א בין הפרקים שואל בשלום אדם נכבד מפני כבודו ומשיב שלום לכל אדם ובאמצע אפילו באמצע הפסוק שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד ופירש"י מפני היראה אדם שירא ממנו שמא יהרגנו וכן כתב הרמב"ם ז"ל אנס ולא נהירא לאדוני אבי ז"ל דהא מילתא דפשיטא שאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש ופירש הוא מפני היראה היינו יראת אביו או רבו דכתיב איש אמו ואביו תיראו ותנן מורא רבך כמורא שמים וכן פירשו הגאונים ולענין להפסיק לקדיש וקדושה ולברכו נחלקו בו הפוסקים י"א אף ע"פ ששואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד אינו פוסק דכיון שעוסק בשבחו של מקום אין לו להפסיק בשביל שבח אחר ובס"מ קטן כתב ועונין קדיש וקדושה ואמן של האל הקדוש ואמן של שומע תפלה בכל מקום ויש אומרים שפוסק לכל אפילו באמצע דלא גרע ממה שפוסק לשאול מפני היראה ולהשיב מפני הכבוד ולזה הסכים א"א ז"ל כתב בעל המנהיג הקורא את שמע וקראו החזן לעמוד בתורה צריך לעמוד לקרות בתורה לכבוד התורה מק"ו מכבוד הבריות ויראתם שמפסיק בשבילם ואלו הן בין הפרקים בין ברכה ראשונה לשנייה בין שנייה לשמע בין שמע לוהיה אם שמוע בין והיה אם שמוע לויאמר בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק וכתב הרמב"ם ז"ל לא יפסיק כדין בין פרק לפרק אלא כמו באמצע הפרק לשאול מפני היראה ולהשיב מפני הכבוד ור"י פירש לא יפסיק כלל אפי' כמו באמצע הפרק אלא יאמר אני ה' אלהיכם אמת שנאמר וה' אלהים אמת ואז יפסיק כמו באמצע הפ' ואם אמר ה' אלהיכם אמת כדי שלא להפסיק ושהה אחר כך הרבה א"צ לחזור ולומר אמת וגומר כל הברכה וחותם בא"י גאל ישראל ואומר אמן אפילו יחיד אחר ברכותיו כיון שהוא סיום של סדר ברכות ומתחיל להתפלל מיד ולא יפסיק רק אם אירעו אונס שלא הניח תפילין קודם ק"ש ונזדמן לו בינתים להניחן יכול להפסיק לברך ולהניחן כדי שיתפלל בתפילין אבל אין לו להפסיק לברך על טלית ללובשו ותקנו לומר אמת ויציב שחרית על החסד שעשה עמנו הקב"ה שגאלנו והעבירנו בים ושקע צרינו בתוכו ואיתא בירושלמי צריך להזכיר באמת ויציב יציאת מצרים ומלכות וקריעת ים סוף ומכת בכורות וצור ישראל וגואלו ותקנו אמת ואמונה ערבית על הגאולה של עתיד שאנו מאמינים ומקוים שיקיים לנו הבטחתו ויגאלנו בקרוב אי נמי על שאנו מפקידים בידו נשמותינו בכל לילה מאמינים בו שישיבנה אלינו וזהו אמת ואמונה שיאמר ויקיים את דברו להשיב הפיקדון והיינו דאמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל מי שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא י"ח ופירוש לא יצא י"ח המצוה כתקנה אבל לעולם יצא דברכות אינן מעכבות:
א סָעִיף א בין הפרקים שואל בשלום אדם נכבד וכו' בפרק היה קורא (ברכות יג:) איפליגו ר"מ ורבי יהודה במתניתין ופסקו הפוסקים כר"י דאמר באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם:
ב סָעִיף א ומ"ש ואפילו באמצע הפסוק הוא ממה שאמרו בירושלמי ע"כ באמצע הפרשה אפילו באמצע הפסוק ר' ירמיה מרמז רבי יונה משתעי רב הונא בשם רב יוסף ודברת בם מכאן יש לך רשות לדבר וכתבו הרא"ש ומשמע לרבינו דרב הונא מייתי מודברת בם להתיר לדבר אפילו באמצע הפסוק ואם כן ה"ל ר' ירמיה יחיד לגבי רבי יונה ורב הונא ולית הלכתא כוותיה ומיהו מצאתי כתוב דבאמצע פסוק שמע ישראל אין להפסיק כלל שאין דבר גדול כקבלת מלכות שמים ע"כ ונ"ל דה"ה לבשכמל"ו שגם הוא מכלל הייחוד ומטעם זה אין להפסיק בין פסוק שמע ישראל לבשכמל"ו. ומ"ש רבינו ופרש"י מפני היראה אדם שירא ממנו וכו' ולא נהירא לא"א ז"ל דהא מילתא דפשיטא וכו' כלומר ולמה לתנא למיתני שואל מפני היראה ופירש הוא יראת אביו או רבו וכו' וגם הרשב"א תמה על דברי רש"י והרמב"ם ופי' הוא כדברי הרא"ש וכתב עוד דמי שגדול ממנו בחכמה אע"פ שאינו רבו הוי בכלל מפני היראה:
ג סָעִיף א ולענין להפסיק לקדיש ולקדושה ולברכו נחלקו הפוסקים וכו' מדברי רבי' נרא' שלא היה גורס בסמ"ק אלא קדיש ואמן של האל הקדוש ואמן של שומע תפלה ומשמע ליה דדוקא להני קאמר דמפסיקין אבל לא לקדושה ולברכו ומפני כך כתב אחר זה וי"א שפוסק לכל כלומר גם לקדושה ולברכו אבל בנוסחי דידן כתוב בהדיא בסמ"ק דפוסק לקדיש ולקדושה וברכו. אבל ק"ל דודאי משמע דמ"ד דמפסיקין בהנך אמנים כ"ש דמפסיקין לקדיש ולקדושה וברכו לכך נ"ל שצריך לגרוס בדברי רבינו כסדר הזה י"א אע"פ ששואל מפני היראה וכו' אינו פוסק דכיון שעוסק בשבחו של מקום אין לו להפסיק בשביל שבח אחר וי"א שפוסק לכל אפי' באמצע דלא גרע ממה שפוסק לשאול מפני היראה ולהשיב מפני הכבוד ולזה הסכים א"א ז"ל ובסמ"ק כתב ועונין קדיש ואמן של האל הקדוש ואמן של שומע תפלה בכ"מ ע"כ דהשתא כשכתב וי"א שפוסק לכל היינו דוקא לקדיש ולקדושה ולברכו אבל לא להנך אמנים ובזה הוא מה שהסכים הרא"ש ואחר כך כתב שסמ"ק מוסיף עוד לומר דלהנך אמנים נמי מפסיקין וז"ל הרא"ש בפרק היה קורא והא דאמרינן באמצע שואל מפני היראה נחלקו בו רבותינו בענין הפסקה בק"ש וברכותיה לקדיש ולקדושה וברכו אם פוסק אם לאו יש מי שאומר שאע"פ ששואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד אפ"ה אינו פוסק לקדיש ולקדושה דכיון שעוסק בשבחו של מקום אין לו להפסיק בשביל שבח אחר ורוב המפרשים הסכימו שפוסק אפי' באמצע הפרשה דלא גרע ממה שפוסק לשאול מפני היראה ולהשיב מפני הכבוד וכן הסכים ה"ר יונה והביא ראיה מדפליגי לקמן אם מפסיק בתפלה לקדיש וקדושה אם לא אע"ג דמסיק הלכתא כמ"ד אינו מפסיק מ"מ כיון דחזינן דבתפלה דאפילו המלך שאל בשלומו לא ישיבנו נחלקו אם מפסיק לקדיש מכלל דבק"ש וברכותיה דקי"ל דמפסיק לשאול מפני היראה ולהשיב מפני הכבוד פשיטא להו לכולהו דמפסיק הילכך לקדיש ולקדושה ולברכו מפסיק אפילו באמצע הפרק וכן דעתי מסכמת אף ע"פ שנשאתי ונתתי בדבר בפני הר"מ והסכימה דעתו שאין להפסיק ע"כ והתוספות כתבו כדברי הרא"ש וכ"כ המרדכי בשם אבי העזרי וכ"כ הרשב"א בתשובה דדבר פשוט הוא שמפסיקין שהרי שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד וכתב בשה"ל נראה שאם שכח להניח תפילין וציצית שיכול להפסיק בין הפרקים ולהניחן שלא יהא כמעיד עדות שקר בעצמו עכ"ל וכ"כ בא"ח (ונ"ל שלא יברך עליהם עד שיגמור תפלתו ואז ימשמש בהם ויברך עליהם וכמו שאכתוב בסמוך בענין הנחת תפילין בין גאולה לתפלה) : [ב"ה על כל זה צריך להעביר הקולמוס וכצ"ל וכ"כ רבינו ס"ס פ' וכתב שיברך עליהם והם דברי הרא"ש בתשובה]: כתבו תלמידי ה"ר יונה דלמודים נמי מפסיק בכ"מ ולענות בין לקדיש בין לקדושה בין למודים אלא בתפלה בלבד שאסור לדבר בה כלל וגרסינן בירושלמי ודברת בם בם יש לך רשות לדבר ולא בתפלה וכתבו עוד תלמידי ה"ר יונה אבל נראה למורי הרב דדי בשישחה בלבד שאם יאמר יוצרנו יוצר בראשית וכו' ה"ל הפסקה גדולה ע"כ ומדכתב דדי בשישחה בלבד משמע שאפילו מלת מודים לא יאמר שאם היה אומרה היה צריך לגמור והוי הפסקה גדולה הלכך לא יאמר כלום אלא שוחה בלבד ודיו ויותר נ"ל שדעתו ז"ל שיאמר מלת מודים דאל"כ מאי מפסיק דקאמר הא שחייה לחוד לא מיקרי הפסק וכ"נ מדברי הר"ד אבודרהם שכתב בשם ה"ר יונה שפוסק למודים וכתב עוד וכשפוסק לברכו ולמודים י"א שא"א אלא ברכו בלבד וכן במודים שא"א אלא מודים בלבד ושוחה וי"א שאומר בברכו ישתבח ויתפאר וכו' וכן מודים דרבנן עכ"ל ובת"ה הכריע שפוסק ואומר מודי' ולא סגי בשחייה לבד אך לא ביאר אם יאמר כל מודים דרבנן או אם לא יאמר אלא תיבת מודים בלבד והלכה למעשה נראה לי שלא יאמר אלא תיבת מודים :
ד סָעִיף א והא דכתב סמ"ק דמפסיק לענות אמן של האל הקדוש ושל ש"ת למד כן מדאמרי' בירושלמי פרק תפלת השחר לא התפלל שחרית ובא ומצאן שמתפללין של מוסף אם יודע שאם יתחיל יגמור עד שלא יגיע ש"צ לענות אחריו אמן יתפלל ואם לאו לא יתפלל באיזה אמן אמרו תרין אמוראין ח"א באמן של האל הקדוש וח"א באמן של ש"ת אמר רבי פנחס ולא פליגון מ"ד באמן של האל הקדוש בשבת ומ"ד באמן של ש"ת בחול. וכתב רבינו הגדול מהרי"א ז"ל והטעם באלו יותר מבאחרים מבואר אמן של האל הקדוש לפי שהוא סיום שבח של ג' ראשונות. של ש"ת לפי שהוא סיום האמצעיות והיא ג"כ ברכה כוללת והא דלא חשיב אמן של ג' אחרונות שלבסוף לפי שזה עונה היחיד אחר סיום י"ח ברכות ולפיכך אין לו להפסיק מפני זה מאחר שהוא בעצמו יאמר אותו עכ"ל. ותלמודא דידן משמע דפליג אירושלמי כמו שאכתוב בסי' ק"ט בס"ד ולפיכך לא כתבוהו הפוסקים :
ה סָעִיף א כתב בעל המנהיג שאם היה קורא את שמע וקראו החזן לעמוד בתורה צריך לעמוד וכו' הרשב"א בתשובה חולק על זה שכתב כהן שקראו אותו לקרות בתורה והוא קורא את שמע אינו רשאי להפסיק ואכתבנה בסי' קל"ה ולענין הלכה אנו אין לנו אלא דברי הרשב"א דרב מובהק הוא:
ו סָעִיף א ואלו הן בין הפרקים בין ברכה ראשונה לשנייה וכו' משנה בפ' היה קורא (שם):
ז סָעִיף א ומ"ש בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק הם דברי רבי יהודה שם ואיפסיקא בגמרא (יד.) הלכתא כוותיה ומפרש בגמרא דטעמא דרבי יהודה משום דכתיב וה' אלהים אמת כלומר ולפיכך אין מפסיקין בין ה' אלהיכם לאמת:
ח סָעִיף א וכתב הרמב"ם לא יפסיק כדין בין פרק לפרק וכו' בפ"ב והרב רבי יונה כתב שהנכון כמו שפירשו רבני צרפת שאינו מפסיק כלל והרא"ש נסתפק בדבר ובסוף כתב מיהו נראה מדמפרש טעמא משום וה' אלהים אמת דלא יפסיק כלל אלא אומר אמת ויציב ואח"כ יפסיק כמו באמצע הפרק משמע מדבריו שהוא סובר דכיון דיציב ג"כ הוא אמת אין להפסיק בינו לה' אלהיכם אלא במלת אמת אבל רבינו לא הזכיר ויציב ונראה שסובר דלאו בדווקא נקט הרא"ש ויציב:
ט סָעִיף א ואם אמר ה' אלהיכם אמת כדי שלא להפסיק וכו' (שם:) חוזר ואומר אמת או אינו חוזר רבי יוחנן אמר חוזר רבא אמר אינו חוזר ופסקו הפוסקים כרבא ופירש ה"ר יונה דמיירי היכא שפסק מפני היראה או מפני הכבוד אחר שאמר אמת או שסיים ק"ש קודם החזן וסמך ה' אלהיכם עם אמת והמתין שיתחיל החזן ושיאמר עמו א"צ לחזור ולומר פעם אחרת אמת אלא מתחיל מויציב ואילך או ממקום שפסק:
י סָעִיף א וגומר כל הברכה וחותם בא"י גאל ישראל ואומר אמן אפי' יחיד אחר ברכותיו וכו' כ"כ הרא"ש בריש פרק שלשה שאכלו גבי הא דתניא העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה משובח דאוקימנא דהיינו בבונה ירושלים שר"ח וה"ג פירשו דלאו דוקא נקט בונה ירושלים אלא ה"ה כל סיום ברכה כעין ישתבח וכן יהללוך וסוף י"ח ברכות וכן אמן אחר גאל ישראל ואין בזה הפסק כיון דצריך הוא לאומרו וכן פירש רש"י בבונה ירושלים שהוא סוף הברכות ה"ז משובח וכן בסוף ברכות דק"ש שחרית וערבית וכן דעת הרב רבינו יונה ז"ל אבל הרמב"ם כתב בפרק א מהלכות ברכות שאין עונה אמן אלא אחר שאומר ב' ברכות או יותר בסוף וא"כ אחר גאל ישראל דשחרית אין עונה אמן לפי שאין שם אחר ק"ש אלא ברכה אחת בלבד וכן כתב הרב רבינו יונה ז"ל בשמו ולפי זה מה שכתוב בספרים שלנו פ"ט מה' תפלה עד שמברך גאל ישראל אמן ט"ס הוא וכן מצאתי בספר מדוייק שלא היה כתוב בו אמן ויש לתמוה על רבינו שכתב בסימן רט"ו שהרא"ש היה נוהג כהרמב"ם וכיון שהרמב"ם סובר שאינו עונה אמן אחר עצמו אלא אחר ב' ברכות דלבסוף היאך כתב הרא"ש עונה אמן אחר גאל ישראל דשחרית שאינה אלא ברכה אחת דלבסוף וכן אחר ישתבח ויהללוך. ובמה שכתבתי בסי' נ"א נתיישב זה ועכשיו נהגו העולם שלא לענות אמן אחר גאל ישראל ולאו משום דסברי כהרמב"ם דאם כן לא היה להם לענות אמן אחר ישתבח ולא אחר יהללוך אלא טעמא משום דחשבי ליה הפסק בין גאולה לתפלה וכבר כתבתי בסי' נ"א שעל פי הזוהר נהגו שלא לומר אמן אחר גאל ישראל ואין להביא ראיה לדברי האומרים שצריך לענות אמן אחר גאל ישראל ולא הוי הפסק ממאי דאמרו רבנן אומר ש"ץ גאל ישראל והן עונין אמן וכמו שכתב רבינו בסימן קכ"ד בשם ר"ע דהתם בברכת גואל ישראל שבתפלה קאמר שהרי הזכיר שם קודם לכן ברכת מחיה המתים ואח"כ ברכת גאל ישראל ואח"כ בונה ירושלים וזהו סדר ברכות שבתפלה:
יא סָעִיף א ומתחיל להתפלל מיד ולא יפסיק כדי שיסמוך גאולה לתפלה שהוא מצוה ואף ע"פ שעיקר המצוה היא כשקורא ק"ש סמוך להנץ וסומך לה התפלה מיד בהנץ כמו שנתבאר בסימן נ"ח מ"מ גם כשקורא ק"ש אחר הנץ מצוה לסמוך גאולה לתפלה ואסור להפסיק ביניהם:
יב סָעִיף א ומ"ש רק אם אירעו אונס שלא הניח תפילין קודם ק"ש ופו' בפרק היה קורא (ברכות יד:) רב משא ידיה וקרא ק"ש ומנח תפילין וצלי והיכי עביד הכי והתניא וכו' ואסיקנא שלוחא הוא דעוית ופירש"י השליח קלקל שאיחר להביא לו תפילין מעיקרא וחשיב דלא אזיל והגיע זמן ק"ש והוזקק לקרות כדי שלא יעבור הזמן וכי מטי שלוחא דתפילין אנחינהו וכתבו התוס' והמרדכי דמהכא משמע שמותר להניח תפילין בין גאולה לתפלה וכן בטלית מניח אדם טליתו בין גאולה לתפלה וכן מצינו שר"י בר יהודה שלח אחר טליתו ושהה השליח וכבר קרא ק"ש בברכותיה ונתעטף בטליתו וגמר י"ח והביא ראיה מהא דרב מ"מ יש לחלק בין תפילין לטלית דעיקר ק"ש ותפלה שייכי בתפילין כדאמר עולא (שם) כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו ותפלה נמי כדאמרן הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא ק"ש ויתפלל אבל ציצית שאינו אלא חובת טלית שאם אין לו טלית פטור מציצית ויכול לקרות ק"ש בלא ציצית ודאי דהויא הפסקה והר"מ מקוצי היה אומר דאפילו מכאן אין ראיה דמצי למימר דהניח תפילין בלא ברכה ולאחר י"ח משמש בהם ובירך עליהם ע"כ ודעת ה"ר יונה והרא"ש והרשב"א ז"ל כדברי התוספות שמחלקים בין טלית לתפילין אלא שמדברי התוספות נראה דתפילין מיהא שמותר להניחם מותר לברך עליהם ג"כ מיד שהרי הר"מ מקוצי בא לחלוק עליהם בזה. וכן נראה בהדיא מדברי הגהות מיימון בפ"ב מה' ק"ש והרא"ש והרשב"א לא הזכירו הברכה כלל ואם נאמר שהם סוברים כדברי הר"מ מקוצי צ"ל שמה שכתבו שלא יפסיק להניח טלית היינו כשסיים כבר גאל ישראל דכל שמתעכב בהנחת הטלית הוא מפסיק בין גאולה לתפלה אבל קודם שגמר גאל ישראל יכול להניח טלית בלא ברכה בעודו קורא ק"ש וברכותיה שהרי בעוד שהוא קורא ק"ש מותר לו לעסוק במלאכתו חוץ מבפרק ראשון כמו שנתבאר בסימן ס"ג ומדברי רבינו נראה דלתפילין מותר להפסיק ולברך ודלא כהר"מ מקוצי ולטלית לא יפסיק לברך עליו אבל להניחו בלא ברכה משמע דשרי מיהו נ"ל דהיינו דוקא קודם שיגיע לגאל ישראל אבל אחר שגמר גאל ישראל צריך הוא לסמוך גאולה לתפלה ואינו מפסיק ביניהם בהנחת טלית אפילו בלא ברכה ולענין מעשה נ"ל כדברי הר"מ מקוצי הילכך כל שלא גמר גאל ישראל מניח תפילין וציצית ואין מברך עליהם עד אחר שיתפלל שאז ימשמש בהם ויברך ואם גמר גאל ישראל מניח תפילין ואין מברך עליהם עד אחר תפלה אבל טלית אינו מניח : כתב הרא"ש בתשובה כלל ד' שמי שיודע שלא יוכל להעמיד עצמו בלא הפחה כדי שיקרא ק"ש ויתפלל אבל נראה לו שיוכל להעמיד עצמו בשעת ק"ש לבד בין אהבה לק"ש יניח תפילין ויברך דאנוס הוא וכתבו רבינו בסי' פ': כתבו התוספות והמרדכי ר"פ היה קורא דמשמע בפרק אין עומדין דאין לענות קדיש וקדושה בין גאולה לתפלה וכתב בת"ה דדברים אלו מגומגמים מאוד ואין לסמוך עליהם משום דדייקינן ובדקינן בכל פרק אין עומדין ולא אשכחן רמז מזה ומ"מ העלה דקשה לסתור דבריהם מפני כך ואף כי אשר"י כתב דמהר"ם לא הסכים דשרי לענות אפילו בק"ש וברכותיה ונהי נמי דאנן לא נהיגינן כוותיה בהא אלא כדברי המתירים מ"מ הבו דלא לוסיף עליה בין גאולה לתפלה עכ"ל ואע"פ שהרוקח כתב בסי' שכ"א אם אומרים קדיש או ברכו או קדושה יכול לאומרו בין גאל ישראל לתפלה מהר"י קולון כתב בסי' מ"ב שנראה מתוך דברי ר"ת שאין לענות שהרי כתבו בשמו שהיה ממתין בשירה חדשה כדי לענות קדיש או ברכו ולא היה רוצה לסיים ברכת גאל ישראל שלא להפסיק בין גאולה לתפלה ע"כ וכדברי ר"ת יש לנהוג הלכה למעשה. ועוד יתבארו דיני סמיכות גאולה לתפלה בסי' קי"א:
יג סָעִיף א ואיתא בירושלמי צריך להזכיר באמת ויציב יציאת מצרים וכו' ספ"ק דברכות:
יד סָעִיף א והיינו דאמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב וכו' בספ"ק דברכות (יב.) ופי' רבינו דלאו למימרא דלא יצא ידי חובת ק"ש דהא ברכות אינם מעכבות אלא היינו לומר שלא יצא י"ח המצוה כתקנה ורבינו הגדול מהרי"א ז"ל כתב דלרבינו האיי דאמר ברכות מעכבות כמו שכתב רבינו בסימן ס' לא יצא ידי חובתו ממש קאמר ונדחק ביישוב דבר זה ולי נראה דאה"נ דלרבינו האיי לא יצא י"ח ממש קאמר אלא שרבינו מתוך שהוא סובר דברכות אינם מעכבות פי' דברי רבה בר חיננא כך: כתב הרוקח בסי' שכ"א שאם אין פנאי לאדם להתפלל יקרא ק"ש בעונתה עד אני ה' אלהיכם אמת ולא יאמר אמת ויציב אחר שאמר אני ה' אלהיכם אמת מפני שעת הדחק מוטב להרחיק כדי לסמוך גאולה לתפלה דאמרינן בירושלמי דפ' תפלת השחר ר' יוסי מצלי בתלת שעין ביממא וכן ר' חייא בר אבא וכן ר' ברכיה ומקשי ואמר כבר קיבל עליו עול מלכות שמים בעונתה ומשמע ברכה אחרונה לא בירך ובפ' תפלת השחר (ברכות ל.) מר סבר מיסמך גאולה לתפלה עדיף מלהתפלל מעומד עכ"ל:
א סָעִיף א בין הפרקים שואל וכו' משנה פ' היה קורא פליגי בה ר"מ ור' יודא והלכה כר"י ומה שהקשה הרא"ש דהא מילתא דפשיטא היא וכו' הוא תימה דא"כ מה ישיב הרא"ש אהא דפ' אין עומדין דא"ר יוסף לא שנו אלא כו' הא מילתא דפשיטא היא ולא היה צריך לאומרו ועוד דלהרא"ש ק' מאי דעתיה דאותו חסיד שלא השיב להגמון כשנתן לו שלום הלא מילתא דפשיטא היא אלא בע"כ דאיכא סברא לומר אין ספק מוציא מידי ודאי דסכנת אנס והגמון היא ספק דשמא לא יקפיד וכאן הוא ודאי איסור וסכנת עון שמפסיק בשבחו של מקום ית' לכך הוצרך לאומרו דאין להכניס עצמו בסכנת ספק נפשות דאנס ואדרבה על פי' הרא"ש קשה לפע"ד דהיאך נתיר מפני יראת אביו או רבו הלא מפורש בקידושין איזהו מורא שלא יהא יושב במקומו ולא יכריע את דבריו וכו' אבל להקדים לו שלום הוא נכנס בכלל הכבוד אבל מצד המורא אדרבא לא יקדים לו שלום כדכתיב ראוני נערים ונחבאו וכדאיתא בירושלמי דלא שאיל זעירא בשלמא דרבה וא"כ למה יפסיק באמצע ליתן שלום לאביו ולרבו מפני היראה הלכך נלפע"ד עיקר כפי' רש"י והרמב"ם דאין להפסיק באמצע אלא מפני יראת אנס אבל לאביו ולרבו ולמי שגדול ממנו אין להפסיק באמצע אלא בין הפרקים מפני הכבוד והכי נקטינן ודלא כמה שפסק בש"ע כהרא"ש גם הסמ"ג והסמ"ק בה' ק"ש כתבו כרש"י והרמב"ם ונשאר הרא"ש והרשב"א כיחיד כנגד רבים מיהו ודאי גבי ק"ש אפי' מפני יראת נשיא ישראל מותר להפסיק דכיון דכתיב שום תשים עליך וגו' שתהא אימתו עליך לפיכך התירו לו חכמים להפסיק בק"ש ולשאול בשלומו מפני היראה תדע דדוקא גבי תפלה תנן אפי' נשיא ישראל שואל בשלומו לא ישיבנו אלמא דוקא תפלה אבל ק"ש אף שואל מפני היראה כ"ש שהוא משיב לו שלום וכ"פ ה"ר יונה בפ' היה קורא על הא דמייתי האלפסי דאיתא ביומא ודברת בם ולא בתפלה כלומר בק"ש יש לך רשות להפסיק לשאלת שלום מפני היראה ולהשיב מפני הכבוד אבל לא בתפלה כדתנן ואפי' נשיא ישראל שואל בשלומו לא יפסיק עכ"ל ופשוט הוא:
ב סָעִיף א ולענין להפסיק לקדיש וכו' הקשה ב"י דכיון דכתב רבינו בשם הסמ"ק דהתיר להפסיק אפילו בשביל אמן כ"ש לברכו א"כ מה הוסיף עוד במ"ש בשם י"א דפוסק לכל וכו' הלא זאת היא דעת הסמ"ק ועוד דבסמ"ק כתוב בהדיא ועונין קדיש וקדושה וברכו וכו' א"כ אפי' לא כתוב בספרי רבינו בדברי סמ"ק וברכו בודאי ט"ס הוא וצריך להגיהו ולפעד"נ דלפי דבסמ"ק כתוב בסתם ועונין קדיש כו' בכל מקום ולא פי' אפילו באמצע ואפשר לומר דלא התיר אלא בין הפרקים בכל מקום והכי קאמר לא מיבעיא בין יוצר אור לאהבה רבה ובין אהבה רבה לשמע אלא אפילו בין שמע לוהיה ובין והיה לויאמר ואפי' בין ויאמר לאמת ויציב ואפילו בין גאולה לתפלה יכול להפסיק לקדיש וברכו וכו' אבל באמצע לא יפסיק כלל לכך הביא מה שהוסיפו י"א שפוסק לכל אפילו באמצע. עוד היה אפשר לומר דס"ל לרבינו דלסמ"ק אין עונין אלא לאמן דהאל הקדוש ודשומע תפלה ולא לשאר אמנים ולי"א דפוסק לכל משמע אף לכל אמנים אלא דקשה על פירוש זה תדא דבאשיר"י מפירש דהני י"א לא הזכירו בדבריהם אלא קדיש וקדושה וברכו ועל זה הסכים הרא"ש וא"כ היאך נפרש בדברי י"א דפוסקים לכל אמנים קאמרי ושלזה הסכים הרא"ש הלכך פי' קמא עיקר. והב"י כתב דנ"ל דהגירסא בספרי רבינו תהא מהופכת בתחלה צריך להיות וי"א שפוסק לכל וכו' עד ולזה הסכים הרא"ש ואח"כ צ"ל ובסמ"ק כתב וכו' עד ובכל מקום וקצת קשה לפי' זה שאין זה דרכו של רבינו להביא תחלה הסכמת הרא"ש ולכתוב אח"כ סברת הפוסקים על הסכמתו אלא תחלה כותב סברת הפוסקים ובסוף כותב הסכמת הרא"ש להורות דהכי נקטינן כהרא"ש ואם באנו להגיה היה יותר נכון לומר שרבינו לא כתב בספרו כי אם ב' דיעות כמ"ש הרא"ש י"א אעפ"י ששואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד אינו פוסק וכו' עד שבח אחר וי"א שפוסק לכל וכו' ולזה הסכים הרא"ש אלא שבגליון כתב איזה תלמיד הגה"ה ובסמ"ק כתב ועונין קדיש וכו' וטעה הסופר והכניסה בפנים: כתבו התוס' והמרדכי ר"פ היה קורא נראה דבאמצע י"ח אסור לענות קדיש וקדושה דמשמע לקמן בפ' אין עומדין דאין לענות קדיש וקדושה בין גאולה לתפלה כ"ש בתפלה עצמה עכ"ל והקשה מהרא"י בת"ה סי' י"ב חדא דבדקינן בפרק אין עומדין ולא אשכחן רמז מזה ועוד דמה היו צריכין ללמוד שאין לענות באמצע תפלה במכ"ש בין גאולה לתפלה הא תלמוד ערוך הוא בפ' מי שמתו (ברכות דף כ"א) דאסור להפסיק בתפלה כדי לענות קדושה וקדיש עכ"ל ונלפע"ד דמ"ש לשם בפ' אין עומדין אין ספק דצריך למוחקו וכן מצאתי במ"ש מהר"א שטיין בביאוריו לסמ"ג שהביא דברי תוס' ומרדכי הללו ולא הוזכר בם בפ' אין עומדין אלא כך הוא הלשון שם דמשמע לקמן דבין גאולה לתפלה וכו' ונראה שרצונם לומר על מ"ש התוס' והמרדכי לקמן בסמוך שר"ת היה ממתין בעושה פלא וכו' כדי לענות קדושה וברכו ולא היה רוצה לסיים ברכת גאל ישראל שלא להפסיק בין גאולה לתפילה אלמא דבין גאולה לתפלה חמיר טפי שלא להפסיק בו אע"ג דבין ברכה לברכה היא וטפי הוי ניחא ליה לר"ת להפסיק באמצע ברכה אחרונה של ק"ש אצל עושה פלא מלהפסיק בסוף ברכה בין גאולה לתפלה כך הוא הפשט בתוספות ומרדכי באין ספק וכך כתב מהרי"ק בתשובה בשורש ל"א מדעת עצמו ואני אומר שכך הוא פי' דברי התוס' והמרדכי ומה שקשה עוד הלא תלמוד ערוך הוא וכו' נראה לתרץ דאי מהתם איכא למדחי ולמימר דדוקא באמצע ברכה די"ח ברכות אין להפסיק אבל בין ברכה לברכה די"ח לית לן בה אבל מראיה זו מדברי ר"ת דאפי' בין גאולה לתפלה אין להפסיק אע"פ שבין ברכה לברכה היא שמעינן דכ"ש בתפלה עצמה אפי' בין ברכה לברכה והכי נקטינן שלא להפסיק כלל אפי' בין גאולה לתפלה כ"ש בין ברכה לברכה די"ח והא דכתב בסמ"ק ועונין קדיש וברכו וכו' בכל מקום כבר פי' בהגה"ה לשם וז"ל בין גאולה לתפלה אינו מפסיק כלל לפיכך טוב להמתין בעושה פלא ולענות עם הצבור עכ"ל ובכל מקום דכתב הסמ"ק לאו דוקא היא אלא ר"ל חוץ מבין גאולה לתפלה:
ג סָעִיף א כתב בעל המנהיג הקורא את שמע וכו' הב"י כתב בשם הרשב"א בתשובה דאין לו להפסיק בשביל שקראו אותו לס"ת ופסק כמותו וכ"כ בש"ע והלכה כדבריו ולפעד"נ דהחושש לכבוד התורה יכול לסמוך על בעל המנהיג:
ד סָעִיף א וכתב הרמב"ם לא יפסיק כדין בין פרק לפרק וכו' ור"י פי' לא יפסיק כלל כו' וה"ר יונה והרא"ש הסכימו לדברי ר"י והסמ"ק הביא דברי הרמב"ם וכתב אח"כ והתוספות נסתפקו בזה מיהו נראה אפילו איכא ספיקא בדבר זה יש לתפוס לחומרא שלא להפסיק כ"ש דהני אשלי רברבי לא נסתפקו ואסרי והכי נקטינן כר"י וכן פסק בש"ע:
ה סָעִיף א ומ"ש וחותם בא"י גאל ישראל כ"כ בסי' רל"ו וחותם בא"י גאל ישראל ולא גואל ישראל שנתקנה על הגאולה שעברה אבל בסי' קנ"ו גבי תפלה צריך שיחתום בא"י גואל ישראל וה"א בפ' ע"פ (דף קי"ז) אמר רבא ק"ש והלל גאל ישראל דצלותא גואל ישראל מ"ט דרחמי נינהו וצ"ע על מנהגינו בערבית דימים טובים כשאומרים מעריבים חותמים בא"י מלך צור ישראל וגואלו דלשון וגואלו הוי כאילו אמר גואל ישראל וצריך לומר וגאלו בלא וי"ו דשפיר משמע על הגאולה שעברה כנ"ל:
ו סָעִיף א ואומר אמן אפילו יחיד אחר ברכותיו וכו' וכ"כ רבינו בסי' נ"א גבי ישתבח דיש לו לענות אמן אפילו אחר ברכת עצמו ומה שקשה ע"ז מסימן רט"ו שכתב דהרא"ש הסכים למ"ש הרמב"ם שאין לענות אמן אלא אחר גמר ב' או ג' ברכות כתבתי לשם ליישב דברכה אחרונה דישתבח ואחרונה דק"ש דאינן פותחות בברוך לפי שסמוכה לברכה דשלפניה יש לו לענו' אמן אחר סיום ברכת עצמו דחשוב כאילו אמר ב' וג' ברכות זו אחר זו מיהו אין המנהג כן לענות אמן אחר ברכת עצמו אלא אחר בונה ירושלים וכ"כ מהרש"ל דכך המנהג:
ז סָעִיף א ומ"ש רק אם אירעו אונס שלא הניח תפילין וכו' פסק הרב בהגהת ש"ע כדעת רבינו דעל התפילין יכול לברך קודם שסיים גאל ישראל כגון בעושה פלא אבל על הטלית לא יברך אלא מניחו ומברך עליו אחר התפלה וכן לקמן כתב רבינו בסי' פ' היכא דאנוס מניחים תפילין בין אהבה לק"ש ויברך עליהם אבל להפסיק בשביל הטלית אסור כי הטלית איננו חובה כדלעיל בסי' כ"ד והכי נהוג:
ח סָעִיף א והיינו דאמר ר' חיננא וכו' ופי' לא יצא י"ח המצוה כתיקונה וכו' דאי לא יצא י"ח כלל קאמר קשיא דהא קי"ל ברכות אינן מעכבות אפילו לא אמרן כלל כדלעיל בסי' ס' ואעפ"י דרבינו האי גאון חולק ופי' ודאי דברכות מעכבות אלא סדרן אינו מעכב כגון אם הקדים שנייה לראשונה הנה רבינו תופס עיקר כרוב פוסקים דלא ס"ל כרבינו האי ולרבינו האי אה"נ דלא יצא י"ח ממש קאמר וכ"כ ב"י ופשוט הוא:
א וע"ל סימן נ"ד דאין להפסיק עם הטלית בברכות ראשונות שלפני ק"ש וכ"כ מוהר"ר אברהם מפראג בהגהותיו:
ב ונ"ל דה"ה בברכו לא יאמר רק ברוך ה' המבורך לעולם ועד ולא יאמר שום דבר שנוהגים לומר בשעה שהחזן אומר ברכו וע"ל בסימן זה אם יכול להפסיק בהנחת טלית ותפילין בין הפרקים כתב הרשב"א בתשובה סימן תתמ"ז מי שאומר תחנונים מפסיק לקדיש ולקדושה דלא עדיפא תחנונים מק"ש וברכותיה:
ג ונ"ל דמ"מ קי"ל כדברי הסמ"ק להפסיק באמנים אלו כמ"ש סימן ק"ט דדין אמנים אלו הוא כדין קדושה וכדין מודים:
ד ונ"ל מאחר שהמנהג שלנו שעונין אמן אחר הש"צ כשמסיים גאל ישראל א"כ אין אנו חוששין להפסיק בזה א"כ גם יחיד יאמר אמן אחר ברכת עצמו כמו בישתבח וכמו שנתבאר לעיל סי' נ"א:
ה ותמיהני על פסק זה דהמעיין בדברי התו' והגהות ימצא דאף הר"ם מקוצי לא אמרו אלא דרך דחייה בעלמא אבל לא לענין הלכתא ואיך נניח דברי הפוסקים שכתבו בהדיא לברך אתפילין ונתפוס דחיית הר"ם. ועוד דאף אם נודה שר"מ מקוצי חולק ודעתו שלא לברך אתפילין למה לא נפסוק כדברי הגהות מיימונית והמרדכי והתוספות ודברי רבינו הטור שכתבו לברך אתפילין. ואף הרא"ש והר"י והרשב"א כתבו סתמא ולמה נדחוק לומר דמיירי בלא ברכה ודוקא אחר גאל ישראל כמו שדחק ב"י ולכן אין נ"ל דבריו בזה אלא יניח תפילין ויברך עליהם אבל הטלית יניח בלא ברכה ודוקא קודם שיגיע לגאל ישראל אבל לאחר שאמר גאל ישראל אין לו להפסיק בברכת התפילין שהרי כתבו התוספות והמרדכי ריש היה קורא דאין לענות קדיש וקדושה בין גאולה לתפלה וכ"כ בת"ה סי' י"ב וכ"כ מהרי"ק שורש מ"ב בשם ר"ת ופסק ב"י דיש לנהוג הלכה למעשה דלא כרוקח שכתב להפסיק וכתבו התוספות בשם ר"ת דהיה ממתין בשירה חדשה כדי לענות קדיש וברכו ולא היה רוצה לסיים עכ"ל:
ו ר"ל שברכת אמת ויציב יאמר כשירצה להתפלל כדי לסמוך גאולה לתפלה:
א סָעִיף א בין הפרקים שואל כו' ובאמצע אפילו באמצע כו' בפרק היה קורא פלוגתא דר"מ ור"י ואיפסקא הלכתא כר' יהודא. כתב ב"י ומיהו מצאתי כתוב דבאמצע פסוק של שמע ישראל אין להפסיק כלל שאין דבר גדול כקבלת מלכות שמים ע"כ. ונ"ל דה"ה לבשכמל"ו שגם הוא מכלל היחוד (כמ"ש רבינו לעיל בסימן ס"א) ומטעם זה אין להפסיק בין פסוק שמע ישראל לבשכמל"ו עכ"ל ב"י. ועיין מ"ש לעיל סימן ס"א בשם הרוקח:
ב סָעִיף א דהא מילתא דפשיטא כו' כלומר ולמה ליה לתנא למיתני שואל מפני היראה וכן תמה הרשב"א על רש"י וכתב עוד דכל שגדול ממנו בחכמה ובמנין אע"פ שאינו רבו הוה בכלל מפני היראה:
ג סָעִיף א ובסמ"ק כתב ועונין קדיש וקדושה ואמן של האל הקדוש ואמן של שומע תפלה בכל מקום. כך הגירסא בסוף ספרי רבינו ומשמע מדברי רבינו שלא היה גורס בסמ"ק אלא הני ומשמע ליה דדוקא להני הוא דמפסיקין אבל לא לברכו ומפני כך כתב אחר זה וי"א שפוסק לכל כלומר גם לברכו וכן פי' מורי אבל בסמ"ק בנוסחי דידן כתב בהדיא דפוסק לקדיש ולקדושה ולברכו ועוד הקשה ב"י דודאי משמע מאן דס"ל דמפסיקין לאמנים כ"ש דמפסיק לקדיש ולקדושה ולברכו לכך נ"ל שצריך לגרוס בדברי רבינו בסדר הזה. י"א אעפ"י ששואל מפני היראה כו' אינו פוסק כו'. וי"א שפוסק לכל אפי' באמצע כו' ולזה הסכים אאז"ל ובסמ"ק כתב ועונין קדוש כו' דהשתא א"ש שהוסיף בדברי סמ"ק שאף לאמנים פוסק עכ"ל ב"י. ודבריו נכונים וכן משמע לשון הרא"ש דף ע"א ע"ב שהביא הני ב' י"א זה אחר זה ולא הזכיר הסמ"ק כלל. מיהו מה שהקשה דכ"ש הוא קדושה וברכו מעניית אמן. י"ל דהפסקה דאמן אינו כ"כ גדול כעניית קדושה וברכו. ואכשר ליישב הכל דרבינו ס"ל דלהי"א האחרונים ס"ל דאפילו לכל אמנים פוסק דזיל בתר טעמייהו שנתנו טעם דלא גרע משואל מפני היראה כו' וא"כ כל עניית אמן נמי לא גרע ומה שפי' הרא"ש בפסקיו עניית קדיש וברכו וקדושה כו' לשון ר' יונה העתיק ואפשר דלדידיה אפי' כל עניית אמן מותר וכן משמע שהביא בתחלה דעת י"א זו סתם דפוסק לכל אפי' באמצע ומלת לכל משמע אפי' לעניית אמן. ואע"פ שבירושלמי אמרו דוקא אמן של האל הקדוש ושל שומע תפלה משמע אבל אינך לא. לא ס"ל להרא"ש ורבינו כן וכמ"ש לקמן סי' ק"ט בס"ד:
ד סָעִיף א ואמן של האל הקדוש כו' כתב מהרר"י אבוהב והטעם באלו יותר מבאחרים מבואר. אמן של האל הקדוש לפי שהוא סיום שבח של ג' ראשונות. ושל שומע תפלה לפי שהוא סיום ברכות האמצעיות והיא ג"כ ברכה כוללת. אבל אמן שאחר ג' אחרונות עונה היחיד אחר סיום תפלתו. וכיון שהוא בעצמו אומר אותו אין לו להפסיק בשבילו:
ה סָעִיף א בכל מקום ר"ל אפי' באמצע ק"ש:
ו סָעִיף א הקורא את שמע וקראו החזן כו' ב"י בשם רשב"א חולק על זה ועיין לקמן סי' קל"ה. ובש"ע סעיף ד' פסק כאן כרשב"א. ומ"ש בש"ע כהן שקרא ק"ש וקראוהו לקרות בתורה כו' נראה דלרבותא דרשב"א דס"ל דאינו מפסיק כ"כ לאשמועינן דאפי' לכהן דה"א דליחוש לפגמו כשעולה אחר במקומו. א"נ כשאין שם כהן אחר ה"א דהוא יעלה משא"כ ישראל דאין שייך לומר דליתא שם אחר דהא בעינן י' גדולים בב"ה דאין קריאת התורה פחות מעשרה כמ"ש לקמן סי' קמ"ג (ובתשובת הרשב"א ג"כ כתב התשובה אכהן ע"ש והביאו הב"י):
ז סָעִיף א בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק הם דברי רבי יהודא דפ' הקורא ומפרש שם טעמא משום דכתיב וה' אלהים אמת פי' ולפיכך אין מפסיקין בין יי' אלהיכם לאמת:
ח סָעִיף א ור"י כי' לא יפסיק כלל כתב הרא"ש שכ"נ מטעמא דרבי יהודא הנ"ל:
ט סָעִיף א ושהה אח"כ הרבה א"צ לחזור כו' שם חוזר ואומר אמת או אינו חוזר ר' יוחנן אמר חוזר רבא אומר אינו חוזר ופסקו הפוסקים הלכתא כרבא ופי' הר"ר יונה דמיירי היכא שפסק מפני היראה או מפני הכבוד אחר שאמר אמת או שסיים ק"ש קודם החזן וסמך ה' אלהיכם עם אמת וממתין שהחזן יתחיל ויאמר עמו א"צ לחזור ולומר פעם אחרת אמת אלא מתחיל מויציב ואילך עכ"ל. ורבינו שכתב ושהה אח"כ הרבה ע"כ מיירי בדלא פסק מפני היראה דא"כ אונס הוה וכל דשהה כדי לגמור כולה דהיינו הרבה ע"י אונס כתב רבינו לעיל סי' ס"ה דחוזר לראש:
י סָעִיף א וחותם בא"י גאל ישראל בפ' ע"פ דף קי"ד ע"ב אמר רבא דק"ש ודהלל גאל ישראל ודצלותא גואל ישראל. מ"ט דרחמי נינהו ופירש"י דהלל בברכת אשר גאלנו בליל פסח מסיימין בה גאל ישראל מפני שהוא שבח משא"כ דצלותא בברכת ראה נא בענינו שמבקשים אנו רחמים שיגאלנו לכך חותמין גואל ישראל בקשה על העתיד וע"ל סי' רל"ו:
יא סָעִיף א ואומר אמן אפי' יחיד אחר ברכותיו כיון שהוא סיום כו' כתב ב"י וכבר כתבתי בסימן נ"א שע"פ הזוהר נהגו שלא לענות אמן אחר גאל ישראל ע"כ וכ"כ רא"ף ז"ל ואין נוהגין כן אלא בבונה ירושלים דברכת המוון אבל מ"מ אנו נוהגין לענות אמן אחר חתימת ש"ץ גאל ישראל ולא מיקרי הפסק אלא כגאולה אריכתא דמיא אבל קדושה וברכו אין לענות אחר סיום ברכת גאל ישראל אלא שימתין מלומר שירה חדשה ושם יענה קדיש וברכו מהרי"ק שורש מ"ב בשם ר"ת:
יב סָעִיף א ונזדמן לו בנתיים להניחן יכול להפסיק לברך ולהניחן אבל אין לו להפסיק לברך על טלית. והטעם מפני שאין לדמות ציצית לתפילין דתפילין מפני שהוא חובה להתפלל עמהן כדאמר לעיל הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה כו' לכך מפסיק מה שא"כ בציצית שאינן אלא חובת מנא אין לו להפסיק בברכות של ק"ש כדי לברך להתעטף בציצית ולהתפלל בה כ"כ רבינו יונה פרק היה קורא דף י' גם הרא"ש דף ע"ב ומסיק אבל ציצית אינו מצוה בגופו אלא שחייבוהו הכתוב בבגד שיש לו ד' כנפות ואם לא ילבש עתה ילבשנו לאחר זמן ע"כ. וכתב רמ"א בד"מ שמשמע ליה מדברי הרא"ש ור"י ורשב"א ומרדכי והגהות מיימון כדברי רבינו שיניח תפילין ויברך עליהן והטלית יניח בלא ברכה ודוקא קודם שיגיע לגאל ישראל אבל לאחר שאמר גאל ישראל אין לו להפסיק בברכות התפילין שהרי כתבו התוספות והמרדכי ריש היה קורא דאין לענות קדיש וקדושה בין גאל ישראל לתפלה. וב"י לא כתב כן אלא הלך ליה בשיטת ר"מ מקוצי. והוא תמוה לי דאיך נניח דברי כל הפוסקים בשביל הר"מ מקוצי. ועוד דהמעיין בדברי תוספות והגה"ה ימצא שאף הר"מ מקוצי לא אמרו להלכתא אלא לדחייה בעלמא ודו"ק עכ"ל:
יג סָעִיף א תקנו אמת ואמונה ערבית על הגאולה שלעתיד כו' ז"ל תוס' דף י"ב ע"א להגיד בבוקר חסדך כו' פי' חסד שהקב"ה עשה לנו במצרים ואמונתך פי' מדבר על העתיד שאנו מצפים שישמור הבטחתו ואמונתו ויגאלנו ולסוף ברכה חוזר לגאולה דפרעה כדי לסמוך לגאל ישראל כו' עכ"ל וע"ל סי' רל"ו וק"ל:
יד סָעִיף א והיינו דאמר ר"ב חיננא כל מי שלא אמר אמת ויציב כו' לא יצא פי' לא יצא י"ח המצוה כתקנה אבל לעולם יצא דברכות אינן מעכבות כתב רבינו הגדול מהרי"א ז"ל דלרב האי דאמר ברכות מעכבות כמ"ש רבינו בסי' ס"ו לא יצא י"ח ממש קאמר וכתב ב"י נ"ל דודאי דלרב האי לא יצא ממש קאמר אלא שרבינו מתוך שסובר דברכות אינן מעכבות פי' דברי ר' חיננא כך עכ"ל. וק"ל דאכתי בין לרב האי שפירש לא יצא כלל בין לרבינו שפי' לא יצא ידי מצוה כתיקונה. מ"ש אמת ויציב ואמת ואמונה דנקט ולא נקט שאר ברכות של ק"ש. לכן נ"ל דמ"ש ר' חיננא כל מי שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית כו' לא שלא אמרן כלל. אלא שלא אמרן בנוסחא שתקנו חז"ל הנזכר בסמוך בדברי רבינו שצריך להיות מוזכר בנוסח אמת ויציב גאולת מצרים ונסיהם ובאמת ואמונה גאולה העתידה. להכי מי שלא אמרן כן אינו יוצא י"ח [וכן דייק שם הטעם שאמר ר' חיננא משום שנאמר להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות משמע שאף אם היה אומר ברכות אחר ק"ש כל שלא אמרן על נוסח זה שמוזכר בבקר החסד ובלילה אמונת הדברים העתידים לא יצא] והשתא דברי רבינו בכל אופן אתי שפיר. או נאמר דס"ל כר"ח שהביא לעיל סי' ס' דברכות אינן מעכבות וכמ"ש ב"י ולהכי כתב דהאי לא יצא דאמר ר' חיננא לא יצא ידי חובת המצוה כתיקונה כיון ששינה הנוסח. משא"כ שאר ברכות שאף שהיה משנה הנוסח כל שבירך לפני ק"ש מצוה כתיקונה מיקרי דבשאר ברכות לא דקדקו חכמים על הנוסח אבל י"ח ק"ש אפי' לא אמרן כלל יצא דבגמרא סתם אמרו אינן מעכבות. א"נ י"ל דס"ל לרבינו כרב האי דברכות מעכבות ואינו יוצא י"ח מיהא ס"ל דכל כי האי גוונא גם רב האי מודה דרב חיננא אמר כל מי שלא אמר כו' משמע דאיחיד דיבר כן וביחיד מודה רב האי דברכות אינן מעכבות וכמ"ש לעיל סימן ס"ו. אך שמלשון רבינו לעיל סי' ס' משמע דלא ס"ל חילוק זה מדהשמיטו. לכן נראה כמ"ש לעיל דס"ל לרבינו דעד כאן לא כתב רב האי דברכות מעכבות אלא כשלא אמרן כלל. אבל כל שאמרן או כולן לפניה או כולן לאחריה יצא. וא"כ שפיר כתב רבינו כאן לכ"ע אבל לעולם יצא דברכות אינן מעכבות פי' דברכות אינן מעכבות בסדריהן שתקנו חכמים א"כ ה"ה שאינן מעכבין בנוסחיהן ולמה אמר רב חיננא דכששינה נוסח אמת ויציב או אמת ואמונה לא יצא כלל אלא ודאי פירושו לא יצא י"ח המצוה כתקנה ודוקא אמת ויציב אבל ברכות אחריני מצוה כתקנה מיקרי ודו"ק. ועיין בת"ה סי' ג' מ"ש בדין היה עומד בברכות של ק"ש כשהציבור קורין שמע ובש"ע הביאו:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.