Shulchan Aruch, Orach Chayim 385 — שולחן ערוך, אורח חיים שפה
א צְדוֹקִי הֲרֵי הוּא כְּיִשְׂרָאֵל, וּמְבַטֵּל רְשׁוּת. אֲבָל עֵרוּב אֵינוֹ מוֹעִיל כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מוֹדֶה בְּעֵרוּב.
ב כּוּתִי הֲרֵי הוּא כִּשְׁאָר עַמִּים, וְאֵין לוֹ תַּקָּנָה אֶלָּא בִּשְׂכִירוּת.
ג יִשְׂרָאֵל מוּמָר לַעֲבוֹדַת אֱלִילִים אוֹ לְחַלֵּל שַׁבָּתוֹת בְּפַרְהֶסְיָא, אֲפִלּוּ אֵינוֹ מְחַלְּלוֹ אֶלָּא בְּאִסוּר דְּרַבָּנָן, הֲרֵי הוּא כְּעַכּוּ"ם. וְאִם אֵינוֹ מְחַלֵּל אֶלָּא בְּצִנְעָה, אֲפִלּוּ מְחַלְּלוֹ בְּאִסוּר דְּאוֹרַיְיתָא, הֲרֵי הוּא כְּיִשְׂרָאֵל וּמְבַטֵּל רְשׁוּת.
ד יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵמִיר, וְהָיוּ לוֹ בָּתִּים בִּשְׁכוּנַת יִשְׂרָאֵל שֶׁעֵרְבוּ לְכָל הַשָּׁנָה, אִם אֵין לוֹ פֶּתַח אַחֵר כְּלָל הוּא אוֹסֵר בְּכָל שַׁבָּת שֶׁחָל לְאַחַר שֶׁהֵמִיר, אֲבָל אִם יֵשׁ לוֹ פֶּתַח אַחֵר לִשְׁכוּנַת הָעַכּוּ"ם, אֲפִלּוּ הוּא פֶּתַח קָטָן שֶׁלֹּא הָיָה רָגִיל בּוֹ מִתְּחִלָּה, דּוֹחִין אוֹתוֹ אֵצֶל פֶּתַח הַפָּתוּחַ לִשְׁכוּנַת הָעַכּוּ"ם.
מִשְׁנָה בְּרוּרָה Mishnah Berurah
סָעִיף א
א (א) צדוקי - על שם צדוק וביתוס והם הנוטים לאפיקורסות ואינם מאמינים בתורה שבע"פ אעפ"כ לענין זה הוא כישראל שמועיל כשמבטל רשות ואע"פ שבוודאי מחלל שבת בפרהסיא עכ"פ באיסור דרבנן ואיתא בס"ב דאף בזה הרי הוא כעכו"ם צדוקי שאני שמוחזק כך מימי אבותיו ומנהג אבותיו בידו כ"כ ב"י ודעת כמה פוסקים שאף צדוקי כשמחלל שבת בפרהסיא דינו כעכו"ם ונ"מ בכל זה לענין קראים שבזמנינו שבודאי מחללים שבת בפרהסיא עכ"פ במילי דרבנן אין יכולים לבטל רשות עד שישכור מהם: ש"ע סָעִיף א
ב (ב) אינו מועיל וכו' - ר"ל אף אם נתן חלק בעירוב אינו מועיל ואוסר עליהן עד שיבטל רשותו להן ולאו דוקא מכת הצדוקים וכה"ג שאינם מודים בתורה שבע"פ ה"ה אם רק אינו מודה במצות עירוב אינו יכול ליתן חלק בעירוב: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ג
ג (ג) מומר לע"ג - אפילו בצינעה: ש"ע סָעִיף ג
ד (ד) או לחלל שבתות בפרהסיא - דעון זה חמור כמו עובד עכו"ם שנעשה בזה מומר לכל התורה ודוקא בשרגיל בעון זה אבל אם חילל שבת בחד זימנא בפרהסיא לא מיקרי מומר וי"א דאפילו בחד זימנא מקרי מומר. ופרהסיא מקרי כשחילל בפני עשרה מישראל או שידע שיתפרסם ביניהם. ודע דכל זה כשהוא עובר לתיאבון אבל להכעיס אפילו בשאר עבירות ואפילו שלא בפרהסיא דינו כעכו"ם: ש"ע סָעִיף ג
ה (ה) הרי הוא כעכו"ם - ר"ל לענין זה שאינו מועיל שוב ביטול רשות אלא דוקא שכירות. ולענין שארי דברים יש מן האחרונים שסוברין שאינו חשוב כמומר ע"י חילול שבת באיסור דרבנן ועיין ביו"ד סימן ב' בפ"ת ובבית מאיר בסימן זה ובספר גאון יעקב בסוגיין: ש"ע סָעִיף ג
ו (ו) אלא בצנעה - ואם מתבייש לעשות זה בפני אדם גדול אף שעושה דבר זה בפני כמה אנשים גם זה לצנעה יחשב: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ז (ז) שעירבו לכל השנה - ר"ל ולא אמרינן דכיון שהותר לאיזה שבתות שחלו קודם שהמיר הותר לכל השנה דכל שבת ושבת מילתא בפני עצמה היא וכיון שהמיר בטל חלקו בעירוב ואוסר עליהן לשבתות אחרות עד שישכרו ממנו: ש"ע סָעִיף ד
ח (ח) בכל שבת שחל - ואם המיר ביום השבת גופא מותר על אותו השבת דכיון שהותר מקצת שבת הותר לכל השבת: ש"ע סָעִיף ד
ט (ט) אבל אם יש לו וכו' - ואם מתחלה לא היה לו ופתחו אחר שהמיר עיין לעיל סימן שפ"ג: ש"ע סָעִיף ד
י (י) פתח קטן - ועכ"פ בעינן שיהיה בו ד"ט על ד"ט דבפחות מזה לא חשיב פתח וכדלעיל בסימן שע"ב: ש"ע סָעִיף ד
יא (יא) דוחין אותו וכו' - דכופין אותו על מדת סדום כדי שלא יאסור עליהן וכדלקמן בסימן שפ"ו סוף ס"ט לגבי ישראל וגם דבודאי כיון שנתנכר ורגיל עם העכו"ם ניחא ליה בההוא פתחא טפי: ש"ע סָעִיף ד
מָגֵן אַבְרָהָם Magen Avraham
סָעִיף א
א צדוקי. ואף על פי שמחלל שבת במילי דרבנן מ"מ אנוסים הם דמנהג אבותיהם בידיהם: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ג
ב ישראל מומר. ואם חילל שבת בחד זימנא לא מקרי מומר (הג"מ פ"ב ותוס') עבי"ד סי' י"א: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ג פתח אחר. ואם פתח לו פתח אחר שמימר עסי' שפ"ג: ש"ע סָעִיף ד
אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם Eshel Avraham — Pri Megadim on the Magen Avraham
סָעִיף א
א צדוקי עמ״א עב״י וכ״כ הט״ז ובא״ר בשם ריא״ז הקראים י״ל שאין מבטל רשות ועתו״ש בזה: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ג
ב ישראל עמ״א כחד זימנא פרהסיא לא עי״ד סי׳ י״א בט״ז וש״ך אות ב״ג ובסימן ב׳ אות י״ז שם בש״ך ובתב״ש ז״ל בסימן ב׳ חילל יוה״כ אי הוי כמחלל שבת עמ״ש בפריי שם ועתו״ש כאן: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ג פתח עמ״א הראה לשפ״ג ואם פתח בחול י״ל שעירוב חוזר לקדמותו ע״ש ביה״ש ואם פתח בשבת אז י״ל דהעירוב הא׳ בטל ואין חוזר וניער כי פתח בשבת אבל המיר בשבת הותרה ועב״י בשם הרשב״א ז״ל אף פתח קטן דע״ד נמי מהני עסי׳ שפ״ו סוף הסימן: ש"ע סָעִיף ד
מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל Machatzit HaShekel
סָעִיף א
א (ס"ק א') צדוקי כו' מכל מקום אנוסים. והוי כתינוק שנשבה בין הגוים: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ג
ב (ס"ק ב) ישראל כו' בחד זימנא ל"מ מומר והש"ך בי"ד סי' ב' ס"ק ט"ז נראה דפוסק כמ"ד דבפעם א' נעשה מומר ואפשר לענין עירוב מקילינן כהפוסקים דבחד זמנא ל"מ מומר: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ג (ס"ק ג') פתח כו' עס"י שפ"ג ר"ל אם יחזיר העירוב למקומו כי נתבטל העירוב קודם שפתח לו פתח אחר ואם המיר בשבת באותו שבת ודאי מותרים אפי' אין לו פתח אחר דשבת הואיל והותרה הותרה דהא מע"ש לא היה עומד להמיר והיה העירוב ראוי להתקיים ועמ"ש ש"ך י"ד סי' א' סס"ק ח' דאם המיר מה ששחט באותו יום קודם שהמיר כשר דהשתא הוא דאיתרע: ש"ע סָעִיף ד
ט״ז Taz
סָעִיף א
א צדוקי כו'. בסעיף ב' כתב שהמחלל שבת בפרהסיא הוה מומר אפי' במידי דרבנן מ"מ צדוקים דהאידנא לא חשיבי מומרים אף על פי שעוברים בפרהסיא אמילי דרבנן דמזיד דידהו כאונס דמי דמעש' אבותיה' בידיהם והוי ליה כתינוק שנשבה בין העכו"ם (ב"י): ש"ע סָעִיף א
מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז Mishbetzot Zahav — Pri Megadim on the Taz
סָעִיף א
א צדוקי עט״ז וכ״כ המ״א בשם ב״י. ומומר בצינעא ואין מודה בעירוב צ״ע אם יוכל לערב ועא״ר אות א׳ בשם הר״מ ז״ל פי׳ המשנה ומ״מ יע״ש. עי״ד סימן ב׳ מומר לעכו״ם או להכעיס בשאר עבירות הוי מומר לכ״ה מסור עתו״ש כאן: ש"ע סָעִיף א
בְּאֵר הֵיטֵב Be’er Heitev
סָעִיף א
א צדוקי. ואע"פ שמחלל שבת במילי דרבנן מ"מ אנוסים הם דמנהג אבותיהם בידיהם: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ג
ב מומר. ואם חילל שבת בחד זימנא לא מקרי מומר עיין בי"ד סי' י"א: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ג שהמיר. כתב בגינת ורדים כלל ג' סי' כ"ב דאם השכיר מן הגזבר אפי' שאחר העירוב ח"ו המיר א' משכונות ישראל מועיל העירוב שנעשה קודם ההמרה לפי ששכרו מן הגזבר נכנס בשכירות זו גם בתים יחידים מישראל שיהיו היחידים טפילין למרובין וכללות המרובים מתקיימות השכירות בידם עיין שם: ש"ע סָעִיף ד
בִּיאוּר הַגְרָ״א Be’ur HaGra
סָעִיף א
א ס"א צדוקי. כר"ג שם במתני' ואף לר"י כאבע"א שם ס"ט א': אבל. ל"א ב' כיון דליתא בעירוב אינו בשליחות וכמ"ש בפ"ב דגיטין: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ג
ב ס"ג אפי' אינו. שם שלא נתן כו' וכר"י: אפי' מחללו. שם ההוא דנפק כו' וע"ש רש"י ד"ה בחומרתא. ואומר אני כו': ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ג ס"ד הוא אוסר. דהוא מומר לכל התורה כולה שם: שחל. דוקא: אבל אם. שם מ"ט א' ס"ז א' וז"ש פתח קטן: ש"ע סָעִיף ד
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Eshel Avraham, Mishbetzot Zahav): Warsaw 1877 edition. באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org (GNU FDL 1.3)