א תכריכי המת מותר לעשותן מכלאים ובענין הטלת ציצית בהן איכא פלוגתא דרבוותא י"א להטיל בהם וי"א שלא להטיל והר"ז הלוי כתב בשם ה"ר יצחק בן מלכי צדק כשנושאין אותו לקוברו מטילין בו ציצית שלא יהיו נושאי המטה מעוטפין בציצית והוא בלא ציצית וכשקוברין אותו נוטלים אותו ממנו ובשעת פטירת רבינו גרשון אמר ציצית חוץ ונסתפקו בדבריו אם רצה לומר שיסירו מהטלית או שיוציאום חוץ לארון ויש מקומות שקושרין אותן בכנף הבגד והרמב"ן כתב אין בזה שום ספק אלא אין קוברין המת אלא בטלית שיש בו ציצית:
א סָעִיף א תכריכי המת מותר לעשותן מכלאים משנה בפ"ב דכלאים:
ב סָעִיף א ובענין הטלת הציצית בהן איכא פלוגתא דרבנן וכו' פלוגתא זו כתבה הרמב"ן בארוכה בת"ה והעלה הרמב"ן ז"ל שאין קוברין את המת אלא בטלית שיש בו ציצית ואין כאן בית מיחוש והמרדכי כתב במ"ק וטוב הדבר להסיר מן הארבע כנפות ולקשרם באחד מן הכנפים :
א סָעִיף א תכריכי המת מותר לעשותן כלאים משנה פ' בתרא דכלאים:
ב סָעִיף א ובענין הטלת ציצית בהן וכו' וז"ל הרוקח בהל' ציצית בפ' התכלת (מנחות ד' מ"א) אמר שמואל ההיא שעתא פי' אותה שעה שמת ודאי רמינן ליה ציצית משום לועג לרש פי' מטילין ציצית בטלית בשעת מיתה. וכן פסק ריב"ק ממגנצא שהטלית שיש לאדם אם ימות יתנו סביבותיו בקברו וכן צוה לעטפו בטליתו במותו ולהניח ציציותיו בידו וצריך כל אדם שלא ינתקו ציציותיו מטלית המת דבנדה פרק האשה אמרינן בגד שאבד בו כלאים עושה אותו תכריכין למת ואמר ר' ינאי ל"ש אלא לסופדו בו אבל לקוברו בו אסור דמצות אין בטלות לעתיד לבא ומש"ה נקברין בציציותיהן ולא קיי"ל כר' יוחנן דאמר מצות בטילות וכו' ואע"ג דאבא שאול בן בטנית אמר לבניו הטילו תכלת מאפליוני כדאיתא פ' י"ג דאבל רבתי איהו ס"ל כרבי יוחנן ואין מורין הלכה מתוך משנה וכו' ועוד האריך ע"ש. אבל בספר א"ז כתב וז"ל ר"ת ור"י שירלייא"ן היו אומרים הלכה למעשה שיש להסיר הציצית מטלית שנקבר בו המת וראבי"ה היה אומר הלכה למעשה מי שנהג בציצית בחייו יקבר בציצית במותו ומי שלא נהג בציצית בחייו לא יקבר בהן וכן עשה מעשה על פיו מעצמו וקברוהו בציציותיו והיה בעל הוראה וראוי לסמוך עליו עכ"ל וכיוצא בזה כתב במרדכי ה' קטנות ההיא שעתא ודאי רמינן ליה ומה שנוהגים עתה להסיר הציצית מטליתות של מתים אומר ר"ת לפי שעתה נתמעטו אנשי מעשה וציצית עולה תרי"ג ואם יהיה לו טלית נראה כעדות שקיים כל התורה כולה והו"ל עדות שקר ועוד אומר ר"ת לדורותם כתיב חסר גבי ציצית ודרשינן לדור תם ור"י אומר דעתה שאין נזהרין במצות ציצית בטלית לפי שבשעת מיתה שפטור מן הציצית יהיו לו ובחייו שהוא חייב לא היה לו והו"ל לועג לרש וכו' ומסיק בשם ר"י כי שכיבנא אצוה את בני לקשור הציצית בכנפי הבגד שיהיו מזומנים לעתיד להתיר הבגד הקשור והרי הן תלויין ממילא ואין זה מן העשוי וכן הגון לעשות עכ"ל נראה דר"ל שיקשור שני הציציות שבשני כנפות זה לזה ב' קשרים וכן יקשור שני הציציות האחרים שבשני הכנפות ג"כ בב' קשרים דהשתא ליכא לא ד' כנפות ולא ציציות וליכא משום לועג לרש ולעתיד יתיר הקשרים והרי הן תלויין בד' כנפות כדינן ואין זה מן העשוי וז"ל הסמ"ק סימן ל"א ולמתים יש מסירין אותם ויש מניחים אותם וטוב לקושרם תוך הכנף ואז לא הוי לועג לרש ממה נפשך אם חייבים הרי יש להם ואם לאו הרי הם מכוסים עכ"ל וכיוצא בזה כתב במרדכי דמ"ק בשינוי קצת ע"ש וז"ל מהרש"ל ונהגו עכשיו לפסול הציצית ונ"ל שטוב לנושאו לבית הקברות עם הציציות עכ"ל ובהגהות ש"ע כתב ונהגו לקברו בציציות אך שפוסלין הציציות תחלה או כורכין אחד מן הכנפות עכ"ל ולפעד"נ שאין לפוסלו כי כך הוא דעת רוב הגאונים רוב מנין ורוב בנין וכן עשה רבינו טוביה מעשה כשנפטר רבינו יצחק ברבי אברהם בפני רבינו שמשון בעל התוספות והרבה גדולים כמ"ש בהגהות סמ"ק לשם ונראה עוד דגם רבינו גרשון שאמר קודם פטירתו ציצית חוץ כך היה דעתו שלא יהיו תוחבין הציצית תוך הכנפות כדי שיהיו מכוסים אלא יניחום לחוץ שיהא מלובש בציצית כאשר היה מלובש בחייו בציצית כך יהא אחר מיתתו ופי' זה מתקבל יותר משני הפירושים שכתב רבינו אבן טוב לקושרן זה עם זה או לכסותם תוך הכנפות כדלעיל דבזה יוצא ממה נפשך:
א ובא"ז פסק בשם ראבי"ה דמי שהוא רגיל בציצית בחיים מניחין לו ציציותיו ומן השאר נוטלין וכן הורה ריב"א הלכה למעשה בעצמו וראוי לסמוך עליו כי בעל הוראה היה עכ"ל:
א סָעִיף א תכריכי המת מותר לעשותן מכלאים כבר כתבתי הטעם לעיל סימן ש"א:
ב סָעִיף א וי"א שלא להטיל ז"ל הרא"ש בה"ק והיה אומר ר"ת סמך למנהגם משום דציצית נראין כעדות שקיים כל המצות ואין הדור ראוי לאותו עדות ואמרינן במדרש על כנפי בגדיהם לדורותם דורתם חסר' כתיב לדור שכולו תם ועוד דבימיהם היה כל עטיפתם בטלית בת ד' כנפות והיו לכולם ציצית בחייהם הלכך מטילין בהם גם במותם אבל האידנא שאין עטיפתנו בטלית ד' כנפות ויש הרבה בני אדם שלא היה להם ציצית בחייהם ואי רמינן להו אחרי מותם איכא טפי לועג לרש שמזקיקין אותו דבר שלא קיים בחייו ואם היה משימין לאותן שהיה להן בחייהן נמצא שאותן שלא היה להן בחייהן מתביישין וא"ל ויתביישו וכן ראוי להן על שלא הטילו ציצית בחייהן י"ל לפי שהתורה לא הזקיקה לעשות אלא למי שיש לו טלית ד' כנפות עכ"ל עוד האריך שם ועיין בדרישה:.
ג סָעִיף א והר"ז הלוי כתב כו' כשנושא אותו לקברו כו' ונוהגין עכשיו לפסול הציצית ודו"ק ונ"ל שטוב לנשאו בבית הקברות עם הציצית כר"ו מ"ו:
ד סָעִיף א שקושרין אותן בכנף הבגד כו' כדי שיהיו מזומנין בבגד לעתיד כשעומד ועיין בדרישה:
א סָעִיף א ויש אומרים שלא להטיל ר"ת ורבי יהודה שירלאן היו אומרים הלכה למעשה שיש להסיר הציצית מטלית שנקבר בה המת וראבי"ה היה אומר הלכה למי שנוהג בציצית בחייו שיקבר בציצית וכן עשו מעשה על פיו בעצמו וקברוהו בציצית והיה בעל הוראה וראוי לסמוך:
ב סָעִיף א שקושרין אותן בכנף הבגד נראה שטעמא משום הא דאיתא במרדכי דה"ק דף צ"א ע"א ז"ל אמר ר"י כי שכיבנא אצוה את בני לקשור הציצית בכנפי הבגד שיהיו מזומנים להתיר הבגד הקשור והרי הן תלויין ממילא ואין זה מן העשוי וכן הגון לעשות עכ"ל (ר"ל דאם יאמרו לעתיד למה אין לכם ציצית בבגדיכם יתירו הקשר ויהיה להם ואם יפסקו הלכה דא"צ להם ציצית לא יתירו קשר הכנף עכ"ה) והא דתכריכין מותרין לעשות מכלאים כבר כתבתי לעיל בסימן ש"א דשאני ציצית משום שהן שקולין כנגד כל המצות אבל לפי הטעם השני שכתבתי שם לפי שהתורה לא אסרה כלאים אלא דרך חימום וזה לא שייך במת לא א"ש דכשיעמוד יהא לבוש כלאים אם לא שנאמר דכל מה שאמור בסימן זה ר"ל שטוב הוא לעשותן ציצית בתכריכין ואם לא ירצה יכול לעשותן ולהניחן בבגד לאפוקי שיש אומרים שאסור להטיל בהם ציצית ובכלאים לא אמר אלא שמותר לעשותן מכלאים אבל אה"נ שטוב יותר שלא לעשותן מכלאים מטעם הנ"ל ובציצית נמי אין איסור אם לא יהיו לו ציצית ומ"ש הרמב"ן אלא אין קוברין המת אלא בטלית כו' ר"ל המנהג הוא כך ואין בו שום איסור: ז"ל הרוקח כתב רבינו יב"ק ממגנצא שהטלית שיש לאדם אם ימות יתנו סביבותיו בקברו וכן צוה לעטפו בטליתו במותו ולהניח ציציותיו בידו וצריך כל אדם שלא ינתקו הציצית מטלית המת כדמשמע בפ' תכלת ובנדה פ' האשה בגד שאבד בו כלאים עושה אותו תכריכין למת ואמר רבי ינאי לא שנו אלא לסופדו אבל לקברו אסור דמצות אין בטילות לעתיד לבא ולא קי"ל כר"י דאמר מצות בטלות עכ"ל מ"ו:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.