א מבוי שצדו אחד כותי וישראל בצדו השני ובית אחר של ישראל אצלו פתוח לר"ה ולא למבוי וחלון בינו לבין ישראל הדר במבוי אינו יכול לערב דרך החלון שביניהם להוציא כליו למבוי דרך בית ישראל שכינו הפתוח למבוי אבל אם פתח ביניהם מותר לר"י ולרש"י אף אם פתח ביניהם אסור:
א סָעִיף א מבוי שצדו אחד כותי וישראל בצדו השני וכו' כבר נתבאר כל זה בס"ס שפ"ב ושם כתבו רבינו לענין חצר שפתוחים לו בתים בענין זה וכאן כתבו לענין מבוי שפתוחים לו חצירות בענין זה ושם כתבתי דעת הרמב"ם ז"ל וכבר כתב רבינו בסימן שס"ג שמבוי זה אע"פ שאין בו אלא חצר אחד של ישראל ניתר בלחי או קורה כיון שפתוח לו חצר אחד ואע"ג שדר בו הכותי דירת הכותי חשיבא דירה לקולא:
א סָעִיף א מבוי שצדו כו' כבר נתבאר לעיל סימן שפ"ב לענין חצר וה"ה כאן לענין מבוי וכתב ב"י וז"ל וכבר כתב רבינו סי' שס"ג שמבוי זה אע"פ שאין בו אלא חצר אחד של ישראל ניתר בלחי או בקורה כו' אע"פ שדר בו כותי דירת כותי חשובה דירה לקולא ורצה לפרש כן כדי שלא תקשה מאי מועיל העירוב במבוי זה דאין ניתר בלחי וקורה דברים אלו אינם מוכרחים כאן מדברי רבינו ואפשר לפרש דברי רבינו בענין אחר כמ"ש התוספות שם ז"ל וא"ת אפילו יערבו יחד איך יהיו מותרים להשתמש במבוי והלא אין כאן אלא חצר א' הפתוח למבוי ואין ניתר בלחי וקורה וי"ל דבצורת הפתח מיהא יכולים להתירו ואח"כ כתבו מ"ש ב"י דדירת כותי חשובה דירה לקולא וב"י ז"ל הביא תירוץ שני לפי שהרא"ש כתב שם תירוץ זה והטעם דבכל מקום דנקט לישנא דמבוי הוא בלא צורת הפתח וניתר בלחי וקורה ואע"ג דכותי אוסר עלייהו אם בתים הרבה בחצר כבר כתבו התוס' שם דלגבי מבוי הוי כל בני חצר אחת יחידים לגבי עכו"ם וגם רבינו כתב בסימן שאחר זה כן:
ב סָעִיף א אבל אם פתח ביניהם מותר לר"י ולרש"י אף כו' כצ"ל:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.