Shulchan Aruch, Orach Chayim 234 — שולחן ערוך, אורח חיים רלד

סָעִיף א

א (א) מנחה גדולה - הוא משש שעות ומחצה ומנחה קטנה הוא מתשע ומחצה ולמעלה ורוצה להתפלל שניהם אחת לחיוב ואחת לנדבה וכמו דקי"ל בסימן ק"ז דיכול אדם להתפלל כמה שירצה בתורת נדבה ובלבד שיחדש דבר בתפלתו שהוא לנדבה ע"ש: ש"ע סָעִיף א

ב (ב) אין ראוי וכו' - דאף דלעולם מתפללין החוב מקודם ואח"כ הרשות הכא קודם תשע ומחצה לא הגיע עוד עיקר זמן מנחה שעיקר זמנה לכתחלה הוא מט' ומחצה ולמעלה שהיה זמן הקרבת התמיד בכל יום כנ"ל בסימן רל"ג: ש"ע סָעִיף א

ג (ג) ואם יתפלל וכו' - דבדיעבד יצא י"ח במנחה גדולה כנ"ל בסי' רל"ג ובסתמא [שלא כוון בהדיא לשם נדבה] נמי נראה דעולה לשם חובה ויתפלל השניה לשם נדבה אם ירצה: ש"ע סָעִיף א

ד (ד) אא"כ מכיר וכו' - ובריש סימן ק"ז משמע דבעינן ג"כ שיחדש בה דבר ואפשר דהיכא שהוא מכיר בעצמו שיכוין היטב ותפלה טובה היא לא בעינן חידוש אבל מלישנא דטור לא משמע הכי: ש"ע סָעִיף א

ה (ה) אין לומר אשרי וכו' - ואם אמרו בלא מנין ואח"כ בא מנין יאמרו מזמור א' ואח"כ יאמרו קדיש וה"ה כשלומדים בבהמ"ד בלא מנין ואח"כ קורין בבהמ"ד אנשים להשלים המנין לא יפה עושים דהא עיקר טעם קדיש על הלימוד הוא משום שנתקדש השם ברבים וא"כ בעינן שיהיו עשרה בבהמ"ד בעת הלימוד מיהו אפשר ללמוד משנה אחת וכיו"ב אחר שהתאספו עשרה אנשים ולומר קדיש: ש"ע סָעִיף א

ו (ו) פרשת התמיד - וטוב ג"כ לומר פטום הקטורת אך כ"ז אם לא יעבור זמן תפלה אבל אם יש חשש שיעבור זמן תפלה אפילו אשרי ידלג ובעו"ה יש אנשים שנכשלין בזה: ש"ע סָעִיף א

ז (ז) קודם אשרי - ט"ז ומ"א כתבו לומר אחר אשרי אבל אין המנהג כן. כתב הטור סדר תפלת המנחה אומר אשרי וקדיש ומתפללין י"ח וש"ץ חוזר התפלה כמו בשחרית ונופלין על פניהם ואומרים ואנחנו לא נדע וגו' ואומרים קדיש שלם וכו' וכתבו הפוסקים דאם התפללו מנחה סמוך לחשיכה ונמשכו באמירת אבינו מלכנו או שארי תחנונים אחר התפלה עד שחשיכה אין לומר קדיש תתקבל שהתפלה היתה ביום אחר אבל אם אירע שהתפלה עצמה נמשכה בלילה [וכמו תפלת נעילה] אומרים קדיש תתקבל: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ח (ח) אם שכח וכו' - ואם הזיד עיין לעיל בק"ח ס"י: ש"ע סָעִיף ב

ט (ט) קודם תפלה - עיין לעיל בסי' ק"ח סקי"ד במ"ב: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף א

א אין לומר אשרי. ואם אמר אשרי בלא מנין ואח"כ באו למנין יאמרו מזמור א' ואחר כך יאמרו קדיש ונ"ל דה"ה כשלומדים בב"הכ וליכא מנין ואחר כך קוראין י' לומר קדיש לא יאות עבדי וק"ו הוא דהא עיקר טעם קדיש על הלימוד משום שנתקדש השם וא"כ בעינן י' בשעת הלימוד כדילפינן מונקדשתי בתוך בני ישראל ועבי"ד סימן קנ"ז, כתוב בפסקי מהרא"י סי' נ"ט אפי' אם מקצת צבור התפללו בעונתו ונמשכו עד הלילה א"צ קדיש כיון שנתחדש יום א' שהפסיקו מלהתפלל עכ"ל, וא"כ ה"ה אם נמשכו באמירת א"מ וכיוצא בו שא"ל קדיש תתקבל, וצריך ליזהר שלא יבא לידי כך ושיאמרו הקדיש קודם צ"ה ועמ"ש סימן קל"א ס"ג: ש"ע סָעִיף א

ב קודם אשרי. ומ"ע בתשו' סימן י"ד כתב בשם הזוהר לאומרה אחר אשרי משום דבסוכ' דף כ"ג אית' ששחרית היו מתפללין אחר הקרבת התמיד ומנחה היו מתפללין קודם הקרבת התמיד ואשרי הוה כמו תפלה ע"כ, וטוב לומר ג"כ פטום הקטורת, כ' ל"ח טוב לומר הודו לה' ברכו וכו' עד והוא רחום מפני שהיו אומרים אותו לפני הארון בערבית: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א אין עמ״א דלא כט״ז א׳ ובכ״ה אות ג׳ יע״ש מ״ש בשם פסקי מהרא״י ופי׳ בו אם נמשכה כו׳ היינו אם התפלה כלתה ביום רק א״מ אי אמרת תחנון נמשך עד הלילה אין לומר קדיש תתקבל בלילה אבל אם תפלת ח״י נמשכה בלילה אומרים תתקבל דלא מפסיק יום כו׳ ונעילה ביה״כ אריך למיעבד הכי או לסיים א״מ בעוד יום או לסיים תפלת ח״י בלילה ולומר קדיש ועי׳ סי׳ תרכ״ג בט״ז ומ״א. ועא״ר ולמ״ש א״ש אלא שיש לתמוה דבפסקי מהרא״י נ״ט הובא בב״י כאן קאי למי שלא התפלל מנחה דמתפלל ערבית ב׳ שלא יאמרו אשרי וקדיש אחר תפלת ערבית קודם תשלומי שניה אע״ג דתפלה בכל יום ג״פ בן עוה״ב אין לו תשלומין וע״ז קאי התם אף מקצת הציבור התפללו מנחה ביום ור״ל שלא אמרו אשרי כי היה שעה עוברת אפ״ה אין אומר בשבילם אשרי וקדיש דסד״א דאשרי שייך למנחה ולזה יש תשלומין קמ״ל אבל לא קאי כמ״ש המ״א וצ״ע בזה. והמחבר פסק בס״ב כריב״ש ואי״ה בט״ז יבואר עוד: ש"ע סָעִיף א

ב קודם עמ״א ועט״ז אות ב׳ ואי״ה שם יבואר בזה: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א (ס"ק א) אין לו' כו' יאמרו מזמור א' כו' והט"ז חולק דאפי' לא היה מנין בשעה שאמרו אשרי כשבאו אח"ז י' מותר לו' קדיש ואזהרת רמ"א שלא לו' אשרי אלא כשיש מנין הוא כדי שלא להפסיק בין אשרי ובין הקדיש להמתין עד יבאו מנין: כיון שנתחדש יום אחר. לכן אין לו' קדיש היום על התפל' שהתפלל אתמול: שא"ל קדיש תתקבל כו' דקאי על תפלת י"ח. והא תפלת י"ח התפללו מבעוד יום ונתחדש עתה בלילה יום אחר: ש"ע סָעִיף א

ב (ס"ק ב) קודם כו' דבסכה דף נ"ג: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א א"ל אשרי כו'. עמ"ש בסי' נ"ה ס"ג ע"ז דהטעם משום שלא יפסיק לכתחלה בין אשרי להקדיש אבל אין הטעם דא"ל קדיש על מה שאמר בלא מנין: ש"ע סָעִיף א

ב פ' התמיד קודם אשרי. ול"נ שי"ל אחר אשרי כי פ' זו היא במקום שחיטתו וזריקתו של התמיד ותפלת י"ח היא במקום הקטרתו על המזבח לשרפו וראיה ממ"ש הטור תפלת ערבית כנגד איברים ופדרים שלא נתעכלו ביום כו' ממילא ש"מ שתפלת מנחה כנגד עיקר הקטרתו ועמ"ש סי' קל"ו: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א אין לומר אשרי כו׳ עט״ז ובנ״ה אות ג׳ האריך ועי׳ לבוש כאן ונ״ה משמע לכאורה סובר כמ״א כאן ועמ״ש בפריי כ״ה בזה: כתב הלבוש שיאמר אשרי בין תפלה לתפלה שיהא היכר אבל אין שייך תשלומין לכאורה השוה דעת הריב״ש עם מהרא״י דמהרא״י אמר שאין חובה להשלים ג״פ אשרי דאין לו תשלומין וריב״ש אמר דנכון לאומרו שיהא היכר ובפרישה ר״ל דמהרא״י מודה לריב״ש שיאמר אשרי משום היכרא אבל אין אומר קדיש עליו דכשאומר בתורת חוב ג״פ אשרי בכל יום מש״ה אומרים קדיש עליו יע״ש והמעיין בפסקי מהרא״י שם משמע דא״א אשרי כלל והמחבר בס״ב כריב״ש ואומר אשרי וקדיש דעל פסוקי תנ״ך אומר קדיש עסי׳ נ״ה ובאר הגולה אות ב׳ ציין כתבי מהרא״י אולי ט״ס הוא וכנרשם בק״ח ס״ב יע״ש: ש"ע סָעִיף א

ב פ׳ התמיד עט״ז ועמ״א. ובקל״ב אות ב׳ יע״ש (ט״ס קל״ו) ועי׳ ברכות כ״ו ב׳ ברייתא מנחה עד הערב שתמיד קרב עד הערב ולר״י עד פלג היינו נמי איברים דלכתחלה מקריבין ביום (דמה״ט דוחה הקרבת אימורי פסח שבת דחביבה מצוה בשעתה) בירושלמי דאמר נגד קטורת דלא כהך ברייתא גם לא נגד מנחה עמ״א רנ״ב. ומ״ש הטור ברנ״ה ברייתא שם ומרש״י משמע ד״ה ופדרים משמע לא נתעכלו ל״ד יע״ש. והנה בר״מ פ״ג מה״ת ה״ב זמן מנחה עיקרה מט׳ ומחצה נגד התמיד שבכל השנה בט׳ ומחצה וכן פי׳ המחבר ברל״ג א״כ משמע מנחה נגד איברים בט״ז דאי כנגד דם מסתמא נשחט בח׳ ומחצה וזורק מיד שלא יהא נקרש וכדמסיק בתמיד נשחט מאחרינן תרתי שעות היינו מו׳ ומחצה עד ח׳ ומחצה שזורק הדם א״כ עיקרה ראוי להיות מח׳ ומחצה אלא נגד איברים כו׳ וערבית לא נתעכלו נ״ל: אם ציבור משלימין מנחה אין חוזרין התפלה ואי״ה ברל״ז יבואר עוד: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א א"ל אשרי. ואם אמרו אשרי בלא מנין ואח"כ באו מנין יאמרו מזמור אחד ואח"כ יאמרו קדיש וה"ה כשלומדים בבה"כ וליכא מנין ואח"כ קוראין י' לומר קדיש לא יאות עבדי אלא בעי שיהיו י' בשעת הלימוד מ"א. אבל הט"ז בסי' כ"א ס"ק ה' כתב דכל שיש באמירת הקדיש עשרה די וא"צ שיהיו עשרה בשעת הלימוד ע"ש בס"ק ז' מש"ש. ועיין בשו"ת שער אפרים סי' י"ז. כתב בפסקי מהרא"י סי' נ"ט אפי' אם מקצת ציבור התפללו בעונתו ונמשכה עד הלילה אין לומר קדיש כיון שנתחדש יום אחר שהפסיקו מלהתפלל עכ"ל. וכתב המ"א דה"ה אם נמשך באמירת א"מ וכיוצא בו שא"ל קדיש תתקבל וצריך ליזהר שלא יבא לידי כך ושיאמרו הקדיש קודם צ"ה ע"ל סי' קל"א ס"ג. ובס' אליהו רבה חולק עליו דאף אם נמשכה עד הלילה אומרים קדיש: ש"ע סָעִיף א

ב קודם אשרי. ט"ז ומ"א כתבו לאומרה אחר אשרי ע"ש. וכתב האר"י ז"ל לומר פיטום הקטורת אחר פרשת התמיד. מי שמתאחר לבא לבה"כ בשעה שהציבור התחילו מנחה יתפלל י"ח עמהם ואח"כ יאמר אשרי מ"א בסי' ק"ח ס"ק ה' דלא כב"ח ע"ש: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א ס"א הרוצה כו'. דקי"ל כר"י דאמר ולואי כו' ופי' הרי"ף דוקא דרך נדבה וכמ"ש בסי' ק"ז: אין כו'. רמב"ם וכשיטתו דס"ל דיעבד דוקא אבל הרא"ש כ' בכלל ד' ס"ט שיתפלל הגדולה חובה וכמש"ש בהיו לפניו מוסף ומנחה שמתפלל של מנחה ואח"כ של מוסף דתדירה כו' וכ"ש חובה ונדבה ומ"ק יתפלל רשות ועוד אמרינן מי שלא התפלל מנחה בשבת כו' מבדיל בראשונה כו' אלמא יתפלל קודם המוטל עליו ואח"כ לתשלומין אף שהיא ג"כ חובה וכ"ש נדבה אבל הרמב"ם כ' שהדין נותן מפני שהוא נגד דבר שאינו תדיר בכל יום ונזהר מהנ"ל מתפלת המוספין דאמרינן שם תדיר כו' וכן מנחה ומעריב שניהן תדירין משא"כ כאן: ואם כו'. כנ"ל וכמ"ש בסי' ק"ז: אבל כו'. שם: אין לומר כו'. עמ"א דהא עיקר כו': יש כו'. כמ"ש תפלות כנגד כו' וכ"ש להירושלמי שאמר שהוא נגד קטורת ותמיד קודם לקטורת כמ"ש ברפ"ה דפסחים: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ב ס"ב אם כו'. עמ"ש בסי' ק"ח: ש"ע סָעִיף ב