א קוֹרֵא עַל מִטָּתוֹ פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה שֶׁל שְׁמַע (דְּבָרִים ו, ד ט) וּמְבָרֵךְ: הַמַּפִּיל חֶבְלֵי שֵׁנָה עַל עֵינַי וְכו'. הַגָּה: וְיִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע סָמוּךְ לְמִטָּתוֹ, וְאֵין אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וְלֹא מְדַבְּרִים אַחַר קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁעַל מִטָּתוֹ, אֶלָּא יִישַׁן מִיָּד, שֶׁנֶּאֱמַר: אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם וְדֹמּוּ סֶלָה (תְּהִלִּים ד, ה) (כָּל בּוֹ וְרוֹקֵחַ וְרַבֵּנוּ יְרוּחָם נ"ב ח"ב), וְעַיִּןִ לְעֵיל סִימָן ס"ג אִי מֻתָּר לִקְרוֹת כְּשֶׁהוּא שׁוֹכֵב; וְאִם קָרָא קְרִיאַת שְׁמַע וְלֹא יוּכַל לִישַׁן מִיָּד, אָז חוֹזֵר וְקוֹרֵא כַּמָּה פְּעָמִים זֶה אַחַר זֶה עַד שֶׁיִּשְׁתַּקַּע בְּשֵׁנָה וְשֶׁיִּהְיֶה קְרִיאָתוֹ סָמוּךְ לִשְׁנָתוֹ (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ"ז); וְאֵין מְבָרְכִין עַל קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁעַל מִטָּתוֹ. (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ"ז וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם תוס' פ' כָּל הַבָּשָׂר). וְאוֹמֵר: יוֹשֵׁב בְּסֶתֶר עֶלְיוֹן (תְּהִלִּים צא, א טז) וְאוֹמֵר: ה' מָה רַבּוּ צָרַי עַד לה' הַיְשׁוּעָה (תְּהִלִּים ג, ב ט) וְאוֹמֵר: בָּרוּךְ ה' בַּיּוֹם בָּרוּךְ ה' בַּלַּיְלָה בָּרוּךְ ה' בְּשָׁכְבֵנוּ בָּרוּךְ ה' בְּקוּמֵנוּ, וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן יִגְעַר ה' בְּךָ הַשָּׂטָן וְכו' (זְכַרְיָה ג, ב) ה' שׁוֹמְרֶךָ וְכו' מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם (תְּהִלִּים קכא, ה ח) בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי וְכו' (תְּהִלִּים לא, ו) יְבָרֶכְךָ ה' וְכו', עַד וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם (בַּמִּדְבָּר ו, כב כז) וְאוֹמֵר: הַשְׁכִּיבֵנוּ עַד סָמוּךְ לַחֲתִימָה.
ב כְּשֶׁיִּפְשֹׁט חֲלוּקוֹ לֹא יַהַפְכֶנּוּ מִמַּטָּה לְמַעְלָה, שֶׁאִם כֵּן נִמְצָא גּוּפוֹ עָרֹם, אֶלָּא יִפְשְׁטֶנּוּ דֶּרֶךְ רֹאשׁוֹ וִיכַסֶה עַצְמוֹ בְּסַדִּינוֹ מִתַּחַת, וְיִכָּנֵס בְּמִטָּתוֹ.
א סָעִיף א (א) פרשה ראשונה - ואם התפלל ערבית מבעוד יום צריך לקרות כל הפרשיות ויכוין לצאת בהן המ"ע של ק"ש וגם המצוה של זכירת יציאת מצרים. וטוב לומר תמיד כל ק"ש שהיא רמ"ח תיבות [בצירוף אל מלך נאמן] לשמור רמ"ח אבריו:
ב סָעִיף א (ב) ומברך המפיל וכו' - מלשון השו"ע משמע דברכת המפיל אומר אחר ק"ש כדי שתהא הברכה סמוכה לשינה ומה שקורא אח"כ יושב בסתר ואינך כיון דהוי משום שמירה לא הוי הפסק [ויש מדקדקין לברך המפיל בסוף אחר כל הפסוקים] ויש מאחרונים שהסכימו שיברך ברכת המפיל קודם ואח"כ ק"ש ויתר פסוקי דרחמי (כמו שנדפס בסידורים) ונראה דלמעשה יתנהג האדם כפי טבעו דהיינו אם טבעו להרדם באמצע ק"ש טוב יותר שיקדים ברכת המפיל מה דאפשר ואם אין טבעו לזה טוב יותר לאחר ברכת המפיל עד לבסוף:
ג סָעִיף א (ג) סמוך למטתו - ולא יקרא ק"ש כשיכנס לישן אלא כשרואה שהשינה באה עליו [סדה"י] אבל בכנה"ג כתב שיש לקרות מיד שמא יחטפנו שינה אח"כ ולא יקרא ואין לחוש משום הפסק אלא כשעושה ד"א בינתים אבל מה שיושב ודומם לא מקרי הפסק אף ששהה איזה זמן קודם שיישן:
ד סָעִיף א (ד) אחר ק"ש וכו' - ואם תאב לשתות או לדבר איזה ענין נחוץ נראה שמותר אך יחזור ויקרא פרשת שמע אכן אם כבר אמר ברכת המפיל יזהר בזה כי יפסיק בין הברכה להשינה:
ה סָעִיף א (ה) יישן מיד - ואם צריך לשמש מטתו ירחץ עצמו מהש"ז שעליו ויטול ידיו ואח"כ יקרא. ולפחות יאמר ברכת המפיל ושמע אחר התשמיש:
ו סָעִיף א (ו) כשהוא שוכב - ר"ל דשם מוכח בס"א בהג"ה דלכתחלה אין כדאי לילך ולשכב ולקרותה בשכיבה אפילו כשהוא שוכב על צדו ממש. כתב המ"א דוקא כשקורא זו הק"ש לשם חובה כגון שהתפלל ערבית מבע"י וצריך עתה לכוון לקיים המ"ע דק"ש לכך צריך ליזהר בכל פרטיה אבל אם כבר קרא בזמנה וקורא עתה רק משום ק"ש שעל המטה מותר לכתחלה לקרותה בשכיבה ויש שמחמירין לכתחלה לקרותה בעמידה או בישיבה אכן אם כבר שכב לכו"ע מותר להטות על צדו ולקרוא. ויש לו לאדם להרגיל עצמו לשכב על צדו דוקא ואיסור גדול לשכב פרקדן דהיינו שמושלך על גבו ופניו למעלה או שפניו טוחות למטה:
ז סָעִיף א (ז) חוזר וקורא - פרשה ראשונה [וראוי שלא לכפול פסוק ראשון] או שיאמר שאר פסוקים דרחמי. וה"ה אם מהרהר בד"ת שפיר דמי [מ"א]:
ח סָעִיף א (ח) ואין מברכין וכו' - פי' אשר קדשנו במצותיו וצונו על ק"ש אין לברך ולאפוקי מדעת איזה פוסק שמצריך לברך. כתבו הפוסקים הישן ביום א"צ לברך ברכת המפיל וטוב שיאמר ויהי נועם וגו' יושב בסתר וגו':
ט סָעִיף א (ט) ואומר יושב בסתר וגו' - כל אלו הפסוקים שנהגו לאומרם הוא להגן שלא יבוא עליו ח"ו דבר רע. ואם הוא חולה או אנוס די במה שיאמר פרשה ראשונה של ק"ש וברכת המפיל לבד [מ"א]. כתבו הספרים שבלילה קודם השינה נכון לאדם שיפשפש במעשיו שעשה כל היום ואם ימצא שעשה עבירה יתודה עליה ויקבל ע"ע שלא לעשותה עוד ובפרט בעונות המצויים כגון חניפות שקרים ליצנות לשה"ר וכן עון בטול תורה צריכים בדיקה ביותר. גם ראוי למחול לכל מי שחטא כנגדו וציערו ובזכות זה האדם מאריך ימים [מגילה כ"ח]. אחז"ל הישן בבית יחידי והיינו בלילה אוחזתו לילית ובית היינו חדר. אלו צריכין שימור מהמזיקין חולה חיה חתן כלה אבל. ות"ח בלילה [היינו כשהוא עומד יחידי באישון לילה ואפלה]:
א סָעִיף א פרשה ראשונה. ור"י כתב עפ"י המדרש לומר כל ק"ש שהיא רמ"ח תיבות לשמור רמ"ח אבריו ועמ"ש סי' רל"ה:
ב סָעִיף א ומברך המפיל וכו'. משמע דברכת המפיל יאמר אחר שמע כדי שתהא הברכ' סמוכה לשינה וכן עיקר כנ"ל, ומסדור ל' הטור וש"ע משמע דאחר שמע יאמר המפיל ואח"כ יאמר יושב בסתר וכו' וצ"ל דטעמו משום דשמע א"א משום שמירה רק משום דילפינן מקרא אמרו בלבבכם כדאיתא בגמרא שצ"ל ד"ת או בקשה סמוך לשינה לכן צ"ל קודם ברכת המפיל שלא יהיה הפסק בין ברכה לשינה אבל יושב בסתר ואינך דהוי משום שמירה לא הוי הפסק אבל הרמב"ם פ"ז והג"מ ס"ל שגם שמע אומר באחרונה וכ"כ הרד"א בשם רבינו האי דס"ל דגם שמע הוי משום שמירה וכ"כ התו' ריש ברכות דמוכח כן בגמ' וכ"ה בירושלמי ובירושלמי פ"ק איתא פלוגתא דרב זעירא דקרי וחזר וקרי ס"ל דשמע או' באחרונה וריב"ל ס"ל דאומר מזמורים אח"כ נמצא דהרמב"ם והג"מ ס"ל כרב זעירא והטור וב"י פסקו כריב"ל וא"כ מהתימא על רמ"א שכ' קורא וחוזר וקורא וכו' והוא נגד דעת הרב"י ולענין הלכה נ"ל דהלכה כריב"ל כמ"ש ברי"ף פרק בני העיר, ובאמת המזמורים אינן חיוב כלל רק שמע והמפיל רק שנהגו לאומרם מדחזי' דריב"ל אמרם המנהג לאמרם ואף ריב"ל לא אמר אלא השני מזמורים ונ"מ לענין חולה או אנוס ומה שלא נהגו הנשים לאומרה אפשר דס"ל כיון דאינו נוהג אלא בלילה פטורין דהוי שה"ג כמו שפטורים מקריאת שמע:
ג סָעִיף א סמוך למטתו. וכתוב בסדה"י דלא יקרא קריאת שמע כשיכנס לישן אלא כשרואה שהשינה באת עליו ובכ"ה כתב שיש לקרות מיד שמא תחטפנו שינה אח"כ ולא יקרא ואין לחוש משום הפסק אלא כשעושה דבר אחר בנתיים:
ד סָעִיף א יישן מיד. ואם צריך לשמש מטתו יטול ידיו ואחר כך יקרא ולפחות יאמר ברכת המפיל ושמע אחר התשמיש (של"ה וכ"כ בכ"ה):
ה סָעִיף א כשהוא שוכב. והיינו דוקא בק"ש של חובה אבל אם כבר קראה אחר צ"ה וקוראה על מטתו לשמירה מותר לקרותה שוכב דהא ר' זעירא קרי וחזר וקרי עד דמשתקע בשינתיה:
ו סָעִיף א חוזר וקורא. ונ"ל דה"ה אם מהרהר בד"ת ש"ד דהא אמרינן בגמרא ת"ח א"צ לקרות ק"ש לפי שרגיל לחזור תמיד על גירסתו ע"ש:
ז סָעִיף א יושב בסתר. ואף על גב דאסור להתרפאות בד"ת להגן שאני שלא יבא עליו ח"ו דבר רע ועבי"ד סימן קע"ט ס"י: הישן בבית יחידי אחזתו לילי' (שבת פכ"ג) ובית היינו חדר (מהרי"ל): אלו צריכין שימור מהמזיקים חולה חי' חתן כלה אבל ות"ח בלילה (ברכות ד' נ"ד): יש נוהגין לומר וידוי ש"מ קודם השינה ונ"ל שאינו נכון דאמרינן בברכות דף ס' שלא לומר אם אמות תהא מיתתי כפרה וכו' דלא ליפתח פיו לשטן וכן אית' דף י"ט שלא יאמר הרבה חטאתי לפניך ולא נפרעת ממני אחד מאלף דמשמע כאלו הוא מבקש שיפרע ממנו ונמצא פותח פיו לשטן וא"ל דהתם שאני דמרחץ מקום סכנה הוא לילה ושינה נמי מקום סכנה הוא כמ"ש ר"ס רל"א לכן א"ל רק יפשפש במעשיו שעש' כל היום ואם ימצא שעשה עבירה יתודה עליו ויקבל עליו שלא לעשותו ובפרט בעבירו' המצויי' כגון חניפות שקרים ליצנו' לה"ר צריכי' בדיקה ביותר:
א סָעִיף א פרשה ראשונה. ורי"ו כתב לומר כל ק"ש שהיא רמ"ח תיבות לשמור רמ"ח איבריו וכ"כ האר"י ז"ל וע"ל סי' רל"ה ס"ק ב' מש"ש:
ב סָעִיף א המפיל. משמע דברכת המפיל יאמר אחר שמע כדי שתהא הברכה סמוכה לשינה וכן עיקר. מ"א ע"ש:
ג סָעִיף א ישן מיד. ואם צריך לשמש מטתו יטול ידיו ואח"כ יקרא ולפחות יאמר ברכת המפיל ושמע אחר התשמיש. של"ה וכנה"ג:
ד סָעִיף א שוכב. והיינו דוקא בק"ש של חובה אבל אם כבר קראה אחר צ"ה וקוראה על מטתו לשמירה מותר לקרותו שוכב דהא ר"ז קרי וחזר וקרי עד דמשתקע בשינתיה. מ"א:
ה סָעִיף א חוזר וקורא. וה"ה אם מהרהר בד"ת. ש"ד מ"א:
ו סָעִיף א בסתר. הישן בבית יחידי אחזתו לילית. שבת פכ"ג ובית היינו חדר מהרי"ל. אלו צריכין שימור מהמזיקים חולה חיה חתן כלה אבל ות"ח בלילה ברכות נ"ד. יש נוהגין לומר וידוי ש"מ קודם השינה ונ"ל שאינו נכון דאיתא בברכות שלא לומר אם אמות תהא מיתתי כפרה דלא ליפתח פיו לשטן לכן אין לאומרו רק יפשפש במעשיו שעשה כל היום אם ימצא שעשה עבירה יתודה עליו ויקבל עליו שלא לעשותו ובפרט בעבירות המצויים כגון חניפות שקרים ליצנות לשון הרע צריכין בדיקה ביותר. ואשרי למי שנוהג לומר סדר הק"ש דהאר"י ז"ל:
א סָעִיף א (ס"ק א) פרשה כו' שהיא רמ"ח כו' וצ"ל דאומר תחלה אל מלך נאמן. וע' לעיל סי' ס"א במ"א ס"ק ד': ועמ"ש סי' רל"ה ס"ק ב' דאם קרא ק"ש מבעוד יום מצד הדין צריך לו' על מטתו עכ"פ שני פרשיות הראשונות ע"ש:
ב סָעִיף א (ס"ק ב) ומברך כו' יאמר אחר שמע. דכן סדרן בש"ע קורא כו' שמע ומברך המפיל כו' וכן עיקר כאשר יתבאר הטעם סס"ק זה: ואח"כ יאמר יושב בסתר דהא כתבו יושב בסתר לבסוף וא"כ צריך טעם דכמו שאומר שמע קודם המפיל שתהיה הברכה סמוכ' לשינה ה"ה די"ל יושב בסתר קודם המפיל כדאי' בגמ' שצ"ל ד"ת או ק"ש סמוך לשינה כצ"ל והוא דאמרינן בברכות דף ד' ע"ב אמר ריב"ל אע"פ שקרא אדם ק"ש בבה"כ מצוה לקרותו על מטתו א"ר יוסי מאי קרא רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה (ופירש רש"י אמרו בלבבכם אמרו מ"ש בה על לבבך ועל משכבכם שנא' ובשכבך ודומו בשינה אח"כ) וא"ר נחמן ואם ת"ח הוא א"צ (פירש"י שרגיל במשנתו לחזור על גירסתו תמיד דיו בכך) אמר אביי אף ת"ח בעי למימר חד פסוקי דרחמי כגון בידך אפקיד רוחי כו': וכ"כ התוס' ריש ברכות לדחות פירש"י שכ' ליישב המנהג שקורים ק"ש מבע"י דסומכים על ק"ש שעל מטתו. והקשו דהאי ק"ש שעל מטתו אינו אלא משום שמירה ואינו יוצא בה וראיה שהוא משום שמירה דהאמרינן דת"ח אין צריך וא"א דיוצא בה גם ת"ח צ"ל אע"כ הטעם משום שמירה ות"ח גרסתו ששגורה בפיו משמרתו: ס"ל דשמע אמר באחרונה וכ"כ ראיה זו בהגמיי' דאל"כ ה"ל לו' אמר יושב בסתר וחזר ואמר או שאר פסוקים שכפל אע"כ שקרא שמע לבסוף ולכן חזר וקרא שמע: ריב"ל ס"ל כו' מדאמרינן בשבועות דף ט"ו מאי שיר של פגעים יושב בסתר כו' וה' מה רבו צרי כו' ואמרינן עלה ריב"ל הוי קרי להני פסוקים וגני משמע דסמוך לשינה היה קורא הני פסוקים יושב כו' אלמא דאמרן לבסוף: שכ' קורא וחוזר וקורא. והיינו כר"ז בירושלמי. ועיין לעיל סי' ס"א סעיף יו"ד דיש ליזהר שלא לו' פסוק אחד דהיינו שמע שני פעמים כ"א שאר הפרשה (ועיין בל"ח) דהלכה כריב"ל אפי' נגד ר' יוחנן: דהוי שה"ג. ובספר אליה רבה חולק דאטו נשים לא בעי שמירה:
ג סָעִיף א (סק"ג) סמוך כו' ואין לחוש משום הפסק כו' ואין לחוש שמא לא יהיה יכול לישן: ויהיה ברכה לבטל' דהברכה היא על טבע הבריאה ואפי' לא יישן אין ברכתו לבטלה כ"כ בספר אליה רבה ועוד כ' תי' אחרים ע"ש:
ד סָעִיף א (ס"ק ו) חוזר וקורא ונ"ל דה"ה אם מהרהר בד"ת כו' ובספר א"ר כ' הא אפי' ת"ח צ"ל חד פסוקי דרחמי כדאיתא בברכות הובא לעיל. ולענ"ד לק"מ דמי גרע מה שכבר קרא ק"ש מחד פסוקא אלא להשתקע בשינה די לו בהרהור תורה. ומה שר"ז קרי וחזר וקרי על צד היותר טוב עשה אבל לא היה מחויב בדבר דהא בת"ח בחד פסוק די. וכן שאר הדברים שהקשה בספר א"ר לק"מ ע"ש:
ה סָעִיף א (ס"ק ז) יושב כו' הישן בבית יחידי כו' כ"ה הגירסא במס' שבת דף קנ"א ע"ב אבל ברי"ף ורא"ש שם הגירסא הישן בבית יחידי בלילה משום דביום ל"ל בה ואפשר גם לגירסתנו בגמ' דאמרה סתם הישן בבית יחידי ג"כ לא נתכוין אלא לאסור בלילה וסתמא כפירושו בלילה. ונקט סתם הישן כי סתם שינת בני אדם הם בלילה: דאמרינן בברכות דף סמ"ך הנכנס למרחץ אומר יה"ר כו' ואל יארע כו' ואם יארע בי דבר קלקלה ועון תהא מיתתי כפרה כו' ועלה אמר אביי דלא לימא הכי דלא לפתח פיו כו': ובדף י"ט שלא יאמר כו' דאמרינן העם העוסקים בהספד כשאין המת לפניהם הם מתפללים והאבל שאסור להתפלל מצדיק עליו הדין. ומסקינן שם שלא יאמר הרבה חטאתי לפניך ולא נפרעתי כו': שאני דמרחץ כו' וכן האבל הואיל שמדת הדין מתוחה כנגדו הוי כשעת הסכנה: לילה ושינה כו' כמ"ש סי' רל"א. ר"ל דשינה אפי' ביום כשישן צ"ל ויהי נועם משום סכנות מזיקים ע"ש: צריכה בדיקה ביותר. ונקראו מארי חושבנא המחשבים חשבונו של עולם. ואשרי להם ומה נעים כלם:
א סָעִיף א ס"א ויקרא כו' ואין כו' ואם קרא ק"ש כו'. ירושלמי פ"ק רשב"נ כד הוה נחית לעיבורא הוה מקבל גבי ר' יעקב גרוסא והוה ר"ז מטמר ביני קופייא משמענא היאך הוה קרי שמע ושמע דהיה קרי וחזר וקרי עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה ומ"ט ר' אחא ור' תחליפא חמוי בשם רשב"נ רגזו כו' ודומו סלה ואע"ג דאמר שם מילתא דריב"ל פליגי דריב"ל קרא מזמורים בתרה וקי"ל כריב"ל מ"מ נלמוד משם דצריך שיהא סמוך לשינתו והמזמורים כק"ש אריכתא דמיא: ואין מברכין כו'. ע' תוס' ריש ברכות סד"ה מאימתי ומכאן כו' ועתוס' דחולין ק"ה א' סד"ה מים כו':
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.