א כתב ר"ע לאחר תפלה מריעין תרועה גדולה בלא תקיעה כדי לערבב השטן ורב האי כתב לא בתורת מנהג אנו עושין אלא מכי אתא ר' יצחק ואמר מכי מסיים ש"צ תקיעתא ביבנה לא שמע איניש אודניה מקל תקיעתא למדנו שיחידים היו רגילין לתקוע אחר התפלה ואם אין עושין כן אין עיכוב בדבר שכבר יצא ידי חובתו ואחר שגמר ש"צ התפלה אומר קדיש ונפטרין לבתיהם לשלום:
א סָעִיף א כתב רב עמרם כו' ורב האי כתב לא מתור' המנהג כו' פי' לא מתורת מנהג אנו עושין כדי שנאמר דכיון שנהגו כן הכל ודאי מנהג אבותינו תורה וא"כ יש עכוב בדבר כגון אם טעה יחזור לראש אלא מכי אתא רב יצחק כו' דמשם למדת שיחידים היו רגילים לתקוע אחר התפלה ואין שייך מנהג במה שעשו היחידים מעצמן ולפיכך אם אין עושין כן אין עיכוב בדבר ונראה דאף להמחמירין שהביא הערוך ונתן טעם כנגד מאה פעיות כו' אין זה חיוב ואין עיכוב בדבר:
א סָעִיף א מכי מסיים ש"ץ תקיעתא ר"ל התוקע דהוא נמי מיקרי ש"ץ ור"ל מכי סיים התוקע הל' קולות שבסדר הברכות אז מתחילין היחידים א"נ ש"ץ ממש ור"ל מכי סיים סדר תקיעות:
ב סָעִיף א ביבנה כו' אפשר דמש"ה נקט יבנה ששם היו נזהרין בי' טפי שסנהדרין גלו לשם כדאיתא פרק בתרא דר"ה ושם היו תוקעין אליבא דכ"ע אפילו בשבת:
ג סָעִיף א מקל תקיעתא תרועה מיקרי גם כן ע"ש התוקע בל"א בלאזין:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.