכו' אלמא דבאפיקורס נמי ס"ל להאי תנא יגנז ולא ישרף וכיון דפליגי ביה תנאי נקטינן לחומרא דיגנז ולא ישרף ודלא כרב נחמן דאמר נקטינן לקולא ס"ת שכתבו אפיקורס ישרף. אי נמי מחלק בין ס"ת לתפילין ומזוזות דדוקא בס"ת קי"ל כמ"ד ישרף דכיון דאפיקורסין כותבין ס"ת לעצמן ודאי לשם ע"ג כתבו וישרף אבל תפילין ומזוזות דאין דרכן של אפיקורסין לכתוב לעצמן איכא למימר דלמכור לישראל כתבן ולכן יגנז מספק ובכתב תפילין ומזוזות דוקא הוא דקתני יגנזו אבל לא בס"ת ומשו"ה כתב כאן רבינו בתפילין כתבו אפיקורס יגנז ובי"ד סי' רפ"א גבי ס"ת שכתבו אפיקורס כתב רבינו ישרף וכן פי' ב"י ומיהו תימה גדולה לומר שרבינו מחלק בין ס"ת לתפילין ומזוזות ולא נזכר חילוק זה בשום ספר מספרי הפוסקים אלא ודאי אין לחילוק זה עיקר ואם באנו להחמיר כהך ברייתא דקא תני אפיקורס בהדי מסור ועו"ג וכו' דפסולין בלבד דהיינו יגנזו ולא ישרף אף בס"ת יגנז ולא ישרף וא"כ דברי רבינו סותרין זה את זה ועוד קשה דאם נוסחא זו כתבן אפיקורס יגנזו אמתית קשה אמאי פלגינהו לתרתי בבי הו"ל למימרינהו בחד בבא כתבן אפיקורס או נמצאו ביד אפיקורס יגנזו ויש ליישב קושיא זו דכיון דבגמרא לא תני להו בחד בבא כתבן רבינו ג"כ בתרתי בבי מיהו קושיא הראשונה אי אפשר ליישב ברווחא ולכן נראה כמו שנמצא במקצת ספרי רבינו בא"ח כתבן אפיקורס ישרף וכמו שפסק בי"ד גבי ס"ת ופסק הלכה כרב נחמן דקאמר נקטינן כתבן אפיקורס ישרף ודלא כהך ברייתא דתני בכתבן אפיקורס פסולין בלבד דהיינו יגנז דליתא וכמ"ש הרי"ף והרא"ש בפ' השולח שהביאו להך דרב נחמן דהוא אמורא וקאמר דהכי כקטינן. אך קשה דכאן כתב רבינו בנמצא ביד עו"ג כשרים וכהרמב"ם ובהל' ס"ת פסק נמצא ביד עו"ג יגנז וכדמשמע מדברי הרי"ף והרא"ש בפרק השולח וצ"ע. מיהו לענין הלכה נקטינן דאין חילוק בין ס"ת לתפילין ומזוזות דבכולהו יגנז בין כתבן אפיקורס בין כתבן עו"ג ובין נמצאו ביד אפיקורס או נמצאו ביד עו"ג לעולם גונזין אותו אם לא שהוחזק שבזזו עו"ג ספרי היהודים דאם נמצאו ביד עו"ג או אפי' נמצאו ביד אפיקורס כשרים דתלינן דמשל יהודים שבזזו הן וקורין בהן דכה"ג שכיח טפי כדכתב הר"ן בפרק השולח ומביאו ב"י הא לאו הכי יגנזו ודלא כש"ע דפסק כאן נמצא ביד עו"ג כשרים וגבי ס"ת פסק די"א יגנז אלא אין חילוק בין תפילין לס"ת ויגנז בכל ענין כדפי' ודו"ק:
ג סָעִיף א ואין לוקחין אותם וכו' דין זה נתבאר בי"ד בסי' רפ"א גבי ס"ת:
ד סָעִיף א ואין נקחין אלא מן המומחה שבקי בחסירות ויתירות בפ' התכלת סוף (מנחות דף מ"ב) וע"פ פי' התוס' והרא"ש דאע"פ שיש להם בדיקה בחסירות ויתירות אפ"ה אינן נקחין אלא מן המומחה דתיישינן דשמא הלוקח יתעצל בבדיקתן דטורח הוא לו להסיר התפירה ולחזור ולתפרן:
ה סָעִיף א ומ"ש ואם לקחן ממי שאינו מומחה וכו' כ"כ התוס' והרא"ש דהכי תניא בתוספתא דעבודת כוכבים. אבל הרמב"ם בפ"ב פסק דהבדיקה היא או שתים של ראש ואחת של יד או שתים של יד ואחת של ראש וכו' וכן הוא בפרק המוצא תפילין וכ"פ בש"ע:
ו סָעִיף א ותפילין שהוחזקו בכשרות אין צריכין בדיקה לעולם טעמו כדכתב רב עמרם דכיון שהאויר שולט בהם אין מתעפשות ולא הביא דברי ר"ע אלא מפני שכתב עוד דאם אין מניחן אלא לפרקים צריכין בדיקה ולפרקים דצריך בדיקה מסתמא ס"ל כמ"ש השאלתות דפעמיים בשמיטה צריכין בדיקה כדאשכחן במזוזה דנבדקת פעמיים בשבוע. ואע"ג דבמכילתא תניא דכל תפילין צריכין בדיקה כל י"ב חדש דילפינן בג"ש כתיב הכא מימים ימימה וכתיב התם ימים תהיה גאולתו מה התם י"ב חדש אף כאן י"ב חדש פירשו התוס' בפרק התכלת ריש (מנחות דף מ"ג) דהך ברייתא אתיא כהני תנאי דבחוקת תפילין הכתוב מדבר ולא קי"ל הכי אלא בחוקת הפסח הכתוב מדבר הילכך א"צ לבדוק כלל כל זמן שהן בחזקתן שחפוי עור הבתים קיים ולא נשרו במים אבל כל היכא דאיתרע חזקתייהו דנעשה עור הבתים מרופט ונקרע או נשרו במים וכיוצא בזה פשיטא דאסור להניחן עד שיבדוק אותן מיד שמא נמחק הכתב ונתקלקל ומ"ש ר"ע לארבעים או לחמשים שנה נראה דלפי שהשאלתות כתב דצריכין בדיקה פעמיים בשבוע נקט ר"ע חמשים שנה שהוא פעם אחת ביובל כלומר דלא מיבעיא דלא בעי בדיקה פעמיים בשבוע אלא אפי' פעם אחת ביובל לא בעי בדיקה והוא הדין אפי' ביותר מחמשים שנה:
א ועי' בי"ד סימן רפ"א כתבתי שם דגר וממזר אסורים לכתוב ס"ת מיהו נראה דבתפילין ומזוזות אין לחוש וע"ש הטעם
א סָעִיף א תפילין שכתבן עבד או אשה כו' פסולים שנאמר וקשרתם וכתבתם כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה ושאינו בקשירה אינו בכתיבה. ועבד ואשה אינן בקשירה דמצות עשה שהזמן גרמא הוא ובגמרא חשיב נמי כותי מומר ומסור ופירש"י כותים גירי אריות הן. מומר ומסור הרי פרקו מעליהן עול וכל הפסול לכתוב פסול בכל תיקון עשייתן כתב הרמב"ם הטעם משום השי"ן שעושין בעור. ואיכא למימר כיון דיש בעשייתן דבר שהוא ראוי ליפסל אם נעשה ע"י הפסול אין לחלק בין קצת עשייה לקצת עשייה ב"י:
ב סָעִיף א כתבן אפיקורס ישרכו דודאי לשם ע"ג כתבן. כתבן עו"ג פסולה שנאמר וקשרתם וכתבתם נמצאו ביד עו"ג כשרים פורשו התוס' משום דאיכא למיתלי טפי שישראל כתבן דאין דרך עו"ג לכתוב עכ"ל. וישראל מומר פסולים עיין בדרישה. וכתבן אפיקורס ישרפו כך היא גי' ספר שלפני וכן הוא בס"א וכן כתב רבינו לקמן בי"ד הל' ס"ת וכן עיקר ועין בדרישה:
ג סָעִיף א ואין לוקחין כו' ביותר מכדי דמיהן שלא ירגילן לגזול ולגנוב ודוקא ביותר מכדי דמיהן טובא אבל דבר מועט יותר מותר ללוקחן וכ"כ רבינו בי"ד סי' רפ"א:
ד סָעִיף א וכן בשלישי וכן ברביעי וכן בכולן ואם מצאן כו' כצ"ל וכן הוא בהדיא בגמרא ריש המוצא תפילין ע"ש וכמ"ש בדרישה ור"ל שהלוקח כמה כריכות יש בכל כרך וכרך כמו מאה קציצות תפילין וחזקה שכל התפילין שמוכרכין בכרך אחד הם מאיש א' שאין הדרך לקנות תפילין אחת מזה וא' מאיש אחר להכי כל שבדק בכרך א' ומצא א' של יד או של ראש כשירה דכל התפילין שיש באותה כרך הן בחזקת כשרות שהן ודאי ג"כ מאיש זה וכבר הוחזק גברא אבל עדיין כרך השני צריך בדיקה שהדרך לקנות כרך מזה וכרך מאיש אחר לכן כל הכרכים שיש לו צריך לבדוק וק"ל:
ה סָעִיף א פעמים בשבוע פי' בשמיטה וכן בי"ד סימן רצ"א והטעם דחיישינן שמא בלו ונתקלקלו. וכתב רב עמרם אפי' לד' או לה' נראה שט"ס הוא וצ"ל למ' או לנ' וכ"כ בא"ח שמצא בתשובת הגאונים ב"י:
א סָעִיף א וישראל מומר פסולין כתב ב"י ברייתא היא וכתבה הרמב"ם וכתב טעם דמומר ומסור כיון שפרקו עול לאו בני מאמינים במצות. וכל שאינו מוזהר על הקשירה ומאמין בה כהלכתה לאו בר כתיבה הוא. ואיכא למידק האי מסור ה"ד אי להכעיס בכלל ישראל מומר הוא ואי לתיאבון מ"ש משאר עבירות דלא הוה פורק עול כשעובר על מצוה אחת לתיאבון ואפשר דמסור לתיאבון כו' נמי הוה כפורק עול דשאני מסור דחמיר טובא. או אפשר דמסור נמי דוקא שלא לתיאבון הוא דהוה פורק עול ואיצטריך דסד"א כיון דמסור לא כתיב בהדיא בתורה דהא לא נפיק אלא מלא תעמוד על דם רעך אפילו שלא לתיאבון לא מקרי פורק עול קמ"ל ולפ"ז אפשר דמש"ה השמיטו רבינו דהשתא כולי עלמא קים להו שהמסור מהעבירות החמורות היא ובכלל ישראל מומר הוא עכ"ל ב"י. ולפי מ"ש בביאורי לח"מ ס"ס תנ"ה לק"מ דע"כ לא חילקו בין עושה להכעיס לעושה בתיאבון אלא בעבירות שבין אדם לקונו אבל בגזלן או מסור החומס או מזיק ממון חבירו לא שייך לומר עושה לתיאבון. דמה לי בתאותו וכי בשביל כך ירד לחיותו של חבירו וע"ש כתבתי מבואר יותר:
ב סָעִיף א פסול בכל תיקון עשייתן כן כתב הרמב"ם וז"ל אין עושין תפילין אלא ישראל שעשייתן ככתיבתן מפני השי"ן שעושין בעור לפיכך אם עפץ כותי או תפרן פסולות וה"ה לכל הפסול לכותבן שלא יעשה אותן עכ"ל וכתב ב"י ואיכא למידק מאחר שכתב דטעמא דפסולה מפני השי"ן א"כ לא יפסול ע"י כותי אלא עשיית השי"ן בלבדו וצ"ל כיון דיש בעשייתן דבר שהוא ראוי ליפסל אם נעשה ע"י מי שפסול אין לחלק בין קצת עשייה לקצת עכ"ל:
ג סָעִיף א כתבן אפיקורס יגנז כו' כך הגירסא בקצת הספרים והיא ג"כ גירסא שהיתה לפני ב"י ותמה ב"י על רבינו בזה שהרי בפ' השולח אמר רב נחמן נקטינן ס"ת שכתבו אפיקורס ישרף [פירש"י אפיקורס אדוק לע"ג] וכ"כ רבי' בהדיא בהל' ס"ת. ס"ת שכתבו אפיקורס ישרף. וצ"ל דמשמע לרבינו דדוקא בס"ת הוא דאמר ישרף אבל לא בתפילין ויש ליתן טעם כו' ע"ש שהאריך ובסוף דבריו הוכיח שהרי"ף והרא"ש לא ס"ל לחלק בין ס"ת לתפילין אלא לעולם ישרפו ושכן דעת הרמב"ם עכ"ל ואני כבר כתבתי בפרישה שגירסת ספר רבינו שלפני נדפס ישרפו במקום יגנזו וכן הוא בדפוס טוא"ח מהרי"א פראג וכן נ"ל עיקר וט"ס הוא בכל שאר הדפוסים וצריך להגיה כן ומ"ש שגם על ר' ירוחם קשיא קושיא זו דז"ל ר"י בנתיב י"ט חלק ד' מסור עבד אשה כותי קטן ישראל מומר ישרפו כתבו אפיקורס כותי יגנוו עכ"ל ונראה דגם בו ט"ס הוא וצ"ל ישרפו ואם ניישב הגירסא צ"ל דה"פ יגנזו כלומר יבערו ויגנזו מן העולם דהיינו שריפה. ובלא"המוכח לומר כן בדברי רבי' ור' ירוחם עצמן שהרי מדכתבו בעבד או אשה פסולים דהיינו שאין קורין אותו לא שייך למימר כתבו אפיקורס יגנזו דאם אין קורין בו היינו נמי יגנזו וכן מוכח בגמרא שלא הזכירו אלא ג' חלקים ישרף או אין קורין בו היינו יגנזו והיינו נמי פסולין או קורין בו דהיינו כשרים ועוד מדכתב רבינו אח"כ נמצאו ביד אפיקורס ואין ידוע אם כתבן או לא יגנזו ש"מ דברישא דידוע שכתבן לא די בגניזה דאל"כ הא זו ואצ"ל זו ודוחק לומר דאיידי דנמצא ביד עו"ג כשרים נקטו לכן נראה ברור כמ"ש:
ד סָעִיף א ביד עו"ג כשרים כתב ב"י ברייתא בפרק השולח נמצא ביד עו"ג אמרי לה קורין בו ואמרי לה יגנז דחיישינן שמא עו"ג כתבו ע"כ גירסת הרי"ף וכך היא גירסת הרא"ש ומשמע דס"ל יגגזו כלישנא בתרא ופסק רבינו כרמזים דס"ת שנמצא ביד עו"ג יגנז וכ"כ הר"ר ירוחם בדיני ס"ת דאזלינן לחומרא שמא עו"ג כתבו ומ"ה יגנז אבל תפילין שאין העו"ג עשויין לכתבן כשרים וכ"כ ג"כ רבינו בהל' ס"ת ותימה היאך פסק כאן דכשרים ואפשר שהוא סובר דהא דמחמרינן ואמרינן יגנוז היינו דוקא גבי ס"ת שהעו"ג עשוים לכתוב ס"ת לצורך עצמן להתלמד בו הילכך איכא למיחש שמא כתבו עו"ג ומש"ה יגנוז אבל תפילין שאין עו"ג עשויים לכתבן לפי שאינן צריכין להם לא אזלינן בהו לחומרא אלא נקטינן כמאן דמכשיר. ובאפיקורס דאמרינן נמצאו בידו יגנוז היינו טעמא משום דדרך אפיקורס לכתוב איכא למיחש שמא כתבם הוא בעצמו עכ"ל:
ה סָעִיף א שבקי בחסירות ופירשו התוס' הא דאין תפילין ניקחין אלא מן המומחה היינו הבקי בחסירות ויתירות דחיישינן שמא יתעצל בבדיקתן וטורח הוא לו להסיר התפירה ולחזור ולתופרם והא דתניא בפרק בתרא דעירובין הלוקח תפילין מן השוק בודקן אחת אחת התם כשלקח בדיעבד שלא מן המומחה והכי תניא בתוספתא דעבודת כוכבים ואין לוקחין תפילין אלא מן המומחה ומי שלקח ממי שאינו מומחה ומצא בידו ב' או ג' צמדים בודק ממנו תפילה אחת של ראש או של יד בצמד הראשון וכן בשני וכן בשלישי וכן ברביעי עכ"ל. וזה כדברי רבינו. ותימא גדולה בעיני שהתוספות הביאו והקשו מההיא דהמוצא תפילין על ההיא דתכלת ולא הרגישו בזה שגם ההיא דהמוצא תפילין הוא סותר לדברי התוספתא שהביאו שגלוי ונראה לעינים דההיא דהמוצא תפילין פליג אהתוספתא דז"ל הגמרא פרק המוצא תפילין (עירובין דף צ"ז ע"א) אמר רב חסדא אמר רב הלוקח תפילין ממי שאינו מומחה בודק ב' של יד ואחד של ראש או ב' של ראש ואחד של יד מה נפשך אי מחד גברא זבין לבדוק או ג' בשל יד או ג' בשל ראש אי מתרי תלתא גברי זבין כל חד וחד ליבעי בדיקה לעולם מחד גברא קא זבין ובעינן דמתמחי בשל יד ובשל ראש והתני רב כהנא בודק ב' של יד ושל ראש [פי' ב' א' משל יד וא' משל ראש] הא מני רבי היא דאמר בתרי זימני הוי חזקה. אי רבי אימא סיפא וכן בצבת הב' וכן בצבת הג' מודה ר' בצבתיים דמתרי תלתא גברי זבין אי הכי אפילו רביעי נמי ואפי' חמישי נמי אין ה"נ והא דקתני שלישי לאפוקי מחזקי' ע"כ. הרי לך בהדיא דאי קנה הרבה תפילין יחד צריך לבדוק ב' של יד ואחד של ראש ואז די לכל התפילין ואי קנאם צבתים צבתים כרוכין כרוכין צריך לבדוק כן מכל צבת וצבת והכא דמיירי שלקחן צבתים איך כתב בודק א' של יד או א' של ראש. והיותר מן התימא מב"י שהביא דינים אלו בשם הרמב"ם וכתב עליהן ודבריו פשוטים בפרק המוצא תפילין ולא ידעתי למה השמיטו הפוסקים עכ"ל. משמע דהשמטה יש אבל סתירת דברים אין כאן. והסתירה גדולה ונפלאה מאוד וחפשתי בכל הדפוסים והנה כל הגירסת שוות בדברי רבינו א' של יד וא' של ראש וה"כ רבינו ברמזים ואף אם נאמר להגיה בדברי רבינו כאן אחד של ראש ושתים של יד אכתי הקושיא במקומה עומדת על התוס' והביאו הרא"ש והתוס' והביאו ג"כ הגמרא דעירובין ולא הזכירו כלום. וכמעט נ"ל דהיה להן גירסא אחרת בגמרא דעירובין ויש קצת ראייה לדברי שהתוס' והרא"ש הביאו הגמרא דעירובין בע"א וז"ל שכתבו והא דתניא בפ"ב דעירובין הלוקח תפילין מן השוק בודקן אחת אחת כו' הרי לך שהם גרסו כן בגמרא. אך התמיה שלא מצאתי מי שכתב מזה כלום גם הב"י לא הזכיר מידי שוב מצאתי בהגהות רא"ף הרגיש ג"כ בזה וז"ל בריש פ' המוצא תפילין ע"ש כי שם משמע שצריך לבדוק יותר בכל כרך עכ"ל וצ"ע:
ו סָעִיף א ואם לקחן ממי שאינו מומחה ב' או ג' כרכים בודק מהן תפילין אחת של יד ואחת של ראש כו' ברייתא בפרק התכלת תפילין יש להם בדיקה ואינן ניקחין אלא מן המומחה:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.