א הלכות צדקה מצות עשה ליתן צדקה כפי השגת ידו ומאד מאד צריך אדם ליזהר בה יותר מכל מצות עשה כי איפשר שיבא לידי שפיכות דמים שימות העני המבקש אם לא יתן לו מיד כההיא עובדא דבן זומא וכמה פעמים נצטוינו בה בעשה ועוד יש לא תעשה למעלים עיניו ממנה שנא' (דברים טו) לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון וכל המעלים עיניו ממנה נקרא בליעל וכאילו עובד ע"ז וכל הזהיר בה מעידה עליו כי הוא זרע ברך ה' דכתיב למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו לעשות צדקה ומשפט ואין כסא ישראל מתכונן ודת האמת עומדת אלא בצדקה שנא' (ישעיה נד) בצדקה תכונני ואין ישראל נגאלין אלא בצדקה שנאמר ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה ואומר שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות וגדולה מכל הקרבנות דאמר ר"א גדולה הצדקה מכל הקרבנות דכתיב עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח אר"א כל העושה צדקה ומשפט כאילו מלאו לכל העולם חסד שנאמר אוהב צדקה ומשפט חסד ה' מלאה הארץ ולעולם אין אדם מעני מן הצדקה ולא דבר רע ולא היזק מתגולל על ידה שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום וכל המרחם על עניים הקב"ה מרחם עליו ויש לאדם ליתן אל לבו שכמו שמבקש בכל שעה מהקב"ה שיזמין לו פרנסתו וכמו שמבקש מהקב"ה שישמע שועתו כך צריך שישמע שועת העניים ואף גם זאת שהקב"ה קרוב לשמוע צעקת עניים שנא' שועת עניים אתה תשמע לפיכך יש לו ליזהר מזעקתם וגם כי ברית כרותה לה' שנא' (שמות כב) והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני גם יתן אל לבו כי הוא גלגל החוזר בעולם וסוף האדם לבא לידי מידה זו ואם לא הוא יבא בנו או בן בנו ואל יעלה בלבו עצה לומר איך אחסר ממוני ליתנו לעניים כי יש לו לדעת שאין הממון שלו אלא פקדון לעשות בו רצון המפקיד וזה רצונו שיחלק לעניים ממנו וזהו החלק הטובה שיהיה לו ממנו כדכתיב והלך לפניך צדקך ועוד כי הדבר בדוק ומנוסה כי בשביל הצדקה שנותן לא יחסר לו אלא אדרבה תוסיף לו עושר וכבוד כדכתיב (ד"ה ב' לא) מהחל התרומה לביא בית ה' אכול ושבוע והותר עד לרוב כי ה' ברך את עמו וכתיב (מלאכי ג') הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם ארובות השמים והריקותי עליכם ברכה עד בלי די ואמרו חכמים בכל דבר אסור לנסות את ה' חוץ מדבר זה כדכתיב ובחנוני נא בזאת עוד כי הוא דוחה את הגזירות הקשות וברעב תציל ממות כאשר אירע לצרפית (מלכים א' יז) בשביל עוגה קטנה שנתנה לאליהו ומניעתה תרחיק הקרובים לשכינה ממנה ומן התורה כאשר אירע לעמון ומואב שהיו קרובים אלינו ונתרחקו על אשר לא קדמו אותנו בלחם ובמים ומקרבת הרחוקים לחסות תחת כנפי השכינה כאשר אירע ליתרו על אמרו (שמות ב') קראן לו ויאכל לחם ע"כ צריך אדם ליזהר מאד מאד ליתנה כראוי והנני מבאר כל ענינה כפי שמצאתי כתוב על שם ה"ר סעדיה ומדברי הרמב"ם עם קצת שאר דעות ואבאר תחלה מי החייב בה וכמה חייב ליתן וכיצד יתן אותה וכמה ראוי ליתן לכל אחד ולמי יתן אותה ואיזה קודם ומי הראוי לקבל וממי והיאך נגבית ומתחלקת והתנדבותה ושינויה קודם שתבא לידי גבאי ואחרי כן: (ב"ה) נ"ל דט"ס הוא וצ"ל נחום איש גם זו דאיתא בפרק ג' דתעניות (כא.):
א סָעִיף א מצות עשה ליתן צדקה כפי השגת יד ומאד מאד צריך ליזהר בה וכו' כי אפשר שיבא לידי ש"ד וכו' כההיא עובדא דבן זומא:
ב סָעִיף א וכל המעלים עיניו ממנה נקרא בליעל וכאילו עובד ע"ז בפ"ק דב"ב [י.] ובפ' מציאת האשה (כתובות סח.) תני רבי חייא בר רב מדפתי ר"י בן קרחה אומר כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד ע"ז כתיב הכא השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וכתיב התם יצאו אנשים בני בליעל מה להלן ע"ז אף כאן ע"ז:
ג סָעִיף א ומ"ש וגדולה מכל הקרבנות דאמר רבי אלעזר גדולה הצדקה מכל הקרבנות וכו' בס"פ לולב וערבה (סוכה מט:) ופירש"י נבחר לה' מזבח הכל בכלל זבח חטאת ואשם ועולה ושלמים כולם זבח הם:
ד סָעִיף א ומ"ש א"ר אלעזר כל העושה צדקה ומשפט כאילו מלאו לכל העולם חסד וכו' ג"ז שם:
ה סָעִיף א ומ"ש וכל המרחם על העניים הקב"ה מרחם עליו ברייתא ס"פ שואל (שבת קנא:):
ו סָעִיף א ומ"ש גם יתן אל לבו כי הוא גלגל החוזר בעולם וסוף האדם לבא לידי מדה זו ואם לא הוא יבא בנו וכו' ג"ז ברייתא בס"פ שואל (שם):
ז סָעִיף א ומ"ש ואמרו חכמים בכל דבר אסור לנסות את ה' חוץ מדבר זה וכו' בפ"ק דתענית [ט.] ומיהו משמע התם דבמעשר דוקא הוא דשרי לנסויי אבל בשאר צדקה לא:
ח סָעִיף א ומ"ש ומניעתה תרחיק הקרובים וכו' ומקרבת הרחוקים וכו' מימרא דר"י פרק חלק (סנהדרין קג:) כתב סמ"ג צריך הנותן שלא יתפאר בצדקה שנותן ואם מתפאר לא דיו שאינו מקבל שכר על מה שנותן אלא שמענישין אותו דתניא בפ"ק דב"ב [דף י:] נענה ר"ג ואמר צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת צדקה כו' שאין עושים אלא להתייהר וכל המתייהר נופל בגיהנם: כתב הרוקח בסי' רי"ז מה שפוסקים צדקה עבור המתים ביה"כ יש להם אסמכתא שכתוב בסוף פרשת תצוה הכפורים אחת בשנה יכפר וסמיך ליה ונתנו איש כופר נפשו ונתן טעם לדבר מה מועיל למת שהחי נותן צדקה בעבורו וכתב שאם נתן בעבור רשע אינו מועיל לו וכתבתיו באורך בטור א"ח סימן תרכ"א :
א סָעִיף א מאד מאד צריך אדם ליזהר כו' הא דכתב מאד מאד מפורש בדבריו כי אפשר שיבא לידי ש"ד וכ"כ בסימן של"ו ברופא והוא שיזהר מאד מאד כמו שראוי ליזהר בדיני נפשות ובא"ה סימן כ"א כתב ג"כ צריך אדם להתרחק מן הנשים מאד מאד לפי שנפש האדם מחמדתן וכן לעיל בסימן ק"ס גבי ריבית כתב מאד מאד צריך ליזהר האדם באיסור ריבית והוא לפי שמורה היתר לעצמו שנותן לו מדעתו ורצונו הטוב וכן בח"מ סימן ט' גבי שוחד שנותן לו מדעתו ורצונו כדי לשפוט אמת ומורה היתר ועוד מטעם אחר דבעריות וריבית ושוחד בקל יהא נכשל דאפילו שחוק בעלמא או להביט ביופיה והרהור גרידא אסור וכ"ש ריבית ושוחד דברים דאסור ובקל האדם נכשל ע"כ הזהיר ואמר מאד מאד וכבר כתבתי בזה בח"מ ע"ש:
א כתב הרשב"א בתשובה סימן תקפ"א מי שהקדיש דבר לצדקה ורוצה לכתוב שמו על דבר שהקדיש להיות לו לזכרון תמיד אין מוחין בידו ואדרבה ראוי לעשות כן וזו מדת חכמים ומנהג ותיקין ליתן שכר לעושי המצוה עכ"ל:
א סָעִיף א ומאד מאד צריך אדם כו' גם כאן כתב ל' מאד מאד כמ"ש גבי ריבית לעיל ר"ס ק"ס ובא"ע ר"ס כ"א גבי עריות (ולקמן ר"ס של"ו לענין רפואה) ובפרקי אבות מאד מאד הוי שפל רוח ובח"מ ר"ס ט' גבי שיחד ושם כתבתי טעם א' לכולן ע"ש:
ב סָעִיף א מיד כההיא עובדא דנחום איש גם זו וכמה כצ"ל והעובדא איתא בפ"ג דתענית דף כ"א וכן איתא בס"א ובש"ע:
ג סָעִיף א נקרא בליעל וכאילו עובד ע"א כתיב הכא פן יהיה עם לבבו וגו' דבר בליעל וכתיב התם יצאו אנשים בני בליעל מה התם ע"א אף כאן ע"א פ"ק דב"ב:
ד סָעִיף א דכתיב למען אשר יצוה את בניו (ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות כצ"ל עכ"ה) וגו' ולפני זה כתיב ואברהם היו יהיה לגוי גדול ונברכו בו כל גויי הארץ וסיפיה דקרא הוא למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו ונמצא שעל ידי החסד בא הברכה על אברהם ועל אברהם ל"ד קאמר אלא ר"ל על בניו ההולכין בדרכיו וז"ש זרע ברך ה' ר"ל שגם הזרע מבורך ע"י החסד שעושים ולפ"ז מ"ש מעידה עליו ר"ל התורה מעידה עליו והיותר נראה דר"ל הצדקה מעידה עליו כי מאחר שכתיב באברהם שיצוה בניו אחריו לעשות צדקה וזה נותן צדקה הרי צדקה מעידה עליו שהוא מזרע אברהם שהיה בירך ה' ומ"ש זרע ברך כו' ר"ל של אברהם שהיה בירך ה' ועד"ז אמרו ג' סימנים יש לזרע אברהם ג"ח ביישנים רחמנים:
ה סָעִיף א שנא' בצדקה תכונני דסתם תכונני אכל מיני תיכונים קאי והו"מ להביא קרא דוהוכן בחסד כסאו דידוע דכסא דדוד הוא כסא דישראל (הג"ה ול"נ דהו"מ להביא הקרא צדק ומשפט מכון כסאך. וגם נ"ל דכוונת דוד הע"ה שע"י עשיית ישראל צדקה ומשפט מקרבין הגאולה שנאמר ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה וכמ"ש רבינו בסמוך וע"י הגאולה הכסא שלם והשם שלם וכמו שפירש"י על פסוק כי יד על כס יה וגו' שבזמן שישראל הם בגלות אין הכסא שלם וז"ש צדק ומשפט מכון כסאך וק"ל ועיין בדרשתי שדרשתי בקהל עם בר"ה ובארתי כל הפסוקים שתקנו חז"ל להתפלל בימי נוראים אל תבא במשפט עמנו כו' וזה הפסוק א' מהן ע"ש בטוב טעם עכ"ה):
ו סָעִיף א ציון במשפט ר"ל העיר עצמה במשפט תפדה ושביה הם האנשים שישובו לתוכה יגאלו בזכות צדקה. גם מ"ש שמרו משפט ועשו צדקה ר"ל ג"כ משפט בשביל גאולת העיר. ומ"ש עושה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח ר"ל צדקה במשפט ולכך מקדים צדקה למשפט וזהו ג"כ כוונת הפסוק שמביא אחר זה אוהב צדקה ומשפט חסד ה' מלאה הארץ דאל"כ הול"ל נמי חסד ורחמים כל הארץ כמ"ש בהושע שכנגד צדקה ומשפט יתן לנו חסד ורחמים כמ"ש וארשתיך לי לעולם בצדק ובמשפט בחסד וברחמים:
ז סָעִיף א דכתיב עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח משלי כ"א ג' ופירש"י נבחר לה' מזבח שכל הקרבנות זבח הם:
ח סָעִיף א ולא דבר רע ולא היזק מתגולל ע"י כו' כי הרבה מצות אע"פ שעושה מצוה מ"מ יש לו היזק ממקום אחר בגופו עד"מ אם הולך לב"ה בחורף הקור הוא קשה לגופו וכדומה לזה:
ט סָעִיף א קרוב לשמוע צעקת עניים אינו ר"ל שהעני צועק על העושר שאינו מפרנסו אלא צועק בתחינתו על שהוא חוסר כל והקב"ה כועס על מי שיש בידו לפרנסו במצות ה' עליו ואינו עושה:
י סָעִיף א גם כי ברית כרותה להם שנאמר והיה כי יצעק כו' ר"ל דכי יצעק בכל פעם שיצעק ישמע שועתו:
יא סָעִיף א ואל יעלה בלבו טינא (עצה) לומר כצ"ל:
יב סָעִיף א והלך לפניך צדקך רימז להמדרש דשלשה אוהבים יש לאדם אשתו ובניו. וממונו. וצדקתו. וכולם עזבו אותו בשעה שקוברים אותו זולת הצדקה:
יג סָעִיף א שנותן לו לא יחסר לו אע"ג שכבר כתב לעיל אין אדם מעני מן הצדקה מ"מ ו"ל שהו"א שאני מעני שיהיה עני לגמרי בשביל זה אבל מ"מ הוא נחסר קצת שאין לו ממון הרבה כאילו לא נתן לכן אשמעינן כאן שלא חסר לו כלום. וגם חזר וכתבו כדי ללמדינו דלא די דלא יחסר לו אלא אדרבה תוסיף לו עושר:
יד סָעִיף א ואמרו חכמים בכל דבר אסור לנסות את ה' חוץ מדבר זה כדכתיב כו' ז"ל מ"ו לפי שאין כאן נסיון שבוודאי הקב"ה מעשיר אותו כמ"ש עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר כו' ע"כ לשונו ועיין דרישה:
א סָעִיף א ואמרו חכמים בכל דבר אסור לנסות כו' כתב ב"י ומיהו משמע בפ"ק דתענית דבמעשר דוקא אבל בשאר צדקה לא ע"כ. והוא מטעם שכתב מ"ו שהבאתיו בפרישה ונלע"ד דלהכי כתב הטור דמותר לנסות בצדקה משום דס"ל דצדקה היא באה ממעשר וכמ"ש בסמוך בסימן רמ"ט דא' מעשרה מדה בינונית ולכך נמי מביא רבינו לפני זה פסוקי דמעשר הביאו את כל המעשר כו' משום דס"ל דסתם צדקה היא מעשר כספים ודין אחד להם. עו"ל דס"ל לרבינו דהנותן צדקה כדינו דהיינו מעשר מריוח שלו או חומש אין טעם לחלק בין מעשר כספים למעשר תבואה ודוקא כשאינו נותן שיעור הוא דאסור לנסות וק"ל: כתב הרמב"ם בסוף איסורי מזבח (הביאו ב"י ס"ס רמ"א הרוצה) לזכות לעצמו יכוף יצרו וירכיב ידו ויקריב קרבנו מן הטוב והיפה שבאותו מין כמ"ש והבל הביא מבכורות צאנו ומחלביהן וישע ה' אל הבל. וכן כל דבר שהוא לשם ה' כגון בנה בית תפילה יהא נאה מבית ישיבתו. האכיל רעב יאכילהו מן הטוב והמתוק שבשלחנו. כסה ערום יכסנו מהיפות שבכסות הקדיש דבר יקדיש מהיפה שבנכסיו וכן הוא אומר כל חלב לה' ע"כ: כתב הרוקח בסימן רי"ז מה שפוסקין צדקה בי"כ עבור מתים יש להם אסמכתא כו' עיין בב"י ורמ"א כ"כ אבל שעת הזכרת נשמות שמנהג ותיקין הוא בס"ס רמ"ט ע"ש:
ב סָעִיף א ע"כ צריך אדם ליזהר מאד מאד ליתנה כראוי כו' כתב סמ"ג המתפאר בצדקה שנתן לא די שאינו מקבל שכר אלא שמענישין אותו עליה וע"ז דריש ר"ג ואומר צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת צדקה וחסד שעושין העכו"ם חטא הוא להם שאין עושין אלא להתייהר וכל המתייהר נופל לגיהנם. וכתב רמ"א בסימן רמ"ט סי"ג ע"ז ומ"מ מי שמקדיש דבר לצדקה מותר לו שיכתוב שמו עליו שיהא לו. לזכרון וראוי לעשות כן (וזו מדת חכמים ומנהג וותיקים ליתן שכר לעושי מצוה זהו מתשובת הרשב"א סימן תקפ"א ע"כ הגהות):
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.