א אסור ליכנס בהן לבה"ק או לתוך ד"א של מת כשהן בראשו בבית המרחץ בבית החיצון יכול להניחם לכתחילה ובבית האמצעי אין יכול להניחם לכתחילה אבל אם היו בראשו אין צריך לחלצן ובבית הפנימי אפילו היו בראשו צריך לחלצן:
א סָעִיף א אסור ליכנס בהם לבית הקברות או לתוך ד"א של מת כשהן בראשו פשוט ר"פ מי שמתו (ברכות יח.) וטעמא משום דהוי לועג לרש וכבר כתבתי בסי' כ"ג דמשמע דדוקא תפילין של ראש אסור משום דמתחזו אבל תפילין שבזרועו כיון דמיכסו לית בהו משום לועג לרש ושרי ושל ראש נמי אם כסה אותם לית לן בה:
ב סָעִיף א בבית המרחץ בבית החיצון יכול להניחם לכתחלה וכו' עד סוף הסימן ברייתא בסוף פ"ק דשבת (י:) ובית החיצון הוא מקום שבני אדם עומדים שם לבושין ובית האמצעי הוא מקום שמקצת בני אדם עומדים שם לבושין ומקצתם עומדים שם ערומים ובית הפנימי הוא מקום שכולם עומדים שם ערומים:
א סָעִיף א אסור ליכנס בהן לבה"ק או לתוך ד' אמות של מת כשהן בראשו ברייתא ר"פ מי שמתו (ברכות דף י"ז) לא יהלך אדם בבה"ק ותפילין בראשו וס"ת בזרוען וקורא ואם עושה כן עובר משום לועג לרש חרף עושהו ואיכא למידק דבגמרא לשם מוקי להך ברייתא דלא יהלך אדם בבה"ק וכו' תוך ד' אמות הוא דאסור חוץ לד' אמות חייב פי' חייב בק"ש דאמר מר מת תופס ד' אמות לק"ש וא"כ למה כתב רבינו אסור ליכנס בהן לבה"ק או לתוך ד' אמות של מת וכולי דמשמע דבבה"ק אפי' חוץ לד' אמות אסור והא ליתא כדפרישית וכן כתב ב"י בסימן כ"ג וי"ל דודאי לבה"ק נמי לא אסור אלא תוך ד' אמות לקבר אלא לפי דבמת שמוציאין אותו לקבורה איכא למימר דאפי' חוץ לד' אמות אסור להכי נקט או לתוך ד' אמות של מת לאורויי דאפי' במת אינו אסור אלא תוך ארבע אמות ואצ"ל בבה"ק: ומ"ש כשהן בראשו נראה מדברי רבינו שכתב כשהן בראשו דסובר דהא דתני ברייתא תפילין בראשו וס"ת בזרועו בדוקא נקט הכי אבל בתפילין בזרועו שהוא מכוסה לית בהו לועג לרש ולפ"ז אף כשהן בראשו וכיסה אותם תחת המצנפת שאינן נראין ליכא איסורא וכ"כ ב"י ופסק כך בש"ע כאן וכ"פ לעיל גבי ציצית בסי' כ"ג ועיין בי"ד בסי' שד"מ ובסימן שס"ז ובמ"ש לשם בס"ד:
א סָעִיף א אסור ליכנס בהם לבה"ק כו' ודוקא כשהן מגולין. ב"י ועיין מ"ש לעיל סי' כ"ג:
ב סָעִיף א בבית המרחץ בבית החיצון כו' ברייתא ס"פ קמא דשבת ובית החיצון הוא מקום שבני אדם עומדים שם לבושים ובית האמצעי הוא מקום שמקצת בני אדם עומדים שם לבושים ומקצת ערומים ובית הפנימי הוא מקום שכולם עומדים שם ערומים עכ"ל ב"י. משמע מדבריו דבעינן דבשעה שזה קורא ק"ש יש אנשים עומדים לבושים ויש שעומדים ערומים. ולהכי ק"ש אסור לקרות בו ולהניח תפילין נמי אסור. אבל אינו חולץ ושואל בשלום. אבל ברש"י ובר"ן דף י' ע"א לא משמע כן דז"ל הגמרא שם מקום שבני אדם עומדים ערומים ולבושים. אמצעי שיוצא בו ערום וממהר לכסות את עצמו ויוצא לחיצון ע"כ משמע בהדיא דאפילו אם כבר לבש אפ"ה אסור לקרות בבית האמצעי ק"ש דאי ר"ל כשעדיין עומד ערום א"כ גם שאלת שלום אסור. אלא מחוורתא כדפרישית דאפילו כשהוא לבוש אסור לקרות ק"ש כנגדו. והטעם כיון דהדרך ליכנס בו בתחלה מהפנימי ערום. איכא בזוי לקרוא בו ק"ש וטעמא דמסתבר הוא שהרי כ"ע בבית המרחץ גופיה אפי' אם הוא לבוש לגמרי כיון שהוא עשוי לעמוד בו ערום אסור אפי' בשאלת שלום. לכן דברי ב"י אינם מובנים וצ"ע:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.