א תנן בפרק הקורא את המגילה עומד אין פורסין על שמע בפחות מעשרה פירוש אותם שבאו לבה"כ אחר שקראו הצבור שמע אומר קדיש וברכו וברכה ראשונה יוצר אור ולא יותר ופורסין לשון חתיכה כמו פרוסה שאין אומרים אלא קצת ממנה ויש שמוסיפין עוד לאחר שיסיימו ברכה ראשונה לומר אבות וגבורות ואומר קדושה ואתה קדוש וקאמר שלא יעשו זה בפחות מעשרה והיה אומר ר"ת שצריך שיהיו שבעה שלא שמעו קדיש וברכו ואז יאמר אע"פ שהאחרים שמעו ותלמידי רש"י כתבו בשמו שאפי' בשביל אחד שלא שמע קדיש וברכו פורסין על שמע ואפי' אותו שכבר שמע יכול לחזור ולפרוס בשביל האחד שלא שמע והכי איתמר נמי במס' סופרים במקום שיש ט' או י' ששמעו קדיש וברכו ועמד אחד שלא שמע בין אלו ששמעו ואמר קדיש וברכו וענו אלו אחריו יצא ידי חובתו ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל סומא שלא ראה מאורות מימיו יכול לפרוס על שמע ולברך יוצר המאורות שאף על פי שאינו רואה הוא נהנה במאורות שרואים אחרים שיורוהו הדרך אשר ילך בה וכן כתב א"א ז"ל שיכול להתפלל ולהוציא אחרים ובלבד שלא יקרא בתורה שאסור לקרות בעל פה:
א סָעִיף א תנן בפרק הקורא את המגילה עומד (כג:) אין פורסין על שמע בפחות מי' אותם שבאו לבהכ"נ אחר שקראו הצבור שמע וכו' כן פי' רש"י והתוס' והרא"ש ודבריהם סתומים קצת והר"ן כתבם מבוארים יפה וז"ל אין פורסין על שמע פירש"י כגון שהיו כאן י' בני אדם שהתפללו כל אחד בפ"ע ביחיד ולא שמעו לא קדיש ולא קדושה הרי אחד מהם עומד ומתפלל בקדיש וברכו ומתחיל ביוצר עכ"ל ולדברי האומרים שאין יחיד אומר קדושה שביוצר היו אומרים ברכת יוצר מפני קדושה שבה שאינם רשאים לאמרה ביחיד אבל לדברי האומרים דקדושה שביוצר יחיד אומר אותה צ"ל שלא היו פורסים על שמע אלא מפני שהם צ"ל קדיש וברכו וכיון שהש"צ אומר ברכו עכ"פ צריכים לברך שום ברכה שאל"כ היו נראים כאילו הם כופרים ח"ו שאומר להם לברך ואינם חפצים ולכן אומרים ברכה ראשונה של ברכות ק"ש וכן כתב רבי' הגדול מהרי"א ז"ל וכתב הר"ן שגם לדברי המפרשים דאין פורסין היינו לומר דאין מתחילין בברכות ק"ש שיברך האחד ויצאו בברכתו אלא בי' מפני דבר קדושה שבהם דהיינו בשפה ברורה וכו' אף בברכות ק"ש דערבית אין פורסין בפחות מי' ואע"פ שאין בה קדושה דלא פלוג רבנן בתקנתייהו וה"ר יונה בפרק מי שמתו כתב פי' אחר בשם ר"מ שאע"פ שאמרו ר"ה (לה.) שעם שבשדות דאניסי ולא מצו למיתי לבי כנישתא ש"צ מוציאן י"ח מתפלה אפ"ה מק"ש אינם נפטרים אלא באמירה ובעניית אמן אינו פוטר אלא בי' ולפיכך אין פורסין על שמע כדי לפטור את השומעים בעניית אמן אלא בי' שאל"כ אין העניות אמן כלום:
ב סָעִיף א ומ"ש רבינו ויש מוסיפין עוד לאחר שסיימו ברכה ראשונה לומר אבות וגבורות וכו' מתני' הכי איתא אין פורסין על שמע ואין עוברין לפני התיבה בפחות מי' ובתחילה פי' אין פורסין על שמע והשתא מפרש אין עוברים לפני התיבה וכתב דהיינו שמוסיפים לומר אבות וגבורות וקדושה ואתה קדוש ובסמוך אכתוב אם יכולים להפסיק שם או אם צריכים לגמור התפלה:
ג סָעִיף א והיה אומר ר"ת שצריך שיהיו ז' שלא שמעו קדיש וברכו וכו' כ"כ שם התוספות והרא"ש והר"ן וטעמייהו משום דאיתא במ"ס (פ"י) רבותינו שבמערב אומרים בז' ונותנים טעם לדבריהם דכתיב בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה' דאיכא ז' תיבות וי"א אפילו בששה משום דברכו ששי הוא ובספר הישר כתב אגדה בה' משום דליכא אלא ה' תיבות עד ברכו וכתבו התוספות עוד ונ"ל אפילו בג' שלא שמעו וה"פ דקרא בפרוע פרעות בישראל שלא עשו מה שמוטל עליהם לעשות אז יתנדב העם לברך את ה' וליכא אלא ג' תיבו' עד בהתנדב עכ"ל: והרמב"ם כתב בפ"ח מה' תפלה וכיצד הוא תפלת הצבור יהיה אחד מתפלל והכל שומעין ואין עושין כן בפחות מי' גדולים ובני חורין וש"צ אחד מהם ואפילו היו מקצתן שכבר התפללו ויצאו י"ח משלימין להם לעשרה והוא שיהיו רוב הי' שלא התפללו וכן א"א קדושה וכו' וכן לא יהיה אחד מברך ברכת שמע והכל שומעין ועונין אחריו אמן אלא בי' וזהו הנקרא פורס על שמע עכ"ל נראה שסובר דששה בעינן:
ד סָעִיף א ומ"ש רבינו ותלמידי רש"י כתבו בשמו שאפי' בשביל אחד וכו' ג"ז כתבו התוס' והרא"ש והר"ן והרא"ש כתב אח"כ ועוד במ"ס כתוב במקום שיש ט' או י' ששמעו בין ברכו בין קדיש ולאחר התפלה עמד א' שלא שמע בין אלו ואמר ברכו או קדיש וענו אלו אחריו יצא י"ח ור"י אומר שלא רצה ר"ת לפרוס על שמע כיון ששמעו כולם קדיש או ברכו חוץ ממנו אפילו הוא עצמו לא רצה לומר ברכו ושמא לישנא דמ"ס לא משמע אלא דיעבד ולא נ"ל לחלק בענין זה בין לכתחלה בין דיעבד וההיא דרבותינו שבמערב פליגי את"ק וסברי דלכתחלה אומרים ברכו בז' וסברא גדולה היא דלמה לא יצטרפו ט' ששמעו עם היחיד שלא שמע שיאמר הוא דבר שבקדושה הרי הוא מקדש את ה' בי' עכ"ל וכתב רבינו הגדול מהרי"א ז"ל שכך נהגו העולם לעשות אבל יש להזהר שלא יאמר ברכו אם לא יהיה שם אפילו יחיד שרוצה לברך על שמע ע"כ כלומר שאל"כ יהיו נראים ח"ו שש"צ אומר להם ברכו ואין בהם גם אחד שיברך כתב האגור בשם סמ"ק והרוקח שאומר רבינו טוביה שרבים נהגו להתפלל אפילו בשביל יחיד וראיה מאבל וחתן וכך הוא במחזור ויטרי ובשאלתות רב אחאי וכתב עוד האגור באשכנז נהגו בכ"מ לפרוס את שמע אפילו על אחד שלא שמע ואפי' שמע הפורס ע"כ וכתב הריב"ש בתשובה שכ"נ שנטה לזה הר"ן בפי' ההלכות:
ה סָעִיף א ומ"ש רבינו והכי איתמר נמי במ"ס פשוט הוא דאעיקרא דמילתא קאי דהיינו דאפילו בשביל אחד שלא שמע קדיש וברכו פורסין על שמע דאילו מה שכתב שאפי' אותו שכבר שמע יכול לחזור ולפרוס ליתיה במ"ס דהא לא קאמר שם שעומד ואומר קדיש וברכו אלא אותו שלא שמע ולרש"י לא תיקשי מהא דמ"ס דקתני ועמד אחד שלא שמע דא"ל דה"ה אפילו שמע אלא אורחא דמילתא נקט שאותו שלא שמע הוא שעומד ואומר קדיש וברכו:
ו סָעִיף א וכתב הרא"ש על דברי רש"י שהטעם שאפילו אותו ששמע יכול לפרוס בשביל האחד שלא שמע הוא כדאשכחן בש"צ שאע"פ שהתפלל חוזר ומתפלל בקול רם אע"פ שכולנו בקיאים עכשיו ואין כ"כ ראיה מי"ח דשאני י"ח דאמר ר' יוחנן ולואי שיתפלל אדם כל היום ועוד החזן מסדר התפלה פעם שנית כדי שיענו הקהל קדושה וגם מצוה לענות מודים וגם התוספות כתבו דאין ראיה כ"כ דשאני הי"ח ברכות שהרי אם היה מתפלל מתחלה בקול רם שמא לא יכוונו לבם להגיע עם ש"צ במקום קדושה ומודים ע"כ ואע"פ שדחו הראיה קצת כתבה רבינו לפסק הלכה מפני שלא דחאו לגמרי ואפילו אם היתה נדחית ראייתו לגמרי כיון שלא נחלקו עליו ש"ד לכתוב דבריו לפסק הלכה. ולענין מעשה יש לחזור אחר ו' שלא שמעו ואם אינם נמצאים כדאי הוא רש"י לסמוך עליו בשעת הדחק. ונראה שאפילו אם אותו שלא שמע הוא בקי לירד לפני התיבה ולפרוס יכול אחר ששמע להוציאו דהא אע"פ שיש בצבור מי שלא התפלל והוא בקי לירד לפני התיבה ולהתפלל אינו יורד אלא הש"צ אע"פ שכבר התפלל לעצמו ומיהו לפי מ"ש רבינו בסי' רע"ג בשם בה"ג שמי שקידש לאנשי ביתו ובא אצל אנשים אחרים שאין יודעים לקדש מקדש להם אבל אם יודעים לקדש אינו מקדש להם איכא למימר דה"נ אם יש באותם שלא שמעו בקי אין אותו ששמע מוציאו וכן ראוי לעשות: וכתוב בס' המנהיג ולאחר שיתחיל ש"ץ ברכו ויוצר אור ובאים בני אדם לב"ה בשחרית לא יאמר להם ש"צ ברכו עד אחר התפלה ולא בין גאולה לתפלה דבעי תיכף לגאולה תפלה אבל בערבית דקי"ל תפלת ערבית רשות וכבר אנו מפסיקין בין גאולה לתפלה בפסוקים יכול לומר ברכו והוא דענו בתריה ברוך ה' המבורך ודמסדרי ק"ש כתיקון חכמים בב' לפניה וב' לאחריה אבל אם לאחר ברכו באים מיד ולא פתח החזן ביוצר אור והם לא פרסו שמע יחזור ויאמר להם ברכו ויפרסו על שמע דה"ל סדור השבח לפניה אבל אם קראו את שמע לא יאמר להם ברכו כלל בתשובות הגאונים ומנהג פרובינצא בני אדם המתאחרים לבא לב"ה וכבר התפללו הכל יעמוד אחד שלא התפלל ויוציאם י"ח כחזן אע"פ שכבר יצאו כולם חוץ מאלו ובצרפת אף אם התפלל פורס להם על שמע לומר קדיש וברכו ויפתח ביוצר אור וקדושה עד יוצר המאורות וידלג ויאמר תפלת הלחש בקול רם בעבור קדושה וישלים הכל עכ"ל ורבינו הגדול מהרי"א כתב ראיתי בפי' רש"י שאלו בני האדם כבר התפללו והם חוזרים פעם אחרת לברך בעבור שלא שמעו קדיש וברכו וקדושה מעומד ומפסיק וכתב הוא שלא יתכן זה שמאחר שהתחיל עליו לגמור התפלה שלא נתקנה להפסיק בברכותיה שכבר סדרום ע"פ המקראות כולם ואני מסופק בזה בפירוש רש"י וגם בדברי המחבר אם הם סוברים שיכול להפסיק או לא אבל נראה שעכ"פ מאחר שכבר התפללו האנשים ואינם חוזרים לזה אלא כדי לשמוע סדר הקדושה כולם יכולים להפסיק חוץ מן המתפלל שבזה י"ל שיפסיק או שלא יפסיק וראוי להחמיר ויש לעיין ג"כ אם יכול להיות זה אפילו לכתחלה במי שרוצה לצאת לדרך ביחיד ורוצה לשמוע קדיש וקדושה קודם שיצא אם יכול לומר לכתחלה קדיש וברכו וברכת יוצר ותפלה כשיגמור אותה למי שסובר כך ואח"כ יחזור ויקרא ק"ש ושאר הברכות ולא נחוש לסמיכת גאולה לתפלה מאחר שעושה לשמוע סדר קדושה שיוכל לעשותו ואי משום שמפסיק בברכות כבר אמרנו שברכות אינם מעכבות עכ"ל ובס' שה"ל כתוב כדברי המנהיג וכדאי הם לסמוך עליהם בשעת הדחק : סומא שלא ראה מאורות מימיו יכול לפרוס על שמע וכו' כבר נתבאר בסי' ג"ן:
א סָעִיף א תנן בפ' הקורא את המגילה עומד אין פורסין על שמע בפחות מעשרה וכו' ופורסים לשון חתיכה וכו' עד בפחות מעשרה ומה שהכניס רבינו בפי' זה ופורסים הוא לשון חתיכה וכו' הוא להוציא מהפירוש שכתב הר"ן ע"ש הגאונים דפי' אין פורסין אין מתחילין וה"ק אין מתחילין בברכות של ק"ש שיברך האחד ויצאו האחרים בברכתו אלא בעשרה משא"כ בשאר ברכות כגון קידוש והבדלה וכיוצא בהן שהיחיד אומרן וחבירו יחידי שומען ג"כ ויוצא וכו' דלפי פי' זה לא מיירי בדין זה היכא שבאו לב"ה אחר שקראו הצבור שמע וכו' וקאמר רבינו דליתא להאי פירושא אלא לשון חתיכה הוא ומיירי בבאו לב"ה אחר שקראו שמע וכו':
ב סָעִיף א ומ"ש והיה אומר ר"ת שצריך שיהיו ז' וכו' פי' דבמ"ס איתא דבעינן שבעה מדכתיב בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה' דאיכא ז' תיבות בהאי קרא ואעפ"י שיש אומרים ששה כנגד ששה תיבות עם תיבת ברכו וי"א חמשה כנגד ה' תיבות עד ברכו וי"א בשלש כנגד שלש תיבות בפרוע פרעות בישראל וה"פ דקרא בפרוע פרעות בישראל שלא עשו מה שמוטל עליהם לעשות אז יתנדב העם לברך את ה' וליכא אלא ג' תיבות עד בהתנדב מ"מ נקט ר"ת שבעה דלדעת המחמיר שבכולם לא בעינן אלא שבעה וכדי שלא יחלוק אתלמוד שלנו דמצריך עשרה היה אומר ר"ת דכך פירושו דשבעה צריכים שלא שמעו ואז מצטרפין עם ג' שכבר שמעו דעשרה בעינן עכ"פ דאין פורסין על שמע בפחות מעשרה:
ג סָעִיף א ומ"ש ותלמידי רש"י כתבו משמו שאפילו בשביל אחד וכו' כ"כ התוס' והרא"ש והר"ן משמו ונראה דסמך רש"י על הך דמ"ס שהבי' רבי' בסמוך דאמר ועמד אחד שלא שמע בין אלו ששמעו וכו' יצא י"ח וס"ל לרש"י דלאו דוקא דעמד אחד שלא שמע אלא אפילו אותו שכבר שמע יכול לחזור ולפרוס בשביל אותו שלא שמע ויצא י"ח שהרי אם היה בא לב"ה מקודם שקראו הצבור שמע לא היה אלא שומע מן הש"ץ ועונה אחריו אמן אף עכשיו אותו שלא שמע עונה אחריו ואותו שפורם על שמע אע"פ שכבר שמע לא גרע מש"ץ שחוזר התפלה כדי להוציא רבים אע"פ שכבר התפלל י"ח והא דנקט במ"ס ועמד אחד שלא שמע וכו' אתא לאשמועינן רבותא איפכא דאע"פ דאותו שלא שמע אינו פורס על שמע אלא כדי לענות יש"ר מבורך וברוך ה' המבורך לעולם ועד ועכשיו אינו עונה שהרי אותו שלא שמע הוא פורס על שמע והאחרים שכבר שמעו הם העונין אחריו אפ"ה יצא י"ח כאילו היה הוא העונה בעצמו כנ"ל ליישב לדעת רש"י מיהו מדברי הרא"ש שהשיב תשובות אדברי רש"י ומסקנת דבריו דלמה לא יצטרפו ט' ששמעו עם היחיד שלא שמע שיאמר הוא דבר שבקדושה ה"ה מקדש את ה' בעשרה אלמא דסובר דמ"ס דוקא קאמר שלכתחלה לא יעמוד לפרוס על שמע אלא אותו שלא שמע וז"ש רבינו לאחר שהביא מאי דאתמר במ"ס ולזה הסכים הרא"ש ז"ל דדעתו לומר שהסכים למאי שמפורש במ"ס דאותו שלא שמע הוא שיעמוד לכתחלה לפרוס על שמע ודלא כתלמידי רש"י ולפי דעת רש"י צריך לומר דהא דאיתא במ"ס דבעינן שבעה או חמשה או שלשה שלא שמעו כולהו פליגי אהך דמ"ס דאפי' בשביל אחד פורסים על שמע ופסק הלכה לקולא והכי נהוג עלמא כתלמידי דרש"י מיהו עכשיו לא נהגו לפרוס על הפתח אלא לומר חצי קדיש וברכו בלבד ואין אומרים אפילו יוצר אור וסדר קדושה שביוצר אור וסומכין על הרא"ש שמתיר לברך ולומר סדר קדושה שביוצר אור לכל יחיד כדלעיל בסי' נ"ט ולפי זה צריך לומר דמ"ש רבינו וכל המפרשים שמברכים ברכה ראשונה של יוצר אור הוא דוקא להרמב"ם ודעימי' דאין אומרים סדר קדושה שביוצר אור ביחיד אבל קשה לדידן מאי פורסים לשון חתיכה הלא אפילו חתיכה מן שמע ליכא הכא דדוחק לפרש דהחתיכה היא קדיש וברכו ועוד קשה הלא הרא"ש פוסק שיכול לומר קדושה שביוצר ביחיד ואפ"ה פי' בפ' הקורא עומד דפריסת שמע היא קדיש וברכו וברכה ראשונה של יוצר אור א"כ בע"כ דלשון חתיכה לא משמע אלא הכי חתיכה מן שמע אכן צריך ליזהר כשפורסין על הפתח שלא יפרסו אלא לאחר שסיימו הצבור והש"ץ התפלה ולא מקמי שסיימו לפי שכל אותן שלא שמעו קדיש וברכו מתקבצין אל הפתח ועוברין לפני העומדין בתפלה שעדיין לא סיימו תפלת י"ח וקא עבדי איסורא דאסור לעבור כנגד המתפלל תוך ד' אמותיו:
ד סָעִיף א סומא שלא ראה מאורות מימיו וכו' משנה פרק הקורא עומד פליגי בה ת"ק ור"י והלכה כת"ק דאע"פ שלא ראה מאורות מימיו ולא הגיע לו הנאה מהמאורות אפ"ה מברך יוצר המאורות שהרי הוא נהנה ע"י אחרים שיורוהו הדרך אשר ילך בה כדאיתא התם בגמ' אבל לעיל סימן נ"ג דלא מיירי אלא בתפלה שהרי לא מדבר אלא בעובר לפני התיבה ודרכן היה שלא לעבור ש"ץ לפני התיבה עד שמגיעין לתפלה כמ"ש הר"ן א"כ לענין תפלת י"ח כשאינו אומר יוצר המאורות דלא אתא לאשמועינן אלא דקי"ל סומא חייב בכל המצות ויכול להוציא אחרים י"ח דאם היה פטור מן המצות לא היה רשאי לעבור לפני התיבה להוציא אחרים דכל הפטור מן הדבר אינו יכול להוציא אחרים א"כ לפ"ז אין סברא לחלק בין סומא שלא ראה מימיו לסומא שראה ואח"כ נסתם לכך כתב רבינו בסי' נ"ג בסתם סומא יכול לירד לפני התיבה אבל כאן לענין ברכת יוצר המאורות בלחוד איכא לחלק בין סומא לסומא ולכך כתב רבינו דאפילו לא ראה מאורות מימיו נמי יכול לברך יוצר המאורות שאע"פ שאינו רואה הוא נהנה וכו' ויכול ג"כ לפרוס על שמע ולהוציא אחרים י"ח למאי דקי"ל דסומא חייב בכל המצות:
ה סָעִיף א ומ"ש וכ"כ הרא"ש שיכול להתפלל וכו' איכא לתמוה דמאי מביא רבינו ראיה מדברי הרא"ש על הדין הכתוב בתלמוד. ונראה ליישב דבא רבינו לפרש דברי הרא"ש שמ"ש דסומא יכול להתפלל ולהוציא אחרים דלכאורה קשה מאי אתא לאשמועינן הא כשיטא דסומא חייב בכל המצות וכיון שחייב במצות יכול נמי להוציא אחרים וניחא ליה דמ"ש הרא"ש שיכול להתפלל וכו' לא תפלת י"ח בלחוד קאמר אלא ר"ל כל התפלה מיוצר אור וק"ש ותפלת י"ח דהשתא אתא הרא"ש לאשמועינן דכל סומא אפילו לא ראה מאורות מימיו נמי יכול להתפלל כל התפלה ולברך יוצר המאורות וגם יכול להוציא אחרים דאע"פ שאינו רואה הוא נהנה במאורות שרואים אחרים שיורוהו הדרך שילך בה. ומה שקשה ממ"ש רבינו סוף סי' רצ"ח בשם ראבי"ה דסומא אין לו לברך במ"ש בורא מאורי האש י"ל דהתם לאו בהנאה תליא מילתא דאף כל אותם שרואים ונהנין בעצמן מן האור אינן מברכים עד שיראו שלהבת וישתמשו לאורו עד כדי שיכיר בין איסר לפונדיון וכיון דאין הסומא יכול להשתמש לאורו אינו מברך משא"כ בברכת יוצר המאורות דבהנאה תליא מילתא וכיון דהוא נהנה מאחרים יכול לברך:
א ואיני יודע טעם לדבריו שיהיו נראים ככופרים אף בלא ברכת יוצר אור שהרי כבר ענו על ברכו ברוך ה' המבורך לעולם ועד והרי שעשו מ"ש להם. וראייה דסגי בהכי מברכת התורה שהעולה אומר ברכו את ה' המבורך והעם עונין אחריו מה שעונין אחר ברכו וסגי בהכי וכן המנהג בינינו שאין הפורס על שמע אומר רק קדיש וברכו ועונין אחריו ברוך ה' המבורך לעולם ועד ואח"כ כל יחיד מברך הברכות וק"ש לעצמו ומה שהם אומרים ברכת יוצר אור נ"ל טעמא כמ"ש הר"י פ' מי שמתו דף י' ע"ב דאע"ג דש"צ מוציא שאינו בקי מ"מ מק"ש אינם נפטרים אלא באמירה ובעניית אמן ולכן אין פורסין על שמע כדי לפטור את השומעים בעניית אמן אלא בי' שאל"כ אין העניית אמן כלום עכ"ל וא"כ נראה שהטעם הוא להוציא את שאינו בקי וא"כ כזמן הזה שכולם בקיאים לקרוא הברכות ואין פורסין רק לענות קדיש וברכו (עוד במקום שכבר ברכו ק"ש וברכותיה ואינם פורסים רק לשמוע קדיש וברכו) א"צ לומר ברכה ראשונה ואין להקשות לפי דברי ר"י שהיא כדי להוציא את שאינו בקי א"כ היה להם לברך ג"כ שאר ברכות להוציאן נראה דאפשר דרבינו יונה סבר דאין לענות אמן אחר הבוחר בעמו משום הפסק וא"כ לא הועיל להם הפריסה ע"ז: כתב הכלבו בשם ר"ן דפורסים בק"ש של ערבית כמו בשחרית וכב"י בשם הר"ן דגם בפריסה של ערבית אין לפרוס פחות מי' אע"ג שאין שם קדושה כמו בשל יוצר ותמהני שלא ראיתי לנהוג לפרוס בערבית כמו בשחרית ואפשר דהקילו בו משום דאין לפרוס בערבית רק משום ברכו לחוד דאין שם קדיש משא"כ בשחרית דאית ביה ג"כ קדיש:
ב וצ"ע דלפ"ז יהא זה שלא שמע עדיין אסור לפרוס דהא אין א' מן הנשארים מחויב לברך על שמע שיוכל לומר אליו ברכו ולא משמע כן מדברי תלמידי רש"י שכתבו ואפי' אותו שכבר שמע כו' משמע כ"ש אותו שלא שמע שיוכל לפרוס ואם ר"ל שצריכים ליזהר שיהא בכל עשרה אחד שרוצה לברך היינו שלא שמע עדיין ברכו א"כ לא היה לו לתלות טעמא במה שנראה ח"ו שאינם רוצים לענות אלא משום דהוי ברכה לבטלה ולכן דבריו צ"ע:
ג בתשובת מהר"י מינץ סי' ט"ו כתב דאם התפללו כבר בב"ה ובאו אח"כ י' שלא התפללו יכולין לחזור ולהתפלל ולהעמיד חזן עליהם כמו שעשו הראשונים אע"פ שהראשונים עדיין בב"ה אבל לא יעמוד החזן במקום שהיה עומד החזן הראשון כי זה נראה גנאי להראשונים כאילו לא יצאו י"ח וכן ראיתי מעשה והיה אז מהרי"ק בב"ה עכ"ל ומשמע שם מדבריו דלא יכולים לחזור ולהתפלל אא"כ היו שם י' שלא התפללו ודוקא בפריסת שמע פליגי הגאונים אי בעינן י' אבל מדברי ב"י ומ"ש לעיל משמע דאין לחלק בין תפלה לפריסת שמע וכ"נ דהכל הוא דבר שבקדושה ואין לחלק ביניהם ועיין בב"י סימן קל"ג מ"ש בשם תשובת הריב"ש. וע"ל סי' תקצ"ד אי יחיד יכול להוציא חבירו שאינו בקי ידי ק"ש:
א פירוש אותם שבאו לב"ה כו' אומר קדיש וברכו וברכה ראשונה יוצר אור ולא יותר כו'. כתב ב"י לדברי האומרים שאין יאיד אומר קדושה שביוצר אור היו אומרים ברכת יוצר אור מפני קדושה שבה שאינם רשאים לאמרו ביחיד ולדברי האומרים דקדושה שביוצר אור יחיד אומר אותו צ"ל שלא היו פורסין על שמע אלא מפני שהם צ"ל קדיש וברכו וכיון שהש"ץ אומר ברכו עכ"פ צריכין לברך שום ברכה דאל"כ היו נראים כאילו הם כופרים ח"ו שיאמר להם לברך ואינם חפצים לכן אומרים ברכה ראשונה של ק"ש וכן כתב מהררי"א ז"ל ועיין בדרישה והא דלא אמרו גם שאר ברכות ק"ש נראה מבואר בדברי ר"ן שכתב ז"ל אין פורסין על שמע פירש"י כגון שהיו כאן י' בני אדם שהתפלל כל אחד בפני עצמו ביחיד ולא שמעו לא קדיש ולא ברכו הרי אחד מהם עומד ומתפלל בקדיש וברכו ומתחיל ביוצר אור עכ"ל. הרי לך דמיירי שכבר התפלל כל אחד לעצמו ועיין בדרישה:
ב סָעִיף א והיה אומר ר"ת שצריך שבעה כו' נותנים טעם לדבריהם דכתיב בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו יי' דאיכא ז' תיבות. וי"א אפילו ו' משום דעד ברכו ועד בכלל ששה תיבות הן ובספר הישר כתב בה' דעד ברכו ה' תיבות הן וכתבו התוספות עוד ונ"ל דאפילו בג' שלא שמעו וה"פ דקרא בפרוע פרעות בישראל שלא עשו מה שמוטל עליהם לעשות אז יתנדב העם לברך את יי' וליכא אלא ג' תיבות עד בהתנדב עכ"ל:
ג סָעִיף א והכי אתמר נמי במסכת סופרים כו' ז"ל ב"י פשוט הוא דאעיקרא דמילתא קאי דהיינו דאפילו בשביל אחד שלא שמע קדיש וברכו פורסין על שמע דאילו מ"ש שאפילו אותו שכבר שמע יכול לחזור ולפרוס ליתא במסכת סופרים דהא לא קאמר שם שעומד ואומר קדיש וברכו אלא אותו שלא שמע. ולרש"י לא תיקשי מהא דמ"ס דקתני עמד אחד שלא שמע דאיכא למימר דה"ה אפי' שמע אלא אורחא דמילתא קאמר שאותו שלא שמע הוא שעומד ואומר קדיש וברכו עכ"ל ועיין בדרישה. סומא שלא ראה מאורות מימיו כבר נתבאר בסי' ג"ן ודו"ק:
א סָעִיף א וברכה ראשונה יוצר אור כו' כבר כתבתי בפרישה בשם ב"י דטעמא חדא שלא יהיו נראין ככופרין וז"ל ד"מ ואיני יודע טעם לדבריו שיהיו נראים ככופרים אף בלא ברכת יוצר אור שהרי כבר ענו על ברכו ברוך ה' המבורך לעולם ועד הרי שעשו מה שאמר להם וראייה דסגי בהכי מברכת התורה שהעולה אומר ברכו את ה' המבורך והעם עונין אחריו ברוך ה' המבורך וכו' וסגי בהכי וכן המנהג בינינו שאין הפורס על שמע אומר רק קדיש וברכו ועונין אחריו ברוך ה' המבורך וכו' ואח"כ כל יחיד מברך הברכות וק"ש לעצמו ומה שהם היו אומרים ברכת יוצר אור נ"ל טעמא כמ"ש הר"י פרק מי שמתו (והביאו ב"י ג"כ בפי' פריסת שמע ע"ש) דאע"ג דש"ץ מוציא את מי שאינו בקי מ"מ מק"ש אינן נפטרין אלא באמירה ובעניית אמן ולכן אין פורסין על שמע כדי לפטור את השומעים בעניית אמן אלא בעשרה שאל"כ אין עניית אמן כלום עכ"ל וא"כ נראה שהטעם הוא להוציא את שאינו בקי וא"כ נראה בזמן הזה שכולם בקיאים לקרוא הברכות ואין פורסין רק כדי לענות קדיש וברכו ועוד במקום שכבר ברכו ק"ש וברכותיה ואינם פורסים רק לשמוע קדיש וברכו א"צ לומר ברכה ראשונה ואין להקשות לפי דברי רבינו יונה שהוא כדי להוציא את שאינו בקי א"כ היה להן לברך ג"כ שאר הברכות להוציאן נראה דאפשר דרבינו יונה סבר דאין לענות אמן אחר הבוחר בעמו משום הפסק וא"כ לא הועיל להן הפריסה על וה עכ"ל רמ"א בד"מ ולפי דברי ר"י ורמ"א הנ"ל שפורסין על שמע כדי להוציא מי שאינו בקי א"כ צריכין לומר דפשיטא זאת שמי שכבר שמע ויצא מוציא את שאינו בקי ובדברי הטור דאמר וה לרבותא וז"ל ואפילו אותו שכבר שמע כו' משמע דלא איירי מזה. ותמיהתו לכאורה אינה תמיה דאף שאמרו ברוך ה' המבורך לא סגי בהכי וראיה מברכת המזון שאף שכבר הפסיק א' לשנים וענה אחריהם ברוך שאכלנו משלו כו' מ"מ אינו רשאי לאכול עד שישמע כל ברכת הזן כמ"ש רבינו לקמן סי' ר' אע"ג דאין ברכה זו מיקרי ברכת הזימון וכל יחיד אומר אותו כמ"ש שם לדעת התוס' והרא"ש דקי"ל כותייהו. וראייתו מברכת התורה אינה ראייה דעיקר השבח הוא מה שהעולה חוזר ואומר בא"י אמ"ה אשר בחר כו' ואשר נתן לנו כו' שנתקנה בעשרה והשומע כעונה ומיהו יש להביא ראייה לדברי רמ"א מצירוף ג' ליו"ד דמיד כשעונין אחריהם ברוך אלהינו כו' סגי ופוסקין מצירופן כיון שכבר ענו ברוך אלהינו כי היא ברכה משא"כ ברוך שאכלנו משלו שאינה ברכה וכמ"ש ב"י שם סימן ד' וה"ה ברוך ה' המבורך דהוה ברכה וק"ל:
ב סָעִיף א ועמד אחד שלא שמע כו' ז"ל ב"י וכתב מהררי"א שנהגו לעשות כתלמידי רש"י אבל יש ליזהר שלא יאמרו ברכו אם לא יהיה שם אפילו יחיד שרוצה לברך על שמע ע"כ כלומר שאל"כ יהיו נראין ח"ו שש"ץ אומר להם ברכו ואין בהם גם א' שיברך עכ"ל ב"י וז"ל רמ"א וצ"ע דלפי זה יהיה זה שלא שמע עדיין אסור לפרוס דהא אין אחד מן הנשארים מחויב לברך על שמע שנוכל לומר אליו ברכו ולא משמע כן מדברי תלמידי רש"י שכתבו ואפילו אותו שכבר שמע כו' משמע כ"ש אותו שלא שמע שיוכל לפרוס ואם רוצה לומר שצריכין ליזהר שיהיה בכל העשרה אחד שרוצה לברך דהיינו שלא שמע עדיין ברכו א"כ לא היה לו לתלות טעמא במה שנראים ח"ו שאינן רוצים לענות אלא משום דהוה ברכה לבטלה לכן דבריו צ"ע עכ"ל רמ"א בד"מ:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.