Shulchan Aruch, Orach Chayim 583 — שולחן ערוך, אורח חיים תקפג
א יְהֵא אָדָם רָגִיל לֶאֱכֹל בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה רֻבְּיָא דְּהַיְנוּ תִּלְתָּן, כַּרְתִּי, סִלְקָא, תַּמְרֵי, קָרָא. וּכְשֶׁיֹּאכַל רֻבְּיָא יֹאמַר: יְהִי רָצוֹן שֶׁיִּרְבּוּ זְכֻיּוֹתֵינוּ; כַּרְתִּי, יִכָּרְתוּ שׂוֹנְאֵינוּ; סִלְקָא, יִסְתַּלְּקוּ אוֹיְבֵינוּ; תַּמְרֵי, יִתַּמּוּ שׂוֹנְאֵינוּ; קָרָא, יִקָּרַע גְּזַר דִּינֵנוּ וְיִקָּרְאוּ לְפָנֶיךָ זְכֻיּוֹתֵינוּ. הַגָּה: וְיֵשׁ נוֹהֲגִין לֶאֱכֹל תַּפּוּחַ מָתוֹק בִּדְבַשׁ (טוּר), וְאוֹמְרִים: תִּתְחַדֵּשׁ עָלֵינוּ שָׁנָה מְתוּקָה (אַבּוּדַרְהַם), וְכֵן נוֹהֲגִין. וְיֵשׁ אוֹכְלִים רִמּוֹנִים וְאוֹמְרִים: נַרְבֶּה זְכֻיּוֹת כְּרִמּוֹן; וְנוֹהֲגִין לֶאֱכֹל בָּשָׂר שָׁמֵן וְכָל מִינֵי מְתִיקָה (מָרְדְּכַי דְּיוֹמָא).
ב אוֹכְלִים רֹאשׁ כֶּבֶשׂ לוֹמַר: נִהְיֶה לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב, וְזֵכֶר לְאֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק. הַגָּה: יֵשׁ מְדַקְדְּקִים שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל אֱגוֹזִים, שֶׁאֱגוֹז בְּגִימַטְרִיָּא חֵטְא, וְעוֹד שֶׁהֵן מַרְבִּים כִּיחָה וְנִיעָה וּמְבַטְּלִים הַתְּפִלָּה (מַהֲרִי"ל). וְהוֹלְכִין אֶל הַנָּהָר לוֹמַר פָּסוּק: וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם וְגוֹ' (מִיכָה ז, יט) (מִנְהָגִים). וְגַם נוֹהֲגִים שֶׁלֹּא לִישַׁן בְּיוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה (יְרוּשַׁלְמִי), וּמִנְהָג נָכוֹן הוּא.
מִשְׁנָה בְּרוּרָה Mishnah Berurah
סָעִיף א
א (א) וכשיאכל רוביא וכו' - וה"ה מה שנקרא בלשונות אחרים לשון רביה יאכל כל מדינה ומדינה כלשונה: ש"ע סָעִיף א
ב (ב) יהי רצון - מלפניך ד' או"א שירבו זכיותינו וכתב א"ר בשם של"ה יתעורר אדם בתשובה כשיאמר י"ר ויתפלל ע"ז בלב שלם: ש"ע סָעִיף א
ג (ג) תפוח מתוק בדבש - והתפוח עיקר ומברך עליו ופוטר הדבש. ואף שאוכל התפוח אחר ברכת המוציא מ"מ צריך לברך עליו. ויש נוהגין לטבל המוציא בדבש: ש"ע סָעִיף א
ד (ד) שתחדש וכו' - ויאמר הבקשה אחר התחלת האכילה מפני שאסור להפסיק בין ברכה לאכילה: ש"ע סָעִיף א
ה (ה) שנה מתוקה - וע"כ יש נמנעים לבשל בר"ה מיני חומץ בארש"ט וכדומה וע"כ האוכלים דגים לסימנא שיפרו וירבו כדגים אין מבשלין אותן בחומץ. והנה כל אלו הענינים עושין הכל לסימן טוב ולכן פשיטא שיזהר מאד שלא יכעוס בימים האלו מלבד גודל האיסור כדי שיהיה לסימן טוב רק יהיה שמח לבו ובטוח בד' עם התשובה ומעש"ט: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ו (ו) ראש כבש - וטוב יותר של איל: ש"ע סָעִיף ב
ז (ז) לומר נהיה לראש - וע"כ אם אין לו ראש כבש יאכל ראש אחר של בהמה או של עוף: ש"ע סָעִיף ב
ח (ח) הנהר וכו' - ולומר תשוב תרחמנו וגו'. משום דאיתא במדרש שעבר אברהם אבינו עד צוארו במים כשהלך להקריבו ע"ג המזבח ואמר הושיעה כי באו מים עד נפש ואנו עושין זה זכר לעקידה. וטוב [לילך] למקום שיש בו דגים חיים לסימן שלא תשלוט בנו עין הרע ונפרה ונרבה כדגים. ובכתבים כתב נהר או באר וטוב שיהיה מחוץ לעיר. ויש לילך ביום א' אחר מנחה קודם שקיעת החמה ולומר פסוק מי אל כמוך וגו' עכ"ל. ובקצת מקומות ראיתי כשחל יום א' בשבת הולכין בשני לנהר. ואפשר מפני שהנהר חוץ לעיר ומשום הוצאה שנושאין ספרים וכדומה לכך הולכין ביום ב' [פמ"ג]: ש"ע סָעִיף ב
ט (ט) שלא לישן וכו' - משום דאיתא בירושלמי מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזלי'. והאר"י ז"ל אמר שאחר חצות מותר לישן שכבר נתעורר המלאך ע"י תפלות ותקיעות וב"ח כתב שהר"מ היה ישן בר"ה. ויושב בטל כישן דמי ועיין בח"א שכתב דאחר האכילה יקבע עצמו ללימוד ואם ראשו כבד עליו יישן מעט אם א"א לו בלא זה ויש נוהגים לגמור כל התהילים: ש"ע סָעִיף ב
מָגֵן אַבְרָהָם Magen Avraham
סָעִיף א
א נ"ל דה"ה מה שנקרא בלשונות אחרים לשון רבים יאכל כל מדינה ומדינה כלשונה ועיין בברכות פ"ט גבי שונרא: יאכל דגים לפרות ולרבות כדגים ואין מבשלין בחומץ (הרד"א) עמ"ש רסי' תקצ"ז: תפוח. ויברך על התפוח שהתפוח עיקר שכ' בכ"מ נוטלין התפוח וטובלין בדבש ולא כתב אוכלים דבש עם התפוח משמע שהתפוח עיקר דוגמא דטיבול מרור (מהרי"ל ד"מ) ורי"ו פשטידא ויש נוהגין לטבל פרוס' המוציא בדבש: ש"ע סָעִיף א
ב ואומרים. משמע שאוכל תחלה ואח"כ אומר שלא להפסיק וכמ"ש סי' קס"ז ס"ז ובמ"צ כתב שאו' תחלה ואח"כ אוכל וצ"ל דס"ל דלא חשיב הפסק וכיוצא בזה כתב הב"ח בסי' תר"ה בשם התשב"ץ לו' זה חליפתי כו' בין ברכה לשחיטה דזה מקרי צורך שחיטה וכן בסוכה מברכין בין ברכה להמוציא ומ"מ נ"ל דלכתחלה יש לאכול קודם האמירה דאין זה צורך כ"כ ועוד דגם לצורך אין להפסיק לכתחלה כמ"ש בהג"ה: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ג כבש. ואם אין ראש כבש יש לאכול ראש אחר משום טעם הראשון: ש"ע סָעִיף ב
ד אגוזים. שמעתי שהגדולי' קרוים אגוזים והקטנים קרוים לוזים וכ"מ ברבה שיר השירים אבל לפי הטעם השני שניהם אסורים: ש"ע סָעִיף ב
ה הנהר. שיש בו דגים חיים (מנהגים ומט"מ) עסי' תצ"ז ס"ב אבל בכתבים כתוב נהר או באר וטוב אם הם מחוץ לעיר ויש לילך ביום ראשון אחר מנחה קודם שקיע' החמה ולו' פסוק מי אל כמוך וגו' עכ"ל: ש"ע סָעִיף ב
ו ושלא לישן. האר"י אמר שאחר חצות מותר לישן שכבר נתעורר המלאך ע"י התפלות והתקיעות ובב"ח כת' שהר"ם ישן בר"ה והיושב בטל כישן דמי: ש"ע סָעִיף ב
אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם Eshel Avraham — Pri Megadim on the Magen Avraham
סָעִיף א
א נ״ל עמ״א ובתקצ״ז (ט״ס תקצ״ב) רש״ל לא אכל דגים דחביב עליו ביותר רצה למעט בדבר מסוים משא״כ למי שאין חביב כ״כ יאכל שנפרה ונרבה כדגים ואין עין הרע שולטת בהם ואין מבשלים בחומץ יש נמנעים לבשל מיני חומץ בארש״ט וכדומה מה״ט שתחדש שנה מתוקה: תפוח עמ״א אין מברך על הדבש שהכל כי העיקר פוטר הטפילה. ועסי׳ שכ״א במ״א אות ט״ז דמשמע דבש בחלות תלוש בעי ריסוק יע״ש וא״כ כשחל ר״ה בשבת צריך לרסק מבע״י החלות שמביאין מכוורת ובי״ט נמי צ״ע בזה: ש"ע סָעִיף א
ב ואומרים עמ״א שיש לאכול תחלה התפוח בדבש ואח״כ לומר יה״ר כו׳ דלכתחלה אין להפסיק עסי׳ קס־\ז: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ג כבש עמ״א כבש של איל וא״ל יקח ראש של בהמה ועוף לומר נהיה לראש: ש"ע סָעִיף ב
ד אגוזים עמ״א כל שמרבה כיחו וניעו אין לו לאכול בר״ה שמבטלין התפלה ובר״ה צריכין ביותר לכוין למה שאומר ש״ץ ועיין ב״ח. עיין אגרת השלישית: ש"ע סָעִיף ב
ה הנהר עמ״א לעורר עינא פקיחא ועוד טעמים ועי׳ בשל״ה ועסי׳ תצ״ז ס״ב (ט״ס תצ״ב) במ״א אות ב׳ אסור ליתן לדגים מזונות ועיין א״ז תקצ״ז בשם מהרי״ל שלא יתן פת לדגים יע״ש. ובקצת מקומות ראיתי כשחל יום ראשון בשבת הולכין בשני לנהר אפשר מטעם הוצאה שנושאין עמהם ועסי׳ תקי״ח הוצאה שלא לצורך כלל בי״ט ג״כ אסור: ש"ע סָעִיף ב
ו שלא עמ״א והיושב בטל כישן דמי אם לא הכרחי אכילה ושתיה מה שצריך ומ״מ לא יתעדן ביותר: ש"ע סָעִיף ב
מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל Machatzit HaShekel
סָעִיף א
א כתב מ"א נ"ל דה"ה כו' ועיין בברכות דף נ"ו ע"ב הרואה חתול בחלום באתרא דקרי ליה שונרא (בוי"ו אחר השי"ן) פתרונו שנעשה לו שירה נאה. ובאתרא דקרי שינרא (ביו"ד אחר השי"ן) נעשה לו שינוי רע. הרי דתלה לפי ענין לשון המקום והמדינ': יאכל דגים כו' עמ"ש ר"ס תקצ"ז: דרש"ל לפי מנהגו וטבעו לא אכל בר"ה דגים: ש"ע סָעִיף א
ב (ס"ק ב) ואומרים כו' כמ"ש סי' קס"ז דאין להפסיק בין ברכת המוציא לאכילת המוציא: דל"ח הפסק. כיון דהוי לצורך אכילת התפוח. וכמ"ש סי' קס"ז דדיבור שהוא לצורך סעודה לא הויה פסק: וכן בסכה מברכים לישב בסכה. כמ"ש בסי' קס"ז בהגה: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ג (ס"ק ד') אגוזים כו' וכ"מ ברבה שיר השירים ע"פ אל גנת אגוז ירדתי. דימה ישראל לאגוז. מה אגוז יש בו ד' מגורות וסידה (היינו עץ) ביניהם באמצע. כן היו ישראל במדבר ד' דגלים ומשכן באמצע והרי הקטנים אין גדילים בתמונה זו. אע"כ דהקטנים אין נקראים אגוזים: ש"ע סָעִיף ב
ד (ס"ק ה) הנהר כו' עסי' תצ"ז ס"ב. בא למעט מנהג גרוע שכתב מהרי"ל הובא בא"ר שמשליכים לנהר פת לחם לדגים. דמבואר בסי' תצ"ז דאסור ליתן לפניהם מזונות. כיון דאין מזונותיהם עליך: ש"ע סָעִיף ב
ה (ס"ק ו) שלא כו' שכבר נתעורר כו' ויושב בטל כו' דמה שנהגו שלא לישן הוא עפ"י הירושלמי שכ' מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה. ר"ל אם האדם עוסק בד"ת או תפלה. מעורר למלאך שלו למעלה להתפלל עליו. משא"כ כשישן א"כ גם בהיותו ער ובטל אינו מעורר המלאך: ש"ע סָעִיף ב
ט״ז Taz
סָעִיף א
א כרתי יכרתו שונאינו. כתוב באגוד' וקשה א"כ יאכל כל דבר אם טוב הוא יהיה כנגד ישראל ואם רע הוא כנגד עכו"ם אלא י"ל רוביא וכרתי שניהם גדילים מהר וסי' טוב הן עכ"ל: ש"ע סָעִיף א
ב לאכול תפוח. כתב מהרי"ל וצריך לברך תחלה בפה"ע דהוי כדברים הבאים בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה ותפוח הוא רמז על שדה תפוחין הידוע על פי הקבלה עכ"ל: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ג שלא לישן. דאיתא בירושלמי מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזלי': ש"ע סָעִיף ב
מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז Mishbetzot Zahav — Pri Megadim on the Taz
סָעִיף א
א כרתי עט״ז עב״ח. ועיין פרישה סימנא מילתא לא ניחוש מש״ה שרי נמי זה. ויאמר יכרתו שונאינו י״ל עונות נבראים מקטריגים: ש"ע סָעִיף א
ב לאכול תפוח עט״ז הביאו ג״כ בד״מ ועמ״א אות א׳ וב׳ ומ״ש בהגה נרבה זכיות כרמון עפר״ח בכל השנה כן כפלח הרמון רקתך וי״ל כל ימי חייו ואנו מתפללים שיהא בכל שנה יע״ש וי״ל דאף פושעי ישראל מלאים מצות כרמון עיין עירובין י״ט א׳ ואנו מבקשים נרבה שיהא רוב מצות עכ״פ: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ג שלא לישן עט״ז ומ״א ו׳ עא״ר בשם מהרי״ל אכל ערד עפפי״ל שמקררין ובירך שהחיינו ולא פה״א דהוי דברים הבאים מחמת הסעודה. בד״מ בשם מהרי״ל לילך בר״ה אל הנהר ואומרים תשוב תרחמנו ותכבוש עונותינו זכר לעקידה של יצחק יע״ש. וראיתי בקצת מקומות כשחל יום ראשון בשבת הולכין ביום ב׳ ואפשר שהנהר חוץ לעיר ומשום הוצאה שנושאין ספרים וכדומה הולכין ביום ב׳ ועסי׳ תקצ״ו ובלבוש ואי״ה שם יבואר עוד: ש"ע סָעִיף ב
בְּאֵר הֵיטֵב Be’er Heitev
סָעִיף א
א תפוח. ומברך בפה"ע אף שאוכלין אחר המוציא. ויש נוהגין לטבל המוציא בדבש ועיין מ"א: ש"ע סָעִיף א
ב תתחדש. דהיינו שאוכל תחלה ואח"כ אומר שלא להפסיק עיין מ"א בשכנה"ג מפלפל אם יברך על התפוח או על הדבש ג"כ ע"ש. ובתשובת שבות יעקב חלק ב' סימן כ"ז כתב דבשביל ספק זה נהגו לאכול המוציא עם הדבש והתפוח יחד ע"ש: ש"ע סָעִיף א
ג שמן. רש"ל קבל מזקנו שלא אכל דגים בר"ה כדי למעט תאותו במקצת דבר ורד"א כתב דיש לאכול דגים כדי לפרות ולרבות כדגים ואין לבשלם בחומץ: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ד כבש. ואם אין ראש כבש יש לאכול ראש אחר מטעם הראשון: ש"ע סָעִיף ב
ה כיחה. לפי טעם זה הגדולים וקטנים שקורין לוזים אסורים: ש"ע סָעִיף ב
ו הנהר. שיש בו דגים ובכתבים כתב נהר או באר וטוב אם הם מחוץ לעיר. ויש לילך ביום ראשון אחר מנחה קודם שקיעת החמה ולומר פסוק מי אל כמוך וגו': ש"ע סָעִיף ב
ז לישן. האר"י ז"ל אמר שאחר חצות מותר לישן שכבר נתעורר המלאך על ידי התפלות והתקיעות וב"ח כתב שהר"מ ישן בר"ה. והיושב בטל כישן דמי עיין תוס' עכו"ם דף ה' עמוד ב' טעם שתקנו להרבות בסעודה בר"ה: ש"ע סָעִיף ב
בִּיאוּר הַגְרָ״א Be’ur HaGra
סָעִיף א
א ס"א יהא. כריתות ו' הוריות י"ב: דהיינו. רש"י: יאמר י"ר. אבודרהם: שירבו. כפי' רב האי גאון הביאו במרדכי ריש ר"ה ובאגודה הקשה על פירושו הביאו ט"ז אבל רש"י בכריתות שם פירש והני איכא דגדלי מהר ואיכא דמתקי וז"ש בהג"ה ויש נוהגין כו' וכ"כ במרדכי ריש יומא בשם הגאונים ואוכלים בשר שמן כו' וכל מיני מתיקה כדי שתהא השנה הבאהעלינו מתוקה ושמינה וכ"כ בנחמיה ח' אכלו משמנים ושתו ממתקים כו' ע"ש וכ"כ רוקח אבל בהוריות שם פירש"י הכל משום דגדלי מהר: סלקא. רב האי כת' חטאתינו וש"ע כת' לשון הטור. ויקראו. אבודרהם. ויש נוהגין. כפירש' שם קצתם בשביל שהן מתוקין וכנ"ל: תפוח. ע"ש ופריו מתוק לחכי וכמ"ש כריח שדה ומתרגמינן חקל תפוחים והיה בר"ה כידוע: ואומרים כו'. אבודרהם כשיטתו שיאמר י"ר כנ"ל: וכן. כנ"ל: ונוהגין. נחמיה ח': ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב ס"ב אוכלים ראש כו'. כמש"ו ולכן ראש ושל כבש: והולכין אל הנהר. לזכור את העקידה כמ"ש במדרש והביאו ילקוט ס"ס צ"ט וכי מאחר שאין דרך מרובה למה נתעכב ג' ימים אלא כיון שלא שמעו לשטן הלך ונעשה לפניהם כנהר גדול כו' ובא אברהם במים וז"ש אשר נשבעתי כו': שלא לישן. ירושלמי האי מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה: ש"ע סָעִיף ב
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Eshel Avraham, Mishbetzot Zahav): Warsaw 1877 edition. באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org (GNU FDL 1.3)