א אֵין שְׁלִיחַ צִבּוּר חוֹזֵר הַתְּפִלָּה בִּתְפִלַּת עַרְבִית וְאֵין נוֹפְלִין עַל פְּנֵיהֶם לְאַחַר עַרְבִית.
א סָעִיף א (א) אין שליח צבור וכו' - שאין תפלת ערבית חובה רק מצוה ולא נתחייב בה אדם שיצטרך הש"ץ להוציאו ידי חובתו [רמב"ם] ואפילו האידנא דקבעוה חובה מ"מ לא אלים מנהגא לשויוה חובה כדי לאטרוחי צבורא להחזיר הש"ץ התפלה [ל"ח וא"ר]:
ב סָעִיף א (ב) ואין נופלין וכו' - וכ"כ הב"ח ומ"א. ואפילו התפללו ערבית מבע"י אין נופלין דכבר שויא לילה. ואפילו תפלה שהוא מתפלל לשם תשלומין של תפלת מנחה ג"כ אין ליפול [פמ"ג]. כתב ש"ג ריש ברכות נהגו בקצת מקומות לומר שיר המעלות הנה ברכו וכו' קודם מעריב משום דאמרינן רגיל לקרות קורא דצריך לקרות שמע מתוך ד"ת והא דאמרינן מזמור זה יותר מאחרים משום דכתיב ביה העומדים בבית ה' בלילות א"נ משום דכתיב שאו ידיכם קודש וברכו את ה' [א"ר ע"ש עוד]:
א סָעִיף א (ס"ק א) ואין כו' וכן נכון כו' ע' לעיל במ"א סי' קל"א ס"ק ט' ומ"ש בש"ע שאין הש"ץ חוזר התפלה. כתבו הטעם כיון דעיקר התקנה לחזור התפלה להוציא מי שאינו בקי וכיון דתפלת ערבית רשות הרי דאין מי שמחויב בדבר ואין הש"ץ צריך להוציאו ואע"ג דאם התפלל פ"א ערבי' כבר שויא עליו חוב מ"מ כיון שהתפלל פ"א ע"כ הוא בקי ואין צריך לש"ץ ואם אינו בקי ע"כ לא התפלל בשום פעם ואע"ג דעכשיו דכ"ע קבלו עליהם לחוב מ"מ [לא] קבלו עלייהו להטריח הצבור לחזור הש"ץ התפלה כ"כ הל"ח וכ' בספר אליה רבה בשם ש"ג דנהגו בקצת מקומו' לו' קודם ערבי' מזמור שיר המעלות הנה ברכו כו ע"פ מה שכתוב בברכות דף ה' אלא אם היה רגיל לקרות קורא ואם רגיל לשנות שונה ואח"כ קורא ק"ש ומתפלל והכא טעמא כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה ובחרו במזמור זה דכתיב ביה העומדים בבית ה' בלילות וכ' דמה"ט אם מתפללים מנחה ומעריב סמוכים אין לו' המזמור כיון שהתפלל מקודם וקודם תפלת המנחה אמר אשרי דהוי כמו ד"ת והם סמוכים זה לזה תו א"צ:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.