Shulchan Aruch, Orach Chayim 643 — שולחן ערוך, אורח חיים תרמג

סָעִיף א

א (א) יין קידוש וסוכה - שא"א לברך על הסוכה קודם שיברך על קידוש היום. שהרי מתחלה נתקדש היום ואח"כ נתחייב לישב בסוכה: ש"ע סָעִיף א

ב (ב) ואח"כ זמן - ואין נ"מ בין שהסוכה היתה עשויה ועומדת עם הסכך מכבר ובין שעשאה קודם חג הסוכות כיון שלא בירך עליה אז בשעת עשייה א"כ מוטל עליו עכשיו לברך זמן על קיום המצוה. אם לא בירך זמן בלילה יוכל לברך כל שבעה ואפילו בלא כוס דזמן יכול לומר אותו אפילו בשוק [גמרא]: ש"ע סָעִיף א

ג (ג) לפי וכו' - ומ"מ בדיעבד אם עבר ובירך זמן ואח"כ סוכה אינו חוזר לברך זמן ואמרינן דהאי זמן קאי גם אסוכה דבתריה: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ד (ד) מקדש מעומד וכו' - דלדעתו הישיבה הוא תחלת עשיית המצוה ויש לו לברך עובר לעשייתן היינו קודם עשיית תחלת המצוה ויש לו לנהוג כן כל שבעת הימים והרא"ש ס"ל שיש לסמוך הברכה על עיקר המצוה שהיא האכילה וכמש"כ סוף סימן תרל"ט שנוהגין שאין מברכין אלא על האכילה: ש"ע סָעִיף ב

ה (ה) לישב בסוכה ויושב ואח"כ מברך זמן - בא לאפוקי שלא יברך ברכת זמן קודם שישב דאף דברכת זמן גופא רשאי להיות בעמידה לכו"ע מ"מ אין נכון לעשות כן מטעמא אחרינא דצריך להסמיך עשיית המצוה אל הברכה וכיון שבירך לישב בסוכה צריך לישב תיכף. ולענין אם יכולין כמה בע"ב לקדש בסוכה בבת אחת עיין לעיל סימן תפ"ח במ"ב סק"ח. וראוי לומר ברכה דסוכה בקול במשיכה בניגון כשאר ברכות דקידוש וה"ה בכל שאר ברכות ירגיל לומר בקול רם כי הקול מעורר הכונה. של"ה: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף ג

ו (ו) בשאר ימים וכו' - ר"ל דביו"ט הלא מבואר לעיל בס"א יין קידוש וסוכה וביארנו שם טעם הדבר דא"א לברך על הסוכה קודם קידוש היום ע"ש אכן בשאר הימים שאין בהם קידוש דעת המחבר דצריך לברך על הסוכה קודם ברכת המוציא כדעת רבינו מאיר מרוטנבורג דבה נתחייב תחלה תיכף שנכנס וישב בה לסעוד סעודתו וראוי לסמוך הברכה להישיבה כל מה דאפשר אך העולם לא נהגו כן כדמסיים: ש"ע סָעִיף ג

ז (ז) אחר ברכת המוציא - כדי שיתחיל בסעודה דעל ידה הוא עיקר חיוב הסוכה ואח"כ יברך ולא הוי הפסק בין ברכת המוציא לאכילה דצורך סעודה הוא כמו קידוש: ש"ע סָעִיף ג

ח (ח) אבל בשבת ויו"ט וכו' - פי' שאז מקדש על היין ואומר על הכוס סוכה וזמן כדלעיל ואח"כ המוציא על הפת ואם מקדש על הפת אומר המוציא וקידוש וסוכה וזמן משא"כ בחול שאין שם אלא המוציא מברך על הסוכה תיכף אחר ברכת המוציא: ש"ע סָעִיף ג

ט (ט) מברך לאחר קידוש - דאז הוא זמן התחלת הסעודה (דמקודם אין רשאי לאכול) ושייך אז לברך ברכת הסוכה. ולענין סעודת שבת ויו"ט שחרית שאין בהם קידוש רק ברכה בעלמא על הכוס יש דיעות בין האחרונים י"א דבזה אין כדאי להפסיק בברכת סוכה בין הברכה להשתיה דעל השתיה ליכא חיוב סוכה כלל אלא יברך אותה אחר ברכת המוציא למנהגינו וי"א דגם בזה כיון שמכין עצמו בקידוש זה לאכילה יברך אותה קודם שיטעום מן הכוס. ודעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד. והנה זה הוא בנוטל ידיו אח"כ לסעודה אבל אם אינו רוצה עתה לסעוד סעודתו רק מברך על הכוס ואוכל אחריו פת כיסנין כדי שיהיה קידוש זה במקום סעודה מצדד בשע"ת דבזה לכו"ע יברך ברכת סוכה שיטעום מן הכוס ע"ש: ש"ע סָעִיף ג

סָעִיף ב

א ואם היתה הסוכה עשוייה ועומדת עם הסכך מברך זמן ואחר כך סוכה כמ"ש סי' תרס"א [ב"ח], אם לא בירך זמן בליל ראשון מברך כל ז' (גמ'): מעומד. כדי שיהיה עובר לעשייתן ואין נוהגין כן דכיון דאין מברכין אלא על האכילה כמ"ש ססי' תרצ"ט הוי עובר לעשייתן: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף ג

ב אחר ברכת המוציא. כדי שיתחיל בסעודה ואח"כ יברך ולא הוי הפסק דצורך סעודה הוא כמו קידוש: ש"ע סָעִיף ג

סָעִיף ב

א ואם עמ״א דבעשויה ועומדת הזמן אין קאי אסוכה אומר זמן קודם סוכה כליל שני בתרס״א. ועמ״א בתרס״א והב״ח שם שבליל ב׳ נמי יברך סוכה ואח״כ זמן לכאורה התם לחוש לי״א דנעינן שעת עשייה או שעת מצוה כסברת בני אייבר״א ובלולב אע״פ שביום ב׳ אין מברכין שהחיינו על לולב משא״כ ק״ה אין קפידא טוב יותר בליל ב׳ לברך סוכה ואח״כ זמן משא״כ בעשויה ועומדת דזמן לא קאי כלל אסוכה ראוי להקדים זמן. ואמנם קשה דעשויה ועומדת זמן קאי על הסוכה בקיום המצוה ובאין עשוייה ועומדת אם בירך זמן בשעת עשייה או אין מברך בקיום המצוה וזמן רק ארגל אז ראוי זמן ואח״כ סוכה ועא״ר אות ג׳ הקשה עליו ורוצה להגיה בב״ח (ועב״ח דפוס פפד״מ מלת עכשיו) וצ״ע והוי יודע דהא דמברך אעשיית סוכה כתב בחה״ר היינו שעשאה תוך שלשים לחג (כבסי׳ תרל״ו והתם לא מברך שיאכל אח״כ בחוץ) אבל קודם ל׳ אין מברך בעשייה זמן רק ברגל מברך זמן אישיבת סוכה ויוצא ג״כ לזמן די״ט יע״ש בחה״ר ומבואר שם דמברך זמן אקיום סוכה וכמ״ש הא״ר וצ״ע. מ״ש רש״י ז״ל בנ״ו שהיתה עומדת לכאורה בתוס׳ מ״ו א׳ דאם לא״ה כשיכנס אין מברך זמן כלל וי״א דה״פ כשאין עשוי ובירך זמן בעשייה ושוב לא מברך אקיום זמן (ומבואר הוא וכ״כ בחה״ר) כ״ע מודים דזן די״ט מצי אומר בשוק וסוכה אחר קידוש כ״ע בעשוייה ועומדת דמברך זמן אקיום סוכה ורוצה שלא להרבות בברכות ולומר תרי זמן אסוכה ורגל בהא פליגי ובריית׳ מ״ו כשנכנס מברך שתים סוכה וזמן אסוכה ויוצא ג״כ לרגל משא״כ שבירך בעשייה זמן או זמן דרגל מברך בשוק קודם שיכנס. ובמ״ו בד״ה מברך שתים לישב בסוכה וזמן קצת כדמות ראיה דל״ת שתים זמן דסוכה וזמן דרגל לכן לא כתב סוכה וזמן רק לישב בסוכה וזמן (עחה״ר לחדש דבר המעכב הא לאו הכי לא). ומ״ש זמן יכול יברך כל שבעה י״ל בזמן דסוכה באכל ליל א׳ בסוכה ולא בירך זמן וביום א׳ בירך בביתו זמן ובליל ב׳ לא אכל בסוכה אם יברך זמן אסוכה אח״כ עסי׳ רכ״ה במ״א ט׳: מעומד עמ״א אע״ג דלכ״ע מעומד רשאי מ״מ שלא יהא קודם דקודם או היכרא דוקא על אכילה עט״ז אות ב׳: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף ג

ב אחר ברכת המוציא עמ״א הרא״ש לשיטתיה וכמ״ש בט״ז ב׳ להיכרא וקודם סמיך מיד לאכילה יברך לישב בסוכה וממילא לפי המנהג מקדשין מיושב ולישב בסוכה מיושב כהרא״ש ז״ל ובט״ז אות ג״ד אי״ה יבואר. בקידוש ועדיף מטול ברוך וגביל לתורי: ש"ע סָעִיף ג

סָעִיף ב

א מ"א ואם הית' כו' כמ"ש סי' תרס"א ב"ח. ר"ל דהב"ח כתב כן לדידן לפי מאי שפסק הרב"י לקמן סי' תרס"א דדוקא בליל א' דהזמן קאי גם על עשיית הסכ'. ולכן מברך תחלה ברכת הסכ' ואחר כך ברכת הזמן. כדי שיחזור ברכת הזמן על שתיהן דהיינו על עשיית הסכ' ועל הרגל משא"כ בליל ב' דאינו צריך לברכת הזמן כ"א משום הרגל. דמשום עשיית הסכ' נפיק בזמן דאתמול אפי' תימא שהראשון הי' חול וכמ"ש לעיל סי' תרמ"א לכן יש להסמיך ברכת הזמן לקידוש דעלה קאי ואח"כ ברכת הסכ'. ולכן אם הית' הסכ' עשויה דאין צריך זמן משום עשיית הסכ' כ"א משום רגל. א"כ ליל א' יש לה דין ליל שני ויש להסמיך מיד ברכת הזמן אחר קידוש ואח"כ ברכת הסכ'. אבל הב"ח גופיה פסק לקמן בסי' תרס"א דגם בליל ב' יאמר תחל' ברכת סכה ואח"כ זמן ע"ש ואולי יש לחלק דבעשייה מוד' הב"ח וק"ל אך אין לשון הב"ח משמע כן: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף ג

ב (ס"ק ב) אחר כו' כדי שיתחיל כו' כדי שיהי' הוכח' שהוא מברך בעבור הסעוד' עד כאן לשון הרב"י: ש"ע סָעִיף ג

סָעִיף א

א לפי שהזמן חוזר כו'. בגמ' פ' החליל פליגי רב יהודה ס"ל סוכה ואח"כ זמן לפי שהסוכה היא חובת היום עדיף משא"כ זמן הוה בכל הרגלים ורבה בב"ח ס"ל זמן עדיף שהוא תדיר בכל הרגלים וקי"ל כרב יהודה ואמרי' בפ' לולב וערבה רב כהנא מסדר להו אכסא דקדושא פי' אף על גב דבברייתא אמרי' שם דהנכנס לישב מברך שתים היינו סוכה וזמן מ"מ לא אמר אותם בשעת כניסתו אלא סדרן על הכוס של קידוש לפי שהזמן קאי גם על הקידוש וז"ש הטור וש"ע לפי שהזמן כו' כדי לתרוצי למה אמר' דוקא אחר הקידוש ולא בשעת הכניסה ויש מי שטרח בזה לחנם שהוקשה לו למה לא כ' הטור הטעם דחוב' היום עדיף ונכנס לדחוקים ללא צורך כי הטור לא בא לתת טעם על הקדמת סוכה לזמן אלא אסמיכות לקידוש כההיא דרב כהנא: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ב להרמב"ם מקדש מעומד. כ' ב"י טעמו דמשמע לי' ברכת לישב בסוכ' ישיבה ממש וכדי לברך עובר לעשיית' הי' מברך מעומד קודם שישב ולפי שבליל ראשון א"א לו לברך עד שיקדש תחלה היה צריך לקדש מעומד כדי לברך ברכת סוכה ג"כ מעומד ונמצא שבירך עובר לעשייתה עכ"ל והרא"ש הקשה על הרמב"ם דא"כ הי' לברך קודם הכניסה דהכניסה היא המצוה ולא הישיבה דאם היה אוכל מעומד הי' צריך לברך על הסוכה אלא ודאי כיון דמצו' סוכה היא אכיל' וטיול אם מברך אחר שישב מקרי שפיר עובר לעשייתה כדאי' בירושלמי פ' הרואה נתעטף או' להתעטף בציצית אלמא אע"פ שכבר נתעטף מברך לפי שהמצוה כ"ז שהוא מעוטף ועומד ה"נ בסוכ' המצוה נמשכת כ"ז האכילה ובסוכות תשבו פירש תתעכבו כמו וישב העם בקדש כו' עכ"ל ונלע"ד לק"מ על הרמב"ם דל"נ כלל שהרמב"ם מפרש לישב בסוכה שהמצוה בישיבה ממש דא"כ מאי בסוכות תשבו פי' וכי נצטוינו לישב ממש כל ז' הימים אלא גם הרמב"ם ס"ל ל' קביעות ועכבה אלא דלא מינכר הקביעות אלא ע"י שיושב ממש בזה מראה שרוצה להתעכב שם אבל כ"ז שעומד לא מינכר דאפשר שתכף יחזור ויצא וכ"ש דלא מינכר בכניסה לחוד ע"כ לא שייך ברכה אלא עד שיכין עצמו לישב דתחילת הישיבה היא תחלת ההיכר שרוצה להתעכב וצריך לברך עובר לעשייתה אפי' קודם התחלת העשייה והיינו דאמרי' נכנס לישב בה מברך דקודם הכניסה אין שייך לו' שיברך קודם הכניסה דהרי יש לך עוד הפסק בכניסה קודם שיתחיל המצוה שהיא הכרת הקביעות ולא הוה זה עובר לעשיית' אלא עובר דעובר אלא שהרא"ש ס"ל דכיון שהמצוה היא תמשך עד כל היום יש בכ"פ עובר לעשייתה ואף שהיה טוב יותר לעשות הברכה לגמרי קודם העשיי' כדי שתהיה גם תחלת המצוה ברכה קודמת לה אפ"ה כיון שעיקר המצוה היא האכילה טפי עדיף לסמוך הברכה על עיקר המצוה ואף על גב דגבי ציצית אין שייך לו' כן ולמה אמר בירושלמי שמברך אחר העיטוף ולמה לא יברך קודם עשיית המצוה לגמרי י"ל דגם שם יש עיקר המצוה כשאוחז הציצית בידו וזה א"א כי אם אחר שיתעטף תחלה וע"כ טוב יותר לסמוך הברכה אל אחיזת הציצית שהיא אחר העיטוף ואע"ג דלשון עיטוף מזכיר בברכה שפיר דמי כיון שהמצוה עליו שיהא מעוטף ועומד כל היום וכמו בסוכה דהכא נמצא גם שיטת הרמב"ם עולם יפה מקושית הרא"ש ואין ביניהם אלא חילוק זה דלהרמב"ם מברך קודם הישיבה כיון שהיה תחילת הקביעות ולהרא"ש בעינן קודם עיקר המצוה שהיא האכילה ולהרמב"ם הוה כל ז' ימי החג הדין כן שיברך קודם שישב לסעוד ואם בא לסוכה איזה שעה קודם האכילה הוא מברך ג"כ קודם הישיבה ואם יאכל אח"כ אפי' שהות הרב' לא יברך שנית על הסוכה כי לדידיה לא ס"ל האי סברא דאכילה עיקר מ"ה לדידן דס"ל כר"ת דהאכילה עיקר לא אכפת לן בזה רק בשעת אכיל' יברך קודם לה כנ"ל בפי' דבריהם: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף ג

ג בשאר ימים. פי' אפי' בשאר ימים שאין בהם קידוש מ"מ יאמר תחלה ברכת סוכה כיון דתניא נכנס לישב בה מברך הלכך ראוי שתקדום ברכה זו להמוציא מיד אחר הישיבה זה דעת מהר"ם בטור וכ' שהרא"ש כ' שהעולם לא נהגו כן כי רגילים שלא לברך כ"א בשעת האכילה הלכך ראוי לברך תחלה המוציא קודם שתתחיל הסעודה ואח"כ על הסוכה עכ"ל. וכ' ב"י שמהר"ם כתב אפי' לפי המנהג דהא דרגילין לברך דוקא בשעת אכילה היינו מפני שעיקר הקביעות היא אכילה מ"מ כיון שבישיבה זו שהוא לצורך אכילה מברך הוא עליה ודאי צריך לסמוך הברכה לישיבה כל מה שאפשר ונמצא שדברי מהר"ם הם נראים עיקר אלא שסיים כאן שהעולם לא נהגו אלא כהרא"ש ועמ"ש בסמוך בס"ד: ש"ע סָעִיף ג

ד אבל בשבת וי"ט כו'. פי' שאז מקדש על היין ואומר על הכוס סוכה וזמן כדלעיל ואח"כ המוציא על הפת ואם מקדש על הפת אומר המוציא וקידוש וסוכה וזמן משא"כ בחול שאין שם אלא המוציא מברך המוציא תחלה וק"ל למה לא יאמר סוכה תחלה שהיא חובת היום מ"ש מקידוש דשבת וי"ט דקי"ל לעיל כרב יהודה שאומר זמן בסוף מה"ט וזה סיוע לדברי הר"מ דלעיל שפסק שבאמת בחול נעשה כן אלא שיש לתמוה עליו גם כן למה לא פסק כן מזה הטעם וע"ז לא היה להרא"ש לחלוק עליו מכח המנהג כיון שברור הוא לדין התלמוד דחובת היום עדיף וי"ל דבחול אין שייך חובת היום לאכילה כיון דאי בעי אכיל פירות ולא צריך סוכה וע"כ בשבת בשחרית דאין שם קידוש מ"מ צריך לברך על הסוכה קודם המוציא אחר ברכת בפה"ג או שהכל לפי שבשבת הוה חוב לאכול פת וצריך סוכה ממילא הוה חובת היום ועדיף לתדיר שהוא ברכת המוציא וקודם בפה"ג או שהכל אין לברך על הסוכה כי יש לסומכה לאכילה ולא לשתיה כנלע"ד טעם בדבר זה לכאורה אלא דק"ל דא"כ בשבת בסעודה שלישית היה לנו לברך על הסוכה קודם המוציא כיון שיש חיוב לאכול פת ה"ל חובת היום ע"כ נ"ל דלענין המוציא שהיא ברכת הנהנין ודאי אין שום ברכה יכולה להקדימה והא דמהני מעלה דחובת היום בגמרא דוקא לענין סוכה וזמן ששניהם אינם ברכת הנהנין אלא חובת גברא שחייב לברך על שני דברים בזה הוה חובת היום עדיפא כנ"ל. ש"ע סָעִיף ג

סָעִיף א

א לפי. עיין ט״ז. סוכה נ״ו א׳ ומ״ו א׳. והב״ח ז״ל פירש גם כן לפי שהזמן חוזר על יום טוב וסוכה טעמא יהיב למילתיה דמשום הכי זמן אחר הסוכה ולא כפירוש רש״י ז״ל בדף נ״ו בעשויה ועומדת ומשום הכי אם אמר זמן בעשייה שוב אומר בסוכה זמן דיום טוב קודם ואחר כך לישב בסוכה או בעשויה ועומדת עיין מ״א ואי״ה שם יבואר. ומה שכתוב בגמרא חובת היום עדיף תרווייהו צריכי א׳ זמן קאי גם כן אסוכה ומכל מקום תדיר עדיף לכן אמר כו׳ יע״ש בב״ח כאן ובסימן תרס״א. ומשום הכי בליל ב׳ דזמן לא קאי (אקידוש) מסיק הרא״ש ז״ל דזמן ואחר כך סוכה תדיר קודם כבסימן תרס״א יע״ש. ויש להוסיף תבלין דמתניתין הילך מצה וחמץ תיובתא ועיין תוספות נ״ו א׳ ד״ה והלכתא והרא״ש ז״ל מפרש והלכתא בשלא היתה עשויה ולא בירך בעשייה זמן דמברך סוכה ואחר כך זמן דקאי אתרוייהו ובליל ב׳ זמן ואחר כך סוכה כסתם משנה הילך מצה וחמץ (ועיין בירושלמי בפרק החליל הלכה א יש תירוץ לזה יע״ש). אבל אדוננו דוד הט״ז ז״ל פירש דהטור קאי אהא דרב אשי דרב כהנא מסדרן אכסא סוכה מ״ו א׳ והוא כמו שכתוב בחדושי הריטב״א שם דודאי מצוה מדינא דגמרא לברך זמן מיד בעשיית סוכה זמן אעשייה ובליל א׳ לישב בסוכה וזמן ארגל ולא פטר לה זמן דעשיית סוכה (התוספות שם ד״ה נכנס ורא״ש שם פ״ד סימן ג והר״ן שם כב ב ד״ה ואם כתבו בדרך אפשר דזמן דעשיית סוכה פטר לזמן דרגל ומשמע דהלכה אינה כן אלא אע״פ שבירך בזמן עשייה שהחיינו מברך שתים בכניסה עיין אליה רבה בסימן תרמ״א ס״ק א) אלא דרב כהנא מיירי בעשויה ועומדת או שכח לברך בזמן עשייה שהחיינו דתניא בברייתא דנכנס בכניסה מיד מברך ב׳ לישב בסוכה וזמן אסוכה של עשייה או אפשר בעשויה ועומדת מברך זמן אקיום מצות סוכה ואי״ה במ״א יבואר בזה. ורב כהנא הוה מסדרן ב׳ ברכות אכוס דוקא דלפי שהזמן חוזר גם על הקידוש היום ומשום הכי היה ממתין ומסדר הכל אכסא דקידושא. וזה שכתבו הטור ושו״ע שהזמן חוזר על קידוש היום ועל מצות סוכה ואילו היתה הכוונה דמשום הכי זמן אחר כך דקאי גם כן אסוכה היה לו לומר לפי שהזמן חוזר גם כן אסוכה ודי בזה אלא אדרבה שחוזר על קידוש היום ואסוכה ומשום הכי ממתין עד קידוש בזמן. אבל זמן אחר הסוכה מטעם דחובת היום עדיף ולשיטתיה בסימן תרס״א דבליל ב׳ נמי סוכה ואחר כך זמן. והנה ממה שכתוב בברייתא מ״ו א׳ אומר שהחיינו נכנס לישב אומר סוכה ולא הזכיר זמן דיום טוב י״ל דזמן דיום טוב אומר בשוק מה שאין כן כשלא אמר בעשיה זמן או בעשויה ועומדת די״ל זמן אסוכה בקיום המצוה מברך שתים דוקא סוכה ואחר כך זמן דליהוי קאי זמן גם כן אסוכה. ולפי זה בליל ב׳ זמן ואחר כך סוכה וזה סייעתא להרא״ש בסימן תרס״א והבן זה. ולענין אם אמר זמן בעשייה אם יאמר ביום טוב משמע בחדושי הריטב״א שיאמר זמן דיום טוב ועדיין צ״ע ועיין סימן תרמ״א ובאליה רבה: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ב להרמב״ם. עיין ט״ז. מה שכתוב בירושלמי כו׳ עיין סימן ח׳ ובמגן אברהם מה שכתב שם ובאליה רבה דנוהגין לברך בשעת העיטוף. וכאן משמע לאחר העיטוף מברך. ועיין ב״ח משמע להר״מ ז״ל אם אוכל מעומד אין יכול לישב בסוכה יע״ש: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף ג

ג בשאר ימים. עיין ט״ז. דברי מהר״מ מרוטנבורג בטור אף בחול כו׳ ומכל מקום י״ל המחבר שכתב להרמב״ם מקדש מעומד ואומר סוכה ואחר כך זמן ובליל ב׳ להיפוך כבסימן תרס״א ומכל מקום סוכה בעמידה א״כ פשיטא בשאר ימים סוכה קודם המוציא קודם שישב ודלא כמהר״מ בזה עיין ב״ח. אלא המנהג אחר המוציא בישיבה כהרא״ש וממילא מקדש מיושב על פי המנהג. והט״ז ז״ל לא פירש כן: ש"ע סָעִיף ג

ד אבל. עיין ט״ז. הקשה על מהר״מ למה כתב טעם סוכה קודם המוציא נכנס לישב משמע דראוי לסמוך סוכה לישיבה (כשישב) והא מטעם חובת היום סוכה עדיף מברכת המוציא כמו סוכה וזמן לשיטתיה באות א׳ (מה שאין כן להב״ח ז״ל עמוד תקמו ד״ה ומ״ש לפי התם תרי טעמי חובת היום וזמן קאי גם אסוכה) ועל זה לא היה חולק הרא״ש דמכל מקום חובת היום קדים ותירץ כו׳ ומסיק דנהנין קודם אף בשבת ויום טוב שחרית דצריך לאכול פת אפילו הכי המוציא קודם. ובסוכה נ״ו א׳ יין ואחר כך קידוש אע״ג דנהנין עיין אליה רבה י״ל נהנין המוציא אי אפשר בלי פת וצריך לברך עליו מה שאין כן יין אין חיוב כי אם לקדש עליו הוה פרי הגפן כחוב וראוי שתקדם קידוש ליה. והנה י״ל בשבת ויום טוב שיש קידוש הוה זה קביעות והיכרא דאין קידוש אלא במקום סעודה ובחול היכרא המוציא תחלה דוקא על אכילה מברכין ושבת ויום טוב שחרית איכא קידושא רבה פרי הגפן או שהכל על הכוס גם כן אחריו מיד סוכה קודם נטילת ידים והמוציא ועיין הלכות שבת. והנה קידוש שבת דין תורה וקידוש יום טוב יש אומרים דרבנן ויש אומרים דין תורה עיין מה שכתוב בסימן רע״ג וא״כ משום הכי קידוש היום קודם לסוכה שזה דין תורה וזה דרבנן ברכות ומיהו כבר אמר בתפלה. ובסימן רע״א כתבנו מזה. ועיין סימן רע״ג סעיף א׳ וסוכה שלנו לא הוה כמפנה לפנה כיון שיש מחיצות לתשמיש רק בדעת תליא מילתא יע״ש. אמר ההדיוט הכותב ראיתי לסדר כאן דין הכשר סוכה בלי פקפוק כלל להיות כשירה על פי מנהג וותיקין וחסידים. הנה מצוה מן המובחר סוכה להיות ד׳ מחיצות שלימות וצורת הפתח לנוי ותהיה במקום יפה ראויה לדירה ולא יהא מקום מוסרח שאין ראוי לדירה וגם אסור להזכיר השם ודברי תורה באם מגיע אליו ריח רע כמבואר. וראוי שיהא גם למטה דפים מרוצף עיין סימן (תרכ״ו בא״ר) זכר לעננים וגם משום כבוד קרקע לאשוויי גומות ביום טוב ושבת. ולכתחלה ראוי לעשותה לשום החג דבית הלל מכשירין יש לומר דיעבד (ויש לי הרהורי דברים במצה ישנה שלא לשום מצה ריש סימן ת״ס ובר״מ פרק ו׳ ממצה הלכה ט׳ כרבה פסחים לח דשימור לשום מצה בלישה ואפייה דין תורה דלא כרב יוסף פסחים ל״ח ב׳. ומזה דהלכתא כרבה לגביה אף היכא דתניא כוותיה דרב יוסף גם כן א״כ בסוכה נמי ט״ו ט״ו גזירה שוה ובירושלמי סוכה פ״א הלכה ב דמשמע דרבנן ושמא לא שמר כראוי לשיטתיה לכאורה בפסחים פ״ב הלכה ד כרב יוסה יע״ש אין מקומו פה וצ״ע). הסכך מן ענפי אילן דוקא עם עלים אז יוצא ידי חובתו לכולי עלמא כי אף לטי״ש וקנים יש לפקפק בהם עתה גזירת תקרה וכל שכן שיש לגמגם אם קולע קנים ועושה כמין דופן וכדומה ומסכך סכך בהם די״ל בהן גזירה תקרה וכל שכן אותן שקורין במדינת רוסי״א לאסי״ס שמונחים על עליות שיש בהן כמין סולמות פשיטא שאסור מכמה טעמים. וסכך בדבר המקבל טומאה אף מעמיד במקבל טומאה אסור עיין ב״ח והרבה פוסקים גם דפנות מצוה ממובחר שיהיו ראוין לסכך והיינו עכ״פ דפין שאין בהם ד׳ על ד׳ טפחים ולא יהיו משופין ברהיטני כי יש אומרים דגזור בהו אטו כלים עיין פני יהושע ובירושלמי. ואם לאו יתקע ד׳ קונדסין בארץ ועליהם יהיה הסכך. מסמר מתכות אין מקבל טומאה ויש שמקבל טומאה עיין פרק י׳ מהלכות כלים. ומכל מקום פסול הוא דאין גידולו מארץ. ואם הניח כלונסות וחברן במסמרים ואי אפשר בזולתם י״ל הוה מעמיד בפסול ואם כדי לחבר הדפנות י״ל מותר ועדיין יש לפקפק בהם. תהיה הסוכה תחת אויר השמים ואם סמכה לכותל חצר ויש בכותל רעפים לבינים פסול מן התורה ושינדל״ן י״ל רק מדרבנן. ואם יש ד׳ טפחים שאין כשר תחתיו אסור להניח השולחן שם דגזרינן שמא ימשך אחר שולחנו דמ״ש מתוך הבית. עצי הסכך לאחר סוכות אין להשתמש בו תשמיש בזוי ויראה ה״ה חדר כל השנה אין להניח שם ספסל נקוב וכדומה תשמיש בזוי ואפשר שבבית דירה מניחו ה״ה בזה וצ״ע. אין להניח שום שבר כלי על הסכך אם הוא ניכר מפני מראית עין. ואינו ניכר רשאי אם אין צריך לסכך בו כעין כתונתא דמנימין ומשמע דרשאי להשתמש בסכך כל מה שמשמש בבית דירה כעובדא דמנימין והא דאסור בהנאה כל שבעה לבטל ממצותה ועי׳ בפנים. ודין סוכה דיעבד מבואר בפנים ועסי׳ תר״ל ס״ז סיכך ע״ג מבוי שיש לחי לאותה שבת משמע הא בי״ט לא ותליא בפלוגתא רש״י ותוס׳ ביצה י״ב א׳ הוצאה שלא לצורך כלל בי״ט ולמ״ד לוקה מ״ה כבסי׳ תקי״ח במ״א ג׳ י״ל מיגו דמהני מ״ה לי״ט בהוצאה מהני כו׳ ועי׳ לבוש כתב בחה״מ לא מהני יע״ש ומ״מ צ״ע. הסכך צריך שיהיה מטר יורד בה וא״ל י״א דפסול עיין בפנים. מזוזה בסוכה פטור ומשמע חדר של כל השנה שדר בו תמיד ובסוכה מסיר הגג והמכסה אפ״ה בסוכות פטורה דבז׳ ימים לאו קבע מיקרי. ומי שיש לו ב׳ חדרים זה לפנים מזה אם הולך מחדרו לסוכה פשיטא שפתח הסוכה צריך מזוזה משום חדרו ואם הלך מסוכה לחדרו בענין שפתח הוא מחדר הסוכה י״ל שחייב בפתח בסוכה הפתוח לרשות הרבים וכדומה דהוי כבית שער ול״ד לסוכת היוצרים עי״ד רפ״ו כ״ב בש״ך. מי שיוכל להיות לו לבדו סוכה שיוכל לישן עם אשתו שם יי״ח כי י״א דבעינן תשבו כתדורו כה״ג ומפני הצינה יכול לעשות מטה עם כילה כבסימן תרכ״ז ויי״ח לכ״ע יע״ש ואין אויר והצינה מזיק לו ואשרי מי שיוכל לקיים כהלכתה: ישיבת סוכה מבואר בפנים ולילה ראשונה חובה מ״ה וצריך לאכול כזית פת מה׳ מיני דגן דוקא כמצה ט״ו ט״ו מגזירה שוה כו׳ ויראה שצריך לאכול בכדי אכילת פרס כמצה בסוכה דג״ש גמורה היא. גם י״ל שלא יעשנה עשירה ממי פירות וכדומה אף למ״ד דקבע סעודה עליה יכול לקדש אריפתא כזה ומכ״ש כשמקדש על היין משא״כ בליל א׳ דסוכות א״י י״ח כ״א בפת היוצא במצה לא בעשירה ומכ״מ מעט מלח לא הוי עשירה ובמצה הטעם שמחמץ וצ״ע. ברכת לישב בסוכה י״א להר״מ ז״ל הכוונה דוקא ישיבה ממש וראוי לכוין גם לזה ומלת לישב בסוכה בב׳ דפוסים היו״ד נחה והלמ״ד בצירי וכן השי״ן וכן ראוי ע״פ הדקדוק לא כמ״ש לישב בשלש צרוין. כי ראוי להיות היו״ד נחה כי הוטלה תנועתה בלמ״ד. בסוכה הבי״ת פתח והסמ״ך דגושה כ״מ בשני דפוסין כבשמים הידיעה כי סוכה צריך חידוש וצ״ל ושאר דינים ועסי׳ ח׳ בציצית בלבוש ובסידור הענא הסמ״ך רפויה וצ״ע והבן: ש"ע סָעִיף ג

סָעִיף ב

א מקדש. כתב מי"ט מדרך העולם לישב ב' או ג' בעלי בתים ויותר בסוכה אחת וממתינים זה על זה בקידוש מפני הכבוד לא יפה הם עושים דאדרבא לא יקדשו ביחד דתרי קולות לא משתמעי וע' סי' רפ"ד ס"ה. ובסי' תפ"ח ס"ק ג' כתבתי בשם הח"י דשפיר למיעבד הכי ע"ש. וראוי לומר ברכה דסוכה בקול ובמשיכה בניגון כשאר ברכות דקידוש וה"ה בכל שאר הברכות ירגיל לומר בקול רם כי הקול מעורר הכוונה. של"ה: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף א

א ס"א להרמב"ם כו'. כמ"ש בכמה מקומות כל המצות כולן כו': ואין נוהגין כו'. והביא הרא"ש מירושלמי פ' בתרא דברכות נתעטף אומר אקב"ו להתעטף בציצית אלמא אע"ג שכבר נתעטף מברך כיון שיש שיהוי ונמשכת המצוה כ"ז שהוא מעוטף ועתוס' ל"ט א' ד"ה עובר כו' וכן בסוכה ועוד דמ"ש תשבו בסוכות היינו העכבה וכן ברכת לישב בסוכה וא"כ נקרא שפיר עובר לעשייתן אחר הישיבה וראיה לדבריו ממ"ש רפ"ג דמגילה רי"א אין ישיבה אלא כו' ובירושלמי ספ"ב דסוכה כתיב בסוכות תשבו אין תשבו אלא תדורו כמה דאת אמר וירשתם אותה וישבתם בה אלמא דהישיב' על העיכוב: אבל בגמ' משמע כדברי הרמב"ם שאומר נכנס לישב בה ומה שהקשה מציצית אה"נ דגם גבי ציצית צריך קודם העיטוף וע"כ נתעטף ל"ד אלא משום דאמר בתחלה העושה ציצית כו' וכמ"ש בתפלין פ"ג דמנחות מאימתי מברך משעת הנחה ועד שעת קשירה וכן מה שהקשה א"כ יברך קודם הכניסה אינה קושיא צריך סמוך כמ"ש בתפילין אחר הנחה קודם קשירה וז"ש נכנס שכבר נכנס לישב קודם הישיבה: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ג

ב ס"ג בשאר כו'. כמ"ש נכנס לישב מ' תיכף. הרא"ש: ונוהגים כו'. כנ"ל סי' תרל"ט ס"ח הילכך ראוי שיתחיל הסעודה וראי' ממה דאפליגו סוכה וזמן איזהו מהן קודם אלמא לאחר ברכת היין או לחם וז"ש אבל בשבת וי"ט כו': ש"ע סָעִיף ג