Shulchan Aruch, Orach Chayim 482 — שולחן ערוך, אורח חיים תפב

סָעִיף א

א (א) משומרת - עיין לעיל סי' תנ"ג ס"ד מהו משומרת ועיין בה"ל: ש"ע סָעִיף א

ב (ב) אלא כזית - וא"כ אם יאכלו בראשונה לא יהיה לו לאפיקומן ואם ירצה לצאת בו גם במקום אפיקומן א"כ לא יהא רשאי לאכול אחריו וכדלעיל בסימן תע"ח וע"כ צריך לעשות כמו שמבאר והולך: ש"ע סָעִיף א

ג (ג) מברך על אכילת מרור וכו' - ר"ל לאחר שמברך מתחלה ברכת המוציא לבד על מצה שאינה משומרת מברך על המרור וברכת על אכילת מצה יברך לבסוף בשעה שאוכל כזית המשומרת ואע"ג דלכתחלה צריך לאכול מצה של חיוב והדר מרור משום שנאמר על מצות ומרורים בתחלה מצה והדר מרורים היכא דלא אפשר שאני והמחבר השמיט דין דכריכה ומשמע דס"ל דלא מצרכינן ליה כריכה משום דאין לו מצה שמורה רק כזית ובמצה שאינה שמורה לא חשיב כריכה שהרי אינה מצה כלל: ש"ע סָעִיף א

ד (ד) על אכילת מצה - דברכת המוציא כבר בירך: ש"ע סָעִיף א

ה (ה) אותו כזית - המשומר ועולה לו גם במקום אפיקומן שהרי אוכלו על השובע: ש"ע סָעִיף א

ו (ו) ואינו טועם אחריו כלום - וכמו בכל מקום לאחר אפיקומן. והנה כ"ז בשאין לו רק כזית אחד שמורה אבל אם יש לו שני זיתים אוכל כזית אחד בתחלת אכילתו ומברך עליו המוציא ועל אכילת מצה וכזית אחר יאכלנו אחר גמר סעודתו לשם אפיקומן. וחולה שאינו יכול לאכול רק כזית או מי שאין לו שום מצה רק כזית יאכל תבשילו בלא המוציא ואחר סעודתו יברך המוציא ועל אכילת מצה ויאכל אותו כזית אבל אם אין לו גם כן יין א"כ צריך לקדש על המצה תחלה ואח"כ יאכל תבשילו: ש"ע סָעִיף א

ז (ז) רק ג' מצות - דאם היה לו ארבעה היה מסתפק ביום הראשון משנים ושנים לליל שני: ש"ע סָעִיף א

ח (ח) מן הפרוסה - שפרס ממנה כבר כזית לאפיקומן: ש"ע סָעִיף א

ט (ט) וב' השלימות לליל ב' - משום לחם משנה יש מאחרונים שכתבו שבזה לא יבצע פרוסה לאפיקומן בליל שני עד לאחר ברכת המוציא קודם ברכת על אכילת מצה כדי שיברך המוציא על לחם משנה שלימות ועל אכילת מצה יברך על הפרוסה שהפרוסה היא לחם עוני. כתב מ"א אם אפשר לו לשייר בליל א' פרוסה קטנה של כזית ישייר ויניחנה בליל ב' בין שתי השלימות כדי שיהיה לו לחם משנה מלבד הפרוסה שמברך עליה על אכילת מצה כמו שנתבאר בסימן תע"ג. וכן להיפך אם אין מספיק לו ללילה הראשונה במצה אחת לכל בני ביתו יקח פרוסה מן השניה וישאיר מצה א' וחציה לליל שניה דכיון שהוא שעת הדחק יכול לסמוך על הפוסקים דס"ל דבליל פסח סגי לכתחלה בפרוסה ויברך המוציא ועל אכילת מצה על הפרוסה שעל גבי השלמה ומהשלמה יעשה כריכה והאפיקומן: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א על אכילת מרור. פירוש מיד לאחר שבירך המוציא על מצה שאינה משומרת: וחולה שאינו יכול לאכול כ"א כזית מצה או שאין לו אלא כזית מצה יאכל תבשילו בלא המוציא ואחר סעודתו יברך המוציא ועל אכילת מצה ויאכל כזית ועמ"ש סי' תס"א ס"ד אבל אם אין לו ג"כ יין א"כ צריך לקדש על המצה תחלה ואח"כ יאכל תבשילו: ש"ע סָעִיף א

ב וב' השלימות לליל שני. ומ"מ אם יכול לשייר פרוסה קטנה ישייר ויניחנה בין ב' השלימות עסס"י תע"ה ואם אין מספיק לו בלילה הראשונה בא' יקח פרוסה מן השניה ויבצע בליל שני על חדא ופלגא דהא הרי"ף והרמב"ם מתירין לכתחלה למבצע על חדא ופלגא וכ"כ ב"י ריש סימן תע"ה בשם הרשב"א ועסי' תפ"ג: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א על עמ״א ומהכריכה לא נתבאר כאן ע׳ לבוש כתב אם אין לו אלא כזית מצה שמורה יברך המוציא על מצה שאין משומרת ויברך על המרור ויעשה הכריכה ממצה שאין משומר שלא תשתכח תורת כריכה ואפיקומן הכריכה ממצה ואין אוכל אחריו כלום ואם יש לו שני זיתים מצומצמים יראה דיאכל א׳ בראשונה ויברך אכילת מצה ואפיקומן ג״כ ממצה משומרת וכריכה יעשה ממצה שאין משומרת שוב ראיתי שב״כ הא״ר יע״ש. ומ״ש המחבר יאכל מרור תחלה אע״פ דלרבנן על מצות והדר מרורים היכא דלא אפשר אין מעכב ע׳ ע״ץ. ומיהו לא מצאתי זה בפירוש הרא״ש דהקשה על הרי״ף מכריכה ולא הקשה עליו ממרור משמע דהמצוה כך הוא ומיהו מרבינו יונה שסיים ולא יאכל אחריו כלום משמע שיאכל המרור תחלה בברכה ע׳ במ״מ פ״ח הי״ג ממצה כתב שי״ל שיאכל המרור תחלה יע״ש: ש"ע סָעִיף א

ב וב׳ השלימות ע׳ מ״א ועמ״ש מזה בסי׳ תע״ה ותע״ו ותע״ז: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א (ס"ק א) על כו' פי' מיד כו' כ"ה בהרי"ף. אבל בהרמב"ם שהמחבר העתיק לשונו נסתפק המ"מ אם גם דעתו כדעת הרי"ף או ס"ל דאוכל מרור תחלה: וקצת נוטה יותר דעת המ"מ דלהרמב"ם אוכל המרור תחלה. וטעם הרי"ף י"ל כדי להסמיך המצה. וסעודה לקידוש: בענין הכריכה אם אין לו רק כזית א' כמבואר מלשון המחבר כיצד יעשה הובא בב"י שני דיעות י"א שהכריכ' תהי' ממצה שאינה משומרת וי"א כיון דאין הכריכה אלא לזכר וכיון דאין לו מצה משומרת לא יכרוך כלל ע"ש: ש"ע סָעִיף א

ב (ס"ק ב) וב' השלמות כו' על חדא ופלג'. דבליל פסח דבעי' לחם עוני מה דרכו של עני בפרוסה לכן לא בעינן לחם משנה שלם: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א וכשגומר סעודתו כו'. זה דעת הרי"ף שמביא הטור ומביא עוד דעת הרא"ש שיאכל מיד כזית דמנטר כדי שיאכל מצה לתיאבון ויברך עליו המוצי' ועל אכילת מצה ואינו חושש אם יאכל לבסוף דלא מינטר עכ"ל והקשו רבים עליו דהא א"ר הונא בציקות של עכו"ם אדם ממלא כריסו מהם ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה דוקא בעינן והרא"ש הביאו בפ' כ"ש ומהרא"י מפראג תי' דההיא דר"ה מיירי דיש לו שני כזית והוא עצמו דחה פי' זה דא"כ היה לרב הונא לומר בלבד שיאכל כזית מצה בראשונה ומו"ח ז"ל תי' דהך באחרונה דנקט רב הונא הוא לאו דוקא ולעד"נ דיש חילוק בין בציקות של עכו"ם למצה דלא מינטרא דהא הרא"ש קאי על דברי הרי"ף ומצה דלא מינטרא אליביה דהרי"ף היינו דלא מינטרא כדינה היינו משעת קצירה כיון דמינטרא עכ"פ משעת לישה יאכלנה אפי' לבסוף דעכ"פ שם מצה עליה משא"כ בבציקות של עכו"ם דאפי' משעת לישה לא הוי שמירה כלל ולא הוי עליה שם מצה כלל גרע טפי ובזה אמרו ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה וזה נ"ל מדוקדק מאוד בלשון רב הונא שאמר שיאכל כזית מצה באחרונה דקשה הא קודם לזה נמי אכיל מצה אלא שלא היתה שמורה א"כ ה"ל לומר שיאכל כזית מצה שמורה באחרונ' אלא ודאי כמ"ש דכאן בבצק של עכו"ם לא הוי עליה שם מצה כלל כיון דאפי' משעת לישה לא היה לה שימור כנ"ל לישב דעת הרא"ש על נכון וראוי לקבוע הלכה כן: ש"ע סָעִיף א

ב ושתי השלימות לליל שני. א"ל כיון דליל שני אינו אלא משום ספיקא דיומא הוה ליה לעשות מצוה מן המובחר בליל ראשון דיעשה המוציא על א' ועל אכילת מצה על השניה דא"כ לא נשאר לחם משנה בליל שני: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א וכשיגמור עט״ז העלה כל שיש לו מצה משומרת משעת לישה שזה לרוב הפוסקים מצה מעליא הוא והוא מחמיר על עצמו כאותן הפוסקים דס״ל משעת קצירה ואין לי אלא כזית שמורה מקצירה יעשה כהרא״ש שיאכל אותו זית מיד ויברך עליו אכילת מצת ומרור בברכה והכריכה יעשה ממצה המשומרת מלישה וכן אפיקומן המשומרת מלישה אבל באין לו חוץ זית משומר מקצירה רק בציקות של גוים שאין משומר בלישה רק מאפייה משומר שא״י בהם לרוב הפוסקים עסי׳ ת״ס מזה יאכל זית מצה שמורה בלישת באחרונה כר״ה והוי קשיא לי טובא במ״ש הרא״ש ז״ל פסחים ק״ך א׳ שוב ראיתי שהפר״ח והח״י עמדו בזה. ועסי׳ תע״ו. ואם אין לו אלא זית א׳ משמורה לכאורה א״צ שלשה מצות בקערה כ״א שנים ללחם משנה ומ״מ שלא לשנות שלשה מצות ועא״ר ואי״ה במ״א יבואר עוד: ש"ע סָעִיף א

ב ושתי עט״ז עח״י הקשה דבליל שני פורס קודם המוציא א״כ אין מברך המוציא על לחם משנה ובא״ר תי׳ הואיל ותחלה מונחים לפניו שפיר הוי לחם משנה יע״ש. ועמ״ש בתע״ה ותע״ז בזה. ובא״ר ה׳ די״ל דהפוסקים מיירי כשאין לו אלא שלשה מצות שמורות לבד אבל מצות שלנו כולם מיקרי שמורות יש לו ליקח בלילה שנים משאר מצות יע״ש וצ״ע קצת כי משמע שמצות מצה שיי״ח צריך שיאמר בעת עשייה הריני עושה לשם מצוה לצאת בה י״ח ודיעבד במחשבה סגי ומצות שלנו אע״פ שנעשה ע״י גדול בן דעת ומשומרת מחימוץ אין נעשה לצאת בה י״ח אם לא שיאמר תחלה כל מה שאעשה יהיה לשום מצוה לצאת י״ח וצ״ע: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א מרור. דהיינו שמקדש תחלה ומברך המוציא על מצה שאינה משומרת ואח"כ על המרור ועיין בט"ז וביד אהרן וחולה שאין יכול לאכול כ"א כזית מצה או מי שאין לו אלא כזית מצה יאכל תבשילו בלא המוציא ואחר סעודתו יברך המוציא ועל אכילת מצה ויאכל כזית מצה אבל אם אין לו ג"כ יין א"כ צריך לקדש על המצה תחלה ואח"כ יאכל תבשילו. מ"א: ש"ע סָעִיף א

ב וב'. ומ"מ אם יכול לשייר פרוסה קטנה ישייר ויניחנה בין ב' השלימות ואם אין מספיק לו בלילה הראשונה באחד יקח פרוסה מן השניה ויבצע בליל שני על חדא ופלג'. מ"א ע"ש ועח"י: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א ס"א מי כו'. גמ' ק"כ א' וע' תוס' שם ד"ה באחרונה. מברך עא"מ ואוכל. לשון ש"ע וע' מ"א ודלא כרי"ף שכ' לברך ולאכול מרור אחר אותו כזית משומרת וכן הכריכה וכמו שהקשה עליו הרא"ש ממ"ש אין מפטירין אחר מצה אפיקומן שלא יבטל טעם מצה כמ"ש בגמ' שם וכמ"ש בש"ע למטה ואינו טועם כו' ועמש"ש והשמיט בש"ע הכריכה דס"ל כמ"ש הר"ן בשם הרז"ה דאינו כורך כלל כיון דאינו אלא זכר היכא דאפשר אפשר כו' וכ"פ הרא"ש לדעת הר"י: וכשגומר כו'. הכל לשון הרמב"ם וכמ"ש הרי"ף וכמ"ש בגמ' מ' א' בציקות של א"י כו' ובלבד כו' מ"ט כו' ושם קי"ט ק"כ נימא מסייע ליה הסופגנין ואע"ג דדחי ליה לא קי"ל כהאי דיחויא: ואינו טועם. רמב"ם וכ"כ הר' יונה וכנ"ל: ומי שאין. כמ"ש תוס' בברכות בשם ר' מנחם וכנ"ל: וב' השלימות. משום לחם משנה וכדעת הרא"ש דפרוסה בפסח להוסיף על שאר י"ט ולא לגרע ובמקום דא"א עבדינן כמו בשאר יו"ט: ש"ע סָעִיף א