Shulchan Aruch, Orach Chayim 667 — שולחן ערוך, אורח חיים תרסז

סָעִיף א

א (א) ונויה - היינו כשעיטרה במיני פירות שתלה בה לנוי ואם עיטרה בסדינין המצויירין נוהגין להורידן לבית מפני חשש גנבים או גשמים ועיין לעיל בסימן תרל"ח סוף ס"ב: ש"ע סָעִיף א

ב (ב) גם בשמיני - דאלו מתרמי סעודה בבין השמשות בעי למיכל בגוה ומגו דאיתקצאי בין השמשות איתקצאי לכולי יומא וה"ה בחו"ל אסור בתשיעי מה"ט: ש"ע סָעִיף א

ג (ג) עד מוצאי שבת - דכיון דביו"ט אסור אם יסתפק בשבת מקרי הכנה ואפשר דלא בא להודיע אלא שנהגו כך ולא מדינא שגם בתוספות תמהו על המנהג וגם לעיל בסי' תרס"ה סתם בדעה הראשונה להקל כהיש מתירין דכאן: ש"ע סָעִיף א

ד (ד) ויש מתירין - דמאיזה טעם נאסור אי משום דשבת ויו"ט הם כחדא הא קי"ל דשתי קדושות הן ואי משום הכנה מה הכנה יש כאן: ש"ע סָעִיף א

ה (ה) לצורך ליל יו"ט - של שמחת תורה דספק חול הוא ונמצא יו"ט מכין לחול ופרטי דין זה עיין לעיל בסימן תק"ג. ואסור להביא יין מיו"ט לחבירו ובשעת הדחק שלא ימצא בלילה בקל מותר להביא יין וכן מים מיו"ט לחבירו רק שצריך להביאו בעוד יום גדול (דלא מוכח מילתא דאפשר דצריך עדיין לצורך היום) וגם לא יביא כדרך שנושא בחול רק ישנה ומ"מ לצורך חול אין לנו ראיה להתיר די"ל דוקא לצורך מצוה מותר ולכן אין מציעין המטות משבת לחול [ח"א] ולכן אסור לחפש הס"ת משבת ליו"ט (דהיינו להעמיד הס"ת בפרשה שיקראו בה ביו"ט אסור בשבת עיו"ט) וכן מיו"ט לחבירו: ש"ע סָעִיף א

ו (ו) וכן אסור להעמיד וכו' - והסכימו האחרונים דדוקא לסדרן (דהיינו להניח הטבלא על הרגלים) אסור אבל להביאן מהסוכה לבית מותר ואם צריך אותם לצורך היום וכן אם צריך לסדר אותם שלא יהא נראה הבית כחורבה מותר לסדר אותם: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א גם בח'. דאלו מתרמי סעודת ב"ה בעי למיכל בגוה ומגו דאיתקצאי לב"ה וכו' [גמ'] וה"ה בח"ל בט' אסור מה"ט ודוקא מיני מאכל אבל קרמים וסדינים מוריד אותם להתנאות בביתו [מבי"ט ח"ג קס"ג] וצ"ע בסי' תרל"ח: ש"ע סָעִיף א

ב נוהגים שלא להסתפק. משום דכיון דבי"ט אסור אם יסתפק בשבת מקרי הכנ' וצ"ע דבסי' תרס"ה גבי אתרוג סתם דלא שייך הכנה ע"ש ואפשר דלא בא להודיע אלא שנהגו כך ולא מדינ' שהרי גם התו' תמהו על המנהג: ש"ע סָעִיף א

ג אסור להעמיד. ז"ל מהרי"ל אם נושא מהסוכ' טבל' המעריכי' על רגליה ומסירין מתי שירצה אסור להעריכ' בבית עוד על רגליה דהוי מכין מי"ט לחבירו אלא יניחנה בפרקונ' עד הליל' ואז יעריכנ' עכ"ל משמע דמותר להעמיד השלחנות בבית וכ"מ סי' תרס"ו ובהג"מ כתב אסו' להעמיד השלחנות והספסלים לסדרן לצורך הלילה כ"כ הגמ"נ משמע דוק' לסדרן אסור אבל להעמידן מות' מפני כבוד י"ט אבל שאר הכנות אסורים וכ"כ במנהגי' ה' פסח דאסו' להבי' יין מי"ט לחבירו וגם במהרי"ל אוסר לחפש הס"ת משבת לי"ט משום הכנ' ועסי' תי"ו ס"ב: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א גם בח׳ עמ״א סוכה מ״ו ב׳ וט׳ בח״ל מה״ט דביה״ש נמי בח׳ בעי למיתב בגווה כבסי׳ תרס״ח אות ב׳ יע״ש ועב״י מ״ש פשוט הוא קשה קצת די״ל שמיני ספק ז׳ ביה״ש ספק תורה משא״כ בט׳ ספק ח׳ דרבנן הוא ועסי׳ תרנ״ב אלא דכעין ס״ת עשאו ודמיא נמי לגבינות עכו״ם בי״ד ובט״ז כאן כתבנו מזה ועי״ד ק״י בש״ך בקו״ה וסוכה היינו נפלה ונויה דלית סתירת אהל וע׳ ב״ח וקרמים עבי׳ תרל״א משמע בהר״ב דאפי׳ תוך שבעה מוריד מגשמים ומתנאה בביתו דהוי כאלו התנו ועט״ז ומ״א שם וא״ר כאן בשם כ״ג: ש"ע סָעִיף א

ב נוהגים עמ״א היינו שחל שבת בראשית ביו״ד ושמחת תורה בע״ש דאין י״ט מכין לשבת ובתרס״ה חל שבת בש״ע אין שבת מכין לי״ט. ומ״ש המ״א דלעיל סתם כדיעה א׳ בסתם וכאן סתם נוהגים כו׳ ועא״ר דאתרוג קיל טפי דשמיני אין איסור בח״ל רק מגזירת סוכה יע״ש. וע״ל דסוכה אית ביה דרשא ד״ת חג הסוכות כו׳: ש"ע סָעִיף א

ג אסור עמ״א צידד דוקא להעריך הדף ולסדרן ממש אסור הא כך אין אוסר וכ״מ קצת בתרס״ו גמר מלאכול אם יש מקום להוריד מוריד מיד לבית וי״ל. וע׳ א״ר הראה לתקי״ד אות ט״ו וכללא הוא די״ל כל לכבוד י״ט מותר כמו להעמיד שולחן בבית שלא יהא נראה כחורבה וכדומה מותר וא״ל אסור: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א (בס"ק א) גם בח'. דאלו מתרמי סעודת' כו' בא ליישב אע"ג דקי"ל אמרינן מיגו דאתקצי ב"ר משום ספק יום שעבר וכמ"ש לעיל ר"ס תרס"ה ע"ז כתב דהכא גרע דגם ב"ה צריך לעשות בה מעשה דהיינו אם אתרמי ליה סעודה ב"ה צריך לאכול בה חמיר טפי כ"כ התוס' והרא"ש: וצ"ע בסי' תרל"ח. ר"ל דגם על הנוי חל האיסור: ולענין נוי דפנות ע"ש ברמ"א ובמ"א ס"ק ט': ש"ע סָעִיף א

ב (ס"ק ב) נוהגים כו' וצ"ע דבסי' תרס"ה כו' סתם כו' לשון סתם שכתב מ"א הוא לאו דוקא. אלא בסי' תרס"ה כתב הרב"י תחלה דעת המתירים. ואח"ז כתב ויש אוסרים ונודע דרכו של הרב"י בש"ע שדעתו בכ"מ דעה א' עיקר (אם לא שכתב גם דעה קמייתא בלשון י"א אז שני הדעות שקולים בעיניו) וא"כ דעת הרב"י שעיקר כהמתירין וכאן היפך הסדר וכ' תחלה נוהגין שלא להסתפק ואח"ז כ' ויש מתירין משמע שעיקר בעיניו לאסור: ואפשר כו' שהרי גם התוס' תמהו על המנהג כו' ר"ל דעת הנוהגים לאסור שכ' פה בש"ע הם דברי התוס' ביצה דף ל' ע"ב וכתבו טעם המנהג משום הכנה. והתוספות גופייהו במס' סכה דף י' ע"ב תמהו על מנהג הנ"ל. וז"ל והיכי דמיקלעי שבת במוצאי י"ט של חג נוהגים איסור להסתפק מנוי סכה עד מוצאי שבת. ולכאורה שרי דמאיזה טעם נאסר כו' ואי משום הכנה מאי הכנ' יש כאן עכ"ל התוס' הרי דאע"ג דהתו' במס' סכה תמהו על המנהג ואעפ"כ במס' ביצה הביאו המנהג וכ' הטעם משום הכנ' אע"ג דנראה להם דאין בזה משום הכנה אעפ"כ אין לסתור המנהג וקושייתם באמת צריך יישוב כן דעת התו' וכן דעת ש"ע: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א גם בשמיני. מטעם דאיתקצאי ב"ה של ח' דצריך לאכול שם אם ירצה לאכול עמ"ש בססי' תרס"ה אם נפלה הסוכ' או האתרוג נפסל לפני ח': ש"ע סָעִיף א

ב עד מ"ש ויש מתירין. דמאיזה טעם נאסר אי משום דשבת וי"ט הם קדושה א' הא קי"ל דהם ב' קדושות ואי משום הכנה מה הכנה יש כאן כן כתב הר"ן והרא"ש הביאם ב"י: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א גם בשמיני עט״ז סוכה מ״ו ב׳ אתרוג בח׳ מותר סוכה אסורה ערש״י סוכה מצותה כל היום אפשר טיול וישיבה ואולי ל״ג מתרמי סעודה. אתרוג משיצא שחרית יע״ש ועב״י תרס״ה באתרוג בשם הרא״ש מוקצה לשעבר לא אמרינן ובסוכה בעי מיכל בגווה ולעשות מעשה יע״ש בתרס״א והר״ן תי׳ דלולב בז׳ דרבנן לא חזיא ביה״ש דספק לקולא ולכאורה הרא״ש והר״ן ז״ל ל״פ ושניהם צריכי דאע״ג דאתרוג לא חזיא ביה״ש מ״מ איתקצי מחמת ספק יום וצ״ל דלשעבר לא אמרינן מוקצה וגם תי׳ הר״ן צריך דא״כ בסוכה נמי אלא התם ד״ת וכאן דרבנן ומיהו י״ל בע״א. והנה הר״ן תי׳ בסוכה מוקצה למצותה חמור טפי ואמרי׳ מוקצה לשעבר ומאתרוג ל״ק דא״צ מעשה ועוד י״ל דסוכה ד״ת הוקש לחגיגה חמיר טפי משא״כ מוקצה דאתרוג דרבנן י״ל למצותו נמי לא אמרינן ביה לשעבר וע׳ לבוש וא״ר וא״ז ולמ״ש א״ש כדאמרן. ולדידן בסוכה בתשיעי נמי אסורה מה״ט דאי איתרמי סעודה ביה״ש בשמיני עצרת בעי למיכל בסוכה ועא״ר בשם מהרי״ל בסי׳ תרס״ח אות ה׳ וע״ש ואע״ג דבשמיני ביה״ש ספק דרבנן ולקולא כמו לולב י״ל תיקון כעין של תורה כיון דמחמת ספק שביעי הוא ואע״ג דהוי כעין ס״ס שמא שמיני (דבקיאין בקביעא דירחא) ושמא לילה הוא גם כל מה שאסרו חז״ל משום חשש איסור תורה אין אומרים ספק דרבנן ולקולא עי״ד ק״י בגבינות עכו״ם בש״ך ואי״ה במ״א א׳ יבואר עוד. וע׳ סי׳ תרס״ה אות ב׳ בסוכה ואתרוג: ש"ע סָעִיף א

ב עד מ״ש עט״ז ע׳ סי׳ תרס״ה אות ג׳ די״א משום סכנה ועמ״א ב׳ הקשה מ״ש לעיל סתם המחבר להתיר יע״ש ובא״ר ד׳ תירץ התם אתרוג קיל טפי בשמיני גופא אין אוסר רק מטעם גזירה דסוכה משא״כ כאן דמדינא אסור סוכה בח׳ אף בא״י דספק ביה״ש כו׳ הלכך בט׳ הוי לדידן כח׳ לבני א״י ואם חל עשירי בשבת בשמחת תורה בערב שבת אסור דאין י״ט מכין לשבת כמו דאין שבת מכין לי״ט ועי׳ ב״י ולבוש מ״ש יום יו״ד היינו שבת ביו״ד לדידן. ואי״ה במ״א יבואר עוד: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א הכנה. עמ"א שכתב דוקא לסדרן אסור אבל להעמידן מותר מפני כבוד י"ט אבל שאר הכנות אסורים וכ"כ במנהגים הלכות פסח דאסור להביא יין מי"ט לחבירו. וגם במהרי"ל אוסר לחפש הס"ת משבת לי"ט משום הכנה. מ"א ע"ש: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א ס"א ואם כו'. ירושלמי פ"א די"ט סוף הלכה א' ר' ירמיה בעי עיטורי סוכה מה הן חזר ר' ירמיה ואמר כל שבעה הן בטלין ע"ג סוכה מיכן והילך בהכינן הן א"ר יוסי כל שבעה קדושת סוכה חל עליהן מיכן והילך קדושת י"ט עליהן מה אתא מישאול י"ט שחל להיות ע"ש וכמ"ד שתי קדושות הן. וט"ס הוא וצ"ל מה אתא מישרא י"ט שחל כו' דלמעלה מזה אמר ר"ה בשם רב הלכה כד' זקנים ר"ח בעי מיחלפא שיטתיה דרב תמן כו' שירי פתילה כו' וע' רא"ש פ"ק דיום טוב ס"א אלא שכתב שם בשם הר' ברוך דירושלמי ל"ל הכנה אבל לדידן אסור בשירי פתילה משום הכנה וזהו טעם האוסרין כאן אבל הרא"ש ס"ל דכאן לא שייך הכנה ועמש"ל בס"ס תק"א ועמש"ל בסי' תרס"ה: יש כו'. ע' פ"ה דב"ב: ואסור כו'. רפ"ב די"ט: ולכן כו'. כמו הצעת המטה דפט"ז דשבת: ש"ע סָעִיף א