א עַכּוּ"ם הַנִּכְנָס לְשֵׁם אַכְסְנָאוּת, אִם נִכְנָס שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת אֵינוֹ אוֹסֵר לְעוֹלָם. וְאִם נִכְנָס בִּרְשׁוּת, אִם הוּא רָגִיל לָבֹא, אוֹסֵר מִיָּד; וְאִם אֵינוֹ רָגִיל, אֵינוֹ אוֹסֵר עַד לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם.
ב אַנְשֵׁי חֵיל הַמֶּלֶךְ שֶׁנִּכְנְסוּ בְּבָתֵּי הַיְּהוּדִים, בֵּין בְּחָזְקָה בֵּין בְּרָצוֹן, אִם יֵשׁ לְבַעֲלֵי בָּתִּים בְּאוֹתָן מְקוֹמוֹת שֶׁנִּכְנְסוּ הָעַכּוּ"ם כֵּלִים שֶׁאָסוּר לְטַלְטְלָם בְּשַׁבָּת, אֵינָם אוֹסְרִים עֲלֵיהֶם.
א סָעִיף א (א) לשם אכסנאות - ר"ל שלא נכנס לשם לקבוע שם דירתו אלא לפי שעה להתאכסן שם:
ב סָעִיף א (ב) שלא ברשות - לאו דוקא אלא ר"ל שלא נכנס ברשות:
ג סָעִיף א (ג) נכנס ברשות - ר"ל שהשאילו או השכירו חדר מיוחד להתאכסן שם. כתב מג"א דעכו"ם שיש לו חוב על הבית ונכנס שלא ברשות בעד חובו מיקרי ברשות ואוסר ויש מקילין בזה:
ד סָעִיף א (ד) רגיל לבוא - היינו שרגיל לבוא תמיד להתאכסן שם ועי"ז חשוב כקבוע וצריך לשכור ממנו הרשות:
ה סָעִיף א (ה) עד לאחר שלשים יום - דעד זמן זה חשוב כאורח ואינו אוסר וכמו לעיל בס"ס ש"ע וע"ש מה שכתבתי בבה"ל:
ו סָעִיף ב (ו) בין בחזקה - הקשו המפרשים דהא בסעיף א' מבואר דשלא ברשות אינו אוסר כלל ותירצו דמיירי שמתאכסנים ע"פ דינא דמלכותא כמו שנהוג כשאנשי חיילים באים לעיר הפקידים קובעים מקומות בעד החיל בבתי העיר ובזה אפי' לא נתרצה הבעה"ב נמי אוסר דהפקיד יש לו רשות ע"ז מן המלכות וכנכנס ברשות דמי [ואם משנה הפקיד מחוק שנתן המלך והוא עושה בחזקה הרי הוא כשאר עכו"ם ואינו אוסר ובספר משכנות יעקב סי' קי"ב חולק לגמרי על פסק המחבר ודעתו דלגבי אנשי חיל תמיד ברשות בעלים קיימא ושמן עליו ובכל גווני אינו אוסר]:
ז סָעִיף ב (ז) כלים שאסור לטלטלם - עיין בה"ל:
ח סָעִיף ב (ח) אינם אוסרים וכו' - דתו הו"ל האי עכו"ם אצלו רק כאורח לפי שעה וכדלעיל בסי' ש"ע ס"ב:
ט סָעִיף ב (ט) עליהם - אבל אם אין לו תפיסת יד אוסר אם שהה יותר מלמ"ד יום אם אינו רגיל וכנ"ל:
א סָעִיף א נכנס ברשות. נ"ל דעכו"ם שיש לו חוב על הבית מקרי ברשות ועיין בח"מ סי' רל"ו עסי' שפ"ב סט"ו עססי' ש"ע:
ב סָעִיף א בין בחזקה. צ"ע דבס"א כ' דשלא ברשות אינו אוסר ואפשר דס"ל דחיל המלך כברשות דמי דדינא דמלכותא דינא וכמ"ש רסי' ת"מ אבל ברשב"א משמע דחיל המלך שוה לשאר עכו"ם עבב"י וצ"ע ועכ"פ אינן אוסרים פחות מל' יום אם אין רגילין לבוא ואם יש לישראל רשות להניח כלים בחדרם אין אוסרים עסי' שפ"ב סי' י"ח:
א סָעִיף ב ס"ב אנשי חיל כו'. אבל בתשובה שם כת' דאפי' אין לו שום תפיסה ג"כ אינו אוסר אם נכנס בלא רשות כמ"ש בירושלמי ובש"ע ס"א וע' ב"י שהביאו ועוד כ' בתשובה שם דבלא"ה אינו אוסר כמ"ש תוס' במלמד וסופר דאדעתא דהכי לא השאילם וכמ"ש סי' ש"ע סס"ג וה"נ בנכרי אף ברשות וכמ"ש בסי' שפ"ב ס"א וכמ"ש המ"מ משמו והב"י לא הביאו ראשית התשובה והיא בתשובה לרמב"ן סי' ר"ב אלא שצ"ע ממ"ש בירושל' מהו לשכור רשות מהפונדק ר"ל מהמשכיר ר"ח ור' יונתן סלקין לחמת דגרר אמר נמתין עד שיבואו זקני דרום לכאן אתא ר' אפס דרומא ושיילי ליה ושרא לון שמע ר"ל ואמר וכי מאחר שהא"י בא ומוציאם לא עשינו כלום ר"ל השוכר יכול להוציא שוכרים מהפונדק שמעון ברבי ור' יוחנן אמרי ומעתה אין הבתים שלנו ר"ל שהא"י היו באים בבתיהם בע"כ ודרים שם עמהם ר' יוסתאי בר' סימון בשם ר' בייתוס אומר אין בתינו לדור עמנו להוציא אינו יכול אבל בפונדק מוציא אותנו ר"ל שלא היו הנכרים האנסים אלא להכריחם לדור עמהם אבל להוציאם לא. שם בסימן רי"ח משמע אבל אי יכול להוציאם אוסר ולכן השמיט בש"ע מש"ש מהא דאכסניא דל"ד לשם אע"ג דנכנס שלא ברשות מ"מ א"י לכנוס בע"כ. ומ"מ ברשות קשה אמאי השמיט בב"י ובש"ע וכנ"ל בר"ס שפ"ב וגם זה לא קשה דשם יכול לסלקו בכל עת וכמש"ש ועמ"א בסי' ש"ע ס"ק ח' ואם מקום כו' וה"ה בשאלה וכמש"ש בס"ב:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.