א מותר לחרוך ב' שבלים ביחד ולא חיישינן שמא יצאו מים מאחת לחבירתה ותחמיץ דהוה ליה מי פירות ואין מחמיצין הלכך ותיקא שהוא תבשיל העשוי משמן ומלח עם קמח שרי אבל העשוי ממים ומלח עם קמח אסור: אין מוללין הקדירות פירוש שנותנין קמח בתוך המאכל להקפותו בין אם יתן הקמח תחלה בין אם יתן החומץ תחלה ואפי' בקמחא דאבישונא שהוא קמח העשוי מקליות שנתייבשו בתנור ואין מחמיצין אפ"ה אסור דחיישינן שמא לא נתייבשו כל צרכן ומחמיצין אבל במצה אפויה וטחונה מותר ולא חיישינן דילמא אתי לאחלופי בקמח וכן בקמח עדשים ושאר קטניות שרי שאינו מחמיץ ורי"ף וכן א"א ז"ל כתבו סתמא להיתרא במצה אפויה ובגמרא קאמר דאפי' במצה אפויה אסור היכא דאיכא עבדי שמזלזלין במצות או כיוצא בזה דאיכא למיחש דאתי לשרויי אף בקמחא:
א סָעִיף א מותר לחרוך שני שבלים ביחד וכו' פלוגתא דאביי ורבא בפרק כל שעה (פסחים מ.) וקי"ל כרבא דשרי:
ב סָעִיף א ומ"ש הלכך ותיקא שהוא תבשיל העשוי משמן ומלח עם קמח וכו' גז"ש וכבר נתבאר בסימן שקודם זה:
ג סָעִיף א אין מוללין את הקדירות וכו' (מ.) ת"ר אין מוללין את הקדירה בפסח והרוצה שימלול נותן את הקמח ואח"כ נותן את החומץ וי"א נותן את החומץ ואחר כך נותן את הקמח עולא אמר אחד זה ואחד זה אסור משום לך לך אמרינן לנזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב רב פפא שרי לדבי ריש גלותא למימחא קידרא בחמימי אמר רבא איכא דשרי כי האי מילתא במקום דשכיחי עבדי איכא דאמרי רבא גופיה מחו ליה קידרא בחסיסי וכתבו הרי"ף והרא"ש פי' חסיסי מצה אפוייה שטוחנים אותה במים ומוללים בה את הקדירה ובערוך פי' קמח של עדשים שאינו בא לידי חימוץ ולא חיישינן דילמא אתי לאיחלופי בשאר קמח:
ד סָעִיף א ומ"ש רבינו דאפילו בקימחא דאבישונא אסור למימחא מימרא שם (לט:):
ה סָעִיף א ומ"ש רבינו ובגמרא קאמר דאפילו במצה אפויה אסור היכא דאיכא עבדי כלומר שהוא תמה על הרי"ף והרא"ש למה לא כתבו כן ול"נ שאין כאן מקום תמיהא כלל כיון דבלישנא בתרא אמרינן דרבא גופיה מחו ליה קידרא בחסיסי משמע דאתא לאיפלוגי אלישנא קמא דאמר איכא דשרי כי האי מילתא במקום דשכיחי עבדי הלכך נקטינן כלישנא בתרא דשרי אפילו באתרא דשכיחי עבדי ודברי הרמב"ם בפ"ה כדעת הרי"ף:
א סָעִיף א מותר לחרוך שני שבלי' וכו' ס"פ כ"ש וכרבא ולא כאביי ומ"ש הלכך ותיקא וכו' ג"ש לשם והסמיך רבינו דין ותיקא עם דין שני שבלים וכתב לכך ותיקא וכו' מפני ששני הדינים הם בבישול קמח וחיטים במי פירות ולא בלישה עיסה במי פירות:
ב סָעִיף א אין מוללין הקדרות וכו' ברייתא שם ופי' שכתב רבינו הוא פירש"י אבל הרמב"ם בפ"ה כתב אין מוללין הקדירות החדשים והיינו שדרכם היה בקדירה חדשה לבשל בה קמח ומים וחומץ וכו' וכן פי' הר"ן:
ג סָעִיף א ומ"ש ואפילו בקימחא דאבישונא וכו' כן פי' התוס' לשם סוף דף מ' בד"ה רבא מחו ודלא כפי' רש"י דשרי ועיין בהגהת מיימונית פ"ה בתשובת מהר"ם:
ד סָעִיף א ומ"ש דבמצה אפויה וטחונה מותר כן פי' הרי"ף והרא"ש לשם ומ"ש וכן בקמח עדשים וכו' הוא פירוש התוס' לשם ועל השגת רבינו כתב ב"י שאינה השגה ודבריו נכונים והכי נקטינן:
א סָעִיף א והא דאסור בקמחא דאבישונא כתב בהג"מ פ"ה י"א דדוקא בקמח דקליות הוא דחיישינן דילמא לא בשיל שפיר אבל סולת גופיה שאופין בתנור לא חיישינן וכן דעת הרמב"ם ואינו נראה אלא דבכל ענין אסור וכ"כ ר"י בשם התוספות וכתב עוד בהגהות ויש שהיו רוצים להתיר לבשל עם חלב בלא מים מיהו גם בזה יש לחוש שמא יתערב בו מים לכן טוב שלא לעשות כי אם ממצה אפוייה:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.