א הִלְכְתָא בָּטְלָה מְגִלַּת תַּעֲנִית, וְכָל הַיָּמִים הַכְּתוּבִים בָּהּ מֻתָּר לְהִתְעַנּוֹת בָּהֶם וְכָל שֶׁכֵּן לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם, חוּץ מֵחֲנֻכָּה וּפוּרִים שֶׁאָסוּר לְהִתְעַנּוֹת בָּהֶם בְּעַצְמָם, אֲבָל לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם מֻתָּר; וְכֵן שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים מֻתָּרִים לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם. הַגָּה: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ נִשּׂוּאִין בַּחֲנֻכָּה אֵין לוֹ לְהִתְעַנּוֹת, אֲבָל אִם יֵשׁ לוֹ נִשּׂוּאִין בְּנִיסָן מִתְעַנֶּה בְּיוֹם חֻפָּתוֹ, אֲפִלּוּ בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן, מִפְּנֵי שֶׁהוּא אֶחָד מִן הַיָּמִים שֶׁמִּתְעַנִּים בָּהֶם, כְּדִלְקַמָּן סוֹף סִימָן תק"פ (הַגָּהוֹת מִנְהָגִים וְלִקוּטֵי מהר"ש).
א סָעִיף א (א) מגילת תענית - שם כתוב כמה ימים בשנה שנעשו בהם נסים לאבותינו ועשאום חכמים כיו"ט שלא להתענות בהם וגם לפניהם ולאחריהם אסרו בהם להתענות:
ב סָעִיף א (ב) מותר להתענות בהם - מפני שבעונותינו ארעו בהם הרבה מאורעות ובטלום [לבוש]:
ג סָעִיף א (ג) חוץ מחנוכה ופורים - ר"ל שהם ג"כ מהימים הכתובים במגילת תענית ומפני הנסים הגדולים המפורסמים שנעשו בהם נשארו בחזקתם:
ד סָעִיף א (ד) אבל לפניהם וכו' - דלפניהם ולאחריהם לא חמירי משאר ימים הכתובים שם:
ה סָעִיף א (ה) וימים טובים וכו' - עיין לעיל בסימן תצ"ד ס"ג במ"ב סק"ו:
ו סָעִיף א (ו) בחנוכה - וכ"ש בפורים דהוא יום משתה ושמחה ועיין לקמן סימן תרצ"ו ס"ח ובמ"א שם:
ז סָעִיף א (ז) בניסן מתענה - דמה שזהירין שלא להתענות בניסן אינו אלא מנהג [ב"ח] ולפ"ז ה"ה ל"ג בעומר והימים שמר"ח סיון עד שבועות והימים שבין יוה"כ לסוכות אבל באסרו חג ובט"ו באב ובט"ו בשבט אינו מתענה כיון שהוזכר בגמרא [מ"א] ויש מקילין בכל הימים שא"א בהם תחנון:
ח סָעִיף א (ח) ביום חופתו - ואפילו אלמן שנשא אלמנה ג"כ צריכין שניהם להתענות. והטעם מפני שבאותו יום מוחלין להן על עונותיהן ויתודה על עונותיו באותו היום. ועוד טעם שמא יהיו שכורים בשעת קדושין:
ט סָעִיף א (ט) ואפילו בר"ח - פירוש שאסור מדינא להתענות בר"ח מ"מ בר"ח ניסן יתענה מפני וכו' וה"ה בר"ח אב יש ג"כ להתענות מטעם זה אלא שלכתחלה אין נושאין בו וא"צ למיתב תענית לתעניתו המתענה בחדשים אלו דהא ברשות קעביד:
א סָעִיף א טעם תענית החתן מפני שבאותו יום מוחלין לו על כל עונותיו א"נ חיישי' יהיה שכור בשעת קדושין ולפ"ז מי שקבל קדושי בתו הקטנה צריך להתענות (רמ"מ סי' ק"ט) ונ"ל דהיא אינה מתענה אפי' לטעם הראשון דקטנה אין לה עונות: בניסן מתענה. דאינו אלא מנהג (ב"ח) ונ"ל דה"ה ל"ג בעומר ומר"ח סיון עד שבועות ובימים שבין יוה"כ לסוכות אבל באסרו חג וט"ו באב ובט"ו בשבט אינו מתענה כיון שמוזכר בגמ' עסי' תכ"ט מ"ש:
ב סָעִיף א אפי' בר"ח. פי' שאסור מדינא להתענות אעפ"כ יש לחתן להתענות מפני וכו' וכתב הב"ח וה"ה בכסליו ע"כ ולפי מ"ש שם לא יתענה משום שיש חילופי נוסחאות ונ"ל דבר"ח אב יש ג"כ להתענות אלא שלכתחלה אין נושאין בו ונ"ל שא"צ למיתב תענית לתעניתי' עיין סימן תקס"ח ס"ה דהא ברשות קא עביד ועסי' תקע"ב תקצ"ז משא"כ בתענית חלום בשבת:
א סָעִיף א בניסן. וה"ה ל"ג בעומר ומר"ח סיון עד שבועות ובימים שבין יה"כ לסוכות אבל באסרו חג ובט"ו באב וט"ו בשבט אינו מתענה כיון שמוזכר בגמרא. מ"א עיין שם:
ב סָעִיף א בר"ח. פי' אף על פי שאסור מדינא להתענות בר"ח אע"פ כן יש לחתן להתענות בר"ח זה מפני וכו' כתב הב"ח ולפ"ז אף בכ"ח בכסליו שהוא ג"כ אחד מימים שמתענים בהם ג"כ מתענה בו ביום חופתו ומ"א כ' מאחר דיש חלופי גרסאות לפיכך לא יתענה בכ"ח בכסלו. ונראה לי שאין צריך למיתב תענית לתעניתו דהא ברשות קא עביד מ"א עיין שם. ועיין בא"ע סימן ס"א ס"ה מש"ש טעם תענית החתן ביום חופתו:
א סָעִיף א ס"א וכ"ש כו'. י"ח ב' א"ר אשי השתא כו' וע' רש"י שם ד"ה אכתי כו' ותוס' ד"ה דאלו כו': אבל לפניהם כו'. דהטעם דלא בטלי משום דחמירי אבל לפניהם ואחריהם לא חמירי משאר ימים הכתובין וע"ל סי' תרפ"ו ס"א ומש"ש: ור"ח. גמ' שם ופ"ק דר"ה: אכל אם כו'. דמדינא דגמ' יש להתענות בהם שהם הימים הכתובים במגילת תענית כמ"ש בספ"ב דתענית ואמרינן דבכולם בטלה חוץ מחנוכה ופורים:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.