Shulchan Aruch, Orach Chayim 295 — שולחן ערוך, אורח חיים רצה

סָעִיף א

א (א) ואומרים ויהי נועם - ונוהגין לכפול פסוק ארך ימים [טור ע"ש הטעם] ופסוק ויהי נועם צריך לאומרו מעומד. ויש מקומות שא"א ויהי נועם בבית האבל רק מתחילין יושב בסתר וגו': ש"ע סָעִיף א

ב (ב) וסדר קדושה - היינו שמתחילין מואתה קדוש ואין אומרים ובא לציון גואל לפי שאין גאולה בלילה ולכן גם ואני זאת בריתי אין אומרים לפי שסמוכים הם להדדי בספר ישעיה [ט"ז] ומ"ש שאומרים באריכות היינו בנעימות קול כדי שיתארך מעט יותר ולעכב לרשעים מלחזור לגיהנם דעד שישלימו ישראל סדריהם נמשכת קדושת שבת ואח"כ חוזרים לגיהנם וכמו שאחז"ל דבמו"ש צועק הממונה על הרוחות חזרו לגיהנם שכבר השלימו ישראל את סדריהם [טור]: ש"ע סָעִיף א

ג (ג) כגון שחל יו"ט וכו' - היינו אפילו חל ביום וי"ו דבעינן שכל השבוע יהיה ראוי למלאכה משום דכתיב בו ומעשה ידינו כוננה עלינו וגו'. ודוקא יו"ט גמור אבל פורים או ע"פ שחל בימי החול אין למנוע מלומר ויהי נועם במו"ש שלפניו: ש"ע סָעִיף א

ד (ד) סדר קדושה - דויהי נועם שייך למלאכת המשכן שבו ברך משה לישראל בשעה שסיימו מלאכת המשכן ועי"ז שרתה שכינה וזהו שמסמיכין פסוק ואתה קדוש יושב תהלות ישראל ולכך בזמן שאין אומרין ויהי נועם אין אומרים ממילא כל סדר קדושה [ט"ז]: ש"ע סָעִיף א

ה (ה) ויתן לך - שהם פסוקים של ברכה בתחלת ימי השבוע: ש"ע סָעִיף א

ו (ו) מי שאין לו יין - דמי שיש לו יין יותר טוב שיבדיל בביתו כדי להוציא את כל בני ביתו ועמ"ש ברצ"ו ס"ז במ"ב: ש"ע סָעִיף א

ז (ז) במו"ש - דאיתא בעירובין [מ"ג] מובטח להן לישראל שאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי יו"ט מפני הטורח [שמניחין צרכי שבת והולכין להקביל פניו רש"י] וע"כ אנו מתפללים כיון שעבר השבת ויכול לבוא שיבוא ויבשרנו [טור] ועיין בא"ר שכתב דהמדקדקים אומרים גם שאר פזמונים ושירים כאשר הם מצויים אצלנו וראוי ליזהר לומר רבש"ע וכו' החל את וכו' כי הוא בירושלמי וטור סימן רצ"ט. יש מקומות שמדליקין נרות במקום אופל דעי"ז זכה שאול למלוכה: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א פסוק ויהי נועם יאמרו מעומד [כתבים] ויש מקומות שא"א ויהי נועם בבית אבל רק מתחילין יושב בסתר [כ"ה] עסי' רצ"ו ס"ז וכופלין פסוק אורך ימים וגו' שאז נשלם השם היוצא ממנו [טור מנהגים] וע' במט"מ שהאריך בזה וכ' שיש בישועתי ב' יודי"ן וכשכופלין אותן היא ד' יודי"ם והיא שם הוי"ה במילוי יודי"ן אח"כ מצאתי בתשב"ץ כשכופלין אותו יש בו תיבות כמנין הכהנים ק"ל שכהני חשמונאי אמרו אותו במלחמ' ונצחו וכ"כ בסידור מהרר"ה והיא המילוי שם של הוי"ה במילוי יודי"ן כמ"ש של"ה כזה י' י"ו יו"ד וכו' וקריא' המזמור נחשב' לאחד ובזה מיושב קושית מוהרר"ה במרדכי: אליהו הנביא במ"ש. שאין אליהו בא בע"ש וגם מבע"י אם יש תחומין למעלה מי' וא"כ דלמא הלכה יש תחומין ולא יבא בשבת לכן אומרים במ"ש [לבוש] דלא כע"ש דלא דק ועסי' ת"ר דבי"ב מיל קיי"ל לחומרא ע"ש: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א פסוק עמ״א עמ״ש בטור בזה וכשחל י״ט באמצע השבוע א״א ויהי נועם מעשה ידינו כוננהו ולא מתחילין מן פסוק יושב בסתר: אליהו הנביא עמ״א בסימן תי״ו דלי״ת די״ב מיל הוי ספק תורה וקיי״ל לחומרא ומרקיע לארק מהלך ת״ק ואף חוץ לאלפים שמא הלכה דיש תחומין ואף דמקילין בספק דרבנן מ״מ א״א להתפלל שיבא בשבת ויש לי בכאן הרהורי דברים והנני פורטם בעזה״י: מרי״ש הוי אמינא הא דא״א במי״ט אליהו מה״ט הוא ממ״ש התוס׳ פסחים דף ה׳ ב׳ דכל בשבת איסור לאו לחוד בי״ט אין מוזהר עליה ה״ה תחומין חוץ לי״ב מיל בשבת רק לאו ולא כרת וסקילה בי״ט ליכא כ״א איסור דרבנן יספיקו נפשוט לקולא ויכול לבוא בי״ט כיון דשמענא להא דכתב הפר״ח בסי׳ תצ״ה ס״ג בלאו דמחמר משמע דאנן פסקינן איסור תחומין בי״ט חוץ לי״ב מיל הוי ד״ת למ״ד הכין אף בי״ט יע״ש ועסי׳ תקט״ו במ״א אות ח״י בשם תה״ד די״ב מיל ד״ת ב־י״ט וכיון דאין לחלק בין י״ט לשבת בזה יצא לנו הדין דאף בי״ט יש תחומין למעלה מעשרה דספק תורה לחומרא וע׳ תה״ד סי׳ פ״ג הבא מחוץ לי״ב מיל מותר לישראל אחר כיון שאין מפורש יע״ש. גם יצא לנו דין מחודש ממ״ש הב״י בסימן רמ״ח ובש״ע סימן תי״ו דלי״ת דאם יש ספק אם הוא גבוה עשרה ספיקו לקולא משמע אף שיש ס״ס לחומרא שמא הלכה יש תחומין למעלה מעשרה ושמא אין גבוה עשרה מקילין בדרבנן ועי״ד ק״י בפריי במחודשים שם במ״ל שא״ה יע״ש וע׳ לבוש סי׳ רמ״ח ס״ב דלמעלה מעשרה במים לא גזרו כלל כיון דביבשה גופא למעלה מעשרה דרבנן וצ״ע דאם כן ביבשה למעלה נקטינן לקולא חוץ לי״ב מיל ואנו קיי״ל לחומרא וברמ״ח בב״י בתשובת הרמב״ם ז״ל ות״ד מבואר הטעם דספק דרבנן לקולא במים יע״ש גם מ״ש דסתם נהרות יש באין גבוה י״ט צ״ע ואי״ה בפתיחה כוללת אבאר עוד. ובא״ר אות י׳ טעם דלא אמרינן במי״ט ועושין ב׳ ימים והואיל ונדחה ידחה וכ״כ התו״ש: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א כ' מ"א פסוק ויהי כו' עסי' רצ"ו. ט"ס הוא ואפשר צ"ל תרצ"ו סעיף ה'. במילוי יודי"ן שגי' שלו ע"ב שיש במילואו ד' יודי"ן כזה יו"ד ה"י וי"ו ה"י: והוא המילוי כו' ר"ל שהשם ע"י מילוי כזה עולה ק"ל צא וחשוב י' י"ו יו"ד עולה מ"ו ה' ה"י עולה כ' יחד ס"ו. ו' ו"י וי"ו עולה מ"ד יחד ק"י. ה' ה"י עולה כ' יחד ק"ל: וקריאת המזמור כו' ר"ל שבמזמור יושב בסתר יש קי"ב תיבות. ובצירוף פ' ויהי נועם שיש בו י"ב תיבות עולה קכ"ד וכשכופלים פסוק ארך ימים שיש בו ה' תיבות עולה קכ"ט תיבות חסר תיב' אחת למנין ק"ל לזה כ' דקריאת מזמור עצמו נחשב לא' הרי ק"ל. ובס' א"ר הביא בשם פסקי תוס' דכן כשאומרים מזמור זה בשבת וי"ט או בק"ש שעל מטתו או כשחוזרים מבה"ק יכפול פסוק ארך ימים כו: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א ואומרים ויהי נועם. כ' הטור ונוהגין לכפול פ' אורך ימים כו' שעי"כ נשלם השם היוצא ממנו עכ"ל. ומתחילין בואתה קדוש לפי שאין גאולה בלילה וגם ואני זאת בריתי א"א אע"ג דבסי' תקל"ט לענין ט"ב נתן הטור טעם לפי שיהי' נראה כמקיים ברית על הקינות וזה אין שייך כאן נראה כיון דאלו ב' פסוקים ובא לציון ואני זאת בריתי הם סמוכים ביחד בספר ישעיה כל שא"א האחד גם הב' א"א. ובט"ב כ' הטור הטעם באמת על שאין לומר שניהם כיון שאין הפסוק של זאת בריתי אינו שייך ה"נ לא יאמר ואתה קדוש והוא טעם נוסף על שאין גאול' בלילה: ש"ע סָעִיף א

ב כגון שחל י"ט כו'. אפי' ביום ו' דבעי' ו' ימים שלימים למלאכה: ש"ע סָעִיף א

ג א"א סדר קדושה. דויהי נועם שייך למלאכת המשכן וע"י שרתה שכינה וזהו ואתה קדוש יושב תהלות ישראל [מצאתי]: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א ואומרים עט״ז ובא לציון גואל א״א לפי שאין גאולה בלילה והואיל ואין אומר ובא לציון גואל א״א ואני זאת בריתי דסמוכים הם ב״פ (בישעיה נ״ט כ״א) ומ״ש בטור בתקנ״ט לא מצאתיו רק שאין גאולה בלילה ואני זאת בריתי לא יאמר כמקיים ברית על הקינות ועוד שהכל בטילין בו. ובבית האבל אומרים ואני זאת בריתי שהמנחמין עוסקין בתורה טור תקנ״ט. ויהי נועם כתב בכה״ג שיש מקומות שא״א בבית האבל ובקושטנדינא כמדומה לי שאומרים והאבל עצמו לכאורה שלא יאמר ויהי נועם שאסור במלאכה אבל ואני זאת בריתי אומר דלומד איוב וגם מברך ברכת התורה. ועמ״ש אי״ה באות ב׳ מזה: ש"ע סָעִיף א

ב כגון עט״ז ואם חל י״ט בשבת אומרים ויהי נועם במ״ש שלפניו. ואפי׳ חל פסח בשבת וע״פ אחר חצות מדינא אסור בעשיית מלאכה וקודם חצות מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין אפ״ה אומרים במ״ש שלפניו ויהי נועם ובתקנ״ט בט״ז אות ג׳ הטעם שא״א בט״ב שהוסד על הקמת המשכן ובב״י הטעם דמקום שנהגו שלא לעשות א״כ פסח ביום שבת וע״פ ביום ו׳ או פורים באמצע השבוע אומרים לכן כתב הט״ז הטעם שהוסד על הקמת המשכן ובמנהגים שלי הארכתי: ש"ע סָעִיף א

ג א״א סדר קדושה עט״ז דיש שייכות זה לזה יע״ש ועב״ח אומרים ואתה קדוש שחזרת רשעים לגיהנם וממתין עד שסיימו ישראל תפלתם וזה דכתיב ואתה קדוש יושב (מתעכב) תהלות ישראל שומע תפלת ישראל ועא״ר ברצ״ג וכאן בשם רוקח שס״ג צלמות ולא סדרים (איוב יו״ד כ״ב) הא כשיש סדר אין צלמות ומש״ה בכל יום אומרים סדר קדושה לשמור מגיהנם ובשבת בשחרית מפני הטורח אמרו במנחה ובמ״ש אומרים סדר קדושה להגן עליהם: בשבת חה״מ ודאי א״א ויהי נועם דליכא ששת ימי המעשה וכ״ש חה״מ גופא אסור במלאכה וכל שא״א ויהי נועם א״א ואתה קדוש ועשכנ״ג ואזיל לשיטתיה אבל לדידן א״א אותו אבל ויתן לך אומרים תמיד בכל מ״ש לחול אף בחול המועד חוץ בט״ב עסי׳ תקנ״ט. אבל אבל אומר ויתן לך י״ל דשאני ט״ב דתקיף טובא ועיין במנהגים שלי. מה שנהגו שהגזברים נותנים נר לכ״א בביה״כ והולכים לבתיהם ומשתמשים בו צרכי חול עסי׳ קנ״ד במ״א אות ך׳ לב ב״ד מתנה עליהם ואם מ״ש י״ט אין מוליכין לביתו (כשהולך ברחוב) עסי׳ תקי״ד במ״א אות יו״ד יע״ש: אומרים ויתן לך ואח״כ מבדילין עא״ר אות וי״ו ובמנהגים משמע דמבדילין קודם ויתן לך וכ״ה בכל בו והמנהג דמאחרין הבדלה ועסי׳ תרפ״א וסימן תרצ״ג בבאר הגולה דבמגילה קורין קודם ואח״כ מבדילין דמאחרין יום שבת ואי״ה שם יבואר בזה: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א ויהי נועם. וצריך לאומרו מעומד כתבים. ויש מקומות שא"א ויהי נועם בבית האבל רק מתחילין יושב בסתר כנה"ג. וכופלין הפסוק אורך ימים וגו' ועי' במט"מ שהאריך בזה ומתחילין ואתה קדוש לפי שאין גאולה בלילה וגם ואני זאת בריתי וגו' אין אומרים עי' ט"ז: ש"ע סָעִיף א

ב בשבוע. אפי' ביום ו'. ט"ז: ש"ע סָעִיף א

ג קדושה. דויהי נועם שייך למלאכת המשכן וע"י שרתה שכינה וזהו ואתה קדוש יושב תהלות ישראל. ט"ז: ש"ע סָעִיף א

ד אליהו הנביא. עיין מ"א: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א ס"א אומרים כו' שאז. דע"כ נמשכת קדושת שבת ועתוס' בפ"ד דפסחים נ' ב' ד"ה העושה כו' בשם ירושלמי וע"ש: ובזמן. ע' ט"ז ס"ק ב' ג': מבדיל. בפסחים ק"א א' ושמואל ל"ל כו' אבל בהבדלה מודה לרב ובתענית כ"ד א' דיירנא כו': ונהגו. עמ"א: ש"ע סָעִיף א