א ידות נדרים כנדרים והוא שיהיו מוכיחות קצת על הנדר כיצד האומר לחבירו מודרני ממך שאני אוכל לך או מופרשני ממך שאני אוכל לך או מרוחקני ממך שאני אוכל לך אסור לאכול עמו אבל אם אומר שאני אוכל לך לבד או שאומר מודרני ממך או מופרשני ממך או מרוחקני ממך ולא סיים דבריו שאיני אוכל לך אינו כלום ומותר לאכול עמו ולדבר עמו ולישא וליתן עמו ולעמוד בד' אמותיו אבל הרמב"ם כתב האומר לחבירו מודרני ממך משמע שלא ידבר עמו מופרשני ממך משמע שלא ישא ויתן עמו מרוחקני ממך שלא יעמוד בד' אמותיו וא"א הרא"ש ז"ל כתב כסברא ראשונה אמר לחבירו מודר אני לך מאכילה או מהנאה שניהם אסורים לאכול או ליהנות זה מזה אמר מודר אני ממך מאכילה או מהנאה הוא אסור בחבירו וחבירו מותר בו ואם לא הזכיר לא אכילה ולא הנאה לא הוי נדר כלל אמר לחבירו מנודה אני לך משמתינא ממך אפילו סיים דבריו שאני אוכל לך אינו נדר ומותר בכל אבל אם אומר נדירנא ממך וסיים בדבריו שאני אוכל לך אסור לאכול עמו לא סיים דבריו שאני אוכל לך אינו כלום והרמב"ם כתב מנודה אני לך או שמתינא ממך ולא אמר שאני אוכל לך לא ישב בד' אמותיו ובנדירנא ממך ולא אמר שאני אוכל לך אסור ליהנות ממנו מנודה שלא אוכל לך אסור לאכול עמו וא"א הרא"ש ז"ל כתב כסברא ראשונה האומר כנדרי רשעים עלי חייב בקרבן אמר כנדרי רשעים ככר זה עלי אסור בו אבל אם אומר בנדרי כשרים עלי או בנדרי כשרים ככר זה עלי אינו כלום ואפי' אמר כנדרי כשרים ככר זה עלי קונם אבל אמר כנדבת כשרים עלי או כנדבת כשרים ככר זה עלי הוי נדר כתב א"א הרא"ש ז"ל הנודר שלא אוכל עמך או שאוכל עמך אפילו יד לא הוי דלשון זה לשון שבועת הוא ולא לשון נדר אם לא שנדר לעשות מצוה כדפרישית בפיך זו צדקה ומיהו כיון דהאידנא מרגלא בפומיה דאינשי למינדר בהאי לישנא אין להקל וצריך התרה כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים והרמב"ם כתב האומר פירות פלוני אסורים עלי בכל לשון שיאסור עליו הרי הם אסורין עליו אע"פ שאין שם שבועה כלל ולא הזכרת שם ולא כינוי ועל זה נאמר לאסור איסר על נפשו שיאסר על נפשו דברים המותרין וכן אם אומר ה"ז עלי איסר אסורין:
א סָעִיף א ידות נדרים כנדרים והוא שיהיו מוכיחות קצת על הנדר כיצד האומר לחבירו מודרני ממך שאני אוכל לך וכו' בריש נדרים (ב.) תנן האומר לחבירו מודרני ממך מופרשני ממך שאיני אוכל לך שאיני טועם לך אסור ומפרש בגמרא דהני ידות נינהו כלומר שהתחיל לנדור ולא גמר הדיבור ואעפ"כ הוא נאסר כאילו גמר כל הדיבור וזה דומה לאדם שאוחז ביד הכלי וע"י כך משתמש בכלי כאילו אחז בו בעצמו ואיתא תו בגמרא (ה.) אמר שמואל בכולן עד שיאמר שאני אוכל לך שאני טועם לך ומסיק דה"ק טעמא דאמר שאני אוכל לך ושאני טועם לך הוא דאסור אבל אמר מודרני ממך לא משמע דאמר אסור מ"ט מודר אני ממך לא משתעינא בהדך משמע מופרשני ממך דלא עבידנא עמך משא ומתן משמע מרוחקני ממך דלא קאימנא בד' אמות דילך משמע לימא קסבר שמואל ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים אין שמואל מוקים מתני' כר"י דאמר ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים ואמאי דחיק שמואל לאוקמא מתני' כר"י לוקמא כרבנן אמר רבא מתני' קשיתיה אמאי תנא שאני אוכל לך שאני טועם לך ליתני שאני אוכל שאני טועם ש"מ בעינן ידים מוכיחות וכתב הרא"ש אהא דאמרינן מודר אני ממך דלא משתעינא בהדך משמע וכו' וכיון דמספקא לן אי לאיסור הנאה קאמר או להנך מילי דפרישנא הלכך אינו אוסר לא בזה ולא בזה דאין הלשון מוכיח לזה יותר מלזה והוו לתרוייהו ידים שאין מוכיחות וקסבר שמואל דלא הויין ידים ודייק רבא להא דשמואל ממתניתין ואיתמר נמי ידים שאין מוכיחות אביי אמר הויין ידים רבא אמר לא הויין ידים והלכתא כרבא אע"ג דבשלהי נזיר גריס איפכא גירסא דהכא עיקר הלכך לא הויא יד עד דאמר מודרני ממך שאני אוכל לך ואם אמר שאני אוכל לך בלא מודדני ממך נראה דלא הויא יד דמודרני ממך הוא במקום קונם שאני אוכל לך אבל כשאומר שאני אוכל לך לחוד לאו כלום הוא עכ"ל וכ"פ הר"ן כשמואל וכרבא דידים שאין מוכיחות לא הויין ידים וכ"פ הרמב"ם ג"כ וא"ת כיון דלא מיתסר עד דאמר מודרני ממך שאני אוכל אמאי מיקרי יד כבר כתב הר"ן דטעמא משום דלא מסיק דיבוריה למימר כקרבן א"נ דלא אמר אסור בהדיא ומ"ש רבי' בשם הרמב"ם הוא בפ"א והר"ן כתב ב' הסברות ודבריו נוטים לסברת הרא"ש וכתב הר"ן אהא דאמר רבא מתני' קשיתיה וכו' ליתני שאני אוכל ושאני טועם פירוש ואי הוה תני הכי בלא לך הוה שמעינן דידים שאין מוכיחות הויין ידים דאע"ג דכבר אמר מודרני ממך דהא ס"ל לשמואל דמתני' חדא קתני אפ"ה שאני אוכל בלא לך ידים שאין מוכיחות נינהו דאיכא למימר ה"ק מודרני ממך דלא משתעינא בהדך אי אכילנא היום או עד יום פלוני ומש"ה תנא במתניתין לך לאשמועינן דטעמא דאמר לך הא אמר מודרני ממך שאני אוכל לא חייל נדרא כלל דהויין להו ידים שאין מוכיחות ולא הויין ידים: וכתב הר"ן גבי מנודה אני לך דאומר מודרני מנכסים הוי שפיר ידים מוכיחות כמי שאומר מודרני ממך שאני אוכל לך והא דתנן שאני אוכל לך שאני טועם לך אסור כתב דאית דגרסי הכי בלא יו"ד ואית דגרסי שאיני ביו"ד ומדברי הרמב"ם בפ"א נראה שהוא גורס שאיני ביו"ד שכתב בכולן שלא אוכל לך:
ב סָעִיף א אמר לחבירו מודר אני לך מאכילה או מהנאה וכו' שם אר"י בר חנינא מודר אני לך שניהם אסורים מודרני הימך הוא אסור וחבירו מותר ופי' הר"ן מודרני לך שניהם אסורים דילך משמע לך כלומר נכסי אסורים לך ומשמע משלך משא"כ בהימך דלא משמע הכי וכתב הרא"ש אהא דר"י בר חנינא והוא שאמר מודר אני לך מאכילה או מהנאה אבל אם בסתם הויין ידים שאין מוכיחות ולא הויין ידים ופשוט הוא מהא דשמואל דבסמוך וכ"כ הר"ן וכתב שכן דעת הרמב"ן ז"ל והרמב"ם השמיט הא דר"י בר חנינא ולא ידעתי למה:
ג סָעִיף א אמר לחבירו מנודה אני לך וכו' שם במשנה (ב.) מנודה אני לך ר"ע היה חוכך בזה להחמיר ובגמרא (ז:) א"ר פפא בנדירנא ממך דכ"ע ל"פ דאסור משמיתנא מינך כ"ע לא פליגי דשרי כי פליגי במנודה אני לך דר"ע סבר לישנא דנידויא הוא והרא"ש גורס לישנא דנדינא והוא הגירסא הנכונה ורבנן סברי לישנא דמשמתינא הוא ופליגא דרב חסדא דההוא גברא דאמר משמיתנא בניכסיה דבריה דרב ירמיה בר אבא אתא לקמיה דרב חסדא אמר לית דחש להא דר"ע קסבר במשמיתנא פליגי וכתבו הרא"ש והר"ן דלא קי"ל כר"ע מדאמר דלית דחש ליה ועוד דקי"ל הלכה כר"ע מחבירו ולא מחביריו ושכן פסק הרמב"ן ודלא כהרמב"ם שפסק בפ"א כר"ע ונראה שטעמו של הרמב"ם מדגרסינן בגמרא אמר אביי מודה ר"ע לענין מלקות דאינו לוקה דאם כן ניתני ר"ע מחמיר ומדמפרש אביי מילתיה משמע דס"ל כוותיה והרמב"ן והרא"ש והר"ן סברי דלא מכרעת מילתא דהא אשכחן בכמה דוכתי דמפרשי אמוראי מילתא דמאן דלא קי"ל כוותיה וכתבו הרא"ש והר"ן דהא דאמרינן נדינא מינך דכ"ע אסור דוקא בדקאמר שאני אוכל לך כדאמר שמואל גבי מודרני ממך מופרשני ממך וכו' ונדינא נמי דכוותייהו שהוא לשון הרחקה וכתבו שכן דעת הרמב"ן ז"ל:
ד סָעִיף א ומ"ש רבי' בשם ררמב"ם הוא בפ"א וז"ל האומר לחבירו מודר אני ממך וכו' מרוחק אני ממך משמעו שלא ישב עמו בד' אמות וכן אם א"ל מנודה אני לך או משמתינא ממך א"ל מנודה אני לך שלא אוכל לך אינו אוכל לו ואם אכל אינו לוקה א"ל נדינא ממך ה"ז אסור ליהנות עכ"ל: ומ"ש דכשאמר מנודה אני לך או שמתינא מינך ולא אמר שאני אוכל לך לא ישב בד' אמותיו לטעמיה אזיל שפסק במרוחקני ממך ולא אמר שאני אוכל לך משמע שלא ישב בד' אמותיו ומנודה אני לך או משמיתנא לך לא גרעי ממרוחקני ממך וסובר דכיון דמנודה אני לך בהדי מודרני ממך מופרשני ממך מרוחקני ממך איתניא לדידהו דמי וכי היכי דבהנהו אמר שמואל דלא מיתסר באכילה עד שאמר שאני אוכל לך ה"ה במנודה אני לך לר"ע לא מיתסר באכילה עד שאמר שאני אוכל לך וכבר נתבאר שהוא ז"ל פוסק הלכה כר"ע וסובר ז"ל דכי א"ר פפא בנדינא ממך כ"ע ל"פ דאסור היינו באומר נדינא ממך סתם כלומר ואינו אומר שאני אוכל לך ואם כן ע"כ אסור דקאמר בהנאה הוא דאי באכילה לחוד מהי משתמע ומדנקט גבי שלא אוכל לך מנודה לך ושבקינן למשמיתנא לך דהוא בר זוגיה משמע שסובר דכי אמרי' בגמר' משמיתנא מינך לכ"ע שרי היינו לומר דאם אמר משמיתנא מינך שאני אוכל מותר בהנאה דלאו לשון יד נדר הוא אלא לשון שמתא אבל הראב"ד השוה דין האומר משמיתנא מינך שלא אוכל לך לאומר מנודה אני לך שלא אוכל לך ונראה מדבריו קצת שגם דעת הרמב"ם לומר דשוים הם לכל דבריהם וגבי שלא אוכל נקט מנודה אני לך ומיניה ניליף לאומר משמיתנא לך וסמך על מה שהשוה אותם בתחלה היכא דלא אמר שלא אוכל לך ולפי זה פסק כרב חסדא דאמר במשמיתנא פליגי ודלא כרב פפא דאמר במשמיתנא כ"ע לא פליגי דשרי ואהא דכתב הרמב"ם מנודה אני לך שלא אוכל לך אינו אוכל לו כתב הראב"ד פירוש אסור לאכול בד' אמותיו וכן משמיתנא מינך שלא אוכל לך עד כאן נראה מדבריו שהרמב"ם מפרש כן דמנודה אני לך שלא אוכל לך שהיה חוכך בה רבי עקיבא להחמיר לענין לאכול בארבע אמותיו הוא ולא לענין לאכול משלו ואין פירוש זה מוכרח במשנה דאדרבה איכא למימר דלענין לאכול משלו איתניא דומיא דמודרני מופרשני מרוחקני ממך שלא אוכל לך דאיתנו בהדה ולזה מטים דברי הרמב"ם ז"ל כפשטן ומדברי רבינו שכתב בדעת הרמב"ם מנודה שלא אוכל לך אסור לאכול עמו נראה שהיה מפרש דברי הרמב"ם כפירוש הראב"ד ז"ל:
ה סָעִיף א האומר כנדרי רשעים עלי חייב בקרבן אמר כנדרי רשעים ככר זה עלי אסור בו וכו' בפ"ק דנדרים (ט.) תנן כנדרי רשעים נדר בנזיר ובקרבן ובשבועה כנדרי כשרים לא אמר כלום כנדבותם נדר בנזיר ובקרבן ופירש הרא"ש כנדרי רשעים. ידות קא מפרש שאם אמר כנדרי רשעים נדר בנזיר בקרבן ובשבועה ובגמרא מפרש היכי משמע כולהו ורשעים רגילים לידור בכל הני: כנדרי כשרים לא אמר כלום. אפילו כנדרי כשרים ככר זה קונם עלי לא אמר כלום דמה שתלה בכשרים בטל את הקונם דכשרים לא נדרי כלל: כנדבותם של כשרים נדר בנזיר ובקרבן. שהכשרים דרכם לנדוב דלא אתי לידי תקלת בל תאחר דנדבה היינו שאמר ה"ז אבל נדר דאמר עלי אתי לידי תקלת בל תאחר אבל שבועה לא דלענין שבועה לא שייך למימר נדבה הלכך כשרים אינם נשבעים כלל אע"ג דאמרינן לעיל דנשבעים לקיים את המצוה ההיא לאו שבועה הוא אלא לזרוזי נפשיה בעלמא עכ"ל וגרסי' בגמרא (שם) עלה דמתני' ודילמא ה"ק כנדרי רשעים לא נדרנא אמר שמואל באומר כנדרי רשעים הריני עלי והימנו הריני בנזירות עלי בקרבן הימנו בשבועה כלומר שאם אמר כנדרי רשעים הריני והיה נזיר עובר לפניו כדמוקי לה בגמרא ה"ז נזיר ואם אמר כנדרי רשעים עלי חייב בקרבן ואם אמר כנדרי רשעים הימנו והיה ככר מונח לפניו הרי הוא בשבועה שלא יאכלנו ומיירי כשאמר כנדרי רשעים לא אוכל כדמוקי לה בגמרא וקמ"ל דאף על גב דלא אפיק שבועה מפומיה מיחייב דאם לא אמר שלא אוכל לא משתמע כלל דאיכא למימר דילמא הימנו דאכילנא קאמר כדאיתא בגמרא ומשום דהכא בענין אוסר ככר בנדר עסקינן לא כתב אלא אומר כנדרי רשעים או כשרים ככר זה עלי או אומר כנדרי רשעים עלי ולא חש לכתוב אומר הריני או הימנו משום דאינו ענין לאיסור ככר בנדר (ואיכא) דאמרי' דכנדרי רשעים עלי חייב בקרבן כתב מסתברא נמי דדוקא כשהיתה בהמה מונחת לפניו ורבינו סתם דבריו משמע דאפילו כשאין בהמה מונחת לפניו מיחייב ואפשר דאיהו נמי לא מיחייב אלא כשבהמה מונחת לפניו דטעמא דמסתבר הוא אלא דמשום דלא נפקא לן מידי לענין איסור ככר בנדר לא חש לכתוב כן והרמב"ם בפ"א ג"כ סתם דבריו ואין בדבריו הכרע:
ו סָעִיף א כתב א"א ז"ל הנודר שלא אוכל עמך או שאוכל עמך אפילו יד לא הוי וכו' ז"ל הרא"ש בפסקיו פ"ק דנדרים אם אמר אני נודר שלא אוכל עמך או שאוכל עמך לכאורה אפילו יד לא הוי דדוקא באומר מודרני ממך אסר על עצמו הנאת חבירו ואע"פ שלא התפיס בדבר הנדור יד מיהא הוי אבל אם אמר אני נודר זה הלשון לשון שבועה הוא שאוסר את עצמו בשבועה ולא לשון נדר אם לא שנדר לעשות מצוה דבפיך זו צדקה ומיהו כיון דהאידנא מרגלא בפומיה דאינשי למינדר בהאי לישנא אין להקל להם וצריך התרה כדי שלא ינהגו קלות בנדרים עכ"ל והר"ן כתב בריש נדרים שדעת ר"ח ור"י מגא"ש והרשב"א ז"ל דאין נדר בלשון שבועה ולא שבועה בלשון נדר וכן משמע בירושלמי אבל הרמב"ן כתב דנדר שאמרו בלשון שבועה ושבועה בלשון נדר מהני מיהו לאו מעיקר נדר ועיקר שבועה אלא מדין ידות הוא דמהני ע"כ ועוד אכתוב בזה בסימן רל"ט בס"ד: ב"ה ובנזירות דעת הרא"ש בריש נדרים גבי הא דקאמר לאפוקי שבועה דאסר נפשיה מחפצא שאם הוציאו בלשון שבועה אסור ונראה שהוא מוכרח שם בגמ' ובתשובות להרמב"ן ז"ל סימן ע"ד על א' שאמר אני מקבל בנדר על דעת המקום ועל דעת רבים שלא אבא עם אשתי בבית אחד עד סוכות מסתברא שנשאל ומתיריו לו אע"פ שנשבע על דעת רבים שאין זה עיקר נדר שהרי הוציאו בלשון שבועה שהרי אמר שלא אבא עמה בבית אחר וכל אעשה ולא אעשה הרי הוא כדבר שאין בו ממש שאינו אסור אלא משום בל יחל ומדרבנן וכיון שאין זה נדד אלא דרבנן משום מצוה בזו פותחין לו פתחים ומתירין לו ואפי' לר"ת דאמר שלא בכל דבר מצוה מתירין אלא בגוונא דההוא מקרי דרדקי דטעמא דהתם דאנן סהדי דדעת הרבים ג"כ מסכמת בפתחיהם שלא נדרו האבות אלא על דעת שיועילו לתינוקות וכאן אנן סהדי שמסכימין לפתחו של זה שלא עשה כן אלא מחמת כעסו ועוד שהדבר קרוב להיות כתשמישי עליך אע"פ שיש לחלק קצת עכ"ל (תשובה זו שייך לסימן רכ"ח וכן נמצא מכתב יד הרב זלה"ה):
ז סָעִיף א והרמב"ם ז"ל כתב האומר פירות פלוני אסורים עלי בכל לשון שיאסור עליו וכו' וכן אם אומר הרי הן עלי איסר אסורים בפ"א ונראה מדברי רבינו שהוא סובר דלשון זה חולק עמ"ש הרא"ש דנדר שהוציאו בלשון שבועה כגון שאמר הריני נודר שאוכל לך לאו כלום הוא מדינא ואילו הרמב"ם כתב האומר פירות פלוני אסורין עלי בכל לשון שיאסור עליו הרי הן אסורין עליו ומשמע ליה דבכל לשון שיאסור עליו שכתב היינו לומר דבין שהוציאו בלשון נדר כדקתני בין שהוציאו בלשון שבועה כגון שאמר הריני אסור בפירות פלוני הרי הן אסורין עליו ועוד שכתב אע"פ שאין שם שבועה כלל משמע שאם היה מזכיר שבועה כגון שהיה אומר פירות פלוני אסורין עלי בשבועה היה חייב משום שבועה אלמא ס"ל דנדר שהוציאו בלשון שבועה ושבועה שהוציאו בלשון נדר אסור ולי נראה שאין בלשון זה הכרע דאיכא למימר דכל לשון דקאמר היינו לומר דאפילו לא אמר בלשון הקדש ומ"ש אע"פ שאין שם שבועה הוא גופא קמ"ל דאפ"ה אסור ולא למידק מיניה דאם הוציא בלשון שבועה יהא נדר: כתב הר"ש בר צמח בתשובה: ב"ה ח"א סימן צ"א: על מי שנאנס לאסור אשה אחת עליו ואמר קונם עלי שלא אשא אשה זו שאין זה נדר שהרי לא אסר האשה אלא אסר עצמו שלא ישאנה ואין בדברים אלו כלום אלא שחכמים החמירו לפתוח לו פתח ממקום אחר כדאיתא בפ"ב דנדרים וכיון דאינו חל אלא מדרבנן היכא דאיכא אונס א"צ שאלה והוא הדין אם אמר אסור עלי אשה זו דינו שוה לאומר קונם עלי שלא אשא מדאמרינן בפ"ג דשבועות (כ.) איסרו של איסר אמרו בלשון נדר נדר בלשון שבועה שבועה וזה כיון שאמר עלי הוי נדר. והול"ל אסורה אשה זו עלי אלא שלשון איסר צ"ע בהרי"ף פ"ג דשבועות ובהלכות נדרים פ"ב דמשמע דשבועה בלשון עלי חלה ואיפשר דדוקא מדרבנן עכ"ל ובתשובה אחרת כתב שמתא נראה שהוא נדון כאיסר שאם אמר בלשון נדר נדר בלשון שבועה שבועה ואיפשר נמי דבכל ענין יהבינן לה חומר נדר לחול על דבר מצוה וחומר שבועה לחול על דבר שאין בו ממש אבל מה שנראה ודאי בזה שדין שבעה ויש לו שהרי מיתסר גברא הוא וכן נראה להרשב"א בתשובה ועוד דבילמדנו פרשה וישב אר"ע החרם הוא השבועה עכ"ל:
א סָעִיף א ידות נדרים כנדרים והוא שיהיו מוכיחות קצת וכו' משנה וגמרא ריש נדרים וע"פ פסקי הרא"ש דגרסינן בגמרא (דף ד') איתמר ידים שאין מוכיחות אביי אמר הויין ידים ורבא אמר לא הויין ידים והילכתא כרבא אף על גב דבשלהי נזיר גרסינן איפכא גירסא דהכא עיקר הלכך לא הוי יד עד דאמר מודרני ממך שאני אוכל לך וכו' עכ"ל וכן פסק בש"ע מיהו נראה לפע"ד שאין להקל בדבר התלוי בגרסאות וכמו שקבעתי ההלכה בא"ע סי' כ"ז היכא דא"ל הרי את מקודשת ולא אמר לי דאזלינן לחומרא דידים דאינן מוכיחות הויין ידים והכא בנדרים אזלינן נמי לחומרא דידות נדרים כנדרים דאוריית' ואפי' למלקות וכדכתב הרא"ש בפסקיו פ"ק בס"ב והלכך אע"פ שלא אמר שאיני אוכל לך שאיני טועם לך אלא שאיני אוכל שאיני טועם נמי אסור לאכול עמו מיהו ודאי אינו אסור עד שיאמר מודרני ממך שאני אוכל או מופרשני וכו' דהא ודאי דבר פשוט הוא דבאומר שאיני אוכל או שאיני טועם גרידא אפי' יד לא הוי ולפי הוראת חומרא זו לא קי"ל נמי להא דכתב רבינו ומותר לאכול עמו ולדבר עמו וכו' דנמשך אחר מ"ש הרא"ש וז"ל וכיון דמספקא לן דילמא מודרני ממך דלא משתעינא בהדך וכו' או דילמא לאיסור הנאה קאמר הלכך אינו אסור לא בזה ולא בזה דאין הלשון מוכח לזה יותר מלזה והוי לתרוייהו ידים שאין מוכיחות וקסבר שמואל ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים וכו' עכ"ל שהרי למאי דפרי' כל ידים דלא מוכיחות הויין ידים לחומרא והלכך אם אמר שאיני אוכל לך לבד אסור לאכול עמו וה"ה אם אמר מודרני ממך שאיני אוכל נמי אינו אסור אלא לאכול עמו בין אם אומר לך בין אינו אומר לך אבל אם אמר מודרני ממך אסור לאכול עמו ולדבר עמו מופרשני ממך אסור לאכול עמו ולישא וליתן עמו מרוחקני ממך אסור לאכול עמו ולעמוד בד' אמותיו דכיון דספק הוא דהוי לתרוייהו ידים שאין מוכיחות דהויין ידים לרבא לגירסא דנזיר אזלינן להחמיר באיסורא דאורייתא ואי הוה תפסינן גירסא דנדרים עיקר להקל לגבי נדרים וגירסא דנזיר עיקר להחמיר גבי קידושין הו"ל תרתי דסתרן אהדדי:
ב סָעִיף א ומ"ש אבל הרמב"ם כתב וכו' טעם מחלוקת זו הוא מדתנן ריש מכילתין האומר לחבירו מודרני ממך מופרשני ממך מרוחקני ממך שאני אוכל לך שאני טועם לך אסור בכולן ואמר שמואל עלה עד שיאמר שאני אוכל לך שאני טועם לך ומותבינן עלה דשמואל מברייתא דתניא מודר אני ממך מופרשני ממך מרוחקני ממך ה"ז אסור ואסקינן אלא הכי אתמר דשמואל טעמא דאמר שאני אוכל לך ושאני טועם לך הוא דאסור פי' אסור באכילה. אבל אמר מודרני ממך לא משמע דאמר אסור פי' אסור באכילה אלא מודר אני ממך לא משתעינא בהדך משמע וכו' פשטא דלישנא דתלמודא משמע הכי כדפרי' וכדברי הרמב"ם דברייתא דתני בה ה"ז אסור הכי מיפרשא מודרני ממך דלא משתעינא בהדך וכו' ומודה בה שמואל דהרי זה אסור להנך מילי אבל לאכילה אינו אסור עד שיאמר שאיני אוכל לך אבל הרא"ש פי' דה"ק תלמודא אלא הכי איתמר דשמואל טעמא דאמר שאני אוכל לך הוא דאסור אבל אמר מודרני ממך מותר דהו"ל ידים שאין מוריחות דדילמא מודרני ממך דלא משתעינא בהדך קאמר ואינו אסור לא בזה ולא בזה ותנא דברייתא דתנא ה"ז אסור ס"ל דידים שאינן מוכיחות הויין ידים ושמואל דייק ממתני' דלא הויין ידים ונראה מדברי הרא"ש דגריס בגמ' דילמא מודרני ממך דלא משתעינא בהדך וכו' וכן פירש הר"ן אבל הרמב"ם לא היה גורס דילמא וכגירסת ספרים שלנו גם הר"ן הביא סברא זו דכתב הרמב"ם דאיכא מ"ד הכי וכבר כתבתי הלכה למעשה להחמיר בכל זה:
ג סָעִיף א אמר לחבירו מודר אני לך וכו' שם אר"י בר חנינא מודר אני לך שניהם אסורים מודרני הימך הוא אסור וחבירו מותר וכתב הרא"ש והוא שאמר מודר אני לך מאכילה או מהנאה אבל בסתם הויין ידים שאין מוכיחות ולא הויין ידים עכ"ל. וכך הם דברי רבינו ולמאי שכתבתי דנקטינן לחומרא אפי' בסתם נמי אסור מספק דשמא ידים שאין מוכיחות הויין ידים. ודע שאם אמר מודר אתה הימני הוא מותר בשל חבירו וחבירו אסור בשלו אלא דאינו לוקה וכתבו רבינו בסי' רכ"ד:
ד סָעִיף א ומ"ש ואם לא הזכיר לא אכילה ולא הנאה לא הוי נדר כלל פירוש מותר לאכול עמו ולדבר עמו וסתם רבינו דבריו כאן לדעת הרא"ש דלעיל כהרמב"ם דאסור לדבר עמו:
ה סָעִיף א אמר לחבירו מנודה אני לך משנה ריש מכילתין מנודה אני לך רבי עקיבא היה חוכך בזה להחמיר ופסק הרא"ש דלית הלכתא כרבי עקיבא מדקאמר בגמרא לית דחש להא דרבי עקיבא ומפרש בגמרא דבמשמתינא ממך אפילו רבי עקיבא מודה דשרי ובנדינא ממך אפי' רבנן מודה דאסור וזהו שכתב רבינו במנודה אני לך ובמשמתינא ממך אינו נדר וסתם דבריו כדעת הרא"ש לעיל דבדלא הזכיר הנאה או אכילה פשיטא דאינו נדר כלל אפי' אמר נדינא ממך או אפי' מודרני ממך דידים שאינן מוכיחות לא הויין ידים ואינו אסור לא בזה ולא בזה אלא מיירי הכא בסיים דבריו שאני אוכל לך ואפי' הכי אינו לשון נדר כלל באומר מנודה אני לך או משמתינא ממך אא"כ דאמר נדינא הוי לשון נדר וכשסיים דבריו שאני אוכל לך הוויין ידים מוכיחו' והרמב"ם ז"ל לשיטתו אזיל דאפי' לא אמר אלא מנודה או משמתינא ולא אמר שאני אוכל אסור לישב בארבע אמותיו כמו מרוחקני ממך דגם המנודה הוא מרוחק וה"ה במשמתינא אבל בנדינא ממך אסור ליהנות ממנו ואם אמר מנודה שלא אוכל לך אסור לאכול עמו כלומר אסור לאכול משלו דיש לפרש מנודה מרוחק והיינו דאמר מרוחק אני ממך שלא אוכל עמך ואע"ג שלא הזכיר לא קרבן ולא קונם יד מיהא הוי מיהו באומר משמתינא שלא אוכל לך אפי' יד לא הוי דאינו אלא לשון שמתא כן נראה דעת הרמב"ם דלא כהראב"ד ע"ש. כתב הרב בש"ע ס"ג אמר מנודה אני לך וכו' פסק כהרמב"ם ובהג"ה כתב וז"ל וכבר נתבאר דיש חולקין וס"ל דכל שלא אמר שאיני אוכל לך או שאני אוכל לך לאו כלום הוא עכ"ל ולא הבנתי דבריו הלא בס"א פסק גם כן כהרמב"ם במודרני ממך אסור לדבר עמו וכו' וא"כ בנדינא ממך נמי איכא למימר משמעו שלא יהנה ממנו כלומר שיהא נדור ממנו מכל הנאה שבעולם:
ו סָעִיף א האומר כנדרי רשעי' עלי וכו' משנה וגמרא פ"ק (דף ט) פי' גם זה מדין ידות הוא כלומר שהתחיל לנדור ולא גמר הדיבור דהו"ל כאילו אמר כנדרי רשעים שרגילין לידור כך אני נודר ומקבל עלי להתחייב בקרבן או לאסור ככר זה עלי אבל כנדרי כשרים משמע דנדרו יהא בטל דכשרים לא נדרי ולהכי כתב הרא"ש דאפי' אמר ככר זה עלי קונם לא אמר כלום וכדכתב רבינו:
ז סָעִיף א כתב א"א הרא"ש הנודד שלא אוכל עמך וכו' בפ"ק כתב הרא"ש וז"ל אם אמר אני נודר שלא אוכל עמך וכו' פירוש דכיון שאומר אני נודר לשון שבועה הוא דלא דמי לאומר מודרני דאף על פי שמשמעו מודר אני מ"מ כיון דלא אמר להדיא אני נודר הוי יד לנדר אבל באומר אני נודר אוסר עליו בשבועה ושבועה נמי לא הוי מאחר שלא נשבע בלשון שבועה אלא בלשון נדר:
ח סָעִיף א ומ"ש אם לא שנדר לעשות מצוה כו' כלומר דבאיזה לשון שיהיה חייב לקיים מוצא שפתיו דבפיך זו צדקה וכן כתב הר"ן (בדף ח') עיין שם מבואר היטב:
ט סָעִיף א והרמב"ם כתב האומר פירות פלוני אסורין עלי בכל לשון שיאסור עליו ה"ה אסורין עליו פי' אפי' לא אמר בלשון הקודש ואמר עוד אע"פ שאין שם שבועה וכו' כלומר אע"פ שלא הזכיר כלל לא שבועה ולא נדר וכדלעיל בסימן ר"ד דכתב רבינו דבאומר ככר זה אסור עלי הוי נמי נדר וכדפרישית לשם דהיינו מ"ש הכתוב לאסור איסר על נפשו ומשמע לרבינו מדלא חילק הרמב"ם מכלל דס"ל דמדינא אפילו אמר אני נודר שלא אוכל עמך הוי יד ואסור בו מדאורייתא דלא כהרא"ש:
א סָעִיף א ידות נדרים כו' כיצד האומר לחבירו מודרני ממך כו' מפרש בגמרא דהני ידות נינהו כלומר שהתחיל לנדור ולא גמר הדיבור לומר כקרבן או לא אסר בהדיא ואע"פ כן הוא נאסר כאילו גמר כל הדיבור וזה דומה לאדם שאוחז ביד הכלי וע"י כך משתמש בכלי כאילו אחז בו בעצמו: (שאני אוכל לך כתב הר"ן שיש גורסין שאיני ביו"ד וי"ג שאני בלא יו"ד וברמב"ם כתב בכולם שאיני ביו"ד ב"י עכ"ה):
ב סָעִיף א אבל הרמב"ם כתב האומר לחבירו מודרני ממך משמע כו' אבל הרא"ש סבר דבהני לישני יש להסתפק אי לאיסור הנאה קאמר או להנך מילי דמפרש הרמב"ם הלכך אינו אסור לא בזה ולא בזה דאין הלשון מוכיח לזה יותר מלזה והוי לתרווייהו ידים שאין מוכיחות ועיין בדרישה:
ג סָעִיף א מודר אני לך מאכילה כו' דלך משמע לך כלומר נכסי אסורים לך ומשמע משלך משא"כ בממך ר"ן (ואין זה ידים שאינן מוכיחות דפשוט דר"ל תרוייהו דהא יכול לומר מודר אני ממך או תהא מודר ממני אלא אמר לישנא דמשמע תרוייהו עכ"ה) והא דאמר לעיל מודרני ממך שאני אוכל לך כו' אסור לאכול עמו משמע הא חבירו מותר לאכול עמו שאני התם שאומר שאני אוכל משמע שה"ק שאני אוכל ממך:
ד סָעִיף א לא הוי נדר כלל כדעת הרא"ש דלעיל:
ה סָעִיף א מנודה אני לך משמתינא ממך (ר"ל מנודה יותר משמע דקאי אהנאה או אדיבור מל' מודרני ולכן אם סיים שאני אוכל לך ס"ל דר"ל תרתי לישני דמנודה ועוד שאני אוכל לך הוי לן ידים שאין מוכיחות עכ"ה) נראה דלהכי שינה הלשון ולא כתב ג"כ משמתינא לך משום דבמנודה שהוא לשון נידה וגיעול שייך לומר לך כלומר בעיניך אהא כדין מנודה אבל לשון משמתין אינו שייך אלא כשאחר משמתי' לכן שייך לומר משמתין ממך:
ו סָעִיף א אבל אם אמר נדירנא ממך כו' עיין בגמרא פ"ק דנדרים דף ז' סוף ע"א דגרסינן נדינא ממך וכן איתא שם ברש"י ור"ן ופירש"י נדינא דמשמע בפי' אהא מנודה לך וכן מ"ש אח"כ בשם הרמב"ם ובנדירנא מינך טעות הוא וצ"ל ג"כ נדינא ממך וכן הוא בהדיא במיימוני ספ"ק ועד"ר (דנדינא הוא קצת מל' מנודה וגם לשון הרחקה וכשסיים דבריו שאני אוכל לך הוי כמו מודרני כו' דלעיל עכ"ה):
ז סָעִיף א לא ישב בד' אמותיו אבל מותר לאכול ממנו ב"י:
ח סָעִיף א האומר כנדרי רשעים עלי חייב בקרבן כך הוא ל' הגמ' והרמב"ם וכ' שם הרא"ש בפ"ק דע"ז חייב להביאה עולה ונראה דנקט עולה הואיל שקיבל עליו קרבן סתם ולא פי' מה כוונתו אי אשלמים או עולה מסתמא אקרבן ראשון שנכתב בפרשת הקרבנות קאמר דהיינו עולה שנכתב בתחילת פ' ויקרא ומסתמא ג"כ כוונתו אבקר שהוא קרבן ראשון בפ' ויקרא מדסתם רבינו ולא כתב שבהמה עוברת לפניו משמע שסבר רבינו שאע"פ שאין בהמה עוברת לפניו חייב בקרבן וכ"כ ב"י וצ"ל הואיל שאמר כנדרי רשעים עלי ס"ל מסתמא לקרבן נתכוון דסתם לשון נדר נאמר אקרבן כדאמרי' בכל מקום נדרים ונדבות וכוונתו אקרבנות ועיין בדרישה:
ט סָעִיף א האומר כנדרי רשעים עני שהרשעים דרכן לידור:
י סָעִיף א אבל אם אמר כנדרי כשרים עלי כו' דכשרים אין דרכן לידור שלא יבואו לידי בל תאחר:
יא סָעִיף א בנדרי כשרים ככר זה (המונח לפניו עכ"ה) עלי קונם דמה שתלה בכשרים בטל את הקונם דכשרים אין מנדרין כלל אשיר"י:
יב סָעִיף א אבל אם אמר כנדבת כשרים כו' דכשרים דרכן להתנדב דלא אתי לידי תקלת בל תאחר דנדבה היינו שאמר ה"ז אבל נדר זה שאמר הרי עלי אתי לידי תקלת בל תאחר אשר"י:
יג סָעִיף א כתב א"א הרא"ש ז"ל הנודר שלא אוכל כו' ר"ל שאומר אני נודר שלא אוכל כו' אפי' יד לא הוי דדוקא באומר מודרני ממך אסר על עצמו הנאת חבירו ואע"פ שלא התפיס בדבר הנדור יד מיהא הוי (אבל אם אמר להדיא אני נודר אסר עליו בשבועה מאחר שאין מצוה א"כ אין לשון נדר נופל ושבועה נמי לא הוי מאחר שלא נשבע בל' שבועה אלא בל' נדר וק"ל רש"ל עכ"ה):
יד סָעִיף א דלשון שבועה הוא ולא לשון נדר דלשון נדר היינו באוסר החפץ או הככר עליו ולשון שבועה היינו שאוסר את עצמו על החפץ או על הככר וגם אם אומר נודר אני שלא אוכל משמע שאוסר את עצמו על האכילה ושבועה נמי לא הוי שלא נשבע בלשון שבועה:
טו סָעִיף א אם לא שנדר לעשות מצוה כדפרישנא כצ"ל: בפיך זו צדקה בפרשת כי תצא כתיב מוצא שפתיך תשמור נדבה אשר דברת בפיך ודרז"ל שמיד שהוציא מפיו צדקה חייב בדיבור בעלמא וע"ל בב"י סימן רנ"ז ורנ"ח שהביאו:
טז סָעִיף א והרמב"ם כתב האומר פירות פלוני אסורין עלי בכל לשון כו' וכתב ב"י דמשמע ליה לרבינו דר"ל אפי' אסרה בלשון שבועה שאמר הריני אסור בפירות פלוני הרי הן אסורין עליו ועוד שכתב אע"פ שאין שם שבועה כלל משמע שאם היה מזכיר שבועה כגון שהיה אומר פירות פלוני אסורין עלי בשבועה היה חייב משום שבועה אלמא סבירא ליה כו' ולי נראה שאין בלשון זה הכרע דאיכא למימר דכל לשון דקאמר היינו לומר דאפי' לא אמרו בלשון הקודש ומ"ש אע"פ שאין שם כו' עכ"ל ולעד"נ דרבינו דייק שפיר מדבריו שסבר שנדר שהוציא בלשון שבועה שאסור דאי הוי כוונת הרמב"ם כמו שפירשו הב"י לא הוה ליה למימר בכל לשון שיאסור אלא היה לו לומר בכל לשון שיאמר כיון דהרבותא אינו על האיסור אלאעל הלשון של האיסור שיכול לדברו בכל לשון מדקאמר בכל לשון שיאסור משמע שכוונתו לאשמועינן רבותא שהאיסור הוא בכל לשון (ר"ל בין בלשון נדר או שבועה): שיאסור עליו ועוד לפי פירוש של ב"י הוה ליה למימר ואע"פ שאין שם שבועה כלל בוי"ו שהרי לפי פירושו לא מיירי לפני זה בענין שבועה כלל אבל לפי הבנת רבינו בדבריו אתי שפיר שמתחילה קאמר בכל לשון שיאסור עליו ר"ל בין לשון נדר או איסור או שבועה וע"ז קאמר אע"פ שאין שם שבועה כלל:
יז סָעִיף א ה"ז עלי איסר אסורין עיין מ"ש לעיל בדרישה ר"ס ר"ד:
א סָעִיף א אבל הרמב"ם כתב האומר לחבירו מודרני כו' וסברת מחלוקת הוא בפי' הגמרא וכך הוא לשון הגמרא על המשנה האומר לחבירו מודרני ממך מופרשני ממך כו' אסור אמר שמואל בכולן עד שיאמר שאני אוכל לך כו' ומסיק בגמרא דה"ק טעמא דאמר שאני אוכל כו' הוא דאסור אבל אמר מודרני ממך לא משמע דאסור מ"ט מודר אני ממך לא משתעינא בהדך משמע מופרשני ממך דלא עבידנא עמך משא ומתן משמע כו' וסבר הרמב"ם שפי' כמשמעו כשאומר מודרני או מופרשני בלחוד משמע דוקא הני מילי ולא איסור הנאה והרא"ש סבר שה"ק שהני מילי נמי משמע ר"ל איסור הנאה והני מילי כמ"ש בפרישה ומוכח מל' הגמר' שא"א לפרשו כמו שפירשו הרמב"ם וע"ש בפ"ק דנדרים דף ה' ע"א.
ב סָעִיף א אבל אם אמר נדינא ממך כו' כצ"ל כמ"ש בפרישה ובאשיר"י דנדרים דף קי"ג ריש ע"ד איתא שם נדירנא אבל מסיק שם בלשונו לדינא ע"ש ונראה דברישא ט"ס הוא וצ"ל לדינא במקום נדירנא:
ג סָעִיף א האומר כנדרי רשעים עלי חייב בקרבן כך הוא לשון הגמ' והרמב"ם מדסתם רבינו דבריו משמע שמיירי באין בהמה עוברת לפניו וכ"כ ב"י וכתב עוד ב"י דהר"ן מפרש הגמרא דמיירי כשהבהמה עוברת לפניו ואפשר דאיהו נמי (ר"ל רבינו) לא מחייב אלא כשהבהמה מונחת לפניו דטעמא דמסתבר הוא עכ"ל ר"ל כמו שהוכיח שם הר"ן דאיירי בבהמה מונחת לפניו דומיא דרישא דאמר כנדרי רשעים הריני דקאמר שם דחייב בנזירות ופריך בגמרא דילמא הריני בתענית קאמר ומשני כשהיה נזיר עובר לפניו וא"כ ה"נ באומרו כנדרי רשעים עלי אינו ידוע אם כוונתו אקרבן או כמנחה או נדר אחר או צאן או בקר או תורים ובני יונה ומש"ה כתב דמסתבר דמיירי בבהמה עוברת לפניו ואותו מין בהמה שעוברת לפניו הוא מחויב להביא וכתב ב"י דגם דעת רבינו ר"ל כן ומ"ש בפרישם דבסתמא כוונתו אקרבן ראשון הוא דוחק בעיניו וגם הרא"ש בעצמו שהבאתי ראייה מדבריו מדכתב שחייב בקרבן עולה לא ס"ל כן שהרי הוא (פי' הב"י) פירש האי כנדרי רשעים עלי דמיירי בתולה ככר המונח לפניו כנדרי רשעים וכמ"ש בסמוך ורש"י פי' דמיירי דככר מונח לפניו ואומר אם אוכלנו יהא עלי כנדרי רשעים וקמ"ל דאם אכלו חייב בקרבן גם הרא"ש משמע מדבריו בגמ' שפי' כן והביאו ב"י ע"ש וכמ"ש עוד הב"י אדברי הר"ן הנ"ל דפי' כשהבהמה עוברת לפניו שי"ל שגם דעת רבינו כן הוא מסיק וכתב ז"ל אלא משום דלא נ"מ מידי לענין איסור ככר בנדר לא חשש לכתוב כן וכ כ לעיל מיניה וז"ל ומשום דהכא בענין אוסר ככר בנדר עסיקי' לא כתב כו' משום דאינו ענין לאסור ככר בנדר עכ"ל צ"ע מה כוונתו של ב"י אי סבר שדברי רבינו הם כפשוטו שאין תולה הקרבן בככר כפי' הר"ן ומ"ש משום דהכא בענין אוסר ככר בנדר עסיקי' ר"ל שרבינו לא אתא לאשמועינן אלא ענין זה דסיפא כנדרי רשעים ככר זה עלי קונם ולא מקפיד באיזה ענין מיירי הרישא דאין דיני קרבן נהיגין לע"ע קשה הא משמע מדברי רבינו שכתב ג"כ הדין כנדרי רשעים עלי חייב בקרבן דגם דין קרבן בעי ללמדינו ואי מפרש דברי רבינו כפירש"י בתולה הקרבן בככר ואשמועינן בדין ראשון בתולה איסור ככר בקרבן דאין הככר נאסר עליו אלא אם יאכלנו יהיה חייב קרבן ובסיפא אשמועינן בקונם ככר זה עלי דהככר גופה נאסר עליו קשה דלשונו שכתב אוסר ככר בנדר לא משמע הכי דהלשון משמע שאוסר הככר ולפי דברי רש"י הככר לא נאסר אלא שאמר שאם יאכלנו יהא חייב בקרבן ועיין מ"ש עוד בק"ש:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.