Shulchan Aruch, Orach Chayim 662 — שולחן ערוך, אורח חיים תרסב

סָעִיף א

א (א) וכן בכל שאר ימים - דאע"ג דכל הימים חוץ מן יום הראשון הוא רק מדרבנן זכר למקדש שהיה המצוה לשמוח שם במצוה ההיא כל שבעת הימים אפ"ה שייך לברך עליה ולומר וצונו מדכתיב ולא תסור מכל הדברים אשר יגידו לך וגו': ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ב (ב) אינו מברך זמן ביום שני - דממ"נ יצא במה שאמר ביום ראשון זמן אף אם הוא חול דלא גרע ממה שאמר זמן בשעת עשיית הלולב דיצא ולא דמי לקידוש שאומר בליל ב' זמן שאותו הוא בשביל היום ולא בשביל הסוכה ואע"ג דגבי שופר מנהגינו לומר זמן אפילו ביום שני שאני התם דלפעמים עיקר הקדושה הוא ביום שני כמ"ש שם בסימן ת"ר: ש"ע סָעִיף ב

ג (ג) אא"כ חל יום ראשון בשבת - דאז צריך לברך זמן בשני שהוא פעם ראשון שנוטלו כיון שלא אמרו בראשון. וה"ה אם לא נטל הלולב עד יום השביעי דמברך זמן בשביעי [אחרונים]: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף ג

ד (ד) אתמול - אם התחיל במפטיר מן וביום השני אע"פ שגמר ובירך יחזור ויקרא מן ובחמשה עשר בברכה לפניה ולאחריה: ש"ע סָעִיף ג

סָעִיף ב

א אינו מברך זמן. עמ"ש ססי' ת"ר ועיין במנהגים שכתב דזמן הוי דאורייתא ודבר תימא הוא ואפשר דכוונתו דלית ביה פלוגתא משא"כ בר"ה דאבעיא להו בגמ' ול"נ טעם אחר משום דבלולב אם בירך זמן בשעת עשיה יצא וכמ"ש סי' תרמ"ח ולכן אפי' אי הוי אתמול חול יצא בשהחיינו דלא גרע משעת עשיה משא"כ בשופר כנ"ל ברור: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף ב

א אינו עמ״א בת״ר ג׳ ללבוש בגד חדש בשופר כי הלכה שאומר זמן בשופר בשני לדידן אף כשחל יום א׳ בחול כפסק הר״ב שם ולרווחא הוא בגד חדש משא״כ לולב מדינא א״א זמן בשני כשחל י״ט א׳ בחול אף לדידן מש״ה אף בגד חדש לא דאתי למטעי. ובמנהגים אין בידי כעת. וזכיתי קצת להבין דבריו ע״פ מ״ש הב״ח בתקפ״ה סעיף ג׳. והנה בעירובין מ׳ ע״ב בעיא בגמרא אי אומרים זמן בראש השנה ויוה״כ ופשיט ליה דאומרים אבל זמן דסוכה פשיט ליה בש״ס דאומרים זמן בי״ט סוכה וכ״ש משום סוכה. והנה י״ל זמן דלילה פוטר גם תקיעת שופר וה״ה לולב כמו זמן די״ט פסח פוטר זמן דבדיקת חמץ יע״ש אלא בשופר אין בדין שיפטור כי זמן דשופר חשיב טפי מזמן דרגל דר״ה לאו רגל ממש הוא רק כמו המברכין שהחיינו אקרא חייא בעירובין שם ומש״ה ביום שני מברך ג״כ זמן ושופר משא״כ לולב בי״ט ראשון אין בדין דזמן די״ט יפטור זמן דלולב בי״ט א׳ שהוא ד״ת ול״ד לבדיקה דזמן דפסח פטר בדיקה מדרבנן דמ״ה ביטול סגי ועל הביטול אין מברך שום ברכה דברים שבלב כו׳. משא״כ לולב בי״ט ב׳ פוטר זמן דלילה אף די״ס לחוד א״נ דרבנן כבסי׳ תרס״ב זמן דלולב י״ט וב׳ דרבנן כנ״ל לפרש. והמ״א תי׳ דבלולב ממ״נ יצא משא״כ בשופר דל״ש שעת עשייה וע׳ לבוש כ״כ ובא״ר הקשה יע״ש. ועט״ז: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף ב

א (ס"ק א) אינו מברך זמן. עמ"ש ס"ס ת"ר. ר"ל להקשות על דברי רמ"א דבסי' ת"ר כתב במ"א די"א אפי' חל יום א' של ר"ה בחול דבירך זמן על שופר ביום א מ"מ מברך זמן על שופר גם ביום שני וכ' שכן המנהג וכאן לא הגיה רמ"א משמע דבלולב לכ"ע אין מברך זמן ביום שני אם חל יום א' בחול. ומ"ש לולב משופר. ובס' א"ר כתב דאשתמיט ממ"א דברי הלבוש שכ' טעם לחלק כמ"ש מ"א לבסוף: ועיין במנהגים כו' ר"ל שכ' ליישב לחלק בין לולב לשופר וכ' וז"ל בהל' סכה ואין מברכים שהחיינו על הלולב ביום שני. וא"ת מ"ש שמברכים שהחיינו על השופר שני ימים וי"ל זמן ליל ר"ה דרבנן לכן אינו פוטר את השופר מלברך זמן. אבל זמן ליל חג הסוכות דאורייתא לכן פוטר את הלולב לברך זמן. וא"ת א"כ ביום א' לא יברך זמן אלולב וי"ל דליל א' צריך זמן משום סכה לבד מי"ט לכן אינו פוטר עכ"ל (לא הבינותי ואפשר ר"ל דאין ברכת זמן א' יפטור ג' דברים זמן דרגל דסוכה ודלולב והוא דוחק) ודבר תימא הוא. ר"ל דלא מצינו שום ברכה דאורייתא כ"א בה"מז לכ"ע ולחד דעה גם ברכה מעין ג' דאורייתא כמבואר בטור ס"ס ר"ט דאיבעיא להו בגמ' בערובין דף מ' ע"ב משא"כ בשופר. ר"ל דשופר אין מברכים בשעת עשייה כמ"ש מ"א סי' תרמ"א ע"ש הטעם א"כ אין יוצאים בברכת זמן לשופר כ"א בשעת התקיעה דהיינו בשעת קיום המצוה ולכן מספק שמא יום א' חול היה ולא יצא בזמן דאתמול צריך לברך בשני והוי זמן דשופר כמו זמן דרגל: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף ב

א אינו מברך זמן בי"ט שני. דממ"נ יצא בזמן שאמר בראשון אף אם הוא חול דלא גרע מאלו אמרו בשעת עשיית הלולב שיצ' ול"ד לקידוש שאומר בליל ב' זמן שאותו הוא בשביל היום ולא בשביל הסוכה ואע"ג שגבי שופר אומרים זמן גם בשני ש"ה דלפעמים עיקר הקדושה ביום ב' כדאית' סי' ת"ר כנ"ל והטור הביא בסי' זה וז"ל ומכאן קשה למנהג טולטילה שאומרים ביום השני הושיענו בחגיג' יום שני דכיון שעשינו אותו קודש במ"ש קרבנות המוספים היאך עשהו חול לו' יום שני עכ"ל ונ"ל דהא א"א היום בחגיגת יום שני אלא סתם יום שני דהיינו כ"ז שהוא יום ב' אם הוא היום יושיענו היום ואם הוא למחר יושיענו למחר ועכ"פ הם מזכירים זה ביום ב' משום ספיק' דיומ' אלא דק"ל הא אתי לזלזולי ביום ב' כדאיתא בסי' שאח"ז שהביא ב"י בשם רש"י והרא"ש והר"ן דהא דאין מתחילין לקרות בספיק' דיומא בי"ט שני דלא אתי לזלזולי בקדושת היום וי"ל דדוקא בקריאת יום השני דזה קאי ודאי אחול שייך זלזולא אבל במ"ש בתפל' שיושיענו בחגיגת יום שני אין בו זלזול ויום ב' שלו י"ט שלנו קאמר שאנו עושין שני קדושות: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף ב

א אינו עט״ז בלבוש כתב דלולב יצא ממ״נ אי שעת עשייה כו׳ ודלא כסברת בני אייבר״א. ומה״ט בזמן דסוכה ליל ב׳ נמי יצא בזמן דליל א׳ כמ״ש בתרמ״א וזמן ליל ב׳ רק זמן די״ט הוא לא אסוכה משא״כ שופר ל״ש ביה ברכה בשעת עשייה יע״ש בלבוש וקשה דשופר עשייתו לאו מזמן לזמן קאתי דשופר א׳ לכמה שנים ה״ה סוכה א׳ כל ימיו סגי אם סככה יע״ש והט״ז תירץ דשופר פעמים יום ב׳ עיקר אם באו עדים מהמנחה ולמעלה בזמן בהמ״ק קיים נוהגין היום קודש ועיקר יום ב׳ לכן עתה נמי זמן ביום שני משא״כ בלולב עסי׳ ת״ר בט״ז אות ב׳. עא״ר וא״ז בשם כ״ג דאם לא נטל זמן עד שביעי דאומר זמן בשביעי. דמברך על דרבנן ג״כ זמן. ומשמע הא לא נטל ביום א׳ ולא בירך זמן אין מברך ביום ב׳ כשנוטל זמן ועמ״א ואי״ה שם יבואר עוד: מ״ש הטור מנהג טוליטולא תי׳ הט״ז שאין אומרים הושיענו היום בחגיגת יום שני רק הושיענו בחגיגת יום שני היינו אם היום ואם למחר תפלה על העתיד. גם אין זלזול בכך שי״ל הפירוש הושיענו ביום שני של י״ט שלנו קאמר כו׳ (ט״ס תיבת שלנו): ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף א

א א ביום שני כו'. כמסקנא שם ואף רב כו' והיכן צונו כו' וכן בפ"ב דשבת ואביי ורבא שם. ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ב ס"ב אינו כו'. כמש"ל סימן תרס"א: אא"כ כו'. כמ"ש בספ"ג דעירובין זמן כל שבעה כו'. ואף בדרבנן כמ"ש בנר חנוכה ומגילה: ש"ע סָעִיף ב