Shulchan Aruch, Orach Chayim 682 — שולחן ערוך, אורח חיים תרפב
א כָּל שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אוֹמֵר עַל הַנִּסִים בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן בְּבִרְכַּת הָאָרֶץ, וּבַתְּפִלָּה בְּבִרְכַּת מוֹדִים; וְאִם לֹא אָמַר, אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ וְעַיֵּן לְעֵיל סי' רצ"ד סָעִיף ד' וְה'; וּמִיהוּ אִם נִזְכַּר בְּאוֹתָהּ בְּרָכָה כָּל זְמַן שֶׁלֹּא הִזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם, אֲפִלּוּ נִזְכַּר בֵּין אַתָּה לְהַשֵּׁם, חוֹזֵר. הַגָּה: יֵשׁ אוֹמְרִים כְּשֶׁשָּׁכַח עַל הַנִּסִּים בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן כְּשֶׁמַּגִּיעַ לְהָרַחֲמָן יֹאמַר: הָרַחֲמָן יַעֲשֶׂה לָנוּ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת כְּשֵׁם שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הַהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ כו' (כָּל בּוֹ), וּכְבָר נִתְבָּאֵר סִימָן קפ"ז סָעִיף ד'.
ב גַּם בְּמוּסָף שֶׁל שַׁבָּת וְשֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ צָרִיךְ לְהַזְכִּיר שֶׁל חֲנֻכָּה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מוּסָף בַּחֲנֻכָּה.
ג אֵין אוֹמְרִים: כְּשֵׁם שֶׁעָשִׂיתָ וְכֻלֵּי, אֶלָּא מְסַיֵּם: וְעָשִׂיתָ עִמָּהֶם נִסִים וּגְבוּרוֹת בַּיָּמִים הַהֵם בָּעֵת הַזֹּאת; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאוֹמְרִים אוֹתוֹ.
מִשְׁנָה בְּרוּרָה Mishnah Berurah
סָעִיף א
א (א) אומר על הנסים - כתוב בספרים שבנוסח על הניסים יאמר ועל הנסים בוי"ו הן בתפלה הן בבהמ"ז. כשעמדה עליהם יש לדלג תיבת עליהם דהא אח"כ אומר על עמך ישראל אא"כ אומר ועל עמך ישראל [פר"ח]: ש"ע סָעִיף א
ב (ב) בברכת המזון בברכת הארץ ובתפלה בברכת מודים - הטעם דכולה מילתא דחנוכה עיקרה הודאה היא. ובברכה מעין שלש בחנוכה ופורים אין מזכירין של חנוכה ופורים: ש"ע סָעִיף א
ג (ג) אין מחזירין אותו - דלאו דאורייתא נינהו וקאי אתפלה ואברכת המזון ואין חילוק בבהמ"ז בין בחול ובין בשבת חנוכה אף דמוכרח לאכול מצד שהוא שבת מ"מ אינו חוזר בשביל על הניסים דחנוכה [פמ"ג] ועיין בסימן קפ"ח במ"ב סוף סקל"ג: ש"ע סָעִיף א
ד (ד) כשמגיע להרחמן וכו' - וה"ה שיאמר כן בתפלה אחר גמר התפלה דרך בקשה קודם יהיו לרצון [א"ר]: ש"ע סָעִיף א
ה (ה) יאמר הרחמן - וכן בפורים [לבוש] ובר"ח שבחנוכה יאמר זה אחר הרחמן הוא יחדש וכו' משום דתדיר קודם: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ו (ו) צריך להזכיר - דיום הוא שנתחייב בארבעה תפלות. ואם לא אמרו אין מחזירין אותו: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ז (ז) אין אומרים כשם שעשית - י"א משום דלא ישאל אדם צרכיו בג' ראשונות ואחרונות וטעות הוא דבשביל הצבור שרי אלא עיקר הטעם דכל דבר דהוי להבא תקנו בלהבא ובדבר דהודאה הוי לשעבר ועיקר על הניסים הוי כלשעבר [ב"י]: ש"ע סָעִיף ג
ח (ח) וי"א שאומרים אותו - כתב ב"י ודעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד. בעל הניסים י"ל להשכיחם תורתיך ולא יאמר מתורתיך במ"ם. צ"ל שמונת ימי חנוכה אלו להודות [מ"א]: ש"ע סָעִיף ג
מָגֵן אַבְרָהָם Magen Avraham
סָעִיף ב
א הרשעה בחט"ף [ב"י], להשכיח' תורתך ולהעבירם חוקי וכו' בלא ממי"ן [ש"ג במרדכי] וכ"ה בכ"ה בשם רד"א, י"א אלו להודות וכו' ול"נ שי"ל ימי חנוכה אלו כמו שאנו אומרים ותתן לנו את יום חג פלוני הזה: אף על פי שאין מוסף. דיום הוא שנתחייב בד' תפלות: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ב א"א כשם. דלא ישאל צרכיו בג' אחרונות וי"א ס"ל דצרכי רבים שאני כמו בזכרנו ומי כמוך: ש"ע סָעִיף ג
אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם Eshel Avraham — Pri Megadim on the Magen Avraham
סָעִיף ב
א הרשעה עמ״א הקמץ בה״א קטן ושו״א תחת הרי״ש להשלים ת״ק ועט״ז בזה וסידור עם דקדוק מהרב המדקדק הגדול בעל בנין שלמה ז״ל אין כעת ת״י. וקבעו שמונת ימים אלו להודות אבל י״ל וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו וכן המנהג: כתב א״ר בשם תשובת מהר״מ מרוטנבורג ז״ל סי׳ ע׳ ברכה מעין שלש בחנוכה ופורים אין מזכירין בה של חנוכה ופורים דלא נתקן אלא בברכת הודאה ונודה לך לאו הודאה יע״ש. יוחנן כ״ג חשמונאי י״א כינוי ליוחנן וי״א חשמונאי ל׳ גדולה עב״י וא״ר והקדימו כ״ג להכינוי כי עיקר השם יוחנן וכעין זה בגיטין והתם יש טעם בדבר ־קכ״ד תיבות יש כמנין יוחנן וי״א קכ״ה כמנין כהנים א״ר: אע״פ עמ״א שבת כ״ד ב׳ ועסי׳ תרכ״ג יע״ש: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ב א״א עמ״א ובג׳ אחרונות נמי אומרים וכתוב בספר חיים כו׳ והא דאל ישאל היינו יחיד. ועפר״ח אם אמרו אין בכך כלום ורשאי. וזכרנו ומי כמוך י״ל קאי חיים נצחיים אבל בספר פרנסה טובה ודאי דצרכי רבים שרי אלא דהודאה לשעבר אין לבקש העתיר עפר״ח. ועיין לבוש בימים ההם ובזמן הזה בוי״ו ועט״ז ואי״ה שם יבואר: ש"ע סָעִיף ג
מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל Machatzit HaShekel
סָעִיף ב
א כתב מ"א הרשע' בחטף. ר"ל לאפוקי שלא לו' הרשעה בחירק תחת הרי"ש והוא שם דבר אלא קמץ תחת ה' ראשונה וכן תחת השי"ן והעי"ן והרי"ש תהיה נקודה בשו"א ע"ש הפסוק (יחזקאל ג׳:י״ח) מדרכו הרשעה והוא שם תואר להאומה. ופר"ח כתב לו' הרשעה בחיר"ק תחת הרי"ש: בעל הנסים י"ל בימים ההם בזמן הזה. ולא ובזמן הזה כ"כ ט"ז ופר"ח: חשמונאי הוא יוחנן כה"ג וי"ל הא' בחיר"ק פר"ח. כשעמדה עליהם יש לדלג תיבת עליהם. אא"כ אומר ועל עמך ב"י בוי"ו פר"ח: בלא ממי"ן. ופר"ח כ' מחקי רצונך עדיף. י"א להודות כו' ול"נ שי"ל ימי חנוכה. מ"ש י"א הוא ר"ת ימים אלו ואין מזכירים חנוכה. וע"ז כ' מ"א דיש להזכיר ולו' ימי חנוכה: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ב (ס"ק ב) א"א כשם כו' דלא ישאל והב"י כ' בשם התו' עוד טעם אחר: ש"ע סָעִיף ג
ט״ז Taz
סָעִיף א
א בברכת מודים. דכולי מילי דחנוכה הודאה נינהו: בב"י העתיק בשם א"ח דא"ל הרשעה בחיר"ק שהוא שם דבר אלא בקמ"ץ והוא שם התואר לאומה שהיא רשעה. עוד העתיק בנוסח זדים ביד עוסקי תורתך אע"פ שאין זה דבר והיפוכו מ"מ נתיסד ע"ש הפסוק זדים הליצוני עד מאד מתורתך וכו': ש"ע סָעִיף א
ב אין מחזירין אותו. וכן בכל יום שאין בו קרבן מוסף דלאו דאורייתא נינהו: ש"ע סָעִיף א
ג כששכח על הנסים כו'. נ"ל כ"ש בתפלה דאם שכח שיוכל לומר נוסח זה ועיין בס"ג: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ד אע"פ שאין מוסף כו'. הטעם דמ"מ יום הוא שנתחייב בתפלת מוסף ובהגמ"ר כ' בזה דאם לא אמרו מחזירין אותו וכ' ב"י דזהו לשיטת ראבי"ה דס"ל דעכשיו הוה חובה כמו תפלת ערבית ולא דק בזה דאותה דיעה ס"ל אע"ג דבחול אין מחזירין אותו מ"מ בשבת שיש בו מוסף מחזירין אותו והוא בכלל מ"ש בפ' ב"מ ימים שיש בהם מוסף מחזירין אותו ובאמת גם בשחרית ערבית ומנחה מחזירין אותו לדיעה זו ומוסף דנקט הוא לרבותא דאע"ג דאין מוסף בחנוכה מ"מ מיקרי ימים שיש בהם מוסף ועכ"פ יפה פסק ב"י דאין מחזירין דלא מקרי ימים שיש בהם מוסף אלא דיש בו מוסף מצד קדושת היום ההוא לענין אותה תפלה משא"כ בשבת חנוכה שיש מוסף מצד השבת לא מצד חנוכה ע"כ אין מחזירין כלל משום על הניסים ששכח בשום פעם בחנוכה ועבסי' תרצ"ג מ"ש בדברי המרדכי בזה: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ה כשם שעשית. נראה דלפי נוסח זה צ"ל כן תעשה לנו דהא לפ"ז הוא דרך תפלה וזה טעם הי"א שא"א אותו מטעם שאין מבקש צרכיו [בתוך] ג' אחרונות וכיון דמסיק ב"י בזה הרשות ביד המתפלל לעשות כמו שירצה בזה א"כ מ"ש רמ"א בס"א שבב"ה יאמר כשם שעשית כו' ובב"ה בנודה לך הוה הודאה ואפ"ה יכול לומר כן כ"ש שיכול לומר כן בתפלה אחר שגמר התפלה שיאמר דרך בקשה תעשה לנו ניסים כשם שעשית כו'. ובנוסח על הניסים כתוב בלבוש שי"ל בימים ההם ובזמן הזה בוי"ו כדי לכלול כל הניסים שעשה לאבותינו ולפרוט אותו הנס דעכשיו מעין המאורע שבכל יום עושה לנו ניסים גלוים ונסתרים כמו שעשה לאבותינו ג"כ גלוים ונסתרים עכ"ד ולא נ"ל כן דא"כ ק' ל"ל בימים ההם ודאי היה בימים ההם שהיו אבותינו חיים בשלמא להנוסחא בזמן בזה בלא וי"ו הוכרח לומר כן דאל"כ הוה המשמעות שבזמן הזה שאנו קיימי' בו נעש' נס לאבותינו ע"כ צ"ל בימים ההם בזמן הזה כאלו אומר בימים ההם בכ"ה לחדש ותו דהא בעובר במקום שנעשה לו נס אומר ברוך שעשה לי נס במקום הזה כדאי' סי' רי"ח ולא אמר ובמקום הזה לכלול ג"כ שאר ניסים נסתרים אלא דאין זה בנוסח כלל וטעות הוא לומר ובזמן בוי"ו כנלע"ד: ש"ע סָעִיף ג
מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז Mishbetzot Zahav — Pri Megadim on the Taz
סָעִיף א
א בברכה עט״ז בב״י בחטף פתח תחת הרי״ש ויראה היינו ה״א בקמץ קטן חטף ושוא בריש ויהיה שוא נח לתשלום קמץ קטן ונקרא קמץ פתח בלשון ספרד ועיין מ״א וז״ש הט״ז בקמץ היינו קמץ קטן והריש בשוא (חסר באפשר מלת קטן בדפוס) אבל אי הריש בחירק יהיה הה״א בקמץ גדול כמו בזכריה ה׳ ח׳ זאת הרשעה וסידור תפלה של הרב המדקדק הגדול מוהר״ר זלמן הענא ז״ל אין כעת ת״י ומ״ש זדים ביד עוסקי תורתך בספר המגיד שלי כתבתי מזה להשכיחם תורתך דברים שיש בהן טעם וחכמה על זה היה להם קנאה ע״ד כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אבל להעבירם חוקי רצונך אדרבה עכו״ם מונין ישראל ואנו עושים לעשות רצון ה׳ לבד בלי טעם א״כ אין זה מחמת קנאה רק זדון לבם בלי שום שוגג ואתה ברחמיך הרבים עמדת בעת צרתם אע״פ שלא הקדימו תפלה לצרה רבות נקמת כו׳ שלא עפ״י דרך הטבע רק נס מפורסם שהרי מסרת גבורים בחלשים ורבים במעטים וטמאים ביד טהורים על פי מ״ש בזוהר הקדוש מפני מה עכו״ם גבורים כו׳ בודאי ע״פ נס היה. ומה עשה ה׳ מנ״מ הם משנאתם רצו לבטל אפי׳ החקים שאין בו קנאה מסרס ה׳ ביד עוסקי תורתיך ע״ד ברכת התורה לעסוק בדברי תורה שנצטוינו לעיין ולפלפל בהם ע״ד האמת וכבר אמר החוקר אין שמחה כהתרת הספקות הזדים ביד עוסקי תורתיך ע״ד עבדי ישמח ושם הארכתי: ש"ע סָעִיף א
ב אין עט״ז עיין ב״י והינו דשבת וי״ט דבר תורה קרבן מוסף בהם וראש חודש נמי הלכך תקנו להזכיר בתפלה ומחזירין אותו משא״כ חנוכה כל עיקרו דרבנן מש״ה אין מחזירין אותו וקידוש בפת בשבת דבר תורה ובי״ט י״א ד״ח וי״א דרבנן ועיין סימן רע״א ומ״ש שם: ש"ע סָעִיף א
ג כששכח עט״ז והיינו כמ״ש באות ה׳ שאחר גמר התפלה יאמר נוסח זה כשם שעשית כו׳ כן תעשה: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ד אע״פ עט״ז ועב״ח בזה ועיין סימן תרצ״ו וסי׳ קפ״ח במ״א י״ב ולהלכה חנוכה בשבת בין בתפלה ובין בהמ״ז אם שכח חנוכה אין חוזר: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ה כשם עט״ז ועיין אות ב׳. מ״ש המחבר כשם שעשית הוא נוסח ספרדים ועיין לבוש וט״ז ופר״ח: ש"ע סָעִיף ג
בְּאֵר הֵיטֵב Be’er Heitev
סָעִיף א
א כשמגיע. וה"ה שיאמר כן בתפלה אחר גמר התפלה דרך בקשה. יש לומר הרשעה בחטף ב"י. להשכיחם תורתך ולהעבירם חקי וכו' בלא ממי"ן ש"ג מרדכי וכ"כ בכנה"ג. בזמן בלא וא"ו ט"ז דלא כלבוש שכתב לומר ובזמן הזה בוא"ו ע"ש. וי"ל שמונת ימי חנוכה אלו להודות וכו'. מ"א: ש"ע סָעִיף א
בִּיאוּר הַגְרָ״א Be’ur HaGra
סָעִיף ג
א ס"ג אין אומרין. עתוס' במגילה ד' א' ד"ה פסק. משום דאמרו חכמים כו': ש"ע סָעִיף ג
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Eshel Avraham, Mishbetzot Zahav): Warsaw 1877 edition. באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org (GNU FDL 1.3)