Shulchan Aruch, Orach Chayim 569 — שולחן ערוך, אורח חיים תקסט
א יָחִיד הַמִּתְעַנֶּה עַל כָּל צָרָה, וְעָבְרָה, אוֹ עַל חוֹלֶה, וְנִתְרַפֵּא אוֹ מֵת, צָרִיךְ לְהַשְׁלִים כָּל הַתַּעֲנִיּוֹת שֶׁקִּבֵּל עָלָיו; אֲבָל צִבּוּר שֶׁמִּתְעַנִּין עַל שׁוּם דָּבָר, וְנַעֲנִין קֹדֶם חֲצוֹת, לֹא יַשְׁלִימוּ; וְאִם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וְרֹב צִבּוּר רוֹצִים לְהַשְׁלִים, אֵין הַיָּחִיד רַשַּׁאי לְהַפְרִישׁ עַצְמוֹ מֵהֶם.
ב יָחִיד שֶׁמִּתְעַנֶּה עַל צָרָה וְנוֹדַע שֶׁקֹּדֶם קַבָּלַת הַתַּעֲנִית כְּבָר עָבְרָה, אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַשְׁלִים. הַגָּה: וְה"ה לְצִבּוּר שֶׁשָּׁמְעוּ אַחַר חֲצוֹת שֶׁקִּבְּלוּ הַתַּעֲנִית בְּטָעוּת, אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַשְׁלִים (תה"ד סי' ר"פ).
מִשְׁנָה בְּרוּרָה Mishnah Berurah
סָעִיף א
א (א) יחיד המתענה וכו' - החילוק בין צבור ליחיד דצבור לב ב"ד מתנה עליהן וגם דאין מטריחין על הצבור אבל ביחיד כיון שלא התנה בפירוש שאם תעבור הצרה לא יתענה מחוייב להשלים כפי קבלתו: ש"ע סָעִיף א
ב (ב) או מת - וה"ה לענין מי שהתענה על צרה שתעבור ממנו שנתחייב ממציקיו לאיזה עונש והוצרך לקיים: ש"ע סָעִיף א
ג (ג) צריך להשלים וכו' - דכיון שקבל עליו תענית סתם ולא התנה אמרינן דדעתו היה אקבלה זו מתוך שקבל עליו תענית תהיה מקובל תפלתו שיתפלל על החולה ועל הצרה: ש"ע סָעִיף א
ד (ד) כל התעניות שקיבל וכו' - היינו לאו דוקא אותו יום משום דהתחיל להתענות אלא אפילו אם קיבל על עצמו כמה תעניתים בשביל אותו דבר מחוייב להשלימם וכן שארי נדרי צדקה שקיבל עליו בשביל שיחיה פלוני אף אם מת צריך לקיים. ועיין ביו"ד סימן ר"כ סט"ו בהג"ה דדוקא בשלא נדר בלשון תנאי אבל אם אמר אם יחיה פלוני אתענה או אתן כך וכך לצדקה ומת אינו מחוייב להתענות וליתן: ש"ע סָעִיף א
ה (ה) ונענו - משמע לכאורה דדוקא נענו אבל בהתענו בשביל חולה שיתרפא ומת אפילו צבור חייבין להשלים אף שמת קודם חצות ויש מקילין בצבור אף בכה"ג: ש"ע סָעִיף א
ו (ו) קודם חצות - דעדיין לא התחיל התענית דעד חצות זמן סעודה היא עדיין משא"כ לאחר חצות: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ז (ז) ונודע שקודם קבלת התענית - דנמצא שהיתה הקבלה בטעות אבל אם עברה אחר קבלת התענית אף שלא התחיל עדיין להתענות צריך להשלים [א"ר וש"א]: ש"ע סָעִיף ב
ח (ח) אחר חצות - ר"ל אפילו לאחר חצות שעבר רוב היום בתענית אפ"ה לא ישלימו וכ"ש קודם חצות: ש"ע סָעִיף ב
ט (ט) אין צריכים להשלים - ובזה אין שייך לת"ח ורוב צבור להחמיר כיון שהיה בטעות אם לא שכבר העריב היום ביותר: ש"ע סָעִיף ב
מָגֵן אַבְרָהָם Magen Avraham
סָעִיף א
א ציבור וכו'. אין מטריחין עליהם וגם לב ב"ד מתנה עליהם וא"כ אפי' מת החולה א"צ להשלים כ"ה לדעת הר"ן אבל לדעת הרא"ש דוקא שנענו אז א"צ להשלים שצריכים להודות בנפש שבעה וכרס מלאה (כמ"ש ססי' תקע"ה) אבל כשמת צריכין להשלים ומלשון הש"ע שכתב ונענו משמע דס"ל כהרא"ש אבל בלבוש משמע כר"ן וכן נ"ל: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב וה"ה לציבור. ובזה אין שייך לת"ח ורוב ציבור להחמיר אם לא שכבר העריב היום ביותר: ש"ע סָעִיף ב
אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם Eshel Avraham — Pri Megadim on the Magen Avraham
סָעִיף א
א ציבור עמ״א עב״י בשם הרא״ש בזה ועסי׳ תקע״ה סי״א ועמ״ש בט״ז א׳ בגדרו צדקה ציבור והבריא פשיטא דאין חילוק בין יחיד לציבור ונותנים לכולהו טעמים ואם מת לטעם הר״ן ומ״מ ציבור פטורים דלב ב״ד מתנה ולהרא״ש אף בתענית כה״ג ישלימו אף קודם חצות יע״ש: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב וה״ה עמ״א שם בתה״ד ר״פ שהעריב היום ביותר או לא חשו והשלימו וקראו בתורה והפטירו יע״ש והנה ענינו ברכה בפ״ע וגם ברכה על התורה ומפטיר לכאורה כיון שקבלה בטעות היה א״כ אין זה תענית כלל וי״ל דמ״מ ציבור שהתענו כה״ג יכולין לומר ענינו ברכה ולקרות בתורה ועדיין צ״ע ועסי׳ תקס״ב: ש"ע סָעִיף ב
ט״ז Taz
סָעִיף א
א צריך להשלים. עבי"ד סימן ר"ך סט"ו חילוקים בדין זה וטעם החילוק שבין יחיד לציבור כאן כ' ה' המגיד דהציבור כי גזרו תעני' לבן מתנה עליה' בכך אבל יחיד דברים שבלבו אינם דברים: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב ונודע שקודם קבלת תענית כבר עברה כו'. כצ"ל והטעם שהקבלה היתה בטעות: ש"ע סָעִיף ב
ג ששמעו אחר חצות. פירוש אפי' לאחר חצות וכ"ש קודם חצות: ש"ע סָעִיף ב
מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז Mishbetzot Zahav — Pri Megadim on the Taz
סָעִיף א
א צריך עט״ז בי״ד ר״צ אם התנה בפי׳ א״צ תנאי כפול יע״ש ועיין לבוש כאן והנה אף לא התחיל היחיד להתענות כלל רק קיבל עליו כמה תענית או צדקה בשביל איזה חולי או צרה הן נענה קודם שיתחיל להתענות או מת כו׳ צריך לקיים נדרו ע״ש. ומ״ש הט״ז חילק בין יחיד לציבור דבציבור לב ב״ד מתנה אבל ביחיד דברים שבלב אין דברים עב״י בזה שם יש עוד טעם דאין מטריחין על הציבור וצריך טעם מ״ש ביחיד דברים שבלב אין דברים וברבים הוי וסובר הט״ז מ״ש המחבר ציבור שנענו רבותא הוא אפ״ה קודם חצות לא ישלימו וכ״ש מת ולא נענו דפשיטא קודם חצות לא ישלימו ועמ״א ואי״ה שם יבואר עוד. ובנדרו רבים צדקה ג״כ י״ל בין יחיד לציבור במת וכדומה דלב ב״ד מתנה ופטורים דעתם היה אם יחיה ויחיד צריך ליתן צדקה כל שלא פירש ולטעם הרא״ש ז״ל מטעם וציבור אומרים הלל בנפש שבעה כבסי׳ תקע״ה שי״א א״כ בנדרו לצדקה ל״ש זה וצריכין ליתן אף מת החולה וכדומה וכ״ש אם חי אף לטעם המ״מ צריכין ליתן צדקה: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב ונודע עט״ז וה״ה נודע שכבר מת קבלה בטעות היתה תה״ד ר״פ הן נתרפא או מת וה״ה נדר צדקה כה״ג וכבר עברה נדר בטעות היה כה״ג: ש"ע סָעִיף ב
ג ששמעו עט״ז קצת קשה דקודם חצות לא יצויר כלל ולא ישלימו ולכאורה במת נ״מ עיין אות א׳ ומיהו י״ל כמ״ש הר״ב וה״ה דכ״ש הוא מיחיד וי״ל דה״א הואיל והתענו עד סמוך לערב ישלימו כמש״ל בין יחיד וציבור אף התענו סמוך לערב וידעו אח״כ שקבלו בטעות לא ישלימו ויאכלו ועמ״א ואי״ה שם יבואר עוד: ש"ע סָעִיף ב
בְּאֵר הֵיטֵב Be’er Heitev
סָעִיף א
א להשלים. טעם חילוק בין ציבור ליחיד דציבור כי גזרו תענית לבן מתנה עליהם בכך אבל יחיד דברים שבלבו אינם דברים: ש"ע סָעִיף א
ב ונענו. משמע דוקא שנענו אז א"צ להשלים שצריכים להודות בנפש שביעה וכרס מליאה אבל כשמת צריכין להשלים כיחיד. אבל לבוש ומ"א דעתם דאף כשמת אין הציבור צריכים להשלים: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ג חצות. ר"ל אפי' אחר חצות וכ"ש קודם חצות: ש"ע סָעִיף ב
ד להשלים. ובזה אין שייך לת"ח ורוב ציבור להחמיר אם לא שכבר העריב היום ביותר ועיין עטרת זקנים: ש"ע סָעִיף ב
בִּיאוּר הַגְרָ״א Be’ur HaGra
סָעִיף א
א ס"א או כו'. ערש"י שם ד"ה על כו' על כו': ואם ת"ה כו'. ירושלמי פ"ג הלכה י"ג ביומוי דרבי יודן גזרין תענית' ונחית מטרא ברמשא סליק ר' מנא לגביה א"ל בגין דאנא צחי מהו דנשתי א"ל אוריך שמא ימלכו להשלים: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב ס"ב יחיד כו' וה"ה כו'. כמ"ש בנדרים ס"ה א' ורבי יוחנן אמר וכבר כו' ר"ל ובנדר טעות. עיין שם: ש"ע סָעִיף ב
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Eshel Avraham, Mishbetzot Zahav): Warsaw 1877 edition. באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org (GNU FDL 1.3)