Shulchan Aruch, Orach Chayim 300 — שולחן ערוך, אורח חיים ש

גודל הטקסט

א לְעוֹלָם יְסַדֵּר אָדָם שֻׁלְחָנוֹ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת כְּדֵי לְלַוּוֹת אֶת הַשַּׁבָּת, אֲפִלּוּ אֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא לְכַזַּיִת.

MB MA EA T MZ BH GRA

How to use the commentaries

Under each seif, the small tags (MA, T…) show which commentaries speak on it. Tap one to go straight to that comment.
In each commentary the number is its seif katan; the tag at the end of a comment takes you back to the seif.
The bar above the text jumps to a whole commentary. A dashed pill is a commentary on the one before it.

MA Magen Avraham מָגֵן אַבְרָהָם: Rabbi Avraham Gombiner of Kalisz (c. 1633–1683). The classic commentary on Orach Chaim, weighing the Shulchan Aruch and the Rema.
T Taz ט״ז: Turei Zahav, by Rabbi David HaLevi Segal (c. 1586–1667). One of the two great commentaries printed around the Shulchan Aruch.
MhS Machatzit HaShekel מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל: Rabbi Shmuel HaLevi Kolin (1720–1806). Explains the Magen Avraham — it is a commentary on the commentary.
MB Mishnah Berurah מִשְׁנָה בְּרוּרָה: Rabbi Yisrael Meir Kagan, the Chafetz Chaim (1839–1933). The halacha of Orach Chaim explained and decided, seif by seif, with the later poskim.
EA Eshel Avraham אֵשֶׁל אַבְרָהָם: Pri Megadim, by Rabbi Yosef Teomim (c. 1727–1792): Eshel Avraham explains the Magen Avraham — a commentary on the commentary.
MZ Mishbetzot Zahav מִשְׁבְּצוֹת זָהָב: Pri Megadim, by Rabbi Yosef Teomim (c. 1727–1792): Mishbetzot Zahav explains the Taz — a commentary on the commentary.
BH Be’er Heitev בְּאֵר הֵיטֵב: Be’er Heitev. A digest of the later poskim on each seif — a quick way to see what the Acharonim say.
GRA Be’ur HaGra בִּיאוּר הַגְרָ״א: Be’ur HaGra, by the Vilna Gaon (1720–1797). The sources and reasoning behind each ruling, often in very few words.

נוֹשְׂאֵי כֵּלִים וּמְפָרְשִׁים Commentaries

Key: MB מִשְׁנָה בְּרוּרָה Mishnah Berurah MA מָגֵן אַבְרָהָם Magen Avraham EA אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם Eshel Avraham — Pri Megadim on the Magen Avraham T ט״ז Taz MZ מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז Mishbetzot Zahav — Pri Megadim on the Taz BH בְּאֵר הֵיטֵב Be’er Heitev GRA בִּיאוּר הַגְרָ״א Be’ur HaGra

מִשְׁנָה בְּרוּרָה Mishnah Berurah

סָעִיף א

א (א) יסדר אדם שלחנו וכו' - היינו לפרוס מפה על שלחנו דרך כבוד וכן שאר דברים הנהוגים אצלו בעריכת השלחן אבל אינו מחוייב לבשל תבשילין ולהכין יותר ממה שצריך לאכול. ומשמע בגמרא דיקבע סעודה זו על הפת לכתחלה כמו בשאר סעודות של שבת וגם משמע דטוב לכתחלה להדר אותה בבשר או בשאר תבשילין אם יש לו ואם אין לו או שחושש לאכילה גסה כגון בקיץ שמאחרין בזמננו לאכול הסעודה ג' סמוך לערב יקיימה במזונות או עכ"פ בפירות: ש"ע סָעִיף א

ב (ב) כדי ללוות וכו' - דכשם שצריך לכבד השבת בכניסתה כן צריך לכבדה ביציאתה כשם שאדם מלוה את המלך בצאתו מן העיר ומטעם זה נראה שטוב להקדימה כדי שתהיה סמוכה ליציאת השבת ואם אינו תאב עדיין לאכול מהנכון עכ"פ שלא יעסוק במלאכה בקבע עד שיקיים סעודה זו ועיין בשע"ת דמשמע דאינו כדאי בכל גוונא לאחרה יותר מחצות. ואמרו הקדמונים דאבר אחד יש באדם ונסכוי שמו וזה האבר נשאר קיים בקבר עד עת התחיה ואפילו אחר שנרקבו בו כל העצמות וזה האבר אינו נהנה משום אכילה כ"א מסעודת מלוה מלכה. ודע דמ"מ סעודה זו אינה חובה עליו כמו הג' סעודות של שבת דשם אסמכוהו אקרא וזה רק מצוה בעלמא ונ"מ היכי דא"א לו לקיים כולם: ש"ע סָעִיף א

ג (ג) את השבת - ומטעם זה יש נוהגים להרבות נרות במו"ש יותר מימי החול ונוהגים ג"כ לומר פיוטים וזמירות אחר הבדלה [אחרונים]: ש"ע סָעִיף א

מָגֵן אַבְרָהָם Magen Avraham

סָעִיף א

א בגמרא משמע דנכון לבשל בשר במ"ש או דבר אחר ועיין סי' רצ"א ובזמנינו שמאחרין כל כך סעודה שלישית שאין יכולין לאכול במוצאי שבת יכולין לקיימה בפירות: מהרי"ל היה לו טלית של שבת והיה קופלו בכל מוצאי שבת כדי להתעסק במצוה מיד עכ"ל וכן היו עושין אנשי ציפורי: ש"ע סָעִיף א

אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם Eshel Avraham — Pri Megadim on the Magen Avraham

סָעִיף א

א בגמ׳ משמע עמ״א שבת קי״ט ר׳ אבהו הוי עבדין ליה עגלא תלתא באפוקי שבתא כו׳ אכלה אריא פי׳ העגל עב״ח אלמא דמצוה לבשל בשר אם יש לו ואם אין לו שאר תבשילין והראה לרצ״א אפשר נשים אין חייבות בסעודה זו ועסי׳ רצ״ו ס״ח וכאן ל״ש לשבת ומיהו למ״ש הט״ז אות א׳ כו׳ ראוי גם לנשים ובעו״ה בצוק העתים אין עושין כך וראוי למי שחננו ה׳ לעשות סעודה במ״ש ולאכול מעט ממנה ולענין קיפול בגדים עסי׳ ש״ב ועט״ז כאן ואי״ה שם יבואר עוד: ש"ע סָעִיף א

מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל Machatzit HaShekel

א בגמ' משמע. דף קי"ט ע"א אמרי' חמין במוצ"ש רפואה פת חמה במ"ש רפואה. ר' אבוה עבדין ליה כל מ"ש עגלא תלתא אע"ג דלא אכל מיניה אלא כולייתא ועיין בט"ז שכ' מ"ש לעולם יסדר כו' ר"ל דרך קביעות סעודה בפריסת מפה ועריכת שלחן והדלקת נרות כמו בליל שבת ועמש"ל סי' רצ"א בע"ה: ועס"ס רצ"א דכ' שם מ"א דכל מילי דשבת נשים חייבות כמו אנשים וא"כ ה"ה בסעודה זו. גם י"ל דקאי על מ"ש מ"א אח"ז דיוכל לקיימו בפירות על זה מקדים להביא ראיה דהא י"א דאפי' סעודה ג' יוצא בפירות:

ט״ז Taz

סָעִיף א

א לעולם יסדר כו'. לא נתכונו לעניין עשיית תבשילין אפילו א"צ להם אלא לכזית וא"כ יהי' פי' של א"צ מכח שביעה והיה לו לו' אפי' אם שבע לא לשון א"צ דזה פשוט שא"ל שהוא תאב לאכול כזית וגם א"א לומר כך לשער כן קודם האכילה אלא פי' יסדר שלחנו בפריסת מפה על השלחן ושאר מינים הנהוגים אצלו לעריכת השלחן וע"ז אמר אפילו מי שאין רגיל כי אם בכזית הן מצד עניותו הן מחמת שביעתו מכל מקום באותו כזית יעשה לו הכנה ויפרוס המפה משום כבוד שבת וכ"מ סי' רס"ב שכתב ויסדר שלחנו ויציע המטות כו' משמע דעל ההכנה קאי לא על הסעודה דומיא דהצעת המטות אבל בענין הסעודה יעשה כמנהגו כנלע"ד. וכתב ב"י בשם ש"ל נהגו לומר פיוטים וזמירות ללות השבת כמו שמלוין המלך בכניסתו וביציאתו ע"כ ונ"ל דאף על פי שנוהגין לומר זמירות קודם הבדלה נכון לומר אותם אחר ההבדלה דבזה שייך ליווי דהיינו אחר שיצא המלך ותו דהוא כמו בכניס' עוד כתב בשמו בשם סדורים דאבר יש באדם ניסכ' שמו ואינו נהנה באכיל' אלא במ"ש: ש"ע סָעִיף א

מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז Mishbetzot Zahav — Pri Megadim on the Taz

סָעִיף א

א לעולם עט״ז כתב זה לאפוקי מב״ח דכתב דיסדר שולחנו בסעודה כפי מה שרגיל תמיד אע״פ שאין צריך עתה כ״א לכזית שהוא שבע דא״כ אין שייך שצריך לכזית דשבע אין תאב לכזית ומי יוכל לשער זה ע״כ פירש הט״ז דא״צ רק להכין מה שרוצה לאכול עתה רק יפרוס מפה לכבוד וא״ש דבסי׳ רס״ב כתב ויסדר שולחנו ויציע המטות ולהב״ח הוקשה לו דהיל״ל שם דיכין סעודה הראוי והרגיל ולט״ז א״ש ועמ״א ואי״ה שם יבואר עוד. ומ״ש אבר א׳ נסכוי שמו וי״א לוז ואין נהנה כ״א מסעודת מ״ש היינו באוכל ללוות המלך ע׳ לבוש. עא״ר להכי אבר זה אין נפסד וממנו יברא לע״ל דאדם הראשון אכל מעץ הדעת ונהנו כל איברים נגזר עליהם לעפר תשוב משא״כ אבר זה אין לו הנאה כ״א מסעודת מ״ש ובמ״ש לא נהנה לכך קיים יע״ש. פוטה שר שכחה ובת״ח סנהדרין צ״ט פוטה גי׳ קו״ף ומיכאל ק״א שר זכרון מאה פעמים ואחד א״ר רצ״ט אות ג׳: ש"ע סָעִיף א

בְּאֵר הֵיטֵב Be’er Heitev

סָעִיף א

א שלחנו. פי' בפריסת מפה על השלחן ושאר מינים הנוהגים אצלו בעריכת השלחן משום כבוד שבת והזמירות יזמר אחר הבדלה עי' ט"ז. ויהדר לאכול מין מאכל שתאב עליו יותר אף שהוא ביוקר ובזמנינו שמאחרין כ"כ בסעודה ג' שאין יכולים לאכול במ"ש יכולין לקיימה בפירות מ"א. ובא"ז כתב שמעתי שאם ממשיך הסעודה ג' עד לאחר חשיכה א"צ לאכול עוד סעודה ד' במו"ש: ש"ע סָעִיף א

בִּיאוּר הַגְרָ״א Be’ur HaGra

סָעִיף א

א ס"א כדי ללות. רש"י שם ועבפ"י דפסחים ק"ג א' משל דריב"ח כו': לכזית. כל' הגמ' ובפת דוקא כמו בע"ש דמימרא דר"א ור"ח כהדדי איתמר שם קיט ב' ע"ש: ש"ע סָעִיף א

Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Eshel Avraham, Mishbetzot Zahav): Warsaw 1877 edition. באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org (GNU FDL 1.3)

↑ חֲזָרָה לְמַעְלָה · back to top