א שׁוֹתֶה כּוֹס שֵׁנִי וְאֵין מְבָרֵךְ עָלָיו לֹא בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה וְלֹא בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה, שֶׁאֵין מְבָרְכִין בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן כִּי אִם עַל כּוֹס שֶׁל קִדּוּשׁ וְעַל כּוֹס שֶׁל בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, וְאֵין מְבָרְכִין עַל הַגֶּפֶן כִּי אִם אַחַר כּוֹס רְבִיעִי. הַגָּה: וְהַמִּנְהָג בֵּין הָאַשְׁכְּנַזִּים לְבָרֵךְ בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה עַל כָּל כּוֹס וְכוֹס, אֲבָל בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה אֵין מְבָרְכִין רַק אַחַר הָאַחֲרוֹן לְבַד, וְכֵן דַּעַת רֹב הַגְּאוֹנִים.
א סָעִיף א (א) לא ברכה ראשונה - ואע"ג דארבעה כוסות שתקנו רבנן כ"א מצוה בפני עצמה היא מ"מ כיון דליכא היסח הדעת משתיה שהרי כשבירך על כוס א' היה יודע שישתה עוד כוס הלכך לא בעי לברוכי על כל כסא וכסא:
ב סָעִיף א (ב) ועל כוס של ברכת המזון - והכוס רביעי נפטר בברכה של כוס שלישי:
ג סָעִיף א (ג) כ"א אחר כוס רביעי - ואע"ג שברכת המזון הוא גמר וסילוק וחשיב כהפסק גמור לענין ברכה ראשונה של כוס ג' מ"מ לענין ברכה אחרונה לא מפסיד מידי שאין היסח הדעת מחייב לברך תיכף ברכה אחרונה ויכול להמתין עד שישתה כל הכוסות ואז יפטר בברכה אחרונה את כל הד' כוסות ביחד:
ד סָעִיף א (ד) על כל כוס - דמשהתחיל בהגדה אסור לשתות ולהכי הוי הפסק לאצרוכי ברכה בכוס שני ואפילו נימא דזה אינו מפסיק לענין ברכה (וכההיא דסימן קע"ח ס"ו) מ"מ כיון דכל חדא וחדא הוי מצוה בפ"ע יש לברך על כל כוס ברכה בפ"ע:
ה סָעִיף א (ה) אבל ברכה אחרונה - דאין היסח הדעת קובע ברכה לאחריו וכנ"ל:
א סָעִיף א והמנהג בין האשכנזים כו'. אמת שזה דעת רב שרירא ורב האי בטור וצ"ע באמת הא זה סותר את זה דאם מברך בפ"הג על כל כוס ע"כ קי"ל דאגדה והלל הוי הפסק כדעת ר"י רסי' תע"ג ומדלא צריך ברכה אחרונה אחר הכוסות הראשונות ש"מ דשייכים הם לסעוד' והגדה לא הוי הפסק כרשב"ם. ופשוט שמטעם זה באמת כתב הטור וא"א הסכים לדבריהם בברכה אחרונה שאין לברך אלא אחר אחרון. עכ"ל. משמע אבל לא בראשונה לענין בפ"הג על כל כוס מטעם שזכרתי ונ"ל טעם הגאונים דודאי לא הוי הפסק ואפ"ה צריך בפ"הג לכל א' כיון דחכמים תקנו ד' כוסות הוי כמתנה בפי' בשעת ברכה שאין בדעתו לשתות מחמת ברכה זו אלא כוס זה כיון שצריך לכוס אחר חייב לברך עליו כנ"ל אלא ק"ל אמאי כ' לעיל שלא יאכל בטיבול ראשון רק פחות מכזית ורמ"א לא כתב ע"ז כלום משמע דהכי נוהגים הא אפי' אם יאכל כזית לא יצטרך לברכה אחרונה כיון דלא הוי הגדה הפסק וי"ל דמ"מ עדיף טפי לצאת ידי ר"י והא דלא קי"ל כוותיה בברכה אחרונה היינו להקל בספק ברכות:
א סָעִיף א (ס"א א) על כל כו' אע"ג כולי ר"ל זהו דעת הרי"ף ונתן ב' טעמים אחד כיון דכל כוס מצוה בפני עצמו לכן צריך לברך על כל כוס וכוס ועוד דההגדה הוי הפסק והרא"ש דחה הראיה מההגדה מהאי דסי' קע"ט דאם עמד והתפלל באמצע לא הוי הפסק ה"ה אמירת ההגדה לכן כתב מ"א דמ"מ משום טעם א' שכ"א מצוה בפ"ע פסק הרב"י דצ"ל על כל כוס: אע"ג דהרא"ש דחה גם טעם הראשון ע"ש:
א סָעִיף א ס"א שאין מברכין. כמ"ש שם ק"ג ב' מר זוטרא בריך כו': והמנהג כו'. כדעת הרי"ף ולמד ממ"ש שם ק"ט ב' ארבעה כסי כו' ויש לו דין נמלך לענין זוגות וה"ה לענין ברכה והביא ראיה ממ"ש בחולין פ"ו ב' מ"ש מתלמידי דרב כו' הכי השתא כו' וה"נ דלא אפשר למקרי ומשתי בהדדי והרז"ה דחה ראייתו דוקא בדבר שהוא סילוק אמרינן כן כמו בה"מ וכיסוי הדם וראיה ממ"ש ק"ב א' חברים שהיו כו' ועתוס' שם ד"ה ועקרו ובחולין שם בתוס' ועוד שאם רצה לשתות שותה כמ"ש בין הכוסות כו' ובמלחמות ור"ן ישבו דבריו דמשהתחיל ההגדה או אשר גאלנו אסור לשתות ועתוס' ק"ג ב' ד"ה רב כו'. וס"ל דאפילו אינו דבר של סילוק מפסיק רק דבר הקבוע חובה או קודם התחלת הדבר כמו טול ברוך וסח בין תפלה כו' אבל אחר התחלה ובדבר הרשות אינה הפסק כמ"ש בהלל ובמגילה פוסק ולכן אין ראיה מחברים כו' ומה שאין מברך בפה"א על המרור כדעת ר"י שברכת המוציא פוטרתו: אבל ברכה כו'. שאין היסח הדעת קובע ברכה לאחריו כמ"ש בפ' ע"פ נמלך אנא וכן פי' מ"ש שם כיון דאמריתו הב כו' עד שיברכו בפ"ה וא"צ בה"מ ובחולין ק"ז ב' והשמש מברך כו' וא"צ ברכה לאחריו ועתוס' שם פ"ז ב' ובע"פ ק"א ב' ד"ה כשהן יוצאין כו' ואפי' להרי"ף ורמב"ם שמפרשין שם שצריך ברכה למפרע דוקא בעקירת מקום אבל בחד מקום לא. רמב"ן במלחמות וער"ן:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.