א ת"ר בראשונה היתה יציאת המת קשה לקרוביו יותר ממיתתו מפני שהיו מוציאין עליו יציאות מרובות עד שהיו מניחין אותו ובורחים ממנו עד שבא ר"ג הזקן ונהג קלות בעצמו והוציאוהו בכלי פשתן ונהגו כולן אחריו בכלי פשתן ואמר רב פפא והאידנא נהגו בצרדא בר זוזא תניא רבי נתן אומר כסות היורדת עם המת עולה עמו לעתיד לבא על כן צוה ר' ינאי לבניו לא תקברוני בכלים לבנים שמא לא אזכה ואהיה כחתן בין האבילים ולא בשחורים שמא אזכה ואהיה כאבל בין החתנים אלא בכלים צבועין קצת והאידנא נהגו בלבנים וכן ראוי לעשות תניא האיש כורך ומקשר האיש אבל לא האשה האשה כורכת ומקשרת האיש והאשה לשון הרמב"ם מנהג ש"י במתים ובקבורתן מעצימים עיניו של מת ואם נפתח פיו קושרים לחייו ופוקקים נקביו אחר שמדיחין אותו וסכין אותו במיני בשמים וגוזזין שערו וצפרניו ומלבישין אותו תכריכין תפורין של פשתן לבנים ולא יהיו דמיהן יקרים ואסור לקבור בתכריכין של משי ובגדים מרוקמים אפי' לנשיא שבישראל שזו גסות הרוח והשחתה ומעשה נכרים:
א סָעִיף א ת"ר בראשונה היתה יציאת המת קשה לקרוביו יותר ממיתתו וכו' בסוף מ"ק [דף כז:]:
ב סָעִיף א תניא רבי נתן אומר כסות היורדת עם המת עולה עמו לעתיד לבא באבל רבתי פרק ט' ובירושלמי סוף כלאים:
ג סָעִיף א ומ"ש על כן צוה רבי ינאי לבניו וכו' בפ"ג דנדה [כ.] ובסוף פ' אלו קשרים (שבת קיד.) ובירושלמי פרק בתרא דכלאים איתא דר' יוחנן צוה כן:
ד סָעִיף א ומ"ש והאידנא נהוג בלבנים וכן ראוי לעשות כן כתב הרמב"ן בת"ה:
ה סָעִיף א תניא האיש כורך ומקשר האיש אבל לא האשה האשה כורכת ומקשרת וכו' באבל רבתי פרק י"ב:
ו סָעִיף א לשון הרמב"ם מנהג ישראל במתים ובקבורתם וכו' פ"ד וכתב הכלבו מדיחין אותו כדי להעביר זוהמתו שלא יקוצו העם בטלטולו וטחין ראשו בביצים טרופות בקליפתן וזה הסימן קדושה לפי שהיה מוליכין אותו חוץ לעיר ליקבר וכדי שיכירו הקוברין שהוא ישראל עשו בו סימן זה והטעם בביצים שגלגל הוא החוזר בעולם :
א סָעִיף א ת"ר בראשונה וכו' בסוף מ"ק ופי' רש"י בצרדא קנבוס בר זוזא הנקנה בזוז עד כאן לשונו. וכתב רבינו כל זה לאורויי שאם יבא איזה עשיר להוציא הוצאות מרובות מעכבים על ידו דהוה ליה עובר על תקנת ר"ג ובית דינו שנהג קלות בעצמו להנהיג את ישראל שלא יהיו מוציאין הוצאות מרובות למיגדר מילתא שלא יברחו הקרובים ויניחו המת בבזיון:
ב סָעִיף א לשון הרמב"ם מנהג ישראל במתים ובקבורתן מעצימין עיניו של מת וכו' הך דמעצימין עיניו וכו' משנה וגמרא פרק שואל (שבת דף קנא) ולא הביא לשון הרמב"ם אלא משום דמסיים ומלבישין אותו תכריכין של פשתן וכו' עד סיפו שזה אינו מפורש בגמרא:
א סָעִיף א כתב נ"י פרק א"מ דף שפ"א ע"א וכל העושה תכריכין נאים למת וחשובים מכירין שהוא מודה בתחיית המתים ותע"ב:
ב וכתב בבנימין זאב סי' ר"ד מצוואת ר"א הלוי שימהרו במתון ובטהרה ובנקיות בין האצבעות ידים ורגלים ובין האזנים ויחופו ראשו ויסרקוהו כדרך החיים ויטלוהו צפרני ידיו ורגליו כדי שיבא בטהרה למנוחה כמו שהיה רגיל לילך בשבת לב"ה עכ"ל וכתב עוד דברים אחרים שצוה ולא נהגו כמותו רק שכתב שם שצוה כשיגיעו עמו ל' אמות מן הקבר יעמדו עמו כל ד"א וישהא מעט ומשמע שם שזה קצת כפרה למת וכזה נוהגין להעמיד המת על הארץ ג' פעמים סמוך לקברו ובפעם השלישי אומרים עליו צידוק הדין והולכין בין כל פעם מעט:
א סָעִיף א בצרדא (בר זוזא פירש"י קנבוס הנקנה בזוז: כסות היורדת כתב נ"י במ"ק דף שפ"ח דכל העושה תכריכים נאים למת וחשובים מכירים בו שהוא מודה בתחיית המתים ותע"ב עכ"ה):
ב סָעִיף א ואהיה כחתן בין האבלים נראה דה"ט דלעתיד גם הרשעים יעמדו ויחיו וכמ"ש בסוף ישעיה אלה יעמדו לחיי עולם ואלה לדראון ולחרפות עולם וצ"ל דה"פ שמא לא אזכה פירוש לישב בין הצדיקים אלא אשב בין הרשעים אף שאינני רשע ואהיה כחתן בין האבלים ור"ל אף שמסתמא גם הרשעים נקברים בלבנים כמו הצדיקים מ"מ בהיותם נידונים בגיהנם גם תכריכיהן הלבנים יהיו מגונים ומגואלים ותכריכין שלי לא יהיו מגואלים כיון דעל כ"פ אינני רשע ועבור זה אהיה כחתן בין האבילים וק"ל והשתא א"ש ל' אזכה ולא אזכה דכתב דר"ל לא אזכה לישב בין הצדיקים או אזכה לזה וק"ל:
ג סָעִיף א תניא האיש וכורך ומקשר כו' ע"ל סי' של"ה גבי שימוש החולים הטעם:
ד סָעִיף א ופוקקין נקביו פי' כדי שלא יכנס בהם הרוח:
ה סָעִיף א אחר שמדיחין אותו היטב מכל זוהמא:
ו סָעִיף א וסכין אותו במיני בשמים כצ"ל ועד"ר:
ז סָעִיף א וגוזזין שערו וצפרניו כצ"ל (ויסרקוהו במסרק כדרך החיים ויטהרנו במתון בטהרה ובנקיות כדי שיבא בטהרה למנוחה כמו שהיה רגיל לילך בכל שבת לב"ה עיין בנימין זאב סי' ר"ד עכ"ה):
ח סָעִיף א שזו גסות הרוח השתא כו' פי' מתקנת ר"ג ואילך:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.