א אִם חָל יוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל סֻכּוֹת לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, אוֹמְרִים בְּעַרְבִית בְּרָכָה אַחַת מֵעֵין שֶׁבַע וְחוֹתֵם בָּהּ בְּשַׁבָּת בִּלְבַד.
א סָעִיף א (א) להיות בשבת - ואז אין אומרים מערבית בליל ראשון דכיון שאין העולם רגילין בהם חשו שמא יטלו נרות לראות בהן ובליל שני אומרים מערבית של יום ראשון וה"ה כשחל ז' של פסח בשבת אומרים במוצאי שבת המערבית השייך ליום ז' וה"ה בש"ת אומרים המערבית של שמיני עצרת לבד ליל א' וב' של פסח שאומרים בליל ב' השייך לליל ב' משום בכור לספירה [פמ"ג]. אין אומרים במה מדליקין:
ב סָעִיף א (ב) בלבד - שלא נתקנה אלא עבור שבת בלבד. בטור כתב באהבה מקרא קודש ובמנהגים שלנו כתוב וא"א באהבה:
א סָעִיף א מ"א סק"א להיות בשבת כו' וע' בסכה דף נ"ה דחשיב שם השיר שהיו הלוים אומרים בבית המקדש כל יום בסכות: ואם חל א' מהימים בשבת והיו אומרים שיר השייך ליום השבת ונדחה השיר שאומרים בסוכות יאמרו א' בשבת השיר שהיה ראוי לומר בשבת. וכן השיר שהיה ראוי לומר ביום א' יאמרו ביום השני עד יום אחרון של סוכות יאמרו השיר שהיה ראוי לומר בז'. ושיר של יום אחרון נדחה:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.